הנה את לקוחה / יעקב עציון

מקור בתרגום 

"הרי את מקודשת לי". זהו מטבע הנוסח שטבעו חכמינו עבור חתן המקדש את כלתו, וחותמהּ של לשון חכמים טבוע בו. בלשון המקרא אפשר לקדש מקום ("הגבל את ההר וקדשתו") או מועד ("וקדשתם את שנת החמישים שנה"), אפשר לקדש בכור או כהן, אפילו לקדש מלחמה – אך אין איש מקדש אישה. הוא לוקח אותה או נושא אותה.

גם המילה הרי אינה במקרא (והיא המילה שאליה כיוונו בטור השבוע שעבר). בלשון חכמים היא נפוצה מאוד, אך במקרא משתמשים במקומה במילים "הנה" או "הלא". הנה דוגמה שבה ממירים חכמינו כמבלי משים את ה"הלא" המקראי ב"הרי" השגור על לשונם, אגב דיון על קביעת ימי הפורים לדורות: "אמרו להם [מרדכי ואסתר]: אם מדבר זה אתם מתייראין, הרי היא כתובה בין הכרכים, שנאמר 'הלא הם כתובים על ספר דברי הימים'" (רות רבה פרשה ד).

*

המילה "הרי" כצורתה לא מופיעה במקרא, אך צורה קרובה לה נקרית בארמית שבספר דניאל. בתיאור חלומו הראשון מספר דניאל: "חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא". ובעברית: "רואה הייתי בחזוני עם לילה והנה ארבע רוחות השמים מגיחות לים הגדול". המילה "ארו" פירושה "הנה", ובמקומות אחרים בדניאל מופיעה תמורתה המילה "אֲלוּ".

בתרגום אונקלוס מופיעה פעמים רבות הצורה “אֲרֵי”, וככל הנראה היא מקורה של ה”הֲרֵי” העברית. אמנם באונקלוס “ארי” באה תחת “כי” ולא תחת “הנה” או “הלא”, אך ידועים דבריו של ריש לקיש בתלמוד על ארבעת משמעיה של המילה כי במקרא: “כי משמש בד’ לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא” – וברבות הימים היו שהוסיפו גוני משמע נוספים עד שמנו 20 שימושים שונים של “כי” במקרא (לא כולל צירופים כמו “כי אם”, “אף כי” וכו’).

כיוון שתיקרא השבת בבתי הכנסת פרשה של נגעים, נציין מובן נוסף, נחמד פחות, של המילה “כי”: כווייה. בפרק ג בישעיהו מונה הנביא חמישה עניינים רעים שיבואו תחת קישוטי הנשים: “וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה, וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה, וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה, וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק, כִּי תַחַת יֹפִי”. רבים הבינו ש”כי” כאן עניינו מילת יחס, אך רד”ק מביא: “יש מפרשים ‘כי’ זה לשון כויה, וכן בדברי רבותינו ז”ל: ‘אמר רבא היינו דאמרי אנשי חלופי שופרא כואה’”. אמנם, מעתיק מגילת ישעיהו השלמה שנמצאה בקומראן לא הבין כך, ולכן בנוסחתו מוספת ההשלמה “בשת” בסוף הפסוק. בין כך ובין כך, נייחל לריפוי שלם של הנגע, ולקיום דברי הנביא על ירושלים “וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד – וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה” (יחזקאל טז ג).

*

בקטע הבא, שהתפרסם במוסף ‘יומן’ לא מכבר, טמונה מילה ששורשה אינו במקרא, והוא מתועד בתרגום אונקלוס לפרשת תזריע-מצורע:

"לחלק בונוסים, משלוחי מנות או חבילות מצות לפסח זה בסדר גמור, אבל אלה ריקודים בשולי הבמה. זה לא המשחק העיקרי. צריך לאחוז את השור בקרניו. מדינת ישראל צריכה להגיע להבנה עם ארה"ב. מאז ומעולם שיחקנו בקלפים גלויים מול האמריקנים וזו הייתה עוצמת הכוח שלנו".

מצאתם? שלחו נא דוא"ל לכתובת makorbatargum@gmail.com. פרסים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' באייר תשע"ג, 12.4.2013

פורסם ב-12 באפריל 2013,ב-גיליון תזריע מצורע תשע"ג - 818, מקור בתרגום. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: