פאר שהיה לאפר / מיכאל ריגלר

בניגוד לנתונים רשמיים, אלפי בתי כנסת נחרבו בליל הבדולח, ולא בגרמניה לבדה. ספר זיכרון לקהילות אוסטריה מתאר בתמונות ובמלל את בתי הכנסת בימי זוהרם ובחורבנם

ספר הזיכרון לבתי הכנסת ולקהילות היהודיות באוסטריה

אלישבע שריון

פרופ ד"ר מאיר שורץ – "בית אשכנז"

2012, 218 עמ'

הספר עוסק בחורבנם של בתי הכנסת באוסטריה בימי שואת אירופה, ובפרט בליל הבדולח הנודע לשמצה. משימת איתור בתי הכנסת שנחרבו אינה פשוטה כלל וכלל, שהרי הדיווח הרשמי על הרס בתי הכנסת בגרמניה ובאוסטריה כפי שדיווחו השלטונות רחוק מן האמת.

את בירור הסוגיה והעמדת הנתונים הנכונים נטל על עצמו פרופ' מאיר שוורץ. לצורך בירור היקף ההרס של בתי הכנסת בשתי המדינות הללו יסד את עמותת 'בית אשכנז', הפועלת מזה כמה עשורים בירושלים. שוורץ, יליד גרמניה שחש על בשרו את מאורעות ליל הבדולח, עומד בראש המוסד שהוציא לאור מספר ספרים על חורבן בתי הכנסת והקהילות בגרמניה (בשפה הגרמנית), והוא רואה בבירור נושא חורבן בתי הכנסת שליחות ראשונה במעלה על מנת להגיע לחקר האמת. במחקריו הצליח להפריך את הדעה שבליל הבדולח נחרבו כ־190 בתי כנסת בלבד בגרמניה. בירורים, שנמשכו שנים רבות, העלו שמספר בתי הכנסת שנחרבו בגרמניה הוא קרוב ל־1,990, בכללם בתי כנסת מפוארים בערים מרכזיות ברחבי גרמניה ובתי כנסת בעיירות קטנות שבהן ישבו יהודים במשך מאות בשנים.

קשיי איסוף

גורלם של בתי הכנסת באוסטריה נחרץ למעשה כאשר השלטון הנאצי הכריז על האנשלוס, דהיינו סיפוחה של אוסטריה לגרמניה. מעתה גורל היהודים ומוסדותיהם יהיו זהים לגורל יהודי גרמניה. ספר הזיכרון מתעד את פארה של יהדות אוסטריה ואת חורבן הקהילות ובתי הכנסת שפעלו במדינה זו מאות שנים. על פי מקורות היסטוריים החלה התנחלות יהודית באוסטריה במאה ה־13, אך עיקר פריחתן של הקהילות היה במאה ה־19, אז נבנו בה בתי כנסת מפוארים, בעיקר בעיר הבירה וינה. חלק מבתי הכנסת נבנו בפאר גדול בסגנון הבארוק, שכיות חמדה שבין לילה הפכו לעיי חורבות.

הספר מלווה בשני מבואות מלומדים פרי עטם של פרופ' שלמה שפיצר, הכותב על "יהודי אוסטריה מימי הביניים עד לזמנו של הקיסר יוסף השני", ושל ד"ר מלכה צלמון הכותבת על "יהודי אוסטריה מ־1782 עד ימינו". עורך הסדרה, פרופ' שוורץ, מקדים מבוא קצר המציג את מטרות הספר הנוכחי ואת הקשיים באיסוף התעודות שנחקרו ובאימותן.

גוף הספר ערוך לפי מחוזותיה של אוסטריה, ועוסק תחילה בבתי הכנסת בעיר וינה. בעיר זו נשרפו בליל הבדולח למעלה מ־100 בתי כנסת, חלקם מפוארים ורבי מידות. בתי כנסת אחרים, קטנים, 'שטיבלאך' חסידיים ובעלי נוסחי תפילה ייחודיים, היו כולם לעפר ואפר. אופי המידע על בתי הכנסת זהה והוא כולל את שם בית הכנסת, כתובתו, שנת ייסוד הקהילה, שנת בניין בית הכנסת, שם הרב האחרון שכיהן בו, תאריך החרבתו, ואם שוקם מחדש – צוינה השנה שבה החל לפעול מחדש. לרוב בתי הכנסת צורפה תמונה של הבניין. לרוב התיאורים צורפו גם שמות הרבנים והחזנים ששירתו בבית הכנסת. לכל תיאור של בית כנסת צורפה ביבליוגרפיה לצורך קריאה מרחיבה ומעמיקה. מכיוון שהספר מיועד לקוראי הגרמנית צורף לספר גלוסר ובו הסבר למונחים הקשורים לבית הכנסת, למנהגים השונים ולחיי היום־יום של היהודי.

חותם את סדרת התיאורים מאמר של ד"ר ארווין שמידל על "חיילים יהודים בצבא הממלכתי של אוסטריה־הונגריה בבית הכנסת". רבים מחיילים אלה נספו בשואה, למרות היותם חיילים בצבא אוסטריה בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

בית הכנסת 'קהילת יעקב' בוינה, 1938. מתוך הספר‎

בית הכנסת 'קהילת יעקב' בוינה, 1938. מתוך הספר‎

השכנים הצטרפו להרס

הספר נכתב ונערך על ידי אלישבע שריון, שהשקיעה מאמצים רבים באיסוף החומר ועריכתו. מן התיאורים שאספה המחברת עולה שחלק מהקהילות נוסדו לאחר שהיהודים גורשו מעיר הבירה וינה. בבורגנלנד (Burgenland), אחד המחוזות המפורסמים באוסטריה, הם התקבלו ברצון והנסיךEsterhazy פרס את חסותו עליהם. בחבל ארץ זה נוסדו מן המאה ה־16 שבע קהילות יהודיות, וכך הן מוכרות בספרי ההיסטוריה: “שבע קהילות“. לכל קהילה הייתה הנהגה רבנית, בית ספר יהודי וכמובן בית כנסת. גורלם של בתי הכנסת היה דומה לגורל בתי הכנסת ברחבי המדינה. התושבים המקומיים, שכניהם של היהודים, לא חסו על בתי הכנסת והצטרפו להרס. מכל שבע הקהילות שרד רק בית כנסת אחד, העומד על תלו עד היום בעיירה Kobersdorf. למרבה הפלא, המבנה לא הוסב לשימוש לצרכים מקומיים.

בעיר אייזנשטט (Eisenstadt), קהילה שהיוותה מרכז לכל שבע הקהילות, כיהנו רבנים מפורסמים כמהר“ם אש מחבר הספר ‘פנים מאירות‘, הרב עזריאל הילדסהיימר ואחרים. שם עומד על תלו בית כנסת וורהיימר, המשמש כיום מוזיאון. הרחוב שבו שוכן בית הכנסת נסגר לתנועה בשבתות באמצעות שרשרת ברזל, הקיימת עד היום. בחלק מהמקרים מוסיפה המחברת ומתארת נוהגים מקומיים, שלעתים גרמו למתחים בקרב בני הקהילה (כגון משחקי קלפים, כשרות פירות וכדומה). פרטים אלה מעשירים את הקורא ומלמדים על הווי החיים בקהילות הנזכרות.

איסוף תמונות בתי הכנסת בימי תפארתם והצגת ארונות הקודש, הבימה ועוד פרטים ממכלול תכולת בית הכנסת מעצימים את זוועת הפגיעה במקדשי מעט אלו. במקרים רבים הרסו את המקום כליל, והתושבים השתמשו באבני הבניין לצורך בניית בתיהם, כל זאת מתואר בספר במילים ובתמונות. לחלק מתיאורי בתי הכנסת צורפו תמונות המראות את שריפתם ואת ההרס בתוך אולם בית הכנסת, והעין דומעת למראה החורבן.

מפתח מקומות ורשימת מקורות התמונות חותמים את הספר. חסר היה לי מפתח לשמות הרבנים והאישים שנזכרו בספר, שלעתים קשה למצוא על אודותם חומר כתוב במקורות אחרים. בני הדור השלישי והרביעי לילידי אוסטריה וקהילותיה כבר לא שולטים היטב בשפה הגרמנית, ועל מנת להגיש ספר זה לקהל קוראים רחב אולי היה צריך לחשוב על הוספת תמצית קצרה בשפה העברית ביחס לכל בית כנסת.

מכל מקום, המחברת ו‘בית אשכנז‘ הציבו בעבודתם הייחודית יד ושם ליהדות מפוארת שעברה מן העולם בידי אוכלוסייה אנטישמית ששיתפה פעולה עם הצורר הנאצי, ועל כך יבורכו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ה בניסן תשע"ג, 5.4.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-5 באפריל 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון שמיני תשע"ג - 817, עיון ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: