שירת אופקים | יונתן ברג

שבועיים וחצי של סדנת כתיבה באופקים חשפו בפניי להט חלוצי גדול הקיים במפגש ראשוני עם השירה

באחד מימי חמישי האחרונים נערך הפסטיבל הספרותי "מדרום". פסטיבל זה הנו פועל יוצא של לימודי המחלקה לתרבות יצירה והפקה במכללת ספיר אשר בשדרות. במסגרת הפסטיבל נערכו גם אירועי ספרות: האחד מפגש עם יצירתו של דוד גרוסמן והאחר (שבו הייתי שותף באופן פעיל) ערב סיום של סדנת כתיבה מרוכזת בת שבועיים וחצי באופקים, ערב שבו קראו משתתפי הסדנה בפעם הראשונה מול קהל שירים שחלקם נכתבו בסדנה וחלקם נערכו במהלך הסדנה. לצורך הסדנה הגעתי מספר פעמים לאופקים למפגש עם משתתפי הסדנה, והללו הולידו בי מחשבות רבות.

החדש גבר על העייפות

השבועיים הללו היו בעבורי טלטלה מרובת פנים ביחס לשירה ולחברה בישראל. ראשית, המפגש עם אופקים. אופקים נדמית, במבט ראשון, כמקום עזוב ועייף, אנשים שיש בהם משהו שמוט. ואולי כל זה הוא הדימוי העובד עדיין בתודעה על עיירות הפיתוח, אבל מתמונה אחת אי אפשר היה להימלט. בערב הקראת השירה הסתובב בדשא המצוי בין כמה בניינים בחור צעיר, שיכור ופצוע, נופל וקם בין המשתתפים, הספרים והכיבוד. בשלב מסוים אביו, שיכור גם הוא, החל להתעמת עמו. היה בכך משהו סמלי – הנה הדימוי הישן, בדמות אותו בחור צעיר (שבשיחה קרובה שלי איתו התגלה גם כנבון ושנון לצד ההרס העצמי) המסתובב סביב לקוראים, לקהל, לאופקים שמתרוממת אל משהו חדש.

והחדש הזה גבר על אותה עייפות והגיח אליי ממקומות רבים. ראשית, המשתתפים. כולם כיום תושבי אופקים ורובם גם בני המקום. המפגש עמם האיר את תשוקת השירה והביטוי, לא באיזו ראשוניות בתולית או משהו מגזרה זו של מחשבות על הפריפריה אלא פשוט מהאופן הצמא והנלהב שבו הם התייחסו לחוויית הלימוד. הצורה שבה הגיבו זה לזה והאופן שבו התמידו והפנימו את המפגש החדש, לפעמים הראשון, עם תוכני השירה.

אין זה מעשה פשוט להציג את השירים האישיים, החשופים, למערכת המשומנת, אולי משומנת מדי, של ביקורת, עריכה וניתוח. יש בכך לעתים תנועה מהירה מדי בין חום היצירה, היד הכותבת וההתרגשות הפנימית לקור ההשמטה והניקוי שזקוקים פעמים רבות דווקא למידה של ריחוק. התוצרים של הסדנה שכונסו יחד לחוברת נהדרת בשם "מתוך הבלוקים" משרטטים את הסיפורים הקטנים, הבעיות ותמונות החיים של אופקים, ובה במידה של המקום הזה כולו. יגאל חדד כותב על מכר חוזר בשאלה, חנן ישראל בוהדנה, שגם ניגן בערב על עוד, כותב על הבדידות וגילוי האני, מלי צפוני כותבת על הקושי של אחותה, איקו יפרח משתמש בהומור ואירוניה כדי לתאר רגשות, שלמה לוי על סבתו המוסרת לו צוואת רוח, דינה ברוס בביקורת נוקבת על הבדלי מעמדות, מור שרקי מספרת את האהבה הראשונה ואסתר עזארי על חברת הילדים בבית הספר.

לא בכדי רשימה זו, כולה, מלאה בשמות: הדבר שעליו עמדה הסדנה יותר מכל הוא האפשרות לתת מקום לפנים השונות של המציאות, לנסח עמדה ולהציג את העולם האישי, המשפחתי אבל גם הקהילתי והסביבתי. כוחה של הספרות טמון יותר מכול באפשרות זו.

לתת מקום לפנים השונות של המציאות. הסדנה

לתת מקום לפנים השונות של המציאות. הסדנה

צימאון לחדש

והיו עוד סיפורים חדשים שנוסחו ומנוסחים באופקים.

הסיפור של תנועת "אופקימה", קהילה צעירה של בני אופקים העמלים יחד לשיפור החיים בה, ששיפצה מיוזמתה את המקלט שבו נערכה הסדנה והפכה אותו למרכז יפה ומזמין, וחלקם הגיעו גם לערב הסיום. וגם הסיפור של תנועת "תרבות", תנועת גרעיני אמנות המבקשים ליצור שיח תרבותי ואמנותי, ודרכו גם חינוכי וחברתי, במקומות שונים בארץ, תוך מגע ישיר ועמוק עם הקהילה במקום. כרגע ישנם גרעינים מרכזיים בעפולה, בנתניה, בראשל"צ ובעכו, וגרעינים נוספים בנהריה, בטבריה, בבת ים ובפתח תקווה.

המפגש עם יפתח ביבר ועמר בוקצ'ין מתנועת "תרבות" שליוו את הסדנה תוך שהות רצופה באופקים היה מפגש עם סיפור אחר. סיפור של שליחות, חלוציות ונתינה, מילים כמעט מגונות בנרטיב הישראלי של היום, סיפור של אמונה ביכולת של היצירה להפוך לשינוי חברתי. לרגעים מולם התביישתי בבחירות האישיות שלי, באותה כניעה לא מעטה לדחיפות האנוכית לעשייה אישית המצויה פעמים רבות ביצירה. הסיפורים הללו שינו, בפועל, את צורת המבט שלי.

הנסיעה לאופקים הייתה נסיעה מחודשת אל ההכרה בעובדה כי איני יודע באמת את המקום הזה על כל פניו: דרישה בסיסית ממי שמבקש לתאר, ביצירתו, את החברה סביבו. זו הייתה נסיעה מחודשת אל הלהט הגדול במפגש הראשוני עם השירה, להט שהלך ונמוג בעולמי הפנימי. נסיעה אל האפשרות החלוצית, שאולי אינה מתאימה לגמרי לאישיותי, אבל היא חיה וקיימת, מלאת אנרגיה ומבשרת לכולנו גם לא מעט תקווה, בשורה שהייתה השורה התחתונה של חווית הסדנה באופקים כולה ושל הפסטיבל הנהדר.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ו סיון תשע"ג, 24.5.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-24 במאי 2013, ב-גיליון בהעלותך תשע"ג - 824 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: