לקרוא את המבוגר שהפכת להיות | בכל סרלואי

סיפור פשוט על נערה בנבכי עולם חברתי חדש מקבל משנה עומק ברומן גרפי, המעניק מבע לעולם שלא ניתן לתארו במילים בלבד. על חשיבותה של ספרות נעורים

המחברת של פייג'

לורה לי גולדג'

מאנגלית: רונית רוקאס

ידיעות ספרים, 2013, ללא מספר עמודים

פייג' טרנר היא נערה רגישה וחכמה בת שש עשרה, שעברה עם שני הוריה הסופרים מווירג'יניה הכפרית לניו יורק הגדולה והסואנת. היא מתגעגעת לביתה, לחברים שהשאירה, לשקט ולמרחב. היא מרגישה בודדה בעיר, ובעיקר בתוך עצמה. יש לה עולם שלם בתוך הראש שנראה לה שלא תוכל לחלוק בו עם איש. היא משתוקקת שיבחינו בה, אבל רוצה לשמור על מה שהיא באמת. ניו יורק הגדולה והמוחצנת קוסמת לה, אבל היא מפחדת שתאבד בה, בעיקר בתוך עצמה. נראה לה שכולם שייכים ומרגישים בנוח בתוך עורם, ושהיא היחידה שלא מוצאת את עצמה. כל מי שהיה פעם בגיל ההתבגרות ויש לו מספיק אומץ כדי לזכור, יבין.

פייג' חיה בתוך פער עדין: שני הוריה הם סופרים שעברו לניו יורק כדי לקדם את הקריירה שלהם. הם העניקו לה את השם הנדיר Page Turner כמחווה לאהבת הספרות שלהם. אבל בשונה מהם, פייג‘ לא חיה רק בעולם של מילים אלא בעולם של דימויים. היא חולמת להיות ציירת, כמו סבתה. היא רוצה לצייר ופוחדת פחד מוות מהאמנות – מהחשיפה, מהכאב, מההתמסרות. בעמוד הראשון של הספר היא קונה מחברת, וממלאת אחר ההנחיות שהשאירה לה סבתה הציירת כדי ליצור. היא מציירת את חייה, ואת הסיפור שהם הופכים להיות. המחברת הפרטית של פייג‘ הופכת לספר.

תחושות ללא שם

"המחברת של פייג'" הוא רומן לנעורים והוא רומן גרפי. רומן גרפי, בשונה מקומיקס, הוא מעשה ספרות ממש בכך שאינו מתמקד רק בצד העלילתי שלה, אלא גם בהיבטיה האמנותיים. הוא מתאפיין במטפורות ובלשון פיגורטיבית, אלא שהלשון הזו מובעת גם בציור. קריאה בספר כזה מאתגרת לפיכך את הקורא אפילו יותר מאשר בספר רגיל. הוא נדרש להתמסר לעלילה מצד המבע שבמילים ובציור כאחד. דווקא לכן מצליח הרומן הגרפי להביע מציאות עמוקה, מורכבת וטעונה, כדוגמת "מאוס" של ארט ספיגלמן, "פרספוליס" של מרג'אן סטראפי ו"ההמצאה של הוגו קברה" מאת בריאן סלזניק.

מכיוון שסיפור מורכב מעלילה ומדרך ההבעה המילולית שלה, נמדד רומן גרפי בכלים חמורים בהרבה: עליו לעמוד באמת המידה הסיפורית והאסתטית כאחת. המחברת של פייג' מנצח את השיפוט החמור ביותר בכל קנה מידה. הרומן הגרפי נועד כדי לתת מבע לעולם שלא ניתן לתאר אותו רק במילים, ומשהו מהשפה והדימויים שלו מובע רק בציור; המחברת של פייג' משכלל זאת לדרגת אמנות.

יש בספר מטפוריקה עדינה ומתוחכמת, שבכל קריאה מתגלה יותר, והמילים לא יכולות להעביר את כל דקויותיה. לא לחינם הספר נכתב כביכול על ידי נערה ומיועד לבני גילה. זהו מאפיין של גיל הנעורים: התחושה שאי אפשר להתבטא רק ברובד אחד של שפה או לשון, שיש למצוא מערכת מסמנים חדשה כדי להביע את מה שלא ניתן לו עדיין שם, בחוויות הראשוניות שבנפש. למעשה, המבע הגרפי בספר, מבעד לעלילה שבו, מזכיר שירה יותר מכל דבר אחר.

מדריך מעשי לכל אדם המנסה להתגבר על הפחד. מתוך הספר

מדריך מעשי לכל אדם המנסה להתגבר על הפחד. מתוך הספר

לצייר את העולם

רומן גרפי וספרות נוער – אלו שני ז'אנרים משולי הספרות הנחשבת שאינם מוערכים בדרך כלל, ושיוצרים במקרה זה ספר מצוין ועמוק. החיבור הזה יוצר רומן רב כוח. הוא מספר סיפור פשוט ומוכר: נערה המנסה להגדיר את עצמה דרך הרגיל והמיוחד בה, המשתבצת בעולם חברתי חדש כמו חתיכת פאזל שאינה תואמת, ומתמודדת עם חוסר הכנות הדק של הוריה – בעיקר בפני עצמם. אבל השפה הוויזואלית והמילולית היפהפייה מעניקה לו עומק אסתטי יוצא מן הכלל. כמעט כל איור בספר מתאפיין בחכמה עדינה וסוריאליסטית, שאינה מכבידה על עין הקורא הלא מנוסה באמנות אך מעוררת התפעלות מהדיוק, הכנות והאסתטיקה.

הספר מחולק לפרקים, כאשר בכל פרק מתמודדת פייג' עם אתגר שמציבה לה סבתה הציירת ברשימה שהורישה לה בנוסח "עשי ואל תעשי" כדי לצייר טוב. מ"אין יותר תירוצים, קני מחברת וציירי כמה עמודים כל שבוע", ל"נסי להבין מה מפחיד אותך ותעשי את זה". המשפטים הללו שנשמעים כמו מדריך ניו אייג'י שווה פרוטה הופכים בספר למכרה זהב. הם מהווים מדריך אמיתי (ומעשי) לכל אדם המנסה להתגבר על הפחד, על אבק היומיום, וליצור. זהו גם הכוח של הספר: אותה מחברת פשוטה של פייג', שדרכה היא מנסה לצייר את העולם כדי להבין את המפגש שלו עם נפשה, הופכת לספר. זהו המעשה הסופי של היצירה: האמנות שהיא מפלטו המיוסר של הבודד מצליחה לגעת בלבבות רבים.

הספר מצויר וכתוב היטב, בעדינות ואומץ. התמונות היפהפיות ורבות ההבעה משלימות את המילה הכתובה, ומראות כי המטפורה היא אכן ציור בלשון: כל ציור בספר הוא הרבה יותר מעוד כלי עזר של השפה, אלא עומד בפני עצמו. הוא מוקדש ל"כל הנשמות השקטות עם הדמיון הרועש", וזוהי אולי גאולה נוספת בתהליך ההתבגרות: ההבנה שעל אף שהשפה אינה מספקת את הנפש בהבעתה את כל המתחולל בנפש, ישנם עוד אפיקי ביטוי המאפשרים את ההתקשרות בין בני אדם.

____-1

לא זבל נוסחתי

על ספרות נוער לא מרבים לכתוב ביקורת, מטעמים שאפשר להבינם אך לא בצדק. היא לא ממש נתפסת כאמנות משום שספרות נוער היא נוסחתית ומשעממת לעיתים קרובות. המתבגרים נתפסים כפלח שוק שכוחו הולך וגדל: ככוח זה הם מנותחים בציניות על פי כמות הרגש שתוביל אותם אל רכישת מוצר (מביך לגלות עד כמה הגיל המתאפיין במרד ובביקורת הוא גם גיל שבאופן ציני ניתן לחזות את טעמו מראש במסות גדולות). מצב כלכלי זה יוצר אלפי מוצרי תרבות נחותים המהונדסים לטעמם של מתבגרים, ולרווחיהן החומריים של מערכות כלכליות גדולות, מהזמר ג'סטין ביבר עד סדרת "דמדומים".

מתוך כך נעשתה ספרות הנוער לכזו שלא מרבים לכתוב עליה, וכאמור לא בצדק. ביקורת תרבות ישרה צריכה לתת את דעתה לא רק למה שמהנה את הקורא האנין, אלא גם לזרמי העומק שמעסיקים את הנוער בפועל, כיוון שספרות נוער, גרועה ונוסחתית ככל שתהיה, מיטיבה לפעמים לעסוק בעולמו הרבה יותר ממה שהמבוגרים עשויים לדמות לעצמם. אבל הקריאה בספרות נוער צריכה להיעשות מתוך פיכחון וחוסר התנשאות, מכיוון שבתוך ים הזבל הנוסחתי נחים כמה אוצרות שגם מבוגרים עשויים להתעשר מהם. זוהי קריאה שדורשת אומץ ולפעמים גם מעיים חזקים והרבה חוש הומור. כמורה, אני קוראת את כל הספרים שהתלמידות שלי נותנות לי, כדי לחוות את הנהר שאותו הן חוצות, ולא משנה אילו תמנונים דביקי זרועות או חיות אחרות יתפסו אותי בו.

ספרות נוער במיטבה עוסקת בתהליך העימות וההשלמה של הגיבור עם העולם. עימות זה הוא גם סמל למתח הפנימי שבתוכו, הבא על פתרונו החיצוני והפנימי כאחד. המחברת של פייג' חריג בנוף הרומנים לנוער בכך שעיקר הקונפליקט בו הוא פנימי, והוא נמנע באלגנטיות מהפתרון הנוסחתי הקל של ספרי נוער אחרים של "נערה נגאלת מבעיותיה החברתיות על ידי אהבה, או על ידי פתרון חיצוני".

 פייג' קרועה בתוך כלא של ביטוי, בתוך אלפי מחשבות ודימויים שיש בתוכה, ברצון להיות נקראת ומובנת ולשמר את ייחודה כאחת. היא מבינה שהביטוי והגאולה שהוא נושא עמו הם גם כלא ומתוסכלת מכך; אך היא מגלה שהמסירות לגילוי הנפש בידידות ובאמנות היא רפואה לאלה שסובבים אותה, וגם לה. בעמודים הראשונים של הספר היא משוטטת במוזיאון כדי להבין את עצמה, כדי למצוא באמנות ביטוי ופשר למתרחש בנפשה, והיא מציירת את הנתיב הפתלתל שבדרך לעצמה. הנתיב הזה הופך ליצירת האמנות שעוזרת לקורא בדרכו אל נפשו שלו; הרגע שבו הופך הרישום לרישום נפש הקורא אותו הוא הרגע שבו הוא הופך מחומר גלם ליצירת אמנות.

נראה שדווקא רומנים לבני הנוער הם אלה שמאתגרים את האדם המבוגר יותר מכול. קריאת ספר טוב העוסק בנעורים בשעה שאת עצמך נערה משולה להתבוננות בגופך המתבגר שלך; קריאה שלו כבוגרת גורמת לך להשוות בין הגוף המבוגר לגוף הצעיר. זו קריאה שמביאה עמה חשבון נפש על ההתבגרות, ועל המבוגר שהפכת להיות; על החלומות שהיו ועל התנפצות ההגשמה שלהם. היכולת של המבוגר לקרוא ספר העוסק בנערוּת מצריכה אומץ וכנות, שני מרכיבים שההתבגרות כמו מנטרלת אותם מראש. בשונה מספרות מבוגרים, ספרות נוער טובה היא כזו שתענג גם מבוגרים, ותעניק להם מעין מראה שיש בה תיקון להתבגרותם. "המחברת של פייג'" מוכיח שכשם שספרות נוער היא ספרות, ההתמודדויות של גיל הנעורים הן שיעור חיים אמיתי שבמבט לאחור אין למוד את עומקו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ב סיון תשע"ג, 31.5.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-31 במאי 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון שלח תשע"ג - שבוע הספר - 825, סיפורת ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: