ראש ישיבה בטלן? | יעקב עציון

מקור בתרגום

 הכינוי "בטלן" נתפס בעינינו כיום ככינוי גנאי – אך בדורות עברו לעתים שבח גדול היה להיכלל בין הבטלנים. ר' בנימין איש טודלה – הנוסע המפורסם שיצא לפני כ־850 שנים מספרד שבקצה המערב – מתאר את הקהילה היהודית הגדולה שפגש בבגדד:

ויש שם בבגדד כמו ארבעים אלף יהודים מישראל, והם יושבים בהשקט ובשלוה ובכבוד תחת המלך הגדול… ובעיר עשרה ישיבות. ראש הישיבה הגדולה הרב ר' שמואל בן עלי ראש ישיבת גאון יעקב, ור' חנינא אחיו ראש הישיבה השנייה, ור' דניאל יסוד הישיבה השלישית – [וכך הולכים ונמנים עשרת ראשי הישיבות] – והם הנקראים עשרה בטלנים שאין מתעסקין בדבר אחר אלא בצרכי ציבור.

הלומד במסכת מגילה מתוודע אמנם למושג "עשרה בטלנים" (פרק א משנה ג: "איזו היא עיר גדולה, כל שיש בה עשרה בטלנים") הנאמר בהקשר חיובי – עשרה אנשים שאינם עסוקים במלאכה ומצויים תדיר בבית הכנסת – אך דומה שיש חידוש בלשונו של ר' בנימין, המעניק את תואר "עשרת הבטלנים" לעשרת ראשי הישיבות הגדולים של בגדד, שאינם טרודים במלאכה ופנויים ללמד תורה, לדון את העם ולעסוק בצרכיו.

בימי המקרא לא היו כלל בטלנים. התואר "בטלן" (במסורת הארצישראלית למשנה: "בּוֹטלן") הוא מחידושי לשון חז"ל, והשורש בט"ל עצמו כמעט לא מופיע בעברית המקרא. פעם יחידה הוא בא בתיאור הזִּקנה שבסיום ספר קהלת ("בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת… וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת").

בתרגום אונקלוס, השורש בט"ל משמש תחת השורש שב"ת. בפרשת בחוקותי, בין הברכות לישראל בשמרם את דבר ה' נאמר: "וְהִשְׁבַּתִּי חיה רעה מן הארץ" – ובתרגום: "ואבטיל חיתא בשתא מן ארעא". דוגמה מעניינת נוספת היא השבתת החמץ בפסח. בתורה נאמר "תשביתו שאור מבתיכם", והתרגום הוא "תבטלון חמירא מבתיכון". כיום השבתת החמץ נתפסת בעינינו כביעורו הממשי, בעוד ביטול החמץ הוא אמירת הנוסח הנהוגה לאחר הביעור (“כל חמירא וחמיעא… לבטיל ולהוי כעפרא דארעא") – אך בִּמקור הדברים הביטול הוא הוא ההשבתה, אך בשפה אחרת. כמו במקרים רבים אחרים, כיום אנו משתמשים הן בצורה המקראית הן בצורה החז"לית, וכל אחת נושאת גון משמעות משלה. כך, לא הרי פועלים שהכריזו על שביתה כפועלים המצויים בתקופת אבטלה.

לסיום – וברוח הסוגיות המככבות בסדר היום הציבורי לאחרונה – נזכיר את נוסח התלמוד הירושלמי למסכת מגילה, שלפיו "עשרת הבטלנים" אינם אנשים שאין להם מלאכה – אלא עובדים שמפסיקים את מלאכתם בעת הצורך, ובאים לבית הכנסת: "עשרה בטילים ממלאכתן לבית הכנסת" (פ"א ה"ד. וכך כתב הרמב"ם בתשובה: "שיהיו באותו מקום עשרה אנשים מוכנים לצרכי ציבור, וכאשר יהיה שם דבר מצווה או עניין מענייני הציבור יבטלו ממלאכתם ויבואו לבית הכנסת").

*

בקטע הבא, שפורסם בעיתון זה לפני זמן, טמונה מילה ששורשה אינו במקרא, ומקורה הארמי מתועד בתרגום לפרשת נשא. מצאתם? שלחו נא דוא"ל לכתובת makorbatargum@gmail.com. פרסים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

חיים ויצמן היה בדיוק באותו זמן בארץ והוא החליט 'לעקוף' את מפקד הדיוויזיה ולפנות ישירות אל הגנרל אלנבי בכבודו ובעצמו. גורם שכנראה היה מכריע בהצלחת שליחותו של ויצמן הוא הזריזות והתכיפות שבה פעל, אף קודם שהידיעה על יוזמת הגירוש הגיעה לאוזניו של אלנבי עצמו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' סיון תשע"ג, 17.5.2013

פורסם ב-17 במאי 2013,ב-גיליון נשא תשע"ג - 823, מקור בתרגום. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: