פשט מתוך 
יראת כבוד | עמיחי גורדין

בתגובה ל"איש הישר בעיניומאת צחי כהן, גיליון פרשת שלח

 הופתעתי מאוד לקרוא את ביקורתו של צחי כהן על ספרו של ידידי הרב אמנון בזק, "שמואל א' – מלך בישראל". מעלתו העיקרית של הספר היא בכך שהוא מוקדש לניתוח ספרותי של ספר שמואל על דרך הפשט. במהלך הספר מובאים דברי ר"י קרא, תלמידו של רש"י, שקבע את ה"אני מאמין" שאותו מבקש הרב בזק להנחיל לקוראי הספר. ר"י קרא טען שעיסוק ברובד הפשט מחייב את ניתוח הפסוקים רק על פי הכתוב בהם במפורש: "דע לך, כשנכתבה הנבואה שלמה נכתבה עם כל הצורך, שלא יכשלו בה דורות הבאים, וממקומו אין חסר כלום, ואין צריך להביא ראיה ממקום אחר ולא מדרש, כי תורה תמימה ניתנה, תמימה נכתבה ולא תחסר כל בה, ומדרש חכמינו – להגדיל תורה ויאדיר". בהביאו דברים אלו מציין המחבר ש"ראויים דברים אלו להיות נר לעיני העוסקים בלימוד תנ"ך בימינו".

אימוצו של רובד הפשט בולט מכל עמוד בספר, ולהערכתי אין בספר ולו מקום אחד שבו פירוש הפשט נדחה מפני פירוש מדרשי. על כן לא ניתן לקבל בשום אופן את הנקודה המרכזית החוזרת בדברי כהן, כאילו עיקרון זה איננו ברור וכאילו יש לקורא מקום להתלבט אם מדובר בספר הרואה בחז"ל "ובפרשנותם קו פרשנות לגיטימי יחידי" או שמא הוא מחויב לעולה מניתוח הפשט.

לא זו בלבד, אלא שמכוח הנחתו של הכותב שאכן יש בספר עמדה כזו הוא מוסיף וטוען: "בספר דרות בכפיפה אחת גישות שונות ואף סותרות שקשה לכלכל אותן יחד", שכן מצד אחד יש בספר אמירות חדשניות, אך מצד שני, לטענתו: "קורא הרב בזק את התנהגותו של דוד עם נבל ואביגיל… קריאה מסורתית־שמרנית ומצדיקה ללא כל צל של ביקורת על דוד…".

חוששני שכהן כלל לא קרא את הפרק העוסק בפרשה זו עד תומו, שכן בעמ' 350־352 מתוארת בהרחבה הביקורת של המקרא על רצונו של דוד להרוג את נבל (זאת לאחר הסבר מפורט מדוע המקרא – ללא שום אזכור מדרש כלשהו – רואה גם את נבל כאדם רע המוצא את מותו בעקבות הסיפור). נכון הוא שכותב הספר דואג להביא את הביקורת ביראת כבוד כלפי נעים זמירות ה' וברגישות הנכונה, אך אחרי כל זאת הביקורת מוצגת בצורה ברורה וללא טיוח.

דובר לאחרונה הרבה על תנ"ך בגובה העיניים. הרב בזק נוהג ביראת כבוד גם כלפי פשט הפסוקים וגם כלפי גיבורי התנ"ך. הרב בזק אינו מזלזל במילה הכתובה, ולא בדמויות המופת המופיעות בספר. ביד אמן הוא מצליח ליצור את השילוב של מחויבות לפשט הכתוב מצד אחד ולכבודם של גדולי האומה מצד שני.

אני חושש שביקורתו של כהן אינה נובעת מהתעלמות המחבר מהפשט אלא מהסגנון המכבד והמעריך שנוקט המחבר כלפי גדולי האומה גם בשעה שמוצגים בפנינו צדדים אחרים של גיבורינו. אולם דווקא על שילוב מרשים זה ראוי ידידי הרב בזק להערכה מרובה.

בתחילת הספר "אדם וביתו" מתייחס הגרי"ד סולובייצ'יק לאופי לימוד התנ"ך בדורו: "בצער עליי לקבוע כי יהודים רבים אינם פונים אל התנ"ך בבקשת הדרכה, והריהם מתעלמים לגמרי מן המסר הרוחני של הספר הזה אשר אי אפשר היום לאדם בלעדיו… ספר הספרים נעשה לאוסף של דרשות מלהיבות, פתגמים פופולריים ואמרות עממיות פשטניות. ברם, הפן הנפלא ביותר של התנ"ך הוא תפיסת עולמו והשקפתו הרוחנית על האדם והעולם גם יחד". מבלי לפגוע בספרים חשובים אחרים שיצאו בדורנו על התנ"ך, ניתן לקבוע שהספר "שמואל א' – מלך בישראל" הינו צעד חשוב בדרך ליעד שהתווה הגרי"ד.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט סיון תשע"ג, 7.6.2013

פורסמה ב-7 ביוני 2013, ב-גיליון קרח תשע"ג - 826, תגובות ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: