נשמת ישורון תייחדך / יעקב עציון

פיוט לשבועות

התפילה הפותחת במילים "נשמת כל חי תברך את שמך ה' א־לוהינו" נאמרת ברוב רגש בסיום ההגדה של פסח, וכן בסיום פסוקי דזמרה בתפילות השבתות והמועדים.

לפני כאלף שנה, בתחילת עידן פיייטני ספרד, התפתח סוג פיוט שנועד להחליף את הקטע הראשון של תפילת "נשמת כל חי". על פי חוקר הפיוט עזרא פליישר, סוג פיוט זה הוא פרי חידושיו של ר' יוסף אבן אביתור, אחד מן הראשונים והחשובים שבין הפייטנים הספרדים, שעיצב תבניות ששימשו דורות רבים אחריו. ואכן, פיוטי "נשמת" נכתבו גם בידי גדולי הדורות הבאים, ובהם ר' שלמה אבן גבירול, ר' משה בן עזרא ור' יהודה הלוי, ואלו נשתבצו בסדרי התפילה הספרדיים.

פיוטי הנשמת נכתבו דרך כלל על פי הדפוס שטבע בן אביתור: כל מחרוזת (בית שיר) פותחת במילה נשמת, ואחריה בא תיאור לישראל. בסוף השורה ישנה מילה החורגת מהחריזה, והיא פועַל בעתיד המתייחס לנשמה הנזכרת (תייחדך, תוועדך וכו'). האות השנייה במילה, לאחר התי"ו הקבועה, מתאימה לאקרוסטיכון של המחרוזת עצמה. בנוסף, כל מחרוזת מסתיימת במובאה מקראית (מלבד השורה האחרונה – "ואלו פינו מלא שירה כים", שתפקידה להעביר אל המשך תפילת "נשמת כל חי" מן הקטע הזה ואילך).

ייתכן שהמילה החורגת מהחריזה נאמרה על ידי הקהל כמענה – שהרי שמעו הם באיזו אות פותחת המחרוזת ויכלו לנחש בסבירות גבוהה באיזו מילה בחר הפייטן לתאר את פעולתה של נשמת ישראל בתפילתה, ולענות כהד אחר החזן.

***

למעלה מעשרים פיוטי "נשמת" של ר' יוסף אבן אביתור הגיעו לידינו, וחלקם נמצאו בגניזה הקהירית בכתב ידו שלו עצמו (ר' יוסף הגיע מספרד למצרים, ולכן לא ייפלא שנמצאו כתביו בגניזה).

הפיוט המובא כאן הוא "נשמת" לשבועות. האקרוסטיכון הוא "יושׂף חזק", ובסיום ישנה פסקת העברה להמשך התפילה. בפיוט זה האקרוסטיכון חתום למעשה ארבע פעמים – בשלושת הטורים שבכל מחרוזת, ובמילת הענייה בסוף הטור הראשון (יוצאת מהכלל המחרוזת הפותחת באות ח', ושמא יש כאן שיבוש נוסח). הפיוט מופיע במספר כתבי יד קדומים, בגרסאות שונות, והנוסח המובא כאן הוא על פי מאגרי המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית.

לשון הפיוט פשוטה ככלל. נבאר קצרות את המחרוזת הראשונה, והשאר בנויות בסגנון דומה: נשמת ישורון המתפלל, המעלה את נדבת פיו ("ממתקי חיכו", על פי "חיכו ממתקים" בשיר השירים) – תייחדך – ביום שבו ניתנה התורה, בדברו הערוך והמבואר (כנראה חוזר לישורון; לחלופין: מתייחס לה‘, הנזכר בתחילת הטור הבא). המובאה “ה‘ קנני ראשית דרכו“ ניתנת בספר משלי בפי החכמה, וחכמים דרשוה במקומות הרבה על התורה. כך למשל נאמר במדרש ספרי לפרשת עקב: “תורה לפי שחביבה מכל נבראת קודם לכל, שנאמר ‘ה‘ קנני ראשית דרכו‘“.

צרפת וספרד: כינוי לגלויות, על פי האמור בסיום ספר עובדיה: "וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד" * שוחחים: שָׂחִים, מביעים * פדויי פיתום: יוצאי מצרים * חמישים פתחים נוראים: חמישים שערי בינה, וראו ראש השנה כא, ב: "חמישים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד". חזיזים: כינוי לישראל, המספרים בתוקף ועוז את תהילת ה'. * צרופות: ברורות ומזוקקות * תקדשך קדושות משלשות: תקדש אותך באמירת קדושות משולשות, וכנראה נסמך על הפסוק הרצוף המונה שלוש קבוצות משבחות: שרים, נוגנים ועלמות תופפות (ודרשו חז"ל: "קדמו שרים – אלו ישראל, ואחר כך נוגנים – אלו המלאכים, בתוך עלמות תופפות – אלו הנשים").

נִשְׁמַת    יְשֻׁרוּן מַטִּיף מַמְתַּקֵּי חִכּוֹ                                         תְּיַחֲדָךְ

יוֹם מַתַּן תּוֹרָה בְּנִיב עֶרְכּוֹ

"ייי קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ" (משלי ח כב)

נִשְׁמַת    וְרוּחַ סְגֻלַּת שְׂרִידֵי צָרְפַת וּסְפָרַד                              תְּוַעֱדָךְ

וָתִיק עוֹטֶה אוֹר כְּמַעֲשֵׂה שְׂרָד

“וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד“ (תהלים יח י)

נִשְׁמַת    שְׂרִידִים שׂוֹחֲחִים עֹז סִפְרָתֶךָ                                                תְּשַׂגְּבָךְ.,

שֶׂגֶב וְעֹז יוֹם מַתַּן תּוֹרָתֶךָ

"שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ" (תהלים קיט קסב)

נִשְׁמַת    פְּדוּיֵי פִּיתֹם חָזוּ פְּלָאִים                                           תְּפָאֲרָךְ

פּוֹתֵחַ חֲמִשִּׁים פְּתָחִים נוֹרָאִים

"פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים" (תהלים קיט קל)

נִשְׁמַת    חֲזִיזִים בּוֹטְאִים תְּהִלּוֹת אֵל                                      תְּחַסְּנָךְ

בַּיּוֹם אֲשֶׁר קִבְּלוּ דַּת הָאֵל

"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט א)

נִשְׁמַת    זֶרַע יְשֻׁרוּן חֵיל חֲשׁוּקֶיךָ                                         תְּזַמְּרָךְ

זַךְ מַנְחִיל דָּת מִמְּרוֹמֶךָ

"זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ" (תהלים קיט נד)

נִשְׁמַת    קְדוֹשִׁים קִבְּלוּ תּוֹרוֹת צְרוּפוֹת                                             תְּקַדְּשָׁךְ

קְדֻשּׁוֹת מְשַׁלְּשׁוֹת עֲרֵבוֹת רְצוּפוֹת

"קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת" (תהלים סח כו)

נִשְׁמַת    צְעִירֵי הַצֹּאן בְּכָל אַרְצוֹת שִׁבְיָם                                תְּצַדְּקָךְ

צוּר הַנִּקְדָּשׁ בְּפִי גִּזְעָם וּפִרְיָם

אוֹמְרִים “וְאִלּוּ פִּינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם“.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', א' סיון תשע"ג, 10.5.2013

פורסם ב-10 במאי 2013,ב-גיליון במדבר - שבועות תשע"ג - 822. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. יחיאל גולדהבר

    מה פשר הבית: "פותח חמישים פתחים נוראים"?

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: