תעלומת השלושה־עשר | ניר מן

פרשת פיצוץ הגשרים ההרואית הפכה לפרשה מביכה ומייסרת עם היעדרם של 13 מהלוחמים. מחקר מקיף מציע תמונה מלאה ואינו נרתע מהטחת ביקורת כלפי אישים ומוסדות

אולי הוא עוד יבוא

ליל הגשרים באכזיב, 16 ביוני 1946

דב גביש

כרמל, 259 עמ'

שנים רבות מאוד חיכה מדף ספרי תולדות היישוב והמערכה לעצמאות לפרסום מחקרי מהימן על פרשת התקיפה של גשר אכזיב ב"ליל הגשרים". תעלומת י"ג הנעדרים מפיצוץ הגשר העסיקה שנים רבות את הציבור, ובעיקר זִעזעה את משפחות החללים. על ההלם הראשוני מאובדן הלוחמים האפילה תעלומת ההיעדרות שהלכה והתעבתה ברבות הימים. הספר החדש שכתב ד"ר דב גביש מגולל את השתלשלות האירועים מהחל ועד כלה ומעמיד דברים על דיוקם.

התאיינות הלוחמים

בחצות ליל 16–17 ביוני 1946 פוצצו כוחות הפלמ"ח עשרה גשרים שחיברו את ארץ ישראל למדינות השכנות – מטולה, בנות־יעקב, חמת־גדר, שייח'־חוסיין, אדם (דמיה), אלנבי ועזה. היה זה המבצע היבשתי הגדול ביותר של תנועת המרי העברי נגד שלטונות המנדט הבריטי. כשעה לפני כן החריד פיצוץ עז את שלוות כפר אֶ־זיבּ (כיום, כפר הנופש אכזיב) ואת המחנות הבריטיים הסמוכים לו בגליל המערבי. ליד שפך נחל קֻרֵין (נחל כזיב) לים, בפאתי הכפר א־זיב, היו נטויים שני גשרים מעל הנחל – גשר הכביש וגשר מסילת הרכבת ללבנון. תקיפה זו הייתה מסוכנת במיוחד בגלל קִרבתם של הגשרים לכפר הערבי, נוסף על כיתת האבטחה שהוצבה משני צדי הגשרים.

המשימה הוטלה על כוח בפיקוד נחמיה שיין, מפקד פלוגה ו' בפלמ"ח, הודות לכושר הפיקוד הקרבי של שיין. לכוח הצטרפו שני "משקיפים" ממטה הפלמ"ח – יחיעם ויץ ויוסף גדרון. שניהם היו בכירים משיין ויותר ותיקים ממנו. הכוח הגיע לנקודת ההיערכוּת כ־20 דקות לפני שעת השי"ן, ובמהלך ההמתנה עברו במקום שלושה ערבים רכובים על חמורים. יחיעם ויץ גירשם באנגלית. הערבים קלטו, כנראה, את ההתלחשויות בעברית וחשדו שההתחזות לכוח בריטי מהמחנות הסמוכים מבוימת.

בשעה היעודה פרץ הכוח, נתקל באש המאבטחים אך דבק במשימתו. בעת הנחת תרמילי חומר הנפץ מתחת לגשר הרכבת פגע כדור נותב, שנורה מעמדת המשמר, בתרמילים. מעוצמת הפיצוץ המוקדם נפגע גשר הרכבת ו־13 מהלוחמים נהרגו. יתרת הכוח נסוגה לקיבוצים מצובה וחניתה, ובחיפושים שערכו הבריטים חלקם נעצרו. גופתו של יחיעם ויץ שנהרג מאש כוח המשמר זוהתה והובאה למנוחות בירושלים, אך גורלם של 13 הלוחמים הנוספים לא נודע.

נציגי החברה קדישא אספו במתחם שלושה שקים עם אברים מגופות החללים, אולם למשפחות לא נמסר דבר באשר לגורל יקיריהן. ב־11 ביולי נשלח למשפחות הנעדרים מכתב בחתימת "תנועת המרי העברי" שבו נאמר: "אין לקבל את ההנחה האיומה כי הנעדרים אינם בחיים. […] לפיכך לא נואשנו. התחלנו במאמצים מאומצים לחפש אחר החברים הנעדרים". כעבור שבועיים שודרה בתחנת המרי העברי השאלה: "היכן נמצאים 13 הלוחמים הנעדרים? אין להעלות על הדעת כי התפוצצות זו תשחק לעפר 13 אנשים מבלי להשאיר סימן ואֵבר".

רק במלאת שנה לליל הגשרים פרסם ישראל גלילי, ראש המפקדה הארצית של "ההגנה", פקודת יום שבה נכתב: "מקץ שנה נעמוד כולנו דום, באבל ובכבוד, לזכר י"ד חברי ההגנה אשר נספו במערכה ליד גשר א־זיב". המשפחות נקלעו למצוקה נוראה. בני אדם התחמקו מלפגוש את הורי הנעדרים כיוון שלא ידעו כיצד לנהוג. המידע המבולבל והמעורפל שהלך ונערם גרם לבני משפחות הנעדרים להטיל ספק בכל מידע, ובו בזמן להיתלות בו. שבע שנים לאחר המבצע העיד יגאל אלון בספר הפלמ"ח כי הייתה תקווה כי לא כל הנעדרים נספו.

בספר החדש מתאר גביש את התלאות המייסרות שעברו משפחות הנעדרים עד הקמת האנדרטה לזכר בניהן, שבה נטמנו שרידי הגופות מקבורת הארעי בחיפה ובחניתה. בדיעבד התברר מה שהיה ברור מלכתחילה. בפרשה זו לא הייתה שום תעלומה, אלא שלמערכת הביטחונית ביישוב לא היה אז מושג מה התוצאה של התפוצצות 250 ק"ג של חומר נפץ.

משמעות פוליטית כבדת משקל. גשר הירמוך  צילום: אליעזר שוורץ

משמעות פוליטית כבדת משקל. גשר הירמוך
צילום: אליעזר שוורץ

מעשה נבלה

יהודה גביש, מי"ג הנעדרים, היה אחיו הבכור של מחבר הספר. מכאן מעורבותו האישית ארוכת השנים של החוקר בפרשה ודבקותו המסורה לכל תג ותו על אודותיה. גביש ניחן בכישרון איסוף וניתוח מידע בגישה שיטתית ובמשך עשרות שנים הוא צבר כל פיסת נייר וכל בדל מידע שפורסמו בנושא. בספרו הוא משרטט תמונה מושלמת של הפרשה – החל מהקרב ותוצאותיו ועד לסאגת ההכרה הממסדית בזכר הנופלים ובמפעל הנצחתם. הספר מעלה תרומה מחקרית מוסמכת וממוסמכת לפענוח תעלומת הי"ג, ושׂם קץ לחרושת השמועות שליוותה אותה עשרות שנים.

גביש אינו נרתע מהטחת ביקורת כלפי אישים ומוסדות, בדגש על בעלי תפקידים ממלכתיים, מבן־גוריון ופקידי משרד הביטחון ועד עיתונאים תאבי "סקופים". הוא מבקר בחריפוּת את יוסף ויץ, בעל המעמד והקשרים השלטוניים, שהתנכר למשפחות י"ג הנעדרים במפעלות ההנצחה שהקים לזכר בנו. הוא מזכיר את מעשה הנבלה של  ברוך נדל, שביקש לבוא חשבון עם הנהגת הלח"י בעניין אחר, ופִרסם ב־1976 ספר בדוי שבו תיאר את העינויים שעינו, כביכול, החיילים הבריטים את נעדרי גשר א־זיב בכלא תדמור בסוריה בליל 17–18 ביוני, לפני שהוציאו אותם להורג לכאורה.

לצד הדיוק המוקפד על אירועי הקרב המתוארים בספר, מוטב היה "לגהץ" את כתב היד בלקטורה נוספת לניכּוּש ליקויי מינוח ורקע. בספר שעניינו תחום הביטחון ראוי להשתמש במינוח הצבאי ההולם – מבצע או תקיפה (ולא "פעולה"), לוחמי הפלמ"ח (ולא חברי הפלמ"ח), מפקד גליל הצפון ב"הגנה" (ולא פיקוד הצפון), מ"כּית (ולא מ"מכפית), הכוח התוקף (ולא "אגד הקרב"), בשעה 19:20 (ולא "באותו ערב, בשעה 7:20") ועוד.

בהתבסס על מקורות בריטיים נכתב כי ההלוויה של יחיעם ויץ, שבה השתתפו עשרת אלפים מלווים, הייתה "הגדולה ביותר שידע היישוב עד אז, גדולה יותר מלוויית חללי 'ליל שׂרונה'" (עמ' 88, 110); ולא היא. בהלוויית ארבעת חללי שׂרונה השתתפו כ־50 אלף מלווים, לפי הבי־בי־סי. לא כאן המקום לניתוח חשיבותן של ההלוויות בכל מאבק לאומי, מה גם שהספר אינו עוסק בניתוח תובנות מחקריות מהאירוע; אולם לנתונים המספריים נודעת משמעות פוליטית כבדת משקל (במיוחד בהלוויות שנערכו ללא קהל מלווים).

גישה בעייתית

"מעולם לא נערך תחקיר מקיף על 'ליל הגשרים'. רק כאשר נדרש להאדיר את עוצמת הפלמ"ח, ולאזכר את המאבק לפתיחת שערי הארץ, נכתב על מבצע זה", כותב גביש במבוא לספרו. עוד הוא מוסיף: "הספר הזה אינו מחקר היסטורי על 'ליל הגשרים' אלא על הפעולה בשני הגשרים על נחל כזיב, והשלכות תוצאותיה מנקודת מבטי ומעמדת מעורבותי. הספר הזה הוא הסיפור שלי על התנהלותי בפרשה הזאת".

מתוך 234 עמודי הספר (ללא הביבליוגרפיה והנספחים) מתומצת סיפורו של הכוח שיצא לפוצץ את גשר אכזיב ב־30 עמודים בלבד. יתר 200 העמודים מתחלקים בין המבואות (הרקע המדיני והמבצעי) והחלק העיקרי של הספר – פענוח תעלומת הנעדרים והקמת יד ההנצחה לזכרם. בפרקים האחרונים של הספר מוסט המוקד מהמאבק להכרה בנעדרים ולהנצחתם למעורבותו האישית של הכותב בעניין. גישה בעייתית זו פוגמת באיכותו של המוצר המוגמר.

בספר הושקע מאמץ מחקרי עצום בתיאור המבצע ובבדיקה קפדנית של "תעלומת" ההיעדרות. הניתוח השיטתי לאימוּת העובדות ולהפרכת השמועות מרשים בדקדקנוּתו המלומדת. מכל שלל הכרכים הרשמיים (ספר תולדות ההגנה, ספר הפלמ"ח, ספר יזכֹּר), ספרי המורשת לבני הנעורים וספרי הזיכרונות על פרשת גשר אכזיב, סוף סוף מונח בפני הקורא מחקר מעולה שמסכם היטב את האירוע ההיסטורי. מחקר זה מבוסס על מסמכים מארכיונים שנפתחו לעיון (ארכיון משרד המלחמה הבריטי, ארכיון צה"ל), על מקורות ערביים (עיתונות התקופה, תיקי עדויות של הש"י בארכיון ההגנה), על אוספים אישיים ועל שימוש מושכל וזהיר מאוד בעדויות הלוחמים.

המחקר על הקרב ועל פענוח ה"תעלומה" בנוי לתלפיות וכתוב בתמציתיות עניינית. גם לתיאור מסכת הייסורים של משפחות הנופלים נודעת חשיבות לחקר התגבשות נוהלי הגדרת מעמד חללים שלא נודע מקום מותם או קבורתם (נעדרים, נעלמים). קשה אפוא להבין את הטעם בהוספת "סיפור ההתנהלות" של המחבר בפרשה הזאת, שאינו תורם דבר להעשרת הידע ההיסטורי. כל חוקר יכול להכביר תלי תלים של תיאורים על השגת חומרי הגלם למאמריו, ועלילות רכישת המקורות (ההדלפות) לתחקירים עיתונאיים מרתקות לעתים יותר ממוּשאיהם.

את ההתרחשויות מ־1968 (שנת הטמנת שרידי הגופות באנדרטה) ואילך ניתן היה לתמצת בעמודים ספורים, ולחסוך מהקורא את הפירוט הארכני והמיותר של ההתכתבויות, השיחות, הראיונות ומי אמר למי… חבל שמחקר תיעודי כל כך חשוב ויסודי מסתיים באקורד צורם, שלא לצורך. לשבחו של הספר ייאמר שמעתה ואילך מצוי מחקר מלא ואמין על הקורות בפיצוץ גשר אכזיב ב"ליל הגשרים". העיצוב הגרפי של הספר ערוך היטב. הספר משופע במפות, בתצלומי אוויר, בטבלאות, בתצלומים ובאיורים באיכות מצוינת. ראוי דב גביש להערכה ולברכה על הנחת לבנה נוספת במפעל חקר כוח המגן בשנות המאבק לעצמאות.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ו סיון תשע"ג, 24.5.2013

פורסמה ב-24 במאי 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון בהעלותך תשע"ג - 824, עיון ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. נראה לי שאתה מפספס את הכוונה של דוב בכתיבת הספר, המניע הראשוני היה דווקא לתאר את שאירע לאחר האירוע וזה לא בדיוק ספר על מה שאירע בכל גשר, היו אחד עשר גשרים שפוצצו וההתמקדות היא על גשרי אכזיב ששם הייתה תקלה ונהרגו ארבע עשר לוחמים. מה שעברו המשפחות לאחר האירוע ומה שקרה אחרי זה העסיק את משפחת גביש וההורים של הנופלים וכל הכבוד לדוב שנגע בסוגיה הזאת ובכל הפרטים כי זה גם חשוב להיסטוריה לא רק איך נלחמו ומאיפה יצאו לפעולה, אלא את מסכת הייסורים והחקירות הבלתי פוסקות של המשפחות ומשפחת גביש בפרט.
    בזכות אוסף המסמכים של משפחת גביש הצלחתי להגיע לפרטים מדוייקים בסרט והעזרה הייתה גדולה מאד, כל חוקר בנושא ליל הגשרים יכול למצוא בספר של דוב מידע שמתאים לו ולכן כל הכבוד.
    שושי בן חמו בימאית הסרט "קבר יש רק אחד"

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: