ניצבת על הפודיום / יעל מאלי

מבעלת שלוש רגליים לכזו שמניפה אל על זרועות שריריות. על גלגוליה של המנורה באמנות היהודית עד היבחרה כסמלה הרשמי של המדינה

כיצד בוחר עם את סמלו הלאומי? האם מתקיים תהליך בחירה מסודר והגיוני? ואולי הסמל "בוחר" בעם? הקשר בין עם לסמליו דומה בעיניי לזה שבין בני זוג. יש תהליך חיפוש, וכשמתקיים החיבור מתברר שיש מי שכיוון אותנו מלמעלה וגילה לנו משהו חדש, מסתורי ומרגש שלא ידענו על עצמנו.

דיוקן יהודי

האמנות היהודית הקדומה השתמשה במוטיבים עיטוריים מגוונים. רבים מהם היו שאולים מהעולם הרומי־ביזנטי. חלק מהעיטורים נשאו אופי יהודי מובהק ותיארו סיפורים מקראיים, מצוות, חגים ובעיקר כלים מבית המקדש. בין מגוון הסמלים היהודיים נמצאו לולב, אתרוג, מחתה, שופר, סל הביכורים, שולחן לחם הפנים, ארון הברית, חזית המקדש ועוד. המנורה זכתה להיות הסמל הנפוץ ביותר, כשהיא נחרטת ומגולפת באבן, מצוירת בבתי כנסת ומונצחת בקברים יהודיים, על גבי מטבעות, על תחתיות של גביעי יין, נרות חרס ועוד. חוקרים רבים סבורים שהיהודים שחיו במרחב הרומי־ביזנטי סימנו את זהותם באופן חזותי בעיקר באמצעות סמל המנורה, שהתגבש כסמל יהודי מובהק לעומת הצלב הנוצרי.

המנורה בהעתק שער הנצחון של טיטוס המוצב בבית התפוצות. צילום: steerpike

המנורה בהעתק שער הנצחון של טיטוס המוצב בבית התפוצות. צילום: steerpike

בתמונה מס' 1 נראה שבר של סרקופג, ארון קבורה רומי, מן המאה השנייה לספירה. הסרקופג מגולף באבן ומתוארות בו ארבע עונות השנה, תיאור נפוץ ופופולרי בתקופה הרומית. בצד שמאל ניצבות שתי ניקות מכונפות האוחזות בידיהן מדליון. מתחתיו שלושה ילדים דורכים ענבים בתוך גיגית לשם עשיית יין. האמנים הרומים היו נוהגים להכין מראש ארונות קבורה מעוטרים ולהותיר במרכזם מדליון ריק. לאחר שמשפחת הנפטר הייתה בוחרת בארון, האמן היה חוקק את דיוקן הנפטר בתוך המדליון. בתמונה נראה ארון בעל מאפיינים נוכריים שנקנה עבור מת יהודי. מכיוון שיהודים נמנעו מתיאורי דמות, במקום דיוקן הנפטר חקק האמן את צורת המנורה. פני המנורה הם מעין דיוקן יהודי כללי. בהקשר לארון קבורה המנורה מסמלת את התקווה לתחיית המתים, לתחייה אישית ולאומית כאחד.

המנורה היא אחד הכלים שנצטווה משה לעשות למשכן (שמות כה). יש שעמדו על אופיה המיוחד של המנורה, המבטאת את המעורבות האנושית בתוך אוהל מועד, כשדווקא הפעולה האנושית מביאה להעלאת האור, המסמל את התגלות השכינה. ייתכן שהכהן המעלה את הנרות רומז במעשהו לבריאת אורו של עולם בידי הקב"ה ביום הראשון לבריאה. ששת הקנים היוצאים מהקנה המרכזי ופונים לעברו עשויים להזכיר לנו את ששת ימי הבריאה וזיקתם אל היום השביעי המקודש.

רצפת בית הכנסת בציפורי

רצפת בית הכנסת בציפורי (2)

למנורה, בשונה משאר כלי המשכן, יש צורה פתוחה של גוף אורגני, ללא זוויות חדות. המנורה עומדת על בסיס הנשען על שלוש רגליים הנראות כשורשים. על הבסיס ניצב עמוד דק המתפצל לזרועות. ניתן לראות במנורה צורת עץ או שיח (אפרים הראובני שיער שהשם מנורה נגזר מצמח התבלין והמרפא המרווה), ואפילו דמות אדם הנושא ידיו אל על בתנוחת תפילה. צורת המנורה מדמה תחושה של תנועה מלמטה כלפי מעלה, של שאיפה להתעלות רוחנית מתוך החומר.

האם זה אך מקרי שלאחר החורבן הסמל הנוצרי, הצלב, התקבע כסמל בעל צורה סכמתית ונוקשה, האוצרת בתוכה את זיכרון המוות, בעוד הסמל היהודי מזכיר את בריאת העולם ויצירת החיים? האם זה מקרי שהסמל שהפך להיות מזוהה עם הלאום היהודי דווקא לאחר חורבן הבית הוא סמל שאוצר בצורתו את הפיזור בגולה, ויחד עם זה את הכמיהה לבניית המקדש המאחד?

לאחר החורבן תיארו היהודים את כמיהתם למקדש באמצעות אמנות בתי הכנסת. בפסיפסים המפוארים שהתגלו בבתי הכנסת הקדומים תופסת המנורה מקום מרכזי.

במנורה הגדולה והמוזהבת שהתגלתה בבית הכנסת בציפורי (תמונה מס' 2) שלהבות המנורה פונות כלפי הנר המערבי, ותואמות את פירוש הגמרא: "'אל מול פני המנורה יאירו', מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה" (מגילה כא, ב).

על רצפת בית הכנסת בחמת טבריה (תמונה מס' 3) מתוארות שתי מנורות מפוארות הניצבות משני צידי ההיכל. בקצות הקנים נראות שלהבות הפונות אל עבר הנר האמצעי. גם כאן נסמך התיאור החזותי על דברי הגמרא: "'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות', מלמד שהיו מצדדין פניהם כלפי נר אמצעי, אמר רבי נתן מכאן שאמצעי משובח" (מנחות צח, ב).

שני הדגמים תוארו בבתי כנסת בערים שבהן ישבה הסנהדרין, בטבריה ובציפורי. הם אמנם משקפים מחלוקת תנאים לגבי הכיוון שאליו פנו נרות המנורה, אך שניהם מדגישים את השאיפה אל מקור הקדושה ואל השראת השכינה.

סמל המדינה (5)

סמל המדינה (5)

עדות לנצח

עם הקמת המדינה החליטה מועצת המדינה הזמנית לעצב סמל למדינה (תמונה מס' 5), בנוסף לדגל שמגן דוד במרכזו. המועצה מינתה ועדה וזו בחרה במנורה כמוטיב המועדף ופנתה אל אמנים שונים בבקשה לעצב את הסמל. הבחירה בסמל המנורה, מנורת המקדש, היוותה ביטוי לרצון להמשיך את המסורת היהודית. המנורה בייצוגיה המסורתיים מופיעה כשלידה מונחים שופר, מחתה וכלי מקדש שונים. הוועדה התלבטה האם לצרף לצד המנורה סמלים נוספים. בין השאר הוצע להוסיף את לוחות הברית או את שבעת הכוכבים שבהצעת הדגל של הרצל.

צורת המנורה שהייתה בבית המקדש השני שנויה במחלוקת. תיאוריה החזותיים העתיקים אינם עקביים, ואפילו מספר הקנים בה אינו קבוע. ישנן מנורות ארכיאולוגיות בעלות שלושה, חמישה ותשעה קנים. ייתכן שהתיאורים המשתנים ביקשו להתרחק באופן מכוון מתיאור מדויק של מנורת המקדש.

בפני מעצבי סמל המדינה עמדו דגמים רבים ושונים של מנורות עתיקות. המעצבים, האחים שמיר, לא בחרו באחת המנורות המפארות בתי כנסת קדומים, אלא דווקא בצורת המנורה כפי שהיא מתוארת פעם אחת ויחידה בתיאור לא יהודי. הם בחרו במנורה החקוקה בתבליט שיש על גבי שער טיטוס ברומא (תמונה מס' 4). מנורה זו אינה עומדת על שלוש רגליים, אלא מונחת על בסיס רחב ומגושם. בסיס כזה כנראה לא היה למנורת המקדש, וייתכן שנוסף כתבנית שמטרתה להגן על רגלי המנורה ולהקל על נשיאתה.

סרקופג יהודי, המוזיאון הלאומי ברומא, המאה השניה לספירה (1)

סרקופג יהודי, המוזיאון הלאומי ברומא, המאה השניה לספירה (1)

התבליט מתאר את מנורת שבעת הקנים נישאת על גבם של שבויים יהודים, יחד עם כלי המקדש שנשדדו בעת חורבן הבית. אליק מישורי כותב בספרו 'שורו הביטו וראו' על עיצוב סמל המדינה:

דגם המנורה משער טיטוס מהווה מטפורה חזותית לרעיון שרווח באותה תקופה: כשם שחורבן המדינה היהודית בשנת 70 לספירה בא לידי ביטויו הסמלי בתבליט תהלוכת הניצחון של טיטוס על־גבי השער שנבנה לכבודו, כך תסומל הקמתה מחדש של המדינה היהודית בהחזרתה של המנורה לארץ, אם לא לבית־המקדש, הרי למדינת ישראל המתחדשת. על־פי תפיסה זו, מורמת המנורה משער טיטוס, המסמל תבוסה, השפלה וקלון, ונקבעת במקום המכובד והנערץ ביותר, על סמל המדינה, שהקמתה היא עדות לנצחיותו של עם ישראל. עבר, הווה ועתיד נקשרים אפוא במוטיב סמלי אחד.

קטע מפסיפס בית הכנסת בחמת טבריה, המאה הרביעית לספירה (3)

קטע מפסיפס בית הכנסת בחמת טבריה, המאה הרביעית לספירה (3)

מנורת המקדש הפכה להיות מנורה איתנה שניצבת על פודיום של מנצחים ומניפה אל על זרועות שריריות. נשמטו כלי המקדש הנלווים למנורות הארכיאולוגיות. במקומם נבחרו שני ענפי הזית המתוארים בפרק ד בזכריה ומייצגים את הכמיהה לשלום. "שְׁתֵּי שִׁבְּלֵי הַזֵּיתִים" מנבואת זכריה אינן מרעיפות שמן על המנורה, כחזון הנביא, אלא ניצבות כמו שני זקיפים. סמל המדינה משדר תחושה של חוסן פיזי וניצחון לאומי. למרות השימוש במוטיב שמקורו במקדש המבטא כמיהה לגאולה – משהו חסר. המנורה הזו לא דולקת. האם שכחו המעצבים להוסיף את השלהבות? ואם היו מוסיפים אותן, לאיזה כיוון הן היו פונות? אנו עדיין ממתינים לאורן.

קומי אורי כי בא אורך – א"ר יוחנן: משל למהלך בדרך, עם דמדומי חמה בא אחד והדליק לו את הנר וכבה, ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר: מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בוקר. כך אמרו ישראל לפני הקב"ה: עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבתה, מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך, שנאמר: כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. וכן אמר הקב"ה: קומי אורי כי בא אורך

(ילקוט שמעוני ישעיה תצט).

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' באייר תשע"ג, 12.4.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-12 באפריל 2013, ב-גיליון תזריע מצורע תשע"ג - 818 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 14 תגובות.

  1. ש.צ. לוינגר

    בס"ד י"ט בתמוז ע"ג (יום פקודת הגר"י הרצוג זצ"ל)

    על בעיית בסיס המנורה שבקשת טיטוס עורר כבר הגאון רבי יצחק הלוי הרצוג, הרב הראשי לישראל, במאמר שפירסם בקובץ 'מחנים' נו. הוא שיער שבסיס המנורה המקורי נשבר בדרך ואמן רומאי השלים את הבסיס כפי שהוצג בתהלוכת הניצחון. לפיכך הסתייג הרב הרצוג מקביעת צורה זו כסמל המדינה.

    ראו במאמרו של אפרים צורף, 'בעיית התגליף של המנורה בקשת טיטוס', סיני נח (תשכ"ו). ניתן לצפיה (ללא ההערות) באתר 'דעת'.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • ש.צ. לוינגר

      תיקון:

      מאמרו של הרב הרצוג ב'מחנים' לז. הציון על פי 'ויקישיבה' ערך 'שער טיטוס'.

    • ש.צ. לוינגר

      הפרטים המדוייקים של מאמרו של הרב הרצוג (על פי הרב שמואל כ"ץ, 'ביבליוגרפיה לכתבי הרב הרצוג זצ"ל', בתוך: ש' אליאש, א' ורהפטיג, א' דסברג (עורכים), משואה ליצחק – ספר זכרון לרב יצחק א' הלוי הרצוג זצ"ל, הרב הראשי לישראל, במלאות חמישים שנה לפטירתו, ירושלים תשס"ט, עמ' 283):

      הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, 'צורת המנורה שבקשת טיטוס', קובץ לתולדות יהודי איטליה: ספר זכרון לשלמה ד' מאיר, ירושלים תשט"ז, החלק העברי, עמ' 95-98 [= מחניים, לז (תשי"ט), עמ' 9-12; ספר יובל לכבוד שמואל קלמן מירסקי, ניו יורק תשי"ח, עמ' 220-221; פסקים וכתבים (לרב הרצוג), יורה דעה, חלק ד, סימן מז].

      המנורה שהוצבה ליד הכנסת העסיקה את הרב הרצוג בשני היבטים נוספים: (א) האיסור לעשות כתבנית המנורה. (ב) האיסור לעשות צורת אדם בולטת. בהיבטים אלה דן הרב הרצוג במאמריו: 'אם אין איסור במנורת שבעה קנים בשער הכנסת', קול תורה, שנה ח, חוברת י-יג (סיון-אלול תשי"ד); שנה ט, חוברת א-ב (תשט"ו) [= פסקים וכתבים, יורה דעה, ירושלים תש"ן, סימן מג]; 'על צורת המנורה שבמקדש והמנורה בשביל הכנסת', סיני לו (תשט"ו), עמ' כח-לט.

      תמצית מסקנתו למעשה, במכתבו לשר הדתות, הרב ד"ר זרח ורהפטיג, שפורסם ב'תחומין', ב (תשמ"א), עמ' 167-168).

      בברכה, ש.צ. לוינגר, ספרן 'יד הרב נסים'

  2. ש.צ שלום רב

    מעבר לשאלת בסיס המנורה שהבאת את הסברה מהרב הרצוג שאומן רומאי יצר אותה לאחר שהבסיס המקורי כנראה נשבר בדרך מירושלים לרומא ראוי להזכיר את השאלה הגדולה האם הקנים היו אמורים להיות מעוגלים כמו שאכן אנו מוצאים בתבליט המפורסם בשער טיטוס ובתבליטים בבתי הכנסת כמו שמודגם במאמר או שמא ישרים כמו שתיאר הרמב"ם בציורו המפורסם ושבחב"ד מתעקשים שככה אכן הייתה המנורה ולאחר שנשברה עשו את הקנים מעוגלים וכמו דברי הרב הרצוג רק אם צעד אחד קדימה

    לענ"ד זה כמעט פשיטא כביעתא בכותחא שהקנים היו מעוגלים שגם אם נאמר לצורך העניין שהמנורה שבשער טיטוס הייתה משוחזרת מה נאמר על דגמי המנורה בשאר בתי הכנסת שהתגלו מימי בית שני ושמתוארים בין היתר גם במטבעות מתקופת החשמונאים?-הציורים מבתי הכנסת במאמר הם לא דוגמא שכן הם לאחר ימי בית שני- מעבר לכך שלדעתי הרמב"ם לא התכוון לצייר ציור מדוייק אלא קירוב וכמו שמציירים בן אדם בדר"כ לשם הדגמה מציירים קו עם עיגול ושני קווים לידיים ושני קווים לרגליים ולא ציור מדויק של אדם

    אומנם הרבי מליובאביטש טען שהציורים במטבעות ובבתי הכנסת עיוותו את המנורה בכוונה בכדי לא לזלזל בקדושת המנורה האמיתית אז היא צויירה שם בכוונה בשינוי ובמעוגל ולא בקווים ישרים אבל בכל זאת לענ"ד מסתבר שאכן המנורה הייתה עם קנים מעוגלים

    וצ"ע

    • ש.צ. לוינגר

      בס"ד עש"ק את בריתי שלום תשע"ג

      לאמיר – שלום רב,

      סייעתא לשיטת הרמב"ם שהקנים היו ישרים, ניתן להביא מדברי הגמרא (מנחות כח,ב): 'שפודין של ברזל היו וחיפום בבעץ. העשירו – עשאום של כסף. חזרו והעשירו – עשאום של זהב', והרי שפודים ישרים הם!

      לגבי הפסיפסים והתבליטים שמהם עולה שהקנים היו מתעגלים כלפי מעלה, ניתן אולי לומר שאין הלכה המחייבת שהקנה יהיה ישר או עגול. ייתכן שבימי בית שני עשו עגול כי כך היה נאה יותר. הרמב"ם צייר על פי עיקר הדין שגם קנה ישר כשר, כפי שנראה מהאפשרות להדליק בשפודים.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      ניתן אולי לומר ששתי האופציות של צורת הקנה מבטאות תפיסות מחשבתיות שונות: הקנה המתעגל כלפי מעלה ובסופו של דבר עומד זקוף, מבטא את השאיפה לקוממיות, לעמידה זקופה ולעליה כלפי מעלה. לעומת זאת, הקנה העולה בצורה אלכסונית, משלב את מגמת העליה והפניה כלפי שמיא יחד עם הפניה אל המרחב בשאיפה ש'יפוצו מעיינותיך חוצה'.

      • ש.צ. לוינגר

        הסבר דומה להסברו של הגר"מ שניאורסון, מציע החוקר ד"ר יהושע בראנד, לתופעה המוזרה שמוצאים לפעמים בעיטורים שבבתי הכנסת מנורה של חמישה או של תשעה קנים, ולדעתו היתה כאן הרחבה של ההלכה הקדומה שאסור לעשות כתבנית המנורה.

        וכך כותב ד"ר בראנד:

        והנה המנורה בעלת שבעה הקנים, שכבר בזמן הנביאים היתה סמל ליהדות הרוחנית ולמדה 'לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי' (זכריה ד,ב-ו) ושבעת קניה סימלו השגחת הבורא על הבריאה :שבעה אלה עיני ד' המה משוטטים בכל האץ' (שם, פסוק י)… נעלמה לגמרי מהווי היהודי לאחר חרבן הבית ולקיחתה ע"י טיטוס בתוך שאר כלי המקדש, מבלי יכולת לחזור ולעשותה משום שההלכה אסרה זאת [מנחות כח,ב: 'ותניא אידך לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר תבנית עזרה, שולחן תבנית שולחן, מנורה תבנית מנורה, אבל עושה הוא של ה' ושל ו' ושל ח'. אבל של ז' לא יעשה, אפילו של שאר מיני מתכות']… ומכאן הצורך להדגימה בציורים ובפיסול על גבי אבנים, כדי לשמור על זכרה לדורות…

        כמובן לא נאמר איסור זה אלא על מנורה ממתכת, תלושה, כדוגמת המנורה שבמקדש, ולא על ציור המנורה או פיסולה… ולפיכך מוצאים אנו מנורה בת ז' קנים בתבליט (השוה המנורה שבחמת טבריה… וזו שבאשדוד…). ואולם ייתכן שאמנים יראי שמים חשבו גם את זה לאיסור… ומכאן לדעתי הסטיות והשינויים במספר קני המנורה, שהם לפעמים חמישה או תשעה. שינויים אלה מקורם בהבנה מוטעית של האמנים את הלכה זו, ולא בהלכה גופא… ההלכה כשהיא לעצמה מעולם לא אסרה זאת.

        (י' בראנד, כלי זכוכית בספרות התלמוד, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ח, עמ' 208-209).

      • ש.צ שלום רב

        הראיה מהגמרא במנחות על השיפודים אכן מצריכה עיון וזאת עם נצא מנקודת הנחה ששיפודים הם בדווקא ישרים כדבריך

        שוב כמו שכבר כתבתי לענ"ד הרמב"ם בכלל לא התכוון לצייר את המנורה במדוייק ובאופן של ציור מושקע אלא לצייר דגם בסיסי של איך המנורה צריכה להיות וכמו הדוגמא שכתבתי על הציור של בן אדם שמציירים להדגמות בשיעורים על הלוח וכד'

        אם כך זה אולי באמת אומר שאין נפק"מ להלכה אם הקנים יהיו עגולות או ישרות

        בכל אופן הרבי מליובאביטש שהזכרתי כתומך בהבנת ציורו של הרמב"ם כפשוטו שמתאר איך המנורה הייתה ואמורה להיות טוען בין היתר שכשהתורה מדברת על "קנים" הכוונה היא לדמוי קנים כמו קני סוף וכד' שהם ישרים ולא מעוגלים וצ"ע על כך

      • ש.צ שלום רב

        מעיון במהלך השבת בספר המקדש של הרב ישראל אריאל ראיתי שהוא טוען כמו שאמרתי שהציור של הרמב"ם היה סכמטי ולא ציור המתיימר לדיוק או המבוסס על מסורת כל שהיא וכד' והוא הבין כך מלשונו של הרמב"ם עצמו מדבריו שם .

        בקשר למנורה שמצויירת בתבליט שבשער טיטוס-הרב אריאל מביא מדברי יוסף בן מתתיהו שאנשי טיטוס לא מצאו את המנורה במקדש אלא רק שניים מהמודלים שהיו שם-כידוע שהיו במקדש עוד מנורות וכבר בבית ראשון שלמה עשה עוד 10 מנורות-והמנורה שבשער היא ככל הנראה אחת מאלו ולא המנורה הרשמית בה הדליקו את הדלקת המצווה.

        מעניין להשוות את דבריו דווקא ממדרש חז"ל על יוסף משיתא שבתחילה שיתף פעולה עם הרומאים ועשה תשובה שרצה לקחת את המנורה מהמקדש ונראה שהכוונה למנורה הרשמית.

        בכל אופן הרב ישראל אריאל סובר על פי הראיות שלפנינו שהקנים היו עגולים והוא מביא עוד עדות מיוסף בן מתתיהו שראה את המנורה במו עייניו והוא תיאר אותה עם קנים עגולים

        בכל אופן אין נפק"מ להלכה עם הקנים עגולים או ישרים ושניהם כשרים למנורה להדלקת מצווה והשאלה מעניינת לבירור היסטורי בעלמא

        נ.ב

        אם כבר הוזכר שער טיטוס ראוי לספר כאן את הסיפור על הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל הרב מפוניבז שבהיותו ברומא לצורך הצלת ילדים יהודים לאחר השואה ממנזרים ולגיוס כספים לישיבות בא"י שהוא נהג לעשות בקהילות בגולה לאחר השואה, הוא ביקש ממארחו שם שיקח אותו לשער טיטוס, זה היה זמן לא רב לפני כניסת שבת והמארח ניסה להניעו מכך שכן השער היה רחוק אך הרב כהנמן התעקש והוזמנה לו מונית

        הוא הגיע לשער טיטוס ראה את התבליט ואמר "טיטוס טיטוס אנחנו כאן, איפה אתה? נצח ישראל לא ישקר"

  3. ואם כבר הוזכר כאן עניין הסתמכות ההלכה על ממצאים ארכיאולוגים מומלץ מאוד המאמר של הרב יונתן אדלר מתחומין כד "פסיקה הלכתית כל סמך ממצאים ארכיאולוגים" שם הוא דן בהיבטים השונים מתי אי אפשר או שקשה לסמוך על ראיות ארכיאולוגיות -כמו למשל קביעת עיר כעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון לעניין פורים- ומתי דווקא כן אפשר וצריך לסמוך שהראיות הם ממש ודאיות וכדוגמא הוא מביא את הרמב"ן שלאחר עלייתו ארצה שכשהוא ראה מטבע מימי בית שני הוא חזר בו מדעתו הקודמת על משקלו של שקל הקודש

    בקיצור מאמר מעניין בנושא כדאי לקרוא-"פסיקה הלכתית על סמך ממצאים ארכיאולוגים" הרב יונתן אדלר תחומין כד

  4. תודה לש.צ. לוינגר ולאמיר שכטר שאמנם לא התייחסו למאמרי ישירות, אך האירו את הנושא מזוויות נוספות ומאלפות. תודה לשניכם גם על המקורות המעניינים שצרפתם. כחוקרת אמנות אהבתי במיוחד את הסברו של לוינגר למשמעות ההבדל הרוחני בין צורת הקנים האלכסונית למעוגלת.

    • ש.צ. לוינגר

      רעיון נוסף למשמעות המנורה במאמרה של ד"ר לאה מזור, 'מנורת המקדש – עץ של אור', בבלוג שלה 'על מקרא, הוראה וחינוך' מיום 7.12.2010.

      קדם לה ברעיון זה ד"ר בנימין זאב הרצל, בסיפורו 'המנורה', על יהודי מתבולל החוזר לצור מחצבתו ומתחיל את דרכו בשיבה אל הדלקת החנוכיה:

      …גם תבנית המנורה העתיקה העירה בו מחשבות. מתי נוצרה התבנית הקדומה של מנורה זאת? תבניתה היתה בראשונה, לכאורה, תבנית העץ. הגזע החזק באמצע, וארבעה ארבעה ענפים יוצאים ממנו לימינו ולשמאלו, איש תחת רעהו משתרעים במישור אחד וגובה אחד לכולם. באחרונה נוסף עוד אות חדש, הקנה התשיעי הקצר, הנקרא 'שמש'. אי אלו סודות הכניסו דור אחר דור אל יצירת אמן זו, הלקוחה מן הטבע ופשוטה בצורתה הקדמונית? והאיש, בהיותו אמן, חשב בליבו, באיזה אופן אפשר להחיות את צורתה הקפואה של המנורה ולהשקות שורשיה כשורשי העץ?… וילך ויתאר ביד אמנותו הטובה עליו ציור למנורה, אשר אמר לתיתה לילדיו לשנה הבאה.

      באופן חופשי נצטייר יסודם של שמונה קנים, המתנשאים לגובה אחד ומשתרעים על פני המישור, ימינה ושמאלה לבסיס האמצעי. הוא השתחרר מן הצורה המסורה והקבועה ויצר יצירה טבעית, מבלי שים לב לביאורים אחרים, אם גם הודה בזכות קיומם. ובכל אשר הביא תנועה חדשה אל הצורות הקפואות, החזיק בכל זאת בחוקיהן, בסגנון המרומם והעתיק שנערכו על פיו. זה היה עץ ארך הענפים, וכעין גביע לכל ענף בקצהו, ובתוך גביעי הפרחים מקום לנרות…

      (ב"ז הרצל, 'המנורה', באתר 'פרוייקט בן-יהודה)

      • מר לוינגר, תודה על המובאה המקסימה של הרצל (לא הכרתי את דבריו על המנורה)

      • ש.צ. לוינגר

        אגב, הזכרת דברי הרצל היתה בבחינת 'דבר בעיתו', שכן יום פקודתו – כ' בתמוז – חל בשבוע שעבר.

        כ' בתמוז הוא גם התאריך העברי של יום פריצת הבסטיליה, שסימל את שאיפת החירות של האנושות, בעוד הרצל מבטא את שאיפת החירות של עם ישראל.

  5. יעל,על לא דבר

    שמחתי והיה לי העונג

    תודה גם לך על המאמר המעניין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: