התקושש ואז תקושש | יעקב עציון

מקור בתרגום

הפתגם החז"לי "קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים" מוכר למדיי, אך דומה שפחות מוכר הפסוק המקראי שעליו הוא נסמך.

הפרק השני של ספר צפניה נפתח בקריאה לעם: "הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ הַגּוֹי לֹא נִכְסָף". המילים "התקוששו וקושו" קשות לביאור, אך ברור שהן קשורות לקריאה לעם לשוב בתשובה, וכלשון הפסוקים הבאים: "בַּקְּשׁוּ צֶדֶק, בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה, אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף ה'".

מכל מקום, מן המילים הללו למד האמורא הארצישראלי ריש לקיש שלפני שאדם מנסה לתקן וליישר את דרכי חברו – שיקשט עצמו. הפועל "התקוששו" הוא בבניין התפעל, המורה פעמים רבות על פעולה שהאדם מבצע כלפי עצמו (למשל בפעלים התרחץ, התכסה), והוא קודם בפסוק ל"קֹשו" – המוסב על פעולה כלפי אחרים. כשבא ריש לקיש לומר את דברו הוא משתמש בדגם החז"לי, ובמקום לומר "התקשט ואחר כך קשט אחרים", הוא משאיר את הפועל בצורתו, בבניין פיעל, ומוסיף לו את המילה "עצמך" כדי לבטא את הוראתו העצמית: "קשט עצמך". תופעה זו חוזרת לרוב בלשון חכמים: במקום "התקדש" אומרים לאדם "קדש עצמך", וכך במקרים נוספים.

ובכן, מהו התקוששו וקושו? תרגום יונתן לצפניה מוסר: "אתכנשו ואיתו ואתקרבו", היינו "התכנסו ובואו והתקרבו". כשם שמקושש העצים שקראנו על עלילותיו בשבוע שעבר ליקט עץ אחר עץ ואספם יחד – כך התקוששו פירושו היאספו. פירוש דומה מביא ר' דוד קמחי. גם לשיטתו "התקוששו" קשור ל"מקושש", אך לדבריו לא מדובר כאן בהתכנסות של העם אלא בבקרה עצמית של האדם: "התקוששו וקושו – ענין חפוש הדברים ולקיטתם, כמו לקושש קש… התחפשו מומיכם וחפשו מומים אחרים אחר כך ובערו אותם". סייעתא לדבריו ניתן אולי להביא מלשון הירושלמי, המביא גרסה חלופית לפתגמו של ריש לקיש שנזכר בתחילה: "דרש ר' יאשיה: 'התקוששו וקושו' – נתקושש גרמן עד דלא נקושש חורנין" (נתקושש עצמנו טרם שנקושש אחרים). לגרסה זו, מי שמקושש עצמו הוא מי שמבער את פגמיו כאוסף הקשים מן הארץ.

את הפסוק "וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" מתרגם אונקלוס: "ואשכחו גברא כד מגבב אעין ביומא דשבתא". כשם שיש קש בעברית יש גבבא בארמית, והפועל המקביל לקישוש הוא אפוא גיבוב.

בעברית כיום כבר לא משתמשים בקישוש ובגיבוב בהקשרי איסוף הקש והגבבא שבשדה, ועיקר הוראתם הוא המשמעות המושאלת (דוגמאות מתוך העיתונות: "אף שלא קיימת תקנה תקציבית לסעיפי התחזוק בבית ראש הממשלה, הצליחו אנשיו לקושש את הכספים הדרושים”; “בשלב מסוים איבד ביידן את סבלנותו ואמר: “עם כל הכבוד, זה גיבוב של שטויות").

ובעצם, כך הוא לא רק בעברית היום – כפי שמוכיחים דבריו החריפים של ר' טרפון לר' אלעזר המודעי:

כבר היה ר' טרפון ותלמידיו יושבין, ור' אלעזר המודעי יושב ביניהן… אמר לו: אלעזר אחינו, עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו?

*

בקטע הבא טמונה מילה שמקורה בארמית והיא מתועדת בתרגום אונקלוס לפרשת קרח. מצאתם? שלחו נא דוא"ל לכתובת makorbatargum@gmail.com. פרסים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

זה לא עניין מסובך עבורם", אומר בכיר ישראלי. "הרי הכול ידוע. יודעים איפה הכורים ואיפה מעשירים והיכן מפתחים את מערכת הנשק. כל מה שצריך לעשות זה לשלוח מטוסים ולהפציץ. במקרה האיראני, אין צורך בפעולה קרקעית. בהתחשב במסה שיש לאמריקנים באזור, זה עבורם עניין של לא יותר משעתיים".

המילה המבוקשת בטור השבוע שעבר: "גיבוב". הזוכה: חוה ברקו

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט סיון תשע"ג, 7.6.2013

פורסם ב-7 ביוני 2013,ב-גיליון קרח תשע"ג - 826, מקור בתרגום. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: