פתולוגיה של 
שנאה עצמית / שלום רוזנברג

לשון הרע הופך את הענג לנגע ואת ההקשר לשקר ומפרנס את המזדהים עם אויבינו. יום העצמאות הוא הזמן להיפטר ממנו

פעמים רבות חל יום העצמאות בסמיכות לפרשות תזריע מצורע. לכאורה דנים הנגעים בעניינים רפואיים, אך התורה עצמה קשרה את הנגעים בנושא לשון הרע בדברה על חטא מרים (דברים כד, ח-ט), רעיון שיבוטא מאוחר יותר במשחק המילים 'מצורע' – 'מוציא רע'. נגע הלשון הרע מאיים עלינו, ברמה האישית וברמה הקולקטיבית.

המושג 'נגע' מוביל אותנו אל ספר יצירה, חיבור קדום אפוף מסתורין, שאליו אחזור אי"ה בהזדמנות קרובה. כאן יספיקו לנו דברי הספר על ממד המוסר ("עומק טוב ועומק רע") המשתרע בין שני קטבים: "אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע" (ב, ד). יש כאן רמז מופלא לעובדה שפעמים רבות ההבדל בין הטוב והרע, בין התוך והקליפה, הוא כקליפת השום.

צילום: Thinkstock

צילום: Thinkstock

בקדושה ובקליפה

רעיון זה, המסומל בהפיכת הענג לנגע, פותַח בחסידות בצורה מופלאה. כך מצאנו אותו למשל בבית מדרשו של ר' דב בר, המגיד ממזריץ', תלמידו הגדול של הבעש"ט (יושר דברי אמת, כח): "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱ-לֹהִים (קהלת ז יד), טוב לעומת רע כו', וכל המדות שיש בטוב יש ברע, רק בטוב הם לטוב, וברע הם לרע, ודא בהפוכא [וזה היפך זה]… כמו שאמר הכתוב במשלי (כא, ח): הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִיש… וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ". קיימת סימטריה הפוכה בין הקדושה לבין ה'קליפה', ביטוי המתאר בקבלה ובחסידות את הרוע. זהו מאבק בין הזך להפכפך, בין הטוב לרע, בין האמת לשקר. והסימטריה הזאת מסוכנת כי היא עלולה להטעות.

המגיד ממזריץ' ממשיך: "ואותיות השמות של קדושה ושל קליפה שווים, רק הצירוף היא להיפוך, למשל בקדושה יש כתר, ובקליפה כרת… בקדושה קשר, ובקליפה שקר, בקדושה (בראשית כח, יב) סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, ובקליפה (יחזקאל ח, ג) סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה [פסל המקניא ומרגיז את הקב"ה], בקדושה איש תָּם, ובקליפה מֵת… והרבה כדומה. ומדת הקליפה להפוך כל דבר אמת… כמו שאמר הכתוב (ישעיה ה כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע".

מזה יותר ממאה שנה נלחם עם ישראל הקם לתחייה במלחמות עקובות מדם ובמאבקים פוליטיים וכלכליים. יחד עם זאת נתונים אנו במערכות נוספות, אידיאולוגיות, משפטיות, לשוניות ופילוסופיות, המתנהלות מהאוניברסיטאות ועד לבית הדין הבינלאומי בהאג. אין אלו מאבקים לשמם. מאחוריהם מסתתרים אינטרסים כלכליים ופוליטיים שריח הנפט נודף מהם, כמו גם אינטרסים פסיכולוגיים. אירופה שמול השואה שיתפה פעולה או שתקה חייבת להוכיח לעצמה שהקרבנות אינם טובים יותר מרוצחיהם. האינטרסים מתבטאים במלחמה שהשקר מנהל נגד האמת.

כיצד הופך הענג לנגע? "בקדושה קשר", נתרגם זאת ל'הקשר', "ובקליפה שקר". עם "התקדמות" התרבות ואמצעי התקשורת הקליפה מגבירה את כוחותיה. רגילה הייתה להמציא 'עלילות' שלא היו, אך בימינו אין היא זקוקה לכך. הפגיעה ב'קשר', ההתעלמות מן ההקשר, הופכת אינפורמציה מקוטעת ל'שקר' המצולם כאמת. הפיכה זאת היא התמחותם של האמצעים האלקטרוניים, אבל היא מלווה אותנו מהפילוסופיה ועד למשפט. אנו מביטים על המציאות דרך מסגרת הצג, המגבילה את שדה הראייה הוויזואלי והמושגי של תפיסתנו. אין אנו מסוגלים לראות את פעולתם של המביימים ההופכים קשר לשקר, וצדיק לרשע.

שת"פ עם השונאים

המצב, כמובן, מסובך עוד יותר. בימי השואה לא הייתה אפשרות ליהודי להזדהות עם הפרספקטיבה הנאצית. אמנם כן, הייתה קיימת אצל רבים, בייחוד בין המתבוללים שהפכו ליהודים בעל כורחם, שנאה עצמית, שבאה לידי ביטוי בשנאת אחיהם שנתפסו בעיניהם כאחראים למעשי הנאצים. ניתן היה לשתף פעולה עם הנאצים, כקאפו או כחבר בסוגים מסוימים של יודרנרטים. ולמרות זאת, אי אפשר היה לעמוד מול השנאה שאין ממנה מפלט.

במפגש עם הקומוניזם המצב היה שונה. שם, ניתן היה להזדהות עם האויב במאבק נגד עמנו, עד הימים האחרונים והאיומים של משטר סטאלין, ולא 'עד' בכלל. תופעה זאת מלווה אותנו בגלגולים שונים עד עצם היום הזה. רבים הם המזדהים עם האויב התוקף אותם, ונושאים אשמה בלתי מוצדקת ובלתי רציונלית. הפתולוגיה הזאת מביאה ישראלים ויהודים לשתף פעולה עם המאשימים את חיילי צה"ל בפשעי מלחמה.

ביום העצמאות מצווים אנו להיות מודעים לנגעי הלשון, לצרעת הגוף, הלשון הרע הפוגע בנו כפרטים, וצרעת הבית הפוגעת בישותנו הקולקטיבית. איסור לשון הרע, לימד אותנו ה'חפץ חיים', כולל גם את איסור הלשון הרע הנוירוטי והפסיכוטי. אולם בכך לא די. באלומת האזהרות בענייני לשון הרע כלולה האזהרה (שמות כג, א): "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְאַ". לפי חז"ל, האיסור חל על מי שחוטא באופן פסיבי, הקורא, השומע והצופה. אסור לנו לשמוע ולקבל לשון הרע, עלינו להיאבק נגד השפעתה עלינו. מוקפים אנו טרוריסטים ושוליות נאציות כשבאופק סכנות גרעיניות. דיינו, אסור לנו להוסיף לכך את הפסיכוזה של שנאה עצמית. אנו נלחמים ב'קליפה' במלחמה מלוכלכת, שהופכת טוב לרע, ענג לנגע, כשכללי המשחק המשפטיים, הבינלאומיים ואף הלאומיים, משחקים עם הקשר – ההקשר, והופכים אותו לשקר.

ואולי זאת המצווה של היום, מצווה המוטלת עלינו והמגדירה את מהות יום העצמאות: יום ללא מזוכיזם.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' באייר תשע"ג, 12.4.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-12 באפריל 2013, ב-גיליון תזריע מצורע תשע"ג - 818, ערכים מלקסיקון יהודי / שלום רוזנברג ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. כל "הטיעונים" של השמאל הישראלי הם רציונליזציות של משאלת מוות מודחקת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: