אכפתיות פסיקתית | ישראל רוזן

הרב יהושע ישעיה נויבירט, שחיבר את ספר ההלכה המונומנטלי "שמירת שבת כהלכתה", היה גדול מנגישי הלכות החיים בדורותינו. דברי תלמיד אחר מיטת רבו

השורות הבאות נכתבות שעות ספורות לאחר שובי מלווית מורי, רבי ואלופי הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל, אשר זכיתי שקירבני לתורתו ול"מדיניות פסיקותיו" (כן! יש דבר כזה). ניתן לומר בפה מלא ובקידה כי חלק ניכר מהתנהלותו ההלכ־טכנית של מכון "צומת" בנוי על תורתו וכתפיו, מכוחו ומכוח כוחו. למען האמת, גדולתו הייתה בהנחילו לרבים את תורת מורו ורבו הדגול, הלא הוא הרב שלמה זלמן אוירבך, אשר זכיתי שגם הוא קירבני וחיזק את ידי מכון "צומת" מראשיתו. עם פטירתו מצאתי בתלמידו המובהק את המשענת ההלכתית העיקרית, ואת עמוד האור אשר מכון "צומת" מהלך בעקבותיו. ועתה, מי ייתן לנו תמורתו?

מכריע וריאלי

לפני קרוב לחמישים שנה נפל דבר בישראל. בתשכ"ה הופיע ספרו המונומנטלי "שמירת שבת כהלכתה" אשר האיר את פני המזרח של בית המדרש ההלכתי־אקטואלי, ואני אז מצעירי האברכים בכרם־ביבנה, אשר התחנך על ברכי האתגר של תורת חיים. כמדומה שספר זה הוא שהצית בלבי את השאיפה להציף את האור ההלכתי־עכשווי וליישמו בחיים הציבוריים ובתפקודי המדינה היהודית בת זמננו.

גדולתו של הספר בעכשוויותו, בכוח הכרעתו ובגישתו הריאלית. הרב השכיל להעלות פרטי חיים מכל פינה מפינות השבת – בחיים הפרטיים, המוסדיים והציבוריים – ולפסוק בהם בשפה ברורה ונעימה, בלשון קצרה, מדויקת וקולחת. ובעיקר – מתוך גישה המכירה בזרימת החיים ובהתחדשותם המתמדת.

מיד עם הופעתו עורר הספר הדים רבים, ובתוכם התנגדות של "מחפשי מומים" אשר קוּלות רבות שנפסקו בו לא עלו יפה בעיניהם. למרות המשענת בדמות האילן הגדול אשר המחבר נשען עליו, הלא הוא הרב אוירבך, "סימנו" אותו כ"מקל הידוע" וכ"בעל חידושין מפליגין" ודנו אותו בצוננין ואפילו ברותחין. ואף על פי כן האמת עשתה דרכה. מרגלא בפי רבנים ובעלי הלכה, מזה שני דורות, כי כל רב אשר נשאל בהלכות שבת, גם אם "שמירת שבת כהלכתה" מוצנע בספרייתו מעינא בישא – הוא מציץ בספר, ולוּ בסתר, לפני שיאמר את פסקו.

עשרות רבות של ספרי הלכה נכתבו מני אז, כחיקוי לספרו של הרב נויבירט מבחינה הצורה והאופי; פסקי הלכות "למעלה", הערות וקיבוץ מקורות "למטה", כאשר הן מרובות על העיקר. ובסופו: מפתחות מפורטים לפי מילות מפתח נגישות. אך רובם ככולם מעשה־אסופות מקבצאל, השוטחים קשת של דעות ומשאירים את ההכרעה לבחירת המעיין. גדול מכולם הרב נויבירט שניחן בכוח הכרעה, ובעיקר מתוך האצלת רבו הדגול אשר כולנו ניאותים לאורו. זכה הרב יהושע להיות כיהושע מדאורייתא שעליו נאמר "ונתת מהודך עליו… ויסמוך את ידיו עליו" (במדבר כ"ז).

איש של שטח. הרב יהושע נויבירט‎ צילום: שמואל קס

איש של שטח. הרב יהושע נויבירט‎
צילום: שמואל קס

צעצוע חשמלי

"נו, ר' ישראל, איזה צעצוע חשמלי הבאת היום לדון בו?" – היה מקדם את פניי במאור פנים ובחדווה ניכרת בכל אחת ממעל מאה הפגישות שהיו לי עמו במסגרת מכון "צומת". "במה אתם עוסקים עכשיו במכון? מה נתחדש אצלכם? האם סידורי השבת שלכם מצליחים?", ומיד "הפשיל שרוולים", חקר ודרש לפרטי המכשיר או הפיתוח שהונח על שולחנו. זכורני עשרות פעמים של חיטוט בקרבי ציוד שהצגתי לפניו, כדי לנתח היכן טמונים היבטי שבת הלכתיים. ו… הרבנית שתחיה, אשת חיל, משתתפת פעילה בהתעניינות ההלכ־מעשית. כמה שמחה שמח כאשר היה מאשר בחתימת ידו: "מסכים", ולרוב מוסיף בכתב ידו ברכת הדרך: "ותצליחו".

יממה לפני פטירתו ישבתי בביתו של ייבדל לחיים הרב דב ליאור בחברון, ודנו בשאלה עכשווית שהתגלגלה לפתחנו בקשר להעצמת תאורה במסדרונות בתי מלון ומוסדות ציבור באמצעות חיישני קרבה וגלאי תנועה. הנחתי על השולחן כמה מהסכמותיו ההלכ־טכניות של הרב נויבירט ליישומי מכון "צומת" דומים, ובכללם אישור לפנס נורות "לד" הניתן לכוונון בשבת (הגברה והנמכה של עוצמת אור). בסופה של ההתייעצות ה"חברונית" תכננתי לסור היום־מחר לבית הרב נויבירט להתייעצות נוספת, ולא זכיתי. הגעתי לדברי ההספד אחר מיטתו וקרעתי את כותנתי.

חיבור לחיים

הרב נויבירט היה "איש של שטח", ושל אכפתיות פסיקתית מתוך ירידה אל החיים ואל הפרטים. זכורני פגישה־דיון בבית ייבדל לחיים הרב גדעון פרל, רבה של אלון שבות, בשאלת חזרת אמבולנס ליישוב בשבת לאחר נסיעת חירום, שאליה זומנו גם נהגי האמבולנס; זכורני פגישה בביתו עם רבנים צבאיים בשאלות שבת הלכ־טכניות הקשורות לנוהלי פתיחת השערים ב"גדר ההפרדה", הקשורים יותר למרקם החיים מאשר לביטחון נטו; זכורני התייעצות מקיפה בביתו שיזם רב המשטרה לשעבר, הרב יעקב גרוס, בשאלות שוטפות של תפקוד שבתי; זכורני שהרב נויבירט משכני לביתו של הפוסק הירושלמי החרדי, הרב משה הלברשטם, כדי שיצרף את הסכמתו לסידור השבת בשערי הכותל; זכורני סיורו ברפת "דתית" והיתריו המפליגים מתוך התחשבות בנסיבות החיים ובממונם של ישראל; זכורני ערב דיון הלכתי עמו של רבנים צבאיים טריים, בוגרי הקורס הראשון מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, ובמרכזו שאלת פעולות בשבת הנדרשות לשקט הנפשי של המפקד (תפקוד האפסנאות והשק"ם), ועוד ועוד.

אחד העקרונות היותר רלוונטיים, במענה לשאלותיי ובפסיקותיו בכל מקום, היה גישתו שאיננו מחדשים גזרות בימינו. השקפה הלכתית זו חזרה ונשנתה כאמירה בסיסית כמורשת מפי הרב אוירבך. אישי הלכה מורמים אלו היו ערים לכך שיש מקום ל"מדיניות הלכתית", ל"דמות השבת", ל"מראית עין" וכדומה, אך לא קיבלו את ההכללה לאסור "חדש מן התורה". במיוחד לא את החשש שמא אנשים שאינם מהוגנים יגררו את ההיתרים למחוזות בלתי ראויים.

פסיקה "גורפת" נוספת, אף היא מפי רבו, הייתה הסכמתו לייחס לנכים ולמוגבלים מעמד של "חולי" מסוים ("מצטער כל גופו") הגורר התחשבות הלכתית. ואל יהא הדבר קל בעיניכם, שכן המוגבלים אינם טוענים להיותם "חולים", ובדורות עברו ראו בהם מוכי־גורל ו"אין מה לעשות". בדור האחרון חלה התפתחות טכנולוגית מרשימה המציידת את הנזקקים בציוד אלקטרוני להקלת תנאי חייהם. הכללתם על ידי הרבנים אוירבך ונויבירט תחת כנפי הקריטריון ההלכתי של "חולי" מאפשרת לנו להציע שורה של מִכשור הלכ־טכני מתוחכם לעגלות נכים וקלנועיות, מעלונים ומדרגונים, מיטה מתכוננת ומנוף סיעודי, ועוד ועוד.

מן המעפילים

זכה הרב נויבירט להעמיד על תילן את הלכות שבת "התלויין בשערה", וראה במשימה זו מפעל חיים. מתוך ההקדמה למהדורה השלישית של ספרו (תש"ע, 2010) נמצאנו למדים כי הדחף לאתגר זה קשור, בין השאר, ל"חווית" חילול־שבת ציבורי בהפליגו ארצה בספינת מעפילים מהולנד הדוויה בתש"ו (1946), לאחר שלוש שנות חיי מסתור במרתפי אמסטרדם:

כשהגיעה האונייה להפלגה לא"י הורו לנו לעלות עליה בשבת. הדבר ציער אותי במיוחד, שהרי בכל שנות המלחמה הקשה הצלחנו לשמור מצוות עד כמה שאפשר, ובמיוחד שבת קודש. איך ייתכן שעכשיו עם החירות עלי לחלל את השבת? מצבי היה עגום והיה נראה בעיני כסכנת נפשות להישאר במקום זר בלי כסף, בלי אוכל, בלי כל רכוש. אין לאן ללכת. נאלצתי בלית ברירה לעלות על האונייה אבל הדבר חרת את רישומו עלי למשך שנים רבות. וביותר שלאחר זמן ראיתי שאין זה אלא מעשה תרמית של מחללי שבת שרצו שאנו, הקבוצה הדתית, נחלל את השבת.

אינני יודע האם באותו רגע גמלה בלבו ההחלטה "להתבצר" בהלכות שבת. מכל מקום, כשהפלגתי בספינה של משרד החינוך הישראלי, במסגרת הפלגה לימודית של המגמה הימית־דתית (לשעבר) בכפר סיטרין, כדי להכיר מקרוב את דרכי התפעול ולמצוא פתרונות לצי יהודי, מיהרתי לביתו וקיבלתי את הסכמתו לשבץ מנגנונים הלכ־טכניים כאפשרות עקרונית. היתר זה יושם חלקית, כעבור שנים רבות, עת הצטרפו חיילי ה"הסדר" לשורות חיל הים להפלגות ביטחוניות מובהקות.

נתייתמנו במכון "צומת", ונתייתם עולם ההלכה העכשווי. וי להאי שופרא דבלי בארעא.

הרב ישראל רוזן הוא ראש מכון "צומת"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ו' תמוז תשע"ג, 14.6.2013

פורסמה ב-14 ביוני 2013, ב-גיליון חוקת תשע"ג - 827 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 12 תגובות.

  1. יישר כח לרב ישראל רוזן שליט"א על המאמר הזה שהראה עוד על תפארתם של הגרש"ז אוירבך ותלמידיו הגדולים ובהם אחד הגדולים שבהם הרב נויברט זצ"ל שעלה לגנזי מרומים השבוע

    מי שרוצה ללמוד על חיבור התורה וההלכה לחיים הממשיים שיראה במאמר זה דוגמא יפה וחותכת לעניין

    ושיראה את הצלחתו המסחררת של "שמירת שבת כהלכתה" של הרב נויברט כספר הלכה יסודי ובסיסי כמעט בכל בית השומר שבת

    זוהי תורה המחוברת למציאות ולא כל בלבולי השכל על "שינוי ההלכה" שמגיבים כמו אברם העברי-שמזמן כבר לא הגיב כאן-מנסים שלא בהצלחה לקדם

  2. הרב נויבריט הוא גדול שבגדולים ואני חותם על כל מילה של המאמר. אבל…

    א) א"א להתעלם ממגמת ההחמרה בספריו ממהדורה הראשונה לשניה ובין השניה לשלישית. כדוגמ' (אני כרגע כותב מהזכרון, אבל אם מישהו ירצה אני אביא גם מקורות מדויקיים) – עשיית תה בכלי שלישי.

    במהדורה הא' הוא התיר ללא פקפוק עשיית תה בכלי שלישי, משום שפסק, עפ"י האגרות משה וכפי שאפשר להבין גם מהמשנה ברורה, שזה אומדנא של חז"ל שלכלי שלישי אין יכולת בישול, גם אם בפועל רואים שיש יכולת כלשהיא.

    בהדורה הב', ישנה סתירה. מחד בפרק א' בהלכות בישול הוא מחמיר בזה, כדעת החזו"א וערוך השולחן, שאפשר לבחון מציאותית קלי הבישול ולכן הם אסורים גם בכלי שלישי, ואילו בפרק ג' בהלכות בורר בעניין להוציא שקית תה מהמים הוא מביא את הדעה המקילה בתור הזעה המרכזית ואת המחמירה בסוגריים. בזמנו שלמדתי לרבנות,ש לחנו מכתב לרב בנוגע לכמה שאלות, ביניהם זאת. התשובה שקיבלנו (מילדיו אבל בהסכמתו) היא, שהרב רצה להראות צדדים גם להיתר, אבל הדעה המרכזית היא לאסור ולכן היא כתובה בהלכות בישול ואילו הדעה המתירה רק בהלכות בורר כדי להראות את צדדי ההיתר.
    אך במהדורה החדשה, נשארה רק ההלכה בפ"א ואילו נוסח בפרק ג' נשמט כולו!
    (כמובן שיש דברים שהשש"כ מקל ואורחות שבת למשל מחמיר כמו למשל קפה שחור בכלי שלישי ועוד ואכמ"ל)
    אני לא יודע מדוע, אבל יש הטוענים שזאת בעקבות לחצים מצד גורמים חרדיים מחמירים. בכל מקרה בשם ר' אברום וגם כמדומני בשם הרב ליאור, אומרים שאפשר לסמוך לכתחילה על המדורה הראשונה, שהיא הכי מקילה, חוץ כמובן מדברים שהשתנו במציאות.

    ב) הרב רוזן כותב "אחד העקרונות היותר רלוונטיים, במענה לשאלותיי ובפסיקותיו בכל מקום, היה גישתו שאיננו מחדשים גזרות בימינו", אך שש"כ מלאה בגזרות, כמה דוג' – איסור לשחק בכדורגל ופינג פונג (הא' שמא הכדור יתפוצץ ויבוא לתקן או שמא ישחק על דשא, הב' שמא תיפול הרשת ויבוא להחזיר אותה מחדש ויעבור על איסור בונה), איסור לנפח בלון בשבת (שמא יקשור), במהדורה החדשה ראיתי שאסר לבדוק כינים בשבת שמא יתלוש שיער (דבר שאפילו אורחות שבת מתיר) ועוד.

    (קראתי בזמנו מאמר ב"המעיין" על ההחמרה מהמהדורה השנייה לשלישית, אם אמצא קישור אביא בהמשך).

    תהיה נשמתו של הרב צרורה בצרור החיים ומי יתן לנו תמורתו.

    • ש.צ. לוינגר

      לנ.ה. –

      אולי יש להבחין בין ספר הלכתי המתוה בטקסט את ההנחיות של 'לכתחילה' (ובהערות רומז לשיטות שונות, כידוע שבמילה 'ועיין' הוא רומז לשיטות שונות), לבין פסיקה ב'שטח', המביאה בחשבון מצבים של לחץ ושעת הדחק וצרכי רבים, ושאר מצבים שבהם ניתן לסמוך על שיטות מקילות. אפשר שזו הסיבה שהמחבר הדגיש בספרו שאינו בא להחליף הוראת חכם.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • לש.צ.

        ברור שיש הבדל. יש עדות מהרב של קיבוץ חפץ חיים בזמנו, שהחזו"א התיר להם דברים מסוימים בחליבה בשבת, דברים שאסר בספריו, משום צורך השעה וכדו' (אם תרצה, אחפש בסיכומים שלי את ההלכה המדויקת).

        אבל לא על זה הערתי. הערתי הראשונה היא על ההחמרה המתגלה בספריו ממהדורה למהדורה, שלכאורה אין "צורך" מציאותי להחמיר (שאז יש מקום להחמיר: לדוג' ההחמרה שלו, אמנם תוך סיוג של "ראוי שלא" ,בעניין שימוש בדוד שמש שיש בו גם חשמל, היא לא החמרה הלכתית, אלא שינוי מציאותי, כלומר הוספה אופציית חימום גם בחשמל, לכן הסברה בה התיר במהדורה הראשונה היא אותה סברה להחמיר בשנייה).

        והשנייה על הנטיה לאסור משום גזרות, הפוך מדברי הרב רוזן וגם מדרכי הפסיקה המקובלות, שאסרו בגזירות רק לעיתים רחוקות (למשל נסיעה באופניים ושימוש במטריה)

        מצ"ב מאמר מ"המעיין" על הנושא (החמרה מהמהדורה השנייה לשלישית) : http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=506

        וגם פה: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=38&topic_id=2793013&forum_id=19616

      • ש.צ. לוינגר

        פרופ' זאב פלק, במאמר שלו על תרומתם של עולי גרמניה ליצירה התורנית, מעלה רעיון מעניין. הוא רוצה לומר שספרי ההלכה 'טהרת בת ישראל' לרב קלמן כהנא ו'שמירת שבת כהלכתה' לרב נויבירט, הבנויים כטקסט והערות, הושפעו במבנה זה מהספרות המדעית.

        הרב כהנא היה בעל תואר ד"ר. גם אביו של הרב נויבירט וחלק מרבותיו ב'קול תורה' (הרב ברוך קונשטט והרב יונה מרצבך) היו בעלי השכלה אקדמית. לפיכך שיער פרופ' פלק שהסגנון האקדמי של 'טקסט והערות שולים' היה מקור השראה לספרים אלה, ובעקבותיהם נעשה סגנון זה למקובל בספרות התורנית.

  3. לש.צ.

    ברור שיש הבדל. יש עדות מהרב של קיבוץ חפץ חיים בזמנו, שהחזו"א התיר להם דברים מסוימים בחליבה בשבת, דברים שאסר בספריו, משום צורך השעה וכדו' (אם תרצה, אחפש בסיכומים שלי את ההלכה המדויקת).

    אבל לא על זה הערתי. הערתי הראשונה היא על ההחמרה המתגלה בספריו ממהדורה למהדורה, שלכאורה אין "צורך" מציאותי להחמיר (שאז יש מקום להחמיר: לדוג' ההחמרה שלו, אמנם תוך סיוג של "ראוי שלא" ,בעניין שימוש בדוד שמש שיש בו גם חשמל, היא לא החמרה הלכתית, אלא שינוי מציאותי, כלומר הוספה אופציית חימום גם בחשמל, לכן הסברה בה התיר במהדורה הראשונה היא אותה סברה להחמיר בשנייה).

    והשנייה על הנטיה לאסור משום גזרות, הפוך מדברי הרב רוזן וגם מדרכי הפסיקה המקובלות, שאסרו בגזירות רק לעיתים רחוקות (למשל נסיעה באופניים ושימוש במטריה)

    • ש.צ. לוינגר

      בס"ד י' בתמוז ע"ג

      לנ.ה. – שלום רב,

      ייתכן שמגמת ההחמרה עליה הצבעת נובעת מהתקבלותו של הספר בחוגים רחבים. כשהמחבר אינו רוצה שיהיה ללומד עימות עם מנהגי קהילתו. הנחת המחבר היא שאם ימצא הקורא חומרה או קולא בלתי מוכרת לו – ישאל את רב קהילתו, ולפי הוראתו ינהג.

      לבעיית העימות בין ההלכה הכתובה בספר לבין מנהג המקום התייחס גם מרן הב"י, אך התמודד עימה בצורה שונה. הוא פסק הלכה בהתאם לכללי ההוראה שלו על פי רוב 'עמודי ההוראה', אך התנה (בהקדמתו לבית יוסף): 'ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים, אע"פ שאנו נכריע בהיפך, יחזיקו במנהגם כי כבר קיבלו עליהם דברי החכם האוסר ואסור להם לנהוג היתר כדאיתא בפרק מקום שנהגו (פסחים נא).

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  4. נ.ה, לגבי האופניים בשבת שהזכרת בתור גזירה [שמא יתקן]דווקא רוב הפוסקים אוסרים משום עובדין דחול ולא מהטעם של גזירה שמא יתקן שכן אין גוזרים גזרות מדעתינו כמו שהזכרת

    דומני שהעניין של שמא יתקן זוהי דעת יחיד של הציץ אליעזר שלא הסכימו לה רבים.

    בכל אופן הרב נויברט הביא בשש"כ בהערה גם את הציץ אליעזר הנ"ל וגם את ה"ישכיל עבדי" שאוסר משום עובדין דחול וגם את דברי הבן איש חי ב"רב פעלים" שהתיר דווקא את הנסיעה על הריקשות בהודו בשבת לשאלתם של בני הקהילה הבדדית בכלכותה

    עיין שם בהערה בשש"כ כרך א פרק טז סעיף יז הערה נב

    • אמיר, אתה צודק, אכן רוב האוסרים אופניים זה משום עובדין דחול. במטריה, הנודע ביהודה ראה בזה איסור דאו' של אוהל אך כבר החת"ס דחה דבריו, אלא שגם הוא לא רצה להתיר משום שנהגו איסור וגם משום עובדין דחול או שנראה כאיסור אוהל.
      אך זאת הייתה הנקודה, שיש מעט דברים שנהגו בהם איסור משום גזירה, אבל השש"כ מרחיב בזה יותר, ומהדורה החדשה עוד יותר, כך שזה מעט תמוה בעיני. בעניין אופניים, למשל במהדו"ב הוא התיר תלת אופן, שניכר שהוא צעצוע ובמהדודה החדשה הוא אסר אא"כ זה עשוי מגומי קשה שלא יתקלקל.

      לש.צ.

      כבר אמר מי שאמר שבשש"כ הסעיפים למעלה מיועדים להמון וההערות לת"ח. כשאמא שלי שתחיה לפני הרבה שנים התחילה ללמוד משש"כ (במהדור"ב), היא הפסיקה אחרי שראתה שהוא מחמיר מאוד (יחסית למה שהיא ראתה בביתה), כלומר מגמת ההחמרה הרתיעה את ההמון, לפחות הדת"ל שבדר"כ לא הולך ושואל את רבותיו…, כך שאולי יצא שכרו בהפסדו.

  5. נ.ה,רציתי להודות לך על ביקורתך ב"תגובה לגליונות קודמים" שהייתה מופנית גם אלי וגם למגיבים האחרים שם שתקפו אותי שאני קיבלתיה בתור ביקורת בונה שגרמה לי לחשוב על צעדיי בתגובות

    למרות שאני תמיד שמח כשיש דיונים ענייניים לצערי עניתי לא פעם ולא פעמיים כסילים כאוולתם להתלהמות שלהם

    ולכן לא אוכל לרחוץ בנקיון כפיי ולומר שידיי לא שפכו את הדם הזה ושלא שיתפתי פעולה גם אם מהיגררות גרידא לאווירת הגן ילדים שהייתה שם

    לכן תודה רבה על הביקורת גם שלך וגם של לוינגר שתרמו לי מאוד

    יישר כוחכם ותדעו שתמיד אשמח לדיונים עניניים

    חיילכם לאורייתא

  6. לש.צ.

    אני לא מספיק התעמקתי בספר הזה, אך מהמעט שראיתי זה א. שזה ספר מעולה ומקיף ב. שהוא מבכר את כוחא דהיתרא, כבית מדרשו של הרב עובדיה. אבל שוב לא מספיק התעמקתי.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: