הוא 
והיא / רפאל זר

אם למסורת 

וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵת (ויקרא יג, י)

וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה אֵין בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר וְהִיא כֵהָה וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים (שם, כא)

הכינוי לנסתרת בתורה נכתב בדרך כלל הִוא, והוא מופיע 200 פעם. המסורה מציינת כי רק ב־11 מקומות הכתיב הוא הִיא, שניים מהם בפרשתנו. פרופ' יהושע בלאו, בספרו תורת ההגה והצורות של לשון המקרא, מציין: "בתורה נכתב הכינוי לנסתרת לרוב הִוא. סיבת הכתיב הזה אינה ידועה".

התלמוד הירושלמי (תענית ד, ב) מתאר אירוע בעל חשיבות היסטורית: "שלשה ספרים מצאו בעזרה: ספר מעוני, וספר זעטוטי, וספר היא. באחד מצאו כתוב מעון א־להי קדש, ובשניים כתיב (דברים לג) מענה א־להי קדם; וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב וישלח את זעטוטי בני ישראל, ובשניים כתוב (שמות כד) וישלח את נערי בני ישראל; וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב תשע היא, ובשנים כתיב אחד עשר היא; וקיימו שנים ובטלו אחד". חילוף הגרסה השלישי המובא בירושלמי הוא המקור להערת המסורה המונה 11 הִיא בתורה, על פי גרסת שני ספרי התורה, ובניגוד לגרסת ספר התורה הבודד, שבו כתובה המילה הִיא רק 9 פעמים.

תיאור זה שבירושלמי מדיף ניחוח של הרס מחד גיסא, אבל גם של התחלה חדשה מאידך גיסא. בעֲזָרָה נמצאו (יש גרסאות: "מצא עֶזְרָא") שלושה ספרי תורה ששרדו בחורבן, ובזכותם יש המשכיות להעברת התורה. דא עקא, ספרי תורה אלה מייצגים נוסחים שונים במקצת זה מזה, והדרך להכרעה ביניהם הייתה קבלת נוסח הרוב ודחיית נוסח המיעוט.

דרך זו אינה מבטיחה קליעה בטוחה למטרה, שהרי אפשר שלעתים דווקא הגרסה היחידאית משקפת את הנוסח המקורי, אבל באין עֵדֵי נוסח נוספים זו הדרך היחידה להכריע בין הגרסאות החלוקות. ואמנם דרך זו של הכרעה על פי הרוב התקבלה להלכה. בדרך זו פסע רמ"ה (ר' משה [בן טודרוס] הלוי אבולעפיה, מאות י"ב־י"ג, ספרד) בספרו 'מסורת סייג לתורה', שבו הוא קובע את נוסח התורה לאותיותיה, ובדרך זו צעד גם הר"מ ברויאר במהדורות התנ"ך שלו.

אלא שיש לסייג ולהוסיף כי שיטת ההכרעה על פי הרוב מתקבלת הלכה למעשה רק כאשר בקבוצת המיעוט נמצא כתב יד בודד. אם קבוצת המיעוט מונה יותר מכתב יד אחד יש לצרף לשיקולי ההכרעה ניתוח מעמיק של הערות המסורה, שיש בהן כדי לשפוך אור על הגרסה הנכונה כפי שנקבעה בידי בעלי המסורה שבטבריה.

*

זה הטור האחרון במדור 'אם למסורת'. רצוני להודות כאן לקוראים הרבים שהתעניינו, שאלו, ביקשו מקורות להרחבה ואף הציעו משלהם ובכך החכימוני. המסורה מייצגת את הצד הצורני של המקרא, המַשלים את העיסוק הרגיל בתכנים; ומקובלנו כי בעומק הדיון במקורות היהדות מתמזגים התוכן והצורה ליחידה אחת בלתי נפרדת. 0

 rafaelzer@gmail.com

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' באייר תשע"ג, 12.4.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-12 באפריל 2013, ב-גיליון תזריע מצורע תשע"ג - 818 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: