לא כל העורבים שחורים | צחי כהן

ספר המוקדש להוכחת הדרוויניזם מביא שפע הסברים ודוגמאות אך נכשל במבחן המדעי היחיד – מבחן ההפרכה. "זו רק תיאוריה מדעית", אמר על כך רונלד רייגן

Why-evolution-is-true-325x500למה האבולוציה נכונה

ג'רי א' קוין

מאנגלית: עדי מרקוזה־הס

ידיעות ספרים, 2013, 431 עמ'

 טיעון מקובל להוכחת הבריאה הוא משל המכונה המשוכללת. אילו נתקלנו בשעון מונח על האדמה, אין ספק שהיינו מכירים בכך שהוא פרי עמלו של שען ולא נולד מעצמו. כך הסביר זאת למשל הכומר ויליאם פילי באנגליה של המאה ה־18: "בבואנו לבחון שעון אנו מבחינים בכך שחלקיו השונים מקובצים ומשולבים אלה באלה לשם תכלית. למשל: הם מעוצבים ומתואמים ביניהם באופן המייצר תנועה, והתנועה הזו מכוונת כך שהיא מצביעה על השעה ביום. כל עיצוב אחר בדרך או בסדר היה מונע כל תנועה במכונה או מייצר תנועה שאינה משרתת את התכלית…. כל רמז למלאכת מחשבת, כל גילוי של תכנון ועיצוב הקיימים בשעון, קיימים במעשה הטבע, בהבדל אחד, מצד הטבע: שהוא גדול ושופע יותר, וזאת במידה החורגת מכל אפשרות לחישוב".

אחת לכמה שנים עולה הנושא לכותרות ושוהה שם יומיים או שלושה: האם ילמדו אבולוציה בבתי הספר? האם ניתן להוציא את פסוקי התורה המתארים בריאה מידי פשוטם? האם יגבר המדע על הדת? בעקבות אחד ממשברים אלה – משפט שהתרחש בפנסילבניה ב־2005 שבו תבעה קבוצת הורים להורות את תורת האבולוציה במחוז שבו הם מתגוררים, בניגוד להכרעת ועדת החינוך המחוזית – יצא ג'רי קוין, פרופסור לביולוגיה מאוניברסיטת שיקאגו, להוכיח את תיאוריית האבולוציה.

מטבע הדברים ספרו של קוין כתוב בסגנון פולמוסי. קוין מתמודד עם הטענות הנפוצות בקרב הפלג הדוגל בתפיסה הנקראת "התכנון התבוני", גרסה מודרנית של "הבריאתנים" – כלומר אנשים הדוגלים בכך שהעולם נברא או תוכנן על ידי ישות תבונית עליונה, אלוהים, שרצה בתכלית הסופית – האדם, שהוא נזר הבריאה. קוין טוען בלהט ומוכיח בפירוט, ונכשל כשל פילוסופי־לוגי יסודי.

תפקיד המדען לסתור את הפרדיגמה  איור: thinkstock

תפקיד המדען לסתור את הפרדיגמה
איור: thinkstock

הסתעפות המינים

לעומת תפיסות הבריאתנות בגלגוליהן וגרסאותיהן השונות, מציג המדע מזה כמעט מאתיים שנה תיאוריות שהובאו לידי מיצוי בכתיבתו של צ'רלס דרווין, בעיקר בספרו "מוצא המינים". התיאוריה של דרווין, אבולוציה בדרך הברירה הטבעית, נשענת על מספר הנחות יסוד וטוענת מספר טענות בסיסיות, הניתנות להסתכם במשפט אחד: החיים על פני כדור הארץ התפתחו בהדרגה, החל במין ביולוגי קדום יחיד – אולי מולקולה המכפילה את עצמה – שחי לפני יותר משלושה מיליארד וחצי שנה, ואז הסתעפו עם הזמן, תוך שהם מעמידים מינים חדשים רבים ומגוונים. המנגנון לרוב השינוי האבולוציוני הוא הברירה הטבעית.

כלומר, מסביר קוין, על שש אבני יסוד מיוסד הדרוויניזם: האבולוציה – התפיסה שבמין ביולוגי חלים שינויים עם הזמן (בקצב שאינו אחיד במינים השונים: סרטן הנחלים כמעט לא השתנה מיליוני שנים), על בסיס שינויים ברמת ה־DNA (מוטציות). ההדרגתיות – דורות רבים נדרשים כדי שיתחולל שינוי אבולוציוני משמעותי. ישנם אמנם מינים שמשך חיי דור בהם הוא קצר מאוד (יום אחד בפרפרים או 20 דקות במיקרואורגניזמים – אולם נדרשים מאות אלפי או מיליוני דורות לחולל שינוי).

שתי טענות יסוד אלה נשענות על העובדה המדהימה שלפיה כל החי על פני האדמה, מאדם ופיל ועד נמלה וקקטוס, בנוי מאותן אבני בניין: מערכת הולכה ביוכימית בתאי הגוף המשמשת להפקה ופיזור של אנרגיה והקוד הגנטי הסטנדרטי בן ארבע האותיות, המתורגם לחלבונים. הגיוון העצום שבו אנו חוזים כיום מחייב את הנחת היסוד השלישית: ההסתעפות.

על פי הנחת יסוד זו, מתפתחים מינים מורכבים ושונים מאוד ממין קדמון אחד. לציפורים ולזוחלים אב קדמון אחד, אולם בנקודה כלשהי בהיסטוריה "העדיפה" קבוצת צאצאים אחת את התעופה בעוד קבוצה אחרת התקדמה על גחונה, כאשר שתי הקבוצות המשיכו להטיל ביצים. נקודת הפיצול חלה מהרגע שבו שתי הקבוצות הופרדו ברמת שינוי שאינה מאפשרת להן להתרבות ביניהן. למעשה, נקודה זו, ההסתעפות או הספציאציה (גיוון המינים), הייתה בעיני דרווין עיקר טענתו. והראיה – הוא קרא על שמה לספרו.

עם זאת, דרווין לא ידע להסביר את התופעה: כיצד מתבצע הגיוון או השינוי, וזאת משום שלא הכיר את התיאוריה הגנטית המסבירה את אופן הופעתם של מחסומים לחילופי גנים. אף להנחת יסוד זו הנחת יסוד אחות והיא הנחת המוצא המשותף. כפי שעולה ממטפורת עץ המינים המוכרת – כשם שלכל שני ענפים שכנים נקודת מוצא משותפת שבה ניצב מין קדמון כלשהו, הרי שאם נלך מספיק אחורה במורד הענפים, מענף לסעיף וממנו לגזע, נגיע בסופו של מסע אל אב קדמון בסיסי אחד. זוהי תיאוריית המוצא המשותף.

הגיוון שבארגון

לדברי קוין, עצם היכולת לארגן את המינים השונים בתת קבוצות ובקבוצות אב הוא כלשעצמו ביסוס חזק לתאוריה: אוסף בולים או מכוניות צעצוע ניתן לארגון באינסוף דרכים ושיטות (על פי ערך, גודל, צבע וכדומה), אבל שפות אנושיות ניתנות לארגון בקבוצות באילן על פי פרמטרים אובייקטיביים ובלתי ניתנים לערעור, שכן אף השפות עברו אבולוציה. הנחת המוצא המשותף מספקת גם חיזויים ניתנים להוכחה (במאובנים ואיים מבודדים כמו הגלפאגוס שהביקור בו העיר את דרווין לעניין) על אודות אבות קדמונים אפשריים ומשותפים למינים שונים.

הרכיב החמישי, חידושו הגדול של דרווין בעיני עצמו, הוא רעיון הברירה הטבעית, שהיה לאחת מפריצות הדרך החשיבתיות־מדעיות המוכרות והגדולות ביותר. הרעיון פשוט למדי – בהינתן גיוון גנטי גדול ותנאים אחידים למין מסוים, הרי שהווריאציה המתאימה ביותר לתנאים תופיע בשכיחות הגבוהה ביותר, וכך תהפוך האוכלוסייה כולה, בחלוף מספר מספיק של דורות, למתאימה יותר לסביבה ומוטציות מזיקות ייעלמו.

אגב, שיבוש נפוץ לתיאוריה הוא הסיסמה: "החזק שורד", כאשר הסיסמה המדויקת היא: "המתאים שורד". לאו דווקא כוח אלא התאמה, לאו דווקא שלמות אלא שיפור. דווקא אי השלמות של המינים (לשם מה זקוק הקרנף ההודי לשתי קרניים? מדוע לאפריקני אחת בלבד?) היא הראיה בעיניו של קוין להתרחשות הברירה: לא תכנון מושכל המייצר את המין המושלם אלא התפתחות המשאירה גם שגיאות ואי התאמות.

המרכיב האחרון של התיאוריה של דרווין הוא התובנה כי מלבד או לצד הברירה הטבעית קיימים מנגנונים לא בררניים נוספים הגורמים לשינוי אבולוציוני (מרכיבים כגון מספר עוברים בכל לידה או משך ההיריון יכולים להגביר תפוצה גם למין מתאים פחות).

ממהפכה למהפכה

לאורך הספר מכביר קוין בראיות ובדוגמאות המאששות את מרכיבי היסוד של תיאוריית האבולוציה אך נכשל בכשל לוגי בסיסי לאורך כל הדרך. הפילוסוף המשמעותי ביותר בשנים האחרונות בתחום הפילוסופיה של המדע הוא תומאס קון, תלמידו של קרל פופר. בספרו "המבנה של המהפכות המדעיות" הסביר קון כי מבנה המדע הוא הפוך ממה שנוטים לחשוב רוב ה"מתבוננים מן הצד" – האנשים שאינם מדענים, ומסתבר שגם פרופסורים בשיקגו. המדע אינו אוסף של אמיתות מוכחות, ותפקידו של המדען איננו להוכיח תיאוריות מדעיות. המדע הוא אוסף של מה שמכנה קון "פרדיגמות", תיאוריות על תנאי, תפיסות בעלות משך חיים ומעגל חיים – היריון, לידה, חיים, גסיסה ומוות. תפקידו של המדען הוא להציע ניסויים מפריכים ככל שיוכל כדי לסתור את הפרדיגמה.

הדברים מובנים פילוסופית: בניגוד מוחלט לאינטואיציה ולשיח האנושי היומיומי המקובל, האינדוקציה אינה תקפה לוגית. מספר סופי של פרטים המקיים תכונה משותפת אינו יכול ללמד דבר על הכלל. אם פגשתי שני ג'ינג'ים גבוהים איני יכול ללמוד דבר על הקשר בין שיער כתום לקומה גבוהה. בשיח היומיומי הפשוט נשמע שוב ושוב טענות בסגנון: "אבל בן דודי הצליח לחצות את הכביש בעיניים עצומות" כראיה לכך שהדבר אפשרי, למרות שלוגית אין שום קשר בין מופע יחיד של תופעה לבין הכרחיות הישנותה.

הראיה התקפה היחידה היא הראיה המפריכה: עורב לבן אחד יוכיח מה שלא יוכיחו מיליוני עורבים שחורים: לא כל העורבים שחורים. המדע כולו יודע כי הניסוי היחיד שיש טעם לעשותו הוא הניסוי המפריך. אם ניסוי נתון יאשש תיאוריה הרי שאין בכך כלום. יש להמשיך בניסוי מפריך אחרי ניסוי מפריך – וגם כישלון כולם לא יוכיח את התיאוריה, אלא רק יותיר אותה על כנה הזמני. אולם כישלון בלתי ניתן להסבר במסגרת התיאוריה ימוטט את הפרדיגמה כולה ויצריך חשיבה מחודשת. זהו המבנה של מהפכות מדעיות, ושל התקדמות החשיבה המדעית החיה כמו הפוליטיקה הדרום אמריקנית – ממהפכה למהפכה.

ספרו של קוין, מדען מכובד למראה, נכשל כאן בכשל בסיסי זה. דוגמאות על גבי דוגמאות המתאימות התאמה מופלאה לתיאוריה אלגנטית ועגולה אינן מוכיחות אותה כלל. סיפורים ואנקדוטות, תרשימים וטבלאות, לא מעלים ולא מורידים ביחס לתיאוריה של דרווין. דווקא רונלד רייגן, אז מועמד לנשיאות, שאותו מצטט קוין בבוז, צדק יותר באומרו על האבולוציה ב־1980: "ובכן זו תיאוריה, רק תיאוריה מדעית". בבית מדרשו של קון למדנו את הענווה: המדע כולו הוא על תנאי, רק תיאוריה מדעית, עד שיוכח אחרת.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' סיון תשע"ג, 17.5.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-17 במאי 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון נשא תשע"ג - 823, עיון ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 28 תגובות.

  1. כותב המאמר נכשל בכמה כשלים פילוסופיים בסיסיים ביותר.הוא פותח את המאמר בטיעון השעון של פיילי שלדבריו הינו "הוכחה מקובלת" לתכנון תבוני בלי להתייחס כלל לבעיות הטיעון שאחת הבסיסיות מביניהן היא הנחת המבוקש.
    אחרי כן הוא מביא את עמדתו של קון על כך שהמדע עובד דרך פרדיגמות בשביל לחזק את העמדה ההפוכה – שיש מבחני הפרכה וחשוב שהתיאוריה תעמוד בהם, שהיא העמדה של פופר, ההפוכה לעמדתו של קון. אם המדע עובד לפי פרדיגמות אין מבחני הפרכה לפרדיגמה. גם את המעבר הזה הוא עושה בלי שום קושי ובלי נסיון לדון בכלל בעמדות שהוא מציג.
    ולבסוף הוא טועה גם בהצגת העמדה אותה הוא מקדם – מה שחשוב הוא שלתיאוריה יהיה ניבוי הניתן להפרכה, מבחן בו האבולוציה עומדת בכבוד רב, בוודאי שלעומת התכנון התבוני. להבדיל ממה שכותב טוען לא צריך שיהיה מידע מפריך בפועל לתיאוריה. היות וכל ניבוי הוא גם מבחן מפריך האבולוציה עמדה ועומדת בהרבה מאוד מבחנים מפריכים.
    מה גם שבמדע, להבדיל מן התיאוריה הפילוסופית של פופר, אותה מציג מחבר המאמר בלי לתת לפופר קרדיט, מדענים בהחלט מתבססים על ניבויים נכונים כשבאים להחליט האם תיאוריה היא נכונה או לא, וממילא יש לא מעט החולקים על עמדת פופר בדבר מבחן ההפרכה.
    בנוסף מחבר הספר, לפחות על פי הכתבה, לא נכשל בשום כשל לוגי ולכן הטענה כי הוא כשל בכשל לוגי-פילוסופי נראה לי קצת תמוה.
    ההערה על כך שזו רק תיאוריה מדעית, על אף חשיבותה, אינה מעלה או מורידה שום דבר בשאלת נכונות התיאוריה הזו, בניגוד למה שכותב המאמר מנסה להציג. יש לציין כי התיאוריה החלופית, התכנון התבוני שאליה הכניס אותנו כותב המאמר בתחילתו, לא עומדת בשום טיעון שהוא העלה כנגד האבולוציה ובנוסף, כפי שעולה מן הספר מופרכת באמצעות ראיות מן השטח, המצביעות על כך שאם היה מתכנן תבוני הוא עשה עבודה די גרועה בתכנון וכל מהנדס אנושי היה יכול לעשות עבודה טובה יותר.

  2. "דוגמאות על גבי דוגמאות המתאימות התאמה מופלאה לתיאוריה אלגנטית ועגולה אינן מוכיחות אותה כלל. סיפורים ואנקדוטות, תרשימים וטבלאות, לא מעלים ולא מורידים ביחס לתיאוריה של דרווין."

    – האם אתה מיישם את אותו הלך מחשבה גם ביחס לשימוש באנטיביוטיקה?

    [מעבר למה שהעיר, בצדק רב לדעתי, עופר]

  3. מצטרף לעופר.
    חוששני שהכותב הנכבד לא טרח לקרוא את הספר של קון שעליו הוא מבסס את דבריו.
    כמה שהצלחתי להבין התיאוריה שהוא מתאר היא במלואה התיאוריה של פופר, שלה הוא משום מה נזקק להצמיד מושגים מהגותו של קון (פרדיגמה, המבנה של המהפכות המדעיות) שהוצאו מהקשרם. וחבל שהעורכים לא מקפידים יותר על התכנים.
    ולו הכותב היה מעמיד את השערת התכנון התבוני בפני מבחן ההינתנות להפרכה, החביב עליו, היה עליו להגיב באופן ענייני לטענה המפריכה השערה זו, אותה הוא עצמו מצטט
    "דווקא אי השלמות של המינים (לשם מה זקוק הקרנף ההודי לשתי קרניים? מדוע לאפריקני אחת בלבד?) היא הראיה בעיניו של קוין להתרחשות הברירה: לא תכנון מושכל המייצר את המין המושלם אלא התפתחות המשאירה גם שגיאות ואי התאמות."

  4. ש.צ. לוינגר

    ביקורת על תיאוריית האבולוציה, בספריו של פרופ' נתן אביעזר (פרופ' לפיזיקה באוניברסיטת בר-אילן): 'בראשית ברא' ו'אמונה בעידן המדע'. ובקיצור במאמרו: '"בראשית ברא" ובריאת העולם' (ניתן לצפיה ברשת)

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • שונרא חתולובסקי

      אופס,

      שיחקתי במקלדת ובעכבר של המחשב, ובטעות יצאה תגובה זו. אני מתנצל. זה היה ממש במקרה.

      בברכת מייאו מייאו,

      ש. חתולובסקי

    • ש.צ. לוינגר

      ולשאלה: מדוע ברא הבורא עולם לא מושלם?

      ראו בספרו של פרופ' בנימין גרוס, עולם לא מושלם (לקראת חירות אחראית), ירושלים תשס"ח.

      • ש.צ. לוינגר

        אם אחדותו של הא-ל מתבטאת עבור האדם בתורת ציווי להשלמת אישיותו, הרי היחס של הא-ל ליקום מתבטא בעיקר בבריאת העולם. האלקים, בורא עולם, מזמין את האדם להמשיך במפעל היצירה, וברור כי שותפות זאת מותנית בהכוונה חיובית ובשיקול נכון של ערך היקום ומשמעותו…

        מושג הבריאה טומן בחובו דרישה לשלמות, כוונה להשלים את בריאת העולם בהבאתה לתכליתה, היינו ליעדה. הא-ל הבורא ערב לכך שכל מה שמתרחש בתהפוכות ההיסטוריה יוביל אותנו אל 'העולם הבא', העולם הממשמש ובא. יחד עם זאת יש צורך הכאחי שהאדם השותף למהלך ההיסטוריה יבין שתפקידו להציף את משמעותו של התהליך הזה ולהעלותו, לגלות דרך מה שהולך ומתפורר את מה שהולך ונוצר…

        (ב' גרוס, עולם לא מושלם – למען חירות אחראית, ירושלים 2008, עמ' 69-70)

        תפיסת האדם ביהדות לא איפשרה לראות באדם יצור מושלם בעל מהות מוגדרת מלכתחילה… אלא הישות הנקראת לחידוש עצמי, שהפילוסוף הצרפתי פסקל,, שהיה קורא נאמן של המקרא, מדבר עליה: 'האדם מתעלה על האדם בלי סוף'.

        התורה מזמינה את האדם להתגבר אותה התגברות אין סופית, כשהיא מזמינה אותו להשלים את צלמו, צלם אלקים שהוא נושא בתוכו, כדי שיוכל לפעול כפרט חופשי ואחראי…ועל אף הויכוח בין הפרשנים וההוגים בעניין תוכנו של הצלם והאידיאל המלווה אותו, הכל דורשים מן האדם להתגבר על מצבו הטבעי ורואים בו יצור מתפתח שעליו לממש את עצמו כדי להיות ישות אמיתית בעזרת ה'אמצעים' שהתורה מעמידה לרשותו…

        (שם, עמ' 134-135)

        אף אנו נאמר: ראוי האדם שאינו מושלם, להיות נתון בתוך עולם שאינו מושלם, כדי שישאף אל השלימות – ישתלם ויתעלה, וימשוך איתו את העולם כולו.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        שאיפתה של המציאות להשתלם ולהתעלות, היא – לדעת הראי"ה קוק – התשובה ש'קדמה לעולם':

        'מהלך כל היש הוא בנוי על יסוד התשובה. כל המציאות העולמית איננה אלא תשובה אחת גדולה' (אורות התשובה יא,ד)

        'התשובה באה משאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא' (שם ו,א)

        וראו במאמרו של הרב שאול ישראלי, 'התשובה – חזון חייו של הרב קוק זצ"ל', באתר 'ישיבה', ובספרו של פרופ' בנימין גרוס, גאולה ותשובה – פירוש לאורות התשובה, עם מבוא על התפתחות רעיון התשובה מתקופת המקרא ועד לזמננו, ירושלים תשנ"ט.

      • ש.צ. לוינגר

        מן הראוי להבהיר, שפרופ' גרוס אינו עוסק בספרו 'עולם בלתי מושלם' בהתמודדות עם שאלות האבולוציה. הספר עוסק בהגותו של מהר"ל מפראג, ששאלות אלה עדיין לא ניסרו בחלל עולמו. מהר"ל עצמו סובר, לפי הבנתו של פרופ' גרוס, כי: 'מכל היצורים, האדם הוא היצור היחיד הכפוף לחוק ההתפתחות, היחיד בעל התכונה המיוחדת המאפשרת לו להשתלם. אכן, יש לבהמות טבע חסר, שנשאר חסר הן בתחום הפרט והן בתחום הקבוצה' (שם, עמ' 135).

        מה שהצעתי הוא, שהרעיון שהעולם נברא בלתי מושלם, יכול להסביר גם את 'פגמי התכנון' כביכול, הנמצאים בטבע, שמחמתם רוצים לטעון חלק מהחוקרים, שהאבולוציה אקראית לגמרי, ללא מעורבות אלקית.

      • ש.צ. לוינגר

        ניתן לומר, שיש בעולם שתי מגמות הפועלות במקביל. מחד, לתת לחוק הטבע לעשות את שלו; ומאידך, הכוונה לתכלית, המחייבת התערבות אלוקית בשעת הצורך..

      • נוסח מתוקן:

        ניתן לומר,שקב"ה מנהיג את עולמו בשילוב של שתי דרכי הנהגה:.:מחד, בהקפדה על חוקי הטבע – שהם הסדר שטבע הקב"ה בעולמו; ומאידך, בהתערבות בתהליכים הטבעיים, כדי לשמור שהעולם יתקדם לתכלית שיעד לו בוראו.

      • ש.צ. לוינגר

        על בריאת העולם כבלתי מושלם, מלמדנו רבי עקיבא:

        מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: 'איזו מעשים נאים, של הקב"ה או של בשר ודם?'. אמר לו: 'של בשר ודם נאים'… הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלוסקאות. אמר לו: 'אלה מעשה הקב"ה ואלו מעשה ידי אדם. אין אלו נאים יותר מן השבלים?'.

        אמר לו טורנוסרופוס: 'אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו?'. אמר לו רבי עקיבא: 'ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו? ומה שאתה אומר: "למה אינו יוצא מהול?" – לפי שלא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא לצרף אותן בהם'.

        (מדרש תנחומא, תזריע ה)

      • ש.צ. לוינגר

        על עורבים שחורים ולבנים

        שלא מעניינו של הדיון על האבולוציה, אביא כאן כמה מקורות בעניין עורבים שחורים ולבנים.

        בפרקי רבי אליעזר כא, מתואר שגוזלי העורבים הבוקעים מן הביצה, נדחים על ידי הוריהם בשל צבעם הלבן: 'כשהן מולידין את בניהם רואין אותן לבנים ובורחים מפניהם וסבורים שהן בני נחש, והקב"ה נותן להם מזונם בלא חיסור. ולא עוד אלא שהם קוראים ליתן מטר על הארץ והקב"ה עונה אותן אותן, שנאמר: נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו (תהלים קמז). אף בעירובין כא,ב מתואר העורב כ'אכזרי על בניו'.

        לעומת זאת, בכתובות מט,ב מובא שמוכיחים את מי שאינו רוצה לזון את בניו בטיעון: 'עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה?' [= העורב רוצה את בניו, ואדם זה לא רוצה את בניו?].

        הגמרא עצמה מקשה זאת: 'ועורבא בעי בניה? והא כתיב: לבני עורב אשר יקראו?' ועונה: 'הא בחיוורי והא באוכמי' [כאן בלבנים וכאן בשחורים]. רש"י מסביר שהעורב דוחה את גוזליו בהתחלה כאשר הם לבנים, אך כשהם גדלים ומשחירים וההורים רואים שהם דומים להם – הם חוזרים ומקרבים אותם.

        בעלי התוספות מפרשים שמדובר בשני מיני עורבים, יש עורבים שחורים ויש לבנים, כמבואר בחולין סג,א: 'עורב – זה עורב אוכמא [= שחור], וכן הוא אומר קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. העמקי – חיוורא [= עורב עמקי -לבן] וכן הוא אומר: "ומראהו עמוק מן העור", כמראה חמה העמוקה מן הצל'. אחד המינים דוחה את גוזליו, בעוד המין השני מקרב.

        הרב שטיינזלץ בחולין מסביר בשם הר"ן: 'לא לבן ממש, שאין עורב לבן, אלא הכוונה היא שיש בו חברבורות לבנות'. אכן, בארץ יש מלבד העורב השחור, גם 'עורב אפור' שגבו בצבע אפור בהיר ו'עורב מזרע' שסביב מקורו יש שטח לבן.

        בויקיפדיה מתואר שגוזלי העורב השחור גדלים בקן 5-7 שבועות, ואחר שבוע או שבועיים הם יוצאים לעצמאות גמורה, ומתחילים לבקש עצמאית את מזונם בתהליך של 'ניסוי וטעיה'. לעומת זאת, גוזלי עורב המזרע גדלים בקן חודשיים ומגיעים לעצמאות מליאה רק כעבור חמישה חודשים. אפשר שההבדל במשך הזמן שבו קשורים הגוזלים להוריהם, הוא המתואר כהבדל בין 'חיוורי' ל'אוכמי'.

        התיאור של דחיית הגוזלים מלידה, אפשר שהוא קשור לתופעה הנפוצה ש'קוקיה מצוייצת' מטילה את ביציה בקן של עורבים. ביצי הקוקיה בוקעים מספר ימים לפני ביצי העורב.גוזלי הקוקיה זוכים בעיקר תשומת הלב של ה'אם' ובמרבית המזון, בעוד שהגוזלים האמיתיים של העורב גוועים לעיתים קרובות מרעב ורק מקצתם שורד (ראו ויקיפדיה, ערך 'קוקיה מצוייצת' ובקישורים, שם). נמצאים העורבים מטפלים בנדיבות ב'אחר' ומזניחים אל ילדיהם.

        צפרות, זה ממש לא התחום שלי. זה מעט המידע שהצלחתי לדלות. אשמח אם יהיה מי שיעשיר אותנו במידע נוסף.

        בברכה, ש.צ. לוינגר, ספרן 'יד הרב נסים'

        נ.ב. באתר של מורשת יהודי מרוקו, מובא פתגם שתרגומו: 'אין העורב משחיר אלא מדאגה לגוזליו'. לפי פתגם זה העורב השחור הוא המשל להורה מסור המשחיר עצמו, ומוכן אף לחטט באשפתות כדי להביא טרף לילדיו..

      • ש.צ. לוינגר

        בענייני עורבים ראו גם במאמרו של סמי ארגון, 'כל העורבים ערבים זה לזה?', באתר 'האייל הקורא', מיום 17.12.2007.

      • ש.צ. לוינגר

        על העורב והיונה, כמשל לטוב לעומת רע, במאמר: "פרשת נוח – העורב והיונה ומה שביניהם', באתר 'מרכז ישיבות בני עקיבא'. לעומת זאת במאמרים הבאים, זוכה העורב לדימוי חיובי.

        על העורב והיונה כמבטאים את התלות של האדם בחסדי שמים מול שאיפתו להיות שותף בעשיה האלקית, במאמרו של ר' אביהוד שוורץ, 'העורב והיונה – בין נח לאליהו', ב'דף קשר -עלון ישיבת הר-עציון'.

        על העורב והיונה כמבטאים את הניגוד בין חיי רוח המנותקים מעולם החומר לבין חיי רוח הפועלים בתוך עולם החומר, במאמרו של ר' שמעון אור, 'נח והעורב – דיבור עורב, הייתכן?', באתר 'התנועה לתורה מנהיגה'.

        על הנתק בין העורב לגוזליו, כמשל לניגודים בין הורים לילדיהם, במאמרו של ר' ליאור גרינצייג, 'יחסי הורים-ילדים בעת משבר', באתר 'ישיבת פתח תקוה המתחדשת'.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  5. אתה מגיב לעצמך? ועוד לא ממין העניין… שני לך זה רק חברך אמיר…

    • ש.צ. לוינגר

      מר פוגל הנכבד,

      תשע הערותיי הראשונות עסקו ישירות בנושא המאמר. חלקן בהפנייה למקורות בנושא, ומרביתן בהתמודדות אמונית עם השאלה שמציגים שוללי ה'תכנון התבוני': למה הניח הבורא לעולם להיות 'לא-מושלם'.

      שלוש האחרונות, הן אכן כפי שציינתי בפירוש 'מאמר מוסגר', העוסק במשמעותם של העורבים השחורים והלבנים, והעורבים בכלל, במקורות היהדות. נושא שאני משער מעניין את הקוראים המשכילים, העוקבים אחר דיוני האתר.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      נ.ב. תועלת אגבית של הדיון בעורבים היא, שמר 'פוגל' [= צפור, בלשון אשכנז] מצא לו 'אמיר' לקנן עליו…

      • ש.צ. לוינגר

        על כל פנים, אלעד, אני מעריך את העובדה שהשמעת את ביקורתך בשמך המלא!

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  6. אלעד פוגל,לכבוד הוא לי לגלות שכל מיני מגיבים חדשים קראו זה מכבר את התגובות שלי ושל חברי שמשון צבי לוינגר והם פתאום מגיבים עליהם

    בכל אופן מר פוגל התגובות שלי הם תמיד לגופו של מאמר או לגופם של טענות ממגיבים אחרים כאן

    חלק מהמגיבים המשתייכים רעיונית לחוגים הדתיים הליברלים פשוט מתחרפנים שאני שם מולם מראה על האבסורד בטענותיהם על הפסיחה על שתי הסעיפים שלהם ועל חוסר עקביות משווע שיש לחלקם והם פשוט לא מסוגלים להתמודד אז הם מבחינתם ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה והם פשוט שופכים בוץ וכיו"ב חומרי טשטוש העיקר לא לענות עניינית

    הם יכולים ללגלג עלי ועל לוניגר ודומינו עד מחרתיים ושיבושם להם מעבר לרשת הוירטואלית בחיים הממשיים בציבור הדתי לאומי כמעט ואין להם אחיזה של ממש והם מיעוטא דמיעוטא שעושים יותר רעש ממה שהם באמת

    אני מודה בפה מלא שאני נהנה מאוד לשים בפניהם את המציאות מול העיניים כי זחיחות דעתם מראה כאילו הם המיינסטרים שבמיינסטרים של הציבור הדתי ואין דבר רחוק מן האמת יותר מזה

    בקיצור מר פוגל עם יש לך טענות ענייניות כלפיי אתה מוזמן לשטוח אותם ואתה מובטח לקבל ממני מענה

    לילה טוב

    • ש.צ. לוינגר

      בס"ד י"ג בסיון ע"ג

      לאמיר – שלום רב,

      אם הזכרת 'הצבת מראה' –

      בחיפושיי אחרי העורב הלבן, הגעתי (בהפנייתו של הרב שטיינזלץ, בחולין סג,א) אל העקעק הזנבתן, שחלק מהחוקרים מזהים אותו עם העולב הלבן, הנזכר שם בגמרא.

      בויקיפדיה בערכו של אותו 'עקעק זנבתן', צויין שהוא אחד מתשעה מיני בעלי חיים המסוגלים לזהות את עצמם במראה, והצפור היחידה ביניהם. כל השאר הם יונקים, וביניהם האדם וקופים הדומים לו.

      העורבים בכלל ידועים כבעלי אינטליגנציה גבוהה יחסית. גם מדברי רש"י על העורב השחור הדוחה את גוזליו בראותו שאינם דומים לו. הוי אומר: הוא מבין שהגוזל אמור להיות תמונת מראה שלו, והדמיון ביניהם מביא לאהבה.

      יכולתו ונטייתו של האדם לזהות בזולת את תמונת עצמו, עומדת מאחורי הנחייתו של החכם מכל האדם: 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם' (משלי כז,יט)

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        כרגע עולה בדעתי, שכושרם של עורבים ותוכיים לחקות לחקות תנועות של אחרים, וכושרם של עורבים ותוכיים לחקות קולות של אחרים, קשורה למודעותם לכך שהם יכולים להוות תמונת מראה של זולתם.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        תיקון:

        בשורה 1: …שכושרם של קופים לחקות תנועות של אחרים…

  7. דבר ראשון אני מצטרף לש.צ בכך שיפה עשה אלעד פוגל שהוא הזדהה בשמו המלא ומעתה אעשה כך גם אני

    ש.צ,כמובן שאין בדבריי רצון למצוא בזולת דברים רעים חלילה אני פשוט לדעתי מתווכח עניינית גם אם בתקיפות עם הכיוונים שאני חושב שהם מוטעים ושגויים

    כמובן שאם אני יכול למצוא נקודות אמת בדבריהם אני לא מהסס לציין זאת וכמו שאתה יודע מים הדיונים שהיו כאן

    • ש.צ. לוינגר

      לאמיר –

      מניין לך שאלעד פוגל הוא מהדתיים-ליברליים? הוא העיר על מה שנראה לו תגובה מיותרת שלא לעניין. וזו הערה שאינה קשורה להשקפת עולם.

      בשתי השורות הראשונות שלך, ענית לו לעניין והבהרת שדרכך להגיב עניינית למאמר או לתגובה קודמת. יכולה להוסיף כלפיו ביקורת על כריכתך בביקורת עלי. הרי אתה לא הגבת כלל בדיון זה. אך מה עניין פולמוס הדתיים-הליברליים לביקורת סגנונית?

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      אגב, מדברי חז"ל על הזרזיר והעורב ששכנותם מראה על זהות באופי, יש לכאורה מקום ללמוד שיש משמעות גדולה למקום שאדם בוחר לו, כעדות על אופיו.

      לפי שיקול זה ניתן לכאורה לומר, שמי שקובע מקום לתפילתו בקהילה אורתודוכסית, יש בכך עדות על נטיית ליבו הקושרת אותו לקהילה זו. ומידה טובה מרובה ובעזר ה' עתידה 'לעלות על כולנה'.

      • ש.צ שלום רב

        דבריי על הדתיים הליברלים לא היו כלפי אלעד פוגל עצמו אלא כדברי הסבר אליו מדוע תגובותיי שאליהם הוא התייחס בתגובתו בעוקצנות מעוררים זעם והוצאת קיטור אצל רוב המתנגדים לי כאן באתר למרות שאני כותב תגובות ענייניות ומנומקות שלא אמורות לגרום לזעם כל שהוא מלבד חוסר הסכמה לגיטימי עם הדברים הנאמרים

        הרי זה כל עניינו של דיון לא?

        יצאתי מנקודת הנחה שאולי יש כאן השפעה לא מודעת ממגיבים קבועים אחרים כאן שאוהבים לסנוט בי ובך והסברתי מה מניע אותם לדעתי

        ניכר מתגובתו שהוא כנראה עוקב איך שהוא אחרי התגובות שלי ושלך ואם כך הוא אמור לראות שגם אני וגם אתה מגיבים לעניין וכנראה שחוסר ההזדהות עם תגובותינו הוא על רקע אידיאולוגי נטו

        עם אני טועה הוא מוזמן כמובן להסביר את עצמו מעבר לשורה עוקצנית ואשמח לשמוע וכמו שכתבתי לו כבר

  8. בקשר לאבולוציה
    http://mysterium.co.il/ArticleView/tabid/268/ArticleId/277/.aspxמקווה שהלינק יעבוד

    עוד אמליץ בחום על ספרו של הרב מיכאל אברהם "אלוקים משחק בקוביות" שמדבר על העניין בהרחבה ובטוטו"ד

    • ש.צ. לוינגר

      סקירה על הספר 'אלוקים משחק בקוביות' של הרב ד"ר מיכאל אברהם, בבלוג של יהודה גזבר, 'הכריכה האחורית', מיום 5.4.2012.

    • ש.צ,אם תשים לב טוב היטב תראה שבדבריי לפוגל כתבתי על הליברלים ולא כפנייה אישית אליו ככזה
      אלא כמתדיינים אחרים שאני מסביר לו על תגובותיהם

      שים לב לניסוח

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: