שותפות מאולתרת / יעקב עציון

מקור בתרגום.

בקטע שהובא בגיליון פרשת ויקרא כיוונתי  למילה אחת שמוצאה בארמית – אך קוראים רבים הצביעו על מילה אחרת, והדין עמם.

כשלעצמי כיוונתי לפועל "לְאַלְתֵּר", שמוצאו לא במילה ארמית אחת אלא בשתיים: "עַל אֲתַר". מצירוף המילים "על אתר", שפירושו המילולי "על מקום", נוצר תואר הפועל "לְאַלְתָּר", שפירושו "מיד", "בו בזמן" – וכפי שאומרים היום "על המקום" ("תביא את הסחורה, ואני רושם לך צ'ק על המקום").

מן המפורסמות הוא שהשפה מאחדת בין מושגי הזמן והמקום. כך לדוגמה, המילים הבסיסיות "לפני" ו"אחרי" מתייחסות במקורן למונחי מיקום, וגזורות מן ה"פנים" וה"אחור" שבגוף – אך עיקר שימושן בפינו הוא דווקא במישורי הזמן: "לפני הצהריים", "אחרי חצות".

גם בביטוי "על המקום" מתמזגים שני המישורים. אם יתבצע הדבר באותו המקום, ללא תזוזה – ההנחה היא שהוא ייעשה גם ללא שיהוי זמן. כך, ניתן לבטא מרחק באמצעות זמן ההליכה או הנסיעה למקום מסוים ("שתי דקות ורבע מכאן"), ולחלופין ניתן לציין זמן באמצעות מרחק (כך כותב למשל הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה לגבי בצק: "אם שהה כדי שיהלך אדם מיל – כבר החמיץ וישרף מיד").

*

מי שיחפש במשנה את המילה "לאלתר" יוכל למוצאה בנוסחים הנדפסים, למשל במסכת גיטין ג ג: "המביא גט ואבד הימנו – מצאו לאלתר כשר, ואם לאו פסול" (כלומר, אם נמצא הגט תכף ומיד הריהו כשר, ואם עבר זמן – פסול). ברם, בכתב יד קאופמן של המשנה אפשר לראות כי במקום הצורה "לאלתר" מופיע צירוף המילים "על אתר". בדומה, בתלמוד הירושלמי מופיע הצירוף "על אתר" לא אחת במקומות שבהם גורס הבבלי את הצורה המקוצרת "לאלתר".

מכל מקום, תואר הפועל "לאלתָּר" נתקבע בלשוננו – וממנו נגזר הפועל "לאלתֵּר" תחת to improvise בתחומי המוסיקה והתיאטרון, היינו לבצע על הבמה גרסה לא מתוכננת, כשליפה מיידית (אגב, במילון למונחי התיאטרון שהוציא לאור ועד הלשון בשנת ת"ש, 1940, מובא לצד הפועל "לאלתֵּר" גם המונח "לדבֵּר מִנּיהּ וּבֵיהּ". גם מונח זה מוצאו בשפת ארם, ואף הוא יסודו במונחי מיקום אך משמעותו קשורה לזמן, אך דומה שהוא נדחה לאלתָּר על ידי אמני הבמה, ואלו העדיפו לאלתֵּר ולא לדבר מיניה וביה).

***

המילה השנייה בקטע שמקורה נמצא בתרגום לויקרא הייתה "להשתתף". השורש שת"ף, הרווח בלשון חז"ל, אינו מופיע במקרא, וגם באונקלוס הוא נדיר למדי. הפעם היחידה שבה הוא נקרה בתורה היא כתרגום ל"תְּשׂוּמֶת יָד" בסוף פרשת ויקרא. על פי אונקלוס מדובר בחפץ הנתון בשותפות, ובלשונו: "בשותפות ידא".

***

הקטע הבא פורסם במוסף 'יומן' בגיליון פסח. אחת המילים שבו אינה מופיעה במקרא והיא מוכרת מלשון חז"ל, ומקורה הארמי מתועד בתרגום אונקלוס לפרשת שמיני.

"אני באמת רוצה שהציבור החילוני, שהוא רוב הציבור שנהנה משירותי דת, ימצא כאן כתובת. הרי במקרה אסון, חלילה, האדם הדתי יודע תמיד למי לפנות. החילונים עומדים לרוב אובדי עצות. למי פונים, מי מטפל בקבורה, היכן מוציאים רישיון קבורה. תמיד מחפשים מישהו שייעץ".

מצאתם? שלחו נא תשובתכם לדוא"ל makorbatargum@gmail.com. פרסים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ה בניסן תשע"ג, 5.4.2013

פורסם ב-5 באפריל 2013,ב-גיליון שמיני תשע"ג - 817, מקור בתרגום. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: