רוקד מסביב לכאב / ירון אביטוב

אסופת הסיפורים הלא אחידה מספקת סיפורים מענגים ורגישים לצד כושלים ושוביניסטיים. שי גולדן כנראה במיטבו בעיקר כשהוא נוגע בפצעי חייו

הפוגה בין אסונות

שי גולדן

זמורה-ביתן, תשע"ג 2013, 223 עמ'

ב"רוקד בחשכה", הסיפור הפותח את קובץ סיפוריו, שי גולדן יודע לתעל נהדר את תסביכי הבן המאומץ שלו לכתיבת סיפור כואב ומשובח, שנון וטרגי-קומי על סיטואציה אבסורדית שבה הנער שי מחליט שאביו הוא לא אביו והוא בנו של לא אחר מאשר הזמר האמריקני הידוע, ברוס ספרינגסטין. האפשרות המופרכת הזו נראית לשי ריאלית לגמרי, והוא מנדנד שוב ושוב להוריו שירכשו עבורו כרטיס לארצות הברית על מנת שיוכל לבקר את אביו האמיתי. הוא לא מפסיק לשאול עליו כי "זה אבא שלי! אני רוצה לדעת עליו הכול" (עמ' 15), והוא מטיח במי שהוא מכנה "בעלה של אמא": "אני לא זקוק לכספך. אבא שלי עשיר מספיק" (16). הנער שי ממשיך  לשמוע בחדרו בקולי קולות את השיר "רוקד בחשכה", "מתוך כוונה שאמא ובעלה ישמעו אותי ויבינו שאני רציני, רציני עד אימה" (17). לבסוף, לאחר לא מעט מריבות, משיג שי את שלו וזוכה להתחייבות מהוריו שהוא ייסע בקיץ לביתו של ברוס בניו ג'רזי.

בסיפור מענג זה, שסיומו הנוגע ללב מחזיר את כולם למציאות הכואבת, גולדן עושה צעד נוסף מאז שפרסם את הרומן האוטוביוגרפי שלו, "הבן הטוב", שבו תיעד את סיפור חייו כילד מאומץ. בספר חשף גולדן באומץ את סיפורו האמיתי, בסגנון ששילב בין אוטוביוגרפיה, רומן ווידויי וכתיבה עיתונאית. הוא מתאר כיצד גדלו הוא ואחיו במוסד ליתומים אחרי שאמם הביולוגית נטשה אותם (לימים יתברר שהיא אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי). בגיל שש, זכו השניים שזוג עולים מרומניה יאמצם. מכאן, נפרשת מערכת יחסים טעונה בין האחים ובינם לבין ההורים המאמצים, שמלווה מן הרגע הראשון במסכת של הסתרות, העמדות פנים ושקרים.

גולדן הוכיח ב"הבן הטוב" שהוא יודע ללא ספק לכתוב, אבל גם שהוא יודע לכעוס, והכעס הלא מספיק מעובד החליש לעיתים את ספרו. חלפו מאז ארבע שנים. גולדן הצליח כנראה לעבד את כעסו והצלחה זו ניכרת בסיפור הראשון בקובץ. אבל לעיבוד, או איבוד הכעס יש גם מחיר.

סיפור אחר בקובץ, "תותים ביוגורט", נוגע גם הוא במערכת יחסים מורכבת מאוד בין נער להוריו. גיבור הסיפור משרבט לעצמו סיפור בוסרי קצר, שעניינו הורים השבים הביתה מבילוי ומוצאים את גופת בנם צפה באמבטיה, אחרי שכנראה התאבד. הנער חש דחף להראות את הסיפור להוריו, שלאחר קריאתו מתפרצים עליו בכעס: "תתבייש… תחשוב טוב-טוב על המילים שאתה כותב לפני שאתה כותב אותן בקלות כזאת… אם אתה רוצה להיות סופר… כדאי שתזכור שלמילים יש כוח" (155). לא בטוח שגולדן הפנים בעצמו את העצה הזאת במלואה בספרו החדש.

לא כל הסיפורים הכלולים בו ניחנים באיכויותיו של "רוקד בחשכה", אולי משום שגולדן כמעט ונמנע הפעם במכוון לעסוק בפצע של חייו. המגמה שלא להסתובב סביב אותו סיפור נכונה ואמנם רוב סיפורי הקובץ בורחים מהנושא הכאוב הזה. אך הוא המטעין, לטוב ולרע, את כוחות היצירה הספרותיים של גולדן בעוצמה גדולה הרבה יותר. מה לעשות, גולדן כנראה במיטבו דווקא כשהוא כותב על מה שהוא מנסה הפעם לחמוק ממנו.

למעשה, כבר ב"הבן הטוב" ניכרו בכתיבתו הפרוזאית של גולדן כמה מחלות ילדות, שניכרות למרבה הצער גם באסופה החדשה, ולעיתים אף ביתר שאת. ברומן, כמו בקובץ הסיפורים, ניכר שגולדן לא תמיד יודע לעשות את המעבר הנחוץ בין כתיבה עיתונאית, שנונה ככל שתהיה, לכתיבה ספרותית.

סיפורים רבים בקובץ אמנם עוסקים או נוגעים בצער, במחלות ובהתאבדויות – חומרים קשים ללא ספק, אבל גולדן מטפל בהם לעיתים בדרך אגבית ובמספר מקרים אף כלאחר יד וברשלנות. כמו למשל הסצנה המקוממת ב"סיפור האהבה המופלא ביותר שנכתב מעולם" (22). כל מה שיש למספר לומר לנו על נערה שהתאבדה הוא שהיה לה חזה גדול. ואתה שואל את עצמך היכן השכל הישר של המחבר, שלא לדבר על האמפתיה הנחוצה כלפי דמויות בסיפור, כשדומה שאמפתיה לדמויות נשיות היא לעיתים ממנו והלאה.

הנער מחליט שהוא בנו של הזמר האמריקני הידוע. ברוס ספרינגסטין צילום: getty images

הנער מחליט שהוא בנו של הזמר האמריקני הידוע. ברוס ספרינגסטין צילום: getty images

"אל המגדלור" הוא סיפור שוביניסטי להחריד עם מגרעות רבות אף יותר, שלטעמי מוטב היה שלא היה נדפס. הוא עוסק במערכת יחסים בין בחורה יפהפייה אבל "סתומה", ובחור מבריק כביכול שלומד משפטים, אבל כזה שאפשר בהחלט לפקפק בברק שלו. הבחורה מוצגת בצורה משפילה, כאשר גולדן חוזר ומדגיש עד כמה היא טיפשה, כמעט בכל פסקה שנייה או שלישית. לשיאו מגיע חוסר הרגישות, כשמתוארות הטרגדיות שפוקדות בזו אחר זו את הצעירה היפה, היושבת שבעה על אמה ואחיה שנהרגו בתאונת דרכים. החבר היהיר שלה בא לבקרה, אבל לא באמת כדי לנחם את הבחורה העצובה, וכל מה שמעניין אותו למעשה הוא לשכב עם שתי בנות הדודה שלה. סופו של הסיפור טרגי, אבל הוא רק מחזק את הרושם האגואיסטי שמשרה החבר הסטודנט, אגואיזם צרוף כמעט בנוסח משנתו ד"ר משה קרוי. שוביניזם דומה אפשר לפגוש גם בסיפור "הפוגה בין אסונות".

מצד שני, הסיפורים "אהבה בזמן מלחמה", העוסק בשני צעירים מוגבלים העובדים במכון ניסויי וחרדותיהם מפני המלחמה המתקרבת; "לישון", העוסק בילד החולה במחלת השינה ובהתמודדות הקשה של הוריו עם הסיטואציה התובענית; וגם "אנאבל", העוסק בסיפור אהבה לרוח רפאים שמסתיים במוות ובהתאבדות, מוצלחים הרבה יותר. "אנאבל" כולל מספר הברקות, אולם אין הוא מעודן מספיק, בעיה שממנה סובלים לא מעט מסיפוריו של גולדן, ואינו ממצה עד הסוף את הרעיון המעניין הטמון בחובו.

ניפוי וסינון בעריכה היו מועילים מאוד לאסופה הזו, שבסיפוריה נדמה גולדן כרוקד בחשיכה ריקוד תימני, כשהוא עושה בחלקם צעד קדימה ובאחרים, למרבה הצער, צעד לאחור.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' אייר תשע"ג, 19.4.2013

פורסמה ב-19 באפריל 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון אחרי מות קדושים תשע"ג - 819, סיפורת ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: