עזרת הנשים אינה חלק מהמקדש / יעקב אריאל

במקום קדוש יש צורך בהבדלה בין המינים. לשם התעלות רוחנית על הגברים להיפרד לזמן התפילה, אפילו מנשותיהן הכשרות. לא מדובר  בגירוי  חלילה, אלא בשאיפה לקדושה.

מקצוע גדול בתורה הוא ההבדלה. כשמדובר בין שני קטבים מנוגדים זה לזה ההבדלה ברורה ופשוטה, אך כשאין קיטוב בין  הדברים והם תומכים ומסייעים זה את זה יש צורך בחכמה גדולה כדי להבדיל ביניהם. משום כך תיקנו חז"ל את ההבדלה בברכת 'חונן הדעת', כי "אם אין דעה הבדלה מנין?".

ההבדלה בין הטמא לטהור היא חדה, היות שמדובר בשני הפכים. לעומת זאת, ההבדלה בין הקודש לבין החול קשה יותר. החול אינו מנוגד לקודש, אלא פער של מדרגות מצוי ביניהם. אמנם הקודש המוחלט – הקדוש ברוך הוא – הוא הוויה נבדלת באופן מהותי מכל הוויה אחרת, כי הוא ישות מופשטת על־טבעית ואין דומה לו, בעוד שאנו, בני האדם, קרוצי חומר ויחסיים. לכן הקדושה המתייחסת לעולם האנושי שלנו שונה. היא אינה מוחלטת. היא רק שואפת אל־על, לנשגב ולמוחלט.

האדם נברא בצלם א־לוהים. יש בו יכולות רוחניות שבאמצעותן הוא יכול להתעלות ולהידמות למקור. גם הוא יכול להגיע להפשטה מסוימת, אם כי לעולם לא יוכל להיות זהה למקור.

כלי ותוכן

החול משרת את הקודש. החול הוא כלי, הקודש הוא התוכן. שניהם זקוקים זה לזה. ללא כלי אין מקום להכיל את התוכן, וללא תוכן הכלי הוא ריק, ללא משמעות וללא מטרה ערכית. אך התוכן לא הופך את הכלי לקודש. אומנם מצינו כלי שרת, שהכלים עצמם מתקדשים, אולם הם מצויים רק במקדש, שהוא הממלא אותם תוכן. ביתר הכלים תישאר תמיד ההבדלה בין החול לבין הקודש.

ההלכה קובעת שתשמישי קדושה טעונים גניזה ותשמישי מצווה לא. תשמישי המצווה הם כלים חשובים מאוד ובכל זאת הם אינם קדושים. קל וחומר לכלי חול. ספר תורה הוא קדוש, אך הכלים שבהם השתמשו לכתיבת הספר הם חולין. הם שימשו לדבר קדוש אך אינם קדושים בעצמם.

המדע יכול וצריך לסייע לקודש. ניתן אף להעלותו לרמה של חולין על טהרת הקודש. אולם תמיד  הוא יישאר חול והקודש קודש. לדוגמה, ספרי מתמטיקה יכולים לשרת את הקודש. לא ניתן ללמוד את הלכות קידוש החודש ללא מתמטיקה ואסטרונומיה (ראו למשל את לוחות הלוגריתמים ב'חזון איש', סוף סדר מועד). כמו כן, מי שלומד מדעים על מנת להכיר מה גדלו מעשי ה', וכן מי שלומד על מנת לפרנס את בני ביתו ולגדלם לתורה, עבורו המדע הוא חולין על טהרת הקודש. עם זאת, גם הוא אינו רשאי להניח ספר מתמטיקה על ספר תורה. יש להבדיל בין החול לבין הקודש.

ברוך ה' התרבו בדורנו מדענים שיראתם קודמת לחכמתם והם מאמינים בעיקרי האמונה ללא דופי. הם רואים במדע אמצעי חשוב למטרות ערכיות. עם זאת, המדע יישאר בגדר לימודי חול כי תוכנו, מושגיו, הנחותיו, הדיסציפלינה שלו, גם אם אינם כופרים בערכי היהדות, הם חילוניים במהותם. המדע מעצם מהותו והגדרותיו הוא א־ערכי. לעומתו התורה היא ערך מקודש ומחייב ותמיד תישאר בגדר לימודי קודש. בית כנסת מיועד אך ורק ללימודי  קודש. הכנסת לימודי חול לבית הכנסת, גם אם הם חשובים ונחוצים, היא חילול הקודש. היא מותרת רק כאשר האדם משתמש בחול כאמצעי ישיר ללימודי קודש.

הרמב"ם המחייב לימוד מדעים מסוימים כגון פיזיקה ופילוסופיה לצורך העמקת האמונה אוסר ללמוד חכמות אלו בשבת קודש. אין לטשטש תחומין. כל ההופך חול לקודש סופו להפוך את הקודש לחול.

לא בתערובת ולא בחיקוי. יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים. מאוריצי גוטליב 1878

לא בתערובת ולא בחיקוי. יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים. מאוריצי גוטליב 1878

מעלה יתרה

וכשם שיש להבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור כך יש להבדיל בין קדושה לטהרה.

נצא מנקודת הנחה שמערכת היחסים בין גברים לנשים במקומות מסוימים היא טהורה. הלבוש וההתנהגות צנועים. האווירה רצינית, ערכית, מכבדת ומכובדת. טהרה אמנם יש, אך קדושה אין כאן. צריך להבדיל בין טהרה לקדושה. טהרה היא נגטיבית, בחינת סור מרע. היא האנטיתזה לטומאה. קדושה היא דרגה נעלה יותר, היא פוזיטיבית. שם אדם נמצא בספירה אחרת, שכולה קודש.

בית כנסת הוא לא רק מקום טהור, הוא מקום קדוש. הוא מקדש מעט. גם בבית המקדש עזרת הנשים אינה חלק מהמקדש, אלא חלק מהר הבית, שהוא חולין יחסית למקדש עצמו. הכניסה אליה מותרת רק לטהורים, ונשים בכלל. שם הייתה התערובת מותרת כל ימות השנה, כי לא מדובר במקדש  עצמו. וגם שם, לכבוד שמחת בית השואבה עשו תיקון גדול והפרידו בין הגברים לנשים. מקום שבו שואבים רוח הקודש צריך להיות בדרגה עילאית יותר.

לא כן במקדש עצמו. שם אמרו 'אישה בעזרה מנין?!', ולא בגלל שאישה מחללת את הקודש חלילה. כל העדה כולם קדושים, וגם נשים בכלל. התערובת, גם כשהיא טהורה אינה יכולה להיות  קדושה. אמנם ללא טהרה לא תיתכן קדושה, אולם הקדושה היא מעלה יתרה.

במקום קדוש אדם צריך להתייחד עם קונו, ללא כל פנייה זרה. במקום קדוש אין מקום לתערובת של נשים וגברים. אלו לחוד ואלו לחוד. וזאת לא בגלל שהימצאותו של המין הנשי גורמת לטומאה, או להרהור פסול. לאו דווקא. במקום קדוש נדרשת רמה אחרת, נעלה יותר, המנוקה מכל שמץ של  מחשבות המטות את האדם מהשאיפה לנעלה, לנשגב, למוחלט. הקדושה היא התייחדות האדם בתפילה ובתורה עם נושא אחד בלבד ללא כל הרהור שיש בו צל צלה של הסחת דעת, אפילו לא של אשתו.

ואל יביאו לי ראיה ממצבם הירוד של חלק מבתי הכנסת. לצערנו, לבושתנו ולחרפתנו יש בתי כנסת שהחול חודר בהם אל הקודש. שיחות חולין, עלוני חולין, מלמול תפילה ללא כוונה ראויה וכדומה אינם הנורמה הראויה לקדושת בית כנסת. ההלכה לא מכירה בתופעות חמורות אלו. היא דורשת יחס אחר לבית הכנסת, יחס של כבוד ושל קדושה. קדושת בית הכנסת מותנית בהפרדה בין המינים. בלעדיה אין בית הכנסת מקום קדוש.

אל תראינה הנשים את עצמן פגועות. הן טהורות, הן קדושות, הן יכולות להגיע לדרגות עליונות לא פחות מגברים, ואף יותר. הן יכולות להיות נביאות. התערובת היא הבעיה. איש לא מאשים אותן בירידה רוחנית של הגברים (אם הן שומרות על כבודן בלבושן הראוי). אשמים הגברים שלשם התעלות רוחנית עליהם להיפרד לזמן התפילה אפילו מנשותיהם הכשרות. לא מדובר בגירוי חלילה, אלא בשאיפה לקדושה.

הטענה שבימינו נשים וגברים פועלים במשותף בכל תחומי החיים הכלכליים, המדעיים והמדיניים ולכן אין מקום עוד להפרדה בבית הכנסת מטשטשת את התחומין. היא לא מבדילה בין טהרה לקדושה.

בדרך אגב נהרהר: האמנם כל פעילות משותפת אכן תמיד טהורה לחלוטין? האמנם לא יוצאת אף תקלה מפעילות משותפת? לצורך דיוננו נתעלם מכך ונצא מנקודת הנחה שגם אם יש תקלות הן תופעות שוליות ונדירות. אכן, אם נשמרת אווירה ראויה פעילות במקום מעורב אינה פסולה. אך מקום קדוש מחייב רמה ערכית גבוהה יותר, שלא תהיה שום הוה אמינא לתקלה כל שהיא. אדרבה, מקום קדוש צריך לשמש מנוף להתעלות רוחנית. התערובת אינה מאפשרת זאת באותה מידה כפי שההפרדה מאפשרת.

בדרך שלהן

הבדלה אינה נתק. הבדלה אינה התנשאות של צד אחד על חברו. הבדלה אינה אפרטהייד. אדרבה, היא באה לעודד הפריה בין דברים שונים. אלא שלצורך ההפריה יש לבודד תחילה כל חלק לעצמו. דווקא ההפרדה יכולה לעודד נשים מודרניות, המעוניינות לעבוד את ה' באמת, ליצירתיות מקורית בתחום התפילה ובאירועים שונים בבית הכנסת. תנאי החיים עד העת האחרונה, שבהם נשים היו רתוקות לביתן רוב הזמן, גרמו לכך שהן היו מנותקות מחיי הקהילה. הגיעה העת שגם נשים תעבודנה את ה' בדרכן שלהן. לא בתערובת ולא בחיקוי תוכלנה נשים מודרניות להתקדם ברמתן הרוחנית, אלא ביצירתיות מקורית לאירועים שונים כגון בת מצווה, שמחת תורה וכדומה.

עם זאת, מניין נשים לא ייחשב כתפילה בציבור. כי רק מניין אנשים, המחויבים לתפלה בציבור, יוצר מכנה משותף ההופך את היחידים לציבור על המשמעויות שלו. צירוף מקרי של עשר נשים שאינן מחויבות בתפילה בציבור לא יכול להפוך אותן למסגרת ציבורית.

גם בתחום המדעי, שבו פתחנו, דווקא ההבדלה יכולה להעלות את החול לדרגות נעלות יותר.  התפיסה השטחית המטשטשת את ההבדלה בין הקודש לבין החול לא תורמת לשאיפה לקדש יותר ויותר את החול. היא יוצרת אשליה מדומה שהחול הוא כבר קדוש ואין מקום לקדשו יותר. המודעות להבדלה מעודדת צמיחה רוחנית ומביאה לכך שהחול יתקרב יותר לקודש, והקודש עצמו יתעלה לדרגת קודש קודשים.

וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.

 הרב יעקב אריאל הוא רבה הראשי של רמת גן.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ה בניסן תשע"ג, 5.4.2013

פורסמה ב-5 באפריל 2013, ב-גיליון שמיני תשע"ג - 817 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 41 תגובות.

  1. את האפולוגטיקה הזו כבר כתבו יותר. משעמם. מופרך. ובחלקים מסוימים גם מקומם. מה יהיה?

    "אל תראינה הנשים את עצמן פגועות. הן טהורות, הן קדושות, הן יכולות להגיע לדרגות עליונות לא פחות מגברים, ואף יותר. הן יכולות להיות נביאות. התערובת היא הבעיה. איש לא מאשים אותן בירידה רוחנית של הגברים (אם הן שומרות על כבודן בלבושן הראוי). אשמים הגברים שלשם התעלות רוחנית עליהם להיפרד לזמן התפילה אפילו מנשותיהם הכשרות. לא מדובר בגירוי חלילה, אלא בשאיפה לקדושה."

    "איש לא מאשים אותן בירידה רוחנית של הגברים (אם הן שומרות על כבודן בלבושן הראוי)" – לעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת… אף אחד לא מאשים את הנשים ובאותה נשימה ובלי למצמץ הוא מאשים אותם…
    לא משנה לרב שמחקרים מראים במפורש שאונס שכיח ביותר בין אנשים שמכירים זה את זה מאשר אונס בידי זרים. אונס שאין לו קשר ללבושן של הנשים. חוצמזה אם אישה לא לבושה לפי נורמות הגבר המסתכל בה אז היא אשמה בירידתו הרוחנית?!

    • יש אנשים מוזרים מאוד שבשבילם לא צריך לדון בכלל לגופו של עניין אלא מספיק לומר את מילת הקסם "אפולוגטיקה" וגמרנו עניין

      לא צריך מקורות
      לא סברות
      לא שום דבר! אמרת "אפולוגטיקה" ובזה הוכחת את צדקת דרכך והשקפתך הטהורה

      אפשר גם לתבל את ה"טיעון" אם מילת קסם אחרת הקיימת כאן "אוקימתא" ואז בכלל תקבל פרס נובל

      "בחלקים מסוימים גם מקומם"-מעניין מאוד את מי? את רוב בתי הכנסת שמתנהלים דווקא לפי רוח דבריו של הרב אריאל ואין פוצה פה ומצפצף למעט מיעוט קטן שעושה הרבה רעש וזועק "אפולוגטיקה"

      נו טוב יש כאלו שבשבילם לזעוק זעקות שבר ולצעוק משמש כתרפיה טובה לגוף ולנפש המעורערת

    • לגבי המגיב שלמעלה-הנ"ל כתב בתגובה למאמר "ברוך המבדיל" שעיסוק בענייני קדושת המחשבה וטהרת הגוף בענייני שז"ל הוא כתב שמדובר ב"אובססיה"[כך הוא כתב על ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל מה אומר ממש עפרא לפומיה]

      כך שלענ"ד מדובר במישהו שאינו מבין מימינו ומשמאלו בעניינים אלו ולכן אין צפייה שיבין את דברי הרב אריאל כאן

      או שהוא מזמן לא עשה מילואים ולא שמע מה מעניין את הגברים שם כשהם לא תחת מסכות

      הנה לנו כאן עוד מתחסד בחצי שקל

      לא נורא-יש כאלו שהמציאות לא נר לרגלם אלא רק בלוגים וקבוצות פייסבוק וירטואלים באינטרנט

      שיהיו בריאים

    • כ"ח ניסן ע"ג

      לרועי ל' – שלום רב,

      באחד הדיונים הקודמים הגדרת את ה'אפולוגטיקה' כהתייחסות אל טקסט מקודש או אל אדם קדוש, שיש להתייחס לדבריו ביראת כבוד ולהשתדל להבינם.

      אני חושב שכל אדם שגדול מאיתנו בגיל ובחכמה ראוי לכבוד. אפשר וראוי לשאול ולבקר. לא צריך לעשות זאת בזלזול.

      הניסוח של הרב ש'הגברים אשמים' הוא לענ"ד לא מוצלח. ה'אשם' הוא יצר-הרע. חכמים ידעו כבר את מה שהבאת אתה בשם חוקרים שיצר הרע שולט יותר בין אנשים שמכירים זה את זה, 'העין רואה והלב חומד'.

      התורה, בניגוד לתרבות המודרנית, שמה את 'לא תחמוד' במקום מרכזי: בעשרת הדברות! לא רק ניאוף במעשה אסור, אלא גם חמדה במחשבה.

      בהתאם לכך הנהיגו חז"ל סייגים והרחקות במעשה ובמחשבה, וביתר תוקף במקום קדושה ובשעת התפילה.

      חז"ל העידו ששרה היתה גדולה מאברהם במעלת הנבואה, אך עבודתם הרוחנית היתה נעשית בהפרדה: אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את האנשים' .

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ,כל הכבוד לך על הסבלנות לענות לאותו "רועי ל" אבל דומני שחבל על זמנך

        אותו טיפוס טען על ר' צדוק הכהן מלובלין שהוא לקה באובססיה ושהרב טאו ירד מהפסים וכיו"ב "פנינים"

        מדובר בטיפוס משונה ומוזר שנעלב ש"קוראים לו בשמות" אך הוא ביהירותו וזחיחות דעתו[אם בכלל יש לו דעת] הוא מגדף את כל העולם

        חשבת שאת הרב אריאל הוא יכבד?

        דומני שעל טיפוסים מסוגו נאמר "אל תען….." אתה מכיר את ההמשך

      • לאמיר – שלום רב,

        בע"ה גם 'רועי למד' יהיה בשנות השבעים שלו. הוא לא יאהב שצעירים ידברו עליו בסגנון שהוא מדבר כיום על גדולים ממנו. הוארואה את עצמו בודאי כאחד מ'בית הלל', הנני ממליץ בפניו שינהג כדרכם של 'בית הילל' שהיו חולקים בדרך כבוד.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • הרב פרומן היה אומר בשם הרצי"ה קוק: 'שמע האמת *ממי* שאמרו' – ככל שהאומר גדול יותר, יש להקשיב לדבריו ביתר קשב, ולנסות ביתר שאת לרדת לסוף דעתו.

        כמובן זה משחק מילים על דברי הרמב"ם בשמונה פרקים, שכוונתו הפוכה, שיש לקבל האמת גם ממי שאינו מאנשי המעלה.

        אף הרמב"ם סבר שיש יחס מיוחד למי שמוחזק לצדיק, אותו יש לדון לכף זכות ביתר שאת. כמבואר בפירושו למשנה באבות א,ח ובספר המצוות עשה קעז.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • להבנת גישתו של הרב אריאל בשלמות, כדאי לעיין במאמרו של הרב אברהם וסרמן, 'יורה יורה', באתר זה, בו הוא סוקר את ספרו של הרב יעקב אריאל. ההלכה בימינו – מורשתה, לימודה, הוראתה ויישומה, מכון התורה והארץ תש"ע.

        לדברי הרב וסרמן מבחין הרב אריאל בין 'תערובת', מפגש במרחב הציבורי האקראי שתמיד היתה ותהיה, לבין 'חברה מעורבת' שהיא התאגדות מכוונת של גברים ונשים, אותה שללו הפוסקים.

        מה שלא ראוי בחיי החולין, מכל שכן שאינו ראוי בחיי בית הכנסת.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        כמובן שכדאי לעיין במקור הדברים בספר, כפי שהעיר שם רן חורי.

      • בספרו 'מאהלי תורה – לתורה ולמועדים', מדבר הרב יעקב אריאל על

        מבנה המשפחה המיוחד לפי התורה. במשפחה אין גברים ונשים פרטיים הנאבקים זה עם זה על זכויות ומעמד. המשפחה כולה היא גוף אורגני אחד. כל אחד מבני המשפחה מתפקד כחלק מהאורגניזם כולו. מכאן חובותיו ומכאן זכויותיו

        (כפר דרום תשנ"ח, עמ' 258)

        שוויון הערך בין איש ואישה, תוך הבדל בתפקידים ובדרכי הפעולה, עולה מדברי המכילתא:

        כבד את אביך ואת אמך… רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאדם מכבד את אמו יותר מאביו, לפי שהיא משדלתו בדברים, לפיכך הקדים את האב לאם בכיבוד,

        וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאדם מתיירא מאביו יותר מאמו, לפי שהוא מלמדו תורה, לפיכך הקדים האם לאב במורא, מקום שחיסר השלים.

        או כל הקודם במקרא קודם במעשה? ת"ל איש אמו ואביו תיראו, מגיד ששניהם שקולין זה בזה

        (מסכתא דבחודש, פרשה ח)

        הגרי"ד סולובייצ'יק בספרו 'אדם וביתו' (עמ' ) מבאר ש'מלמדו תורה' מבטא את תפקיד האב להקרין סמכות ומשמעת, בעוד ש'משדלתו בדברים' מבטא את תפקיד האם להקרין חום ואהבה. ושני הניגודים משלימים זה את זה.

      • בס"ד ראש חודש זיו תשע"ג

        יש להעיר כי לענ"ד שם המאמר 'עזרת הנשים איננה חלק מהמקדש' אינו מוצלח.

        אמירה זו נאמרה במאמר לגבי 'עזרת נשים' שבמקדש, שבה לא היתה הקפדה על הפרדה בין גברים לנשים, בניגוד לעזרת ישראל ועזרת כהנים, אליהן נכנסו נשים רק למטרה ייעודית -לעמוד ולסמוך על קרבנן. עובדה זו מסביר הרב אריאל, שבמקדש בו יש צורך ב'קדושה' בעוד שמחוץ למקדש די בסייגים ברמה של 'טהרה'.

        ברם, מה שאנו קוראים כיום 'עזרת נשים' בבית-הכנסת, נקרא בפי הראשונים 'בית הכנסת של נשים'. דומני שגדרי ההפרדה הנוהגים בבית הכנסת של הגברים, נוהגים גם ב'בית הכנסת של נשים'. לא נראה שיש מי שיתיר לגבר לשבת שם בעת התפילה. הוה אומר: 'בית הכנסת של נשים' שייך לדרגת ה'קדושה', כמו בית הכנסת של הגברים.

        לענ"ד היה מתאים למאמר השם 'בין טהרה לקדושה' המבטא את הרעיון המרכזי,

        בברכה, ש.צ. לוינגר .

        נ.ב. לגבי ההפרדה בין נשים לגברים בבית הכנסת, יסודותיה וגדריה, ראו: הרב יהודה הנקין, שו"ת בני בנים, חלק א, ירושלים תשמ"א, שער 'בית הכנסת', סי' א-ה, עמ' ז-כא.

      • כנגד התערבות נשים וגברים בבית הכנסת בשעת ברית מילה, מובא בשם רבי מאיר [מהר"ם] מרוטנבורג:

        אמר המהרי"ל [רבי יעקב הלוי מולין, בסוף הלכות מילה], דכתב מהר"ם: האשה שהיא בעלת ברית, ליטול הילד מן היולדת להוליכו לבית הכנסת להמול, תוליכו עד פתח בית הכנסת, ולא תכנס אל תוכו להיות סנדיק לשם שימול הילד על ברכיה, משום פריצות שתלך אשה בין אנשים. כן כתב מהר"ם בתשובה המובאת אצל התשב"ץ [תשובות רבי שמשון ב"ר צדוק, תלמיד מהר"ם, סימן שצז]: 'אינו נראה לי כלל מנהג כשר שנוהגים ברוב מקומות שהאשה יושבת בבית הכנסת עם האנשים ומלין התינוק בחיקה. ואפילו אם בעלה מוהל או אביה או בנה, דלאו אורחא ליכנס אשה מקושטת בין אנשים ובפני השכינה… ומי שיש בידו למחות ימחה והמחמיר תבוא עליו ברכה. ושלום, מאיר ב"ר ברוך זלה"ה'

        (כדעת מהר"ם פסק הרמ"א, יורה דעה, סימן רסה,יא. הדברים הובאו בספרו של פרופ' דניאל שפרבר, מנהגי ישראל – מקורות ותולדות, חלק א, ירושלים תש"ן, עמ' סד-סה)

  2. קצת צ"ע, שהרי בלי קשר למעמדה של עזרת הנשים היה גם שער משערי
    העזרה (עזרת ישראל) שנקרא "שער הנשים" ולפי הברטנורא לדוגמה "שער הנשים – שבו הנשים נכנסות לסמוך על קרבנן לדברי רבי יוסי דאמר נשים סומכות רשות, ולדברי רבי יהודה ורבי שמעון לעמוד על קרבנן" (שקלים פ"ו משנה ג').

    ואדרבה על הבבלי קידושין נב: "אשה בעזרה מנין" שפירש רש"י: 'דאין אשה נכנסת בעזרה כדתנן פ"ק דכלים'. השיגו עליו בתוספות: 'ולא דק דלא אשכחן בשום דוכתא דנשים אסורות להיכנס בעזרה'

    • טיל אולנשפיגל

      טיעוני הרב אריאל מופרכים מיסודם והם לעג לאינטלגנציה. לו מעמד הגברים והנשים במקדש היה שווה ולו רק בעיית העירוב ביניהם הייתה קיימת הרי שניתן היה לקבוע זמנים לגברים וזמנים לנשים או לקיים עזרות השוות בקדושתן האחת לגברים והאחת לנשים. אליבא שהרב אריאל (וצודק מי שהגיב על אי הדיוק במקורותיו) בעיית העירוב דוחקת את הנשים מחוץ לקודש ורק הגברים נכנסים אל הקודש- האם הרב אריאל באמת רואה בכך שיוויון ואי פגיעה בנשים?
      האמת, נמאס כבר הדיון בסוגיה זאת. מקורות ההלכה עוצבו באטמוספירה תרבותית של נחיתות האשה וכל הנסיונות להוכי אחרת אינם אלא מופעי להטוטים וזריית חול בעיניים. המצב ההלכתי עליו מצביע הרב אריאל מהווה דוגמא מאלפת לפגיעה ואי שוויון בנשים.

      • טיל,ראשית בל נשכח שנשים נכנסו למקדש להתפלל ולהקריב קורבנות ואף סמכו על הקורבנות כמו שנדב העיר בתגובתו כאן בל נשכח שבאותה "אטמוספירה תרבותית" היו נשים נביאות ומנהיגות -דבורה וחולדה הנביאות בימי במקרא ושלומציון המלכה האהודה ע"י חז"ל בימי בית שני-כך שלומר קטגורית שמדובר בנחיתות האשה כהבנה של הלכות אלו יהיה לא רק לא מדוייק אלא גם לא נכון

        עוד דבר בקשר לאותה אטמוספירה תרבותית-בדתות אחרות של העת העתיקה היו נשים שהיו כוהנות דת ואילו בהלכות המקדש שלנו זה לא היה קיים

        כך שהשוואה קטגורית וחד ממדית בין ההלכה שלנו לתרבויות האחרות היא ממש ממש לא רציניות

        צריך להבין שההלכה היא ברובה הגדול מטא-היסטורית [והרכיבים ההיסטורים שבה הם לא מייצגים את הליבה של ההלכה ואכמ"ל]

        יש כאלו כנראה שמרצון לנגח את ההלכה מביאים הסברים פסוודו מלומדים כביכול "היסטוריים" שאין ביניהם לבין האמת והמתודה ההלכתית דבר

      • בקשר לדבריי מקודם על כוהנות דת בעת העתיקה-דוגמא בולטת היא מהאימפריה הרומית-אותה "אטמוספירה תרבותית" שטיל דיבר עליה תקופת התנאים הייתה תחת שלטון אימפריה זו כידוע-שם היו "הבתולות של וסטה" הכוהנות של האלילה הרומית וסטה אלת האש שהיו מופקדות על שמירת מעיין אש תמיד שצריכה לבעור במקדשים של אותה אלילה.

        כנראה עוד מעט יגיעו ה"היסטוריונים הדגולים" מסוגם של טיל ודומיו ויחפשו "כוהנות אש" גם אצלנו במשנה בגמרא או בתוספתא או בכלל בספרים החיצוניים

        לדידם הרי כל עקרונות דתנו נוצרו בהשראת ה"אטמוספירה התרבותית" השלטת של פוסקי כל דור

        שיהיה להם בהצלחה בחיפוש

      • שמשון צבי לבית הלוי

        יש להעיר, שביהדות בית הכנסת אינו שיא הקודש. חלק נכבד מעבודת הקדושה נעשית דוקא בבית היהודי – הצדקה והחסד, הכשרות, הטהרה, אוירת השבת וחינוך הילדים – בכל אלה האישה היא 'כהנת גדולה'.

        האדם המודרני רואה את חזות הכל בהתבלטות ב'חוץ'. אנו רואים את עיקר מימושו העצמי של האדם – בבית.

        בברכה, שמשון צבי לבית הלוי

      • שמשון צבי לבית הלוי

        אגב, 'עזרת הנשים' במקדש היא 'מחנה לויה'.

      • צבי,אם שאלות נוקבות כלפי שיטתך או בית הכנסת שלך או הסתמכות על ציטוטים מדבריך נחשב בעייניך כ"פי מלא צואה" אז שיהיה לך לבריאות

        רק זכור אל תשכח שאתה מדבר גבוהה גבוהה נגד הבדלי גברים-נשים בדת ונגד "הסגברה" וכיו"ב אך אתה מתפלל וגאה בכך בבית כנסת שנשים לא נספרות למניין ולא עולות חזניות בקטעים המרכזיים של התפילה

        איך זה מסתדר עם השקפתך אין ל מושג וגם לא הצלחת להסביר זאת

    • צבי,דומני שאף פעם לא הגבתי בוולגאריות גם אם הגבתי בנחרצות כדרכו של דיון סוער

      חוץ מזה זה לא רק עניין הגיל אלא המעמד וההתנהגות

      הרב אריאל בדבריו לא מתלהם ושופך אש וגופרית על כל מי שמתנגד לו ומשתמש באוצר מילים שאתה משתמש בו כלפי מתנגדיך כאן

      ברגע שאתה משתמש בשפה מתלהמת ובוטה אתה לא יכול לצפות שמגיבים צעירים יותר יתייחסו אליך כאל סבא חביב או כאל אדם משכמו ומעלה שראוי להישמר מגחלתו

      זה לא רק הגיל עושה את העניין אלא המידות וההשראה מאותו זקן מלשון "זה קנה חוכמה"

      בכל אופן ש.צ לא דיבר כאן על פז"מ נוסח המסייעת בגולני אלא על יחס של כבוד מאדם מבוגר בעל רקורד של עמל תורה ועשייה ציבורית תורנית רבת שנים

      תן דעתך על כך

    • את קושיית התוספות, קידושין נב,ב, על דברי רש"י, יישב בתוספות הרא"ש:

      ורש"י פירש דבמסכת כלים תנן דאין אשה נכנסת בעזרת ישראל. סברתו היא כך: כיון דחשיב התם 'עזרת נשים' ו'עזרת ישראל' ו'עזרת כהנים' – כמוכמו שאין ישראל נכנס לעזרת כהנים אלא לצורך, הוא הדין נמי אשה לעזרת ישראל…

      (הגעתי אליו בהפניה בספרו של הרב יהודה חטאב נר"ו, 'מבין שמועה' על מסכת קידושין. הוא ציין גם לדברי המאירי בשם 'גדולי הרבנים', המביא דברי רש"י בנוסח שונה, ול'שער המלך' על הרמב"ם, הלכות בית הבחירה ז,יח)

  3. בקשר למאמר: שמשון צבי לוינגר כתב תגובה יפה מאוד בעניין של ההבדל בין בית הכנסת והתפילה לבין החיים בחוץ בתגובתו למאמרה של פרופ' ורד נועם "מעבר למחיצה הפנימית" ב17 בינואר שעה 18:55

    הוא כתב שם שבאופן מעניין אפשר לראות שרוב תפילת שמונה עשרה המהווה את שיאה של התפילה על כלל חלקיה מוקדש לתפילה לגאולה וההשתוקקות אליה וזאת למרות שרוב המתפללים עסוקים ביום יום בטרדות השוטפות כמו פרנסה וכד' וכשהם מתפללים הדבר המתבקש היה לכאורה שהתפילות יהיו בהתאם לחייהם ובעיותיהם היום יומיות

    אך אנשי הכנסת הגדולה דווקא רצו לחבר את היהודי המתפלל לקדושה העליונה שאליה הוא יתחבר למרות ענייני היום יום השוטפים שמעסיקים אותו יותר

    כך גם הרב יעקב אריאל שליט"א מתאר יפה את העניין שבבית הכנסת יש אווירת קדושה והתבוננות שונים מהמקובל בחיי היום יום ולכן הרוב הגדול של המתפללים מבינים את זה ברמת תודעה זו או אחרת והמצב הקיים לא מפריע להם ולכן לדעתי זו אחת הסיבות מדוע טרנד המניינים השויוניים הוא מינורי כל כך והוא לא תפס[לפחות בינתיים -בקשר לעתיד נראה לי שעולם כמנהגו ינהג אך ימים יגידו]גם אצל כאלו שלדברי פרופ' נועם במאמרה הנזכר "הולכים בלי בעיה להופעה של יהודית רביץ"

    ההבנה הפשוטה אצל המתפלל הממוצע-ולא רק זה שמתפלל בכוונות האר"י וכיו"ב ובדבקות גדולה-היא שבית הכנסת הוא מרחב אחר שיש לו כללים משלו

    • טיל אוילשנפיגל

      קראתי את שתי תגובותייך ורק דבר אחד "קטן" חסר בהן- תשובה לעניין!

      יש לעשות חקירה האם מעמד הגברים במיליה דקדושה גבוה יותר או דנימא שדין גברים ודין נשים שווה אלא שה"עירוב" יוצר בעיה (בדומה לצמר ופשתים שכל אחד שווה ב"קדושתו" אך רק התערובת יוצרת איסור כלאיים).

      הבה ונראה- האם במקדש לגברים ולנשים זכויות שוות ורק ההפרדה נשמרת או שמא "עזרת נשים אינה חלק מהמקדש" (ככותרתו של מאמר ידוע שפורסם לאחרונה…)? ואידך זיל גמור!! המאמר הוא חרפה לאינטלגנציה!!

      • טיל,עניתי לדבריך בעניין הסיפא של דבריך שכתבת שההלכה התעצבה כתוצאה ישירה מהשפעות תרבותיות סובבות

        על כך כתבתי את תגובותיי

        בקשר לשאלתך -ברור שחוץ משאלת העירוב יש גם עניין של הבדלי תפקידים בין גברים לנשים ונשים למשל לא מכהנות ככוהנות בבית המקדש וכד'

        הדברים ידועים ואף אחד לא התיימר לומר שבהלכה יש שוויון בין גברים לנשים ברמת חלוקת התפקידים וכד'

        גם הרב אריאל לא התיימר לומר זאת וכך אף אחד מהצד השמרני

        התפיסה ההלכתית בעניינים אלו היא מהותנית ולא פמיניסטית ועל זה אין לי איתך כנראה ויכוח

        ראיתי עניין להעיר על דבריך שמדובר בהשפעות תלויות הקשר תרבותי-היסטורי ולכן לפי שיטת חלק מהמגיבים הקבועים כאן יהיה אפשר לשנות את ההלכה מהיסוד כאשר כיום מעמד האשה השתנה בעולם המערבי-מודרני וכיו"ב

        כל מה שרציתי להעיר זה שההלכה היא מטא היסטורית בניגוד למה שכתבת

        יש מבין?

        נ.ב

        בטח גם זכית להכיר כאן את צבי אחד מהפוליטרוקים הקבועים של הדיונים כאן באתר שמנסה ללא הצלחה לפזר מסך עשן על תגובות שלא תואמות את השקפתו כאילו היה זה עיתון פראבדה

      • לאמיר –

        אינני בטוח שהרב אריאל יקבל את התפיסה ה'מהותנית' בהסברת ההבדלים ההלכתיים בין גברים לנשים. שאלה זו מצריכה עיון רציני בספרו 'ההלכה בימינו – מורשתה, לימודה, הוראתה ויישומה', אשקלון תש"ע, בחלק 'סדר נשים', עמ' 170-281, שם מקיף הרב את הנושא לכלליו ולפרטיו – מהיסודות הרעיוניים עד להנחיות מפורטות להתמודדות עם השאלות השונות.

        דומני שהנקודה המרכזית אליה חותר המאמר, היא הפתרון לבעיית אי הנוחות בהרגשה שהנשים נמצאות בשוליים, פתרון זה מציע הרב לקראת סוף המאמר.

        הרב אומר שהגיעה העת למצוא דרכים יצירתיות שבהן תפתחנה הנשים את עבודת ה' הייחודית שלהן, 'שלא בתערובת ושלא בחיקוי'. כתוספת והשלמה לעבודת בית הכנסת ולא כקריאת תיגר נגדו.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        וראה בתגובתי לדבריו של יוסי (להלן)

  4. אנשים עוד יכולים לזרוק את הטיעון "שווים אבל שונים" בלי להסמיק מבושה???

    • ש.צ שלום רב

      בנוגע למהותנות-דומני שאי אפשר להימלט מהעניין שחוץ מענייני צניעות ההבדלים בין גברים לנשים בהלכה באים לידי ביטוי גם בעוד תחומים. הרי כמו ששאלו כאן בתגובות אם רק הצניעות היא הבעיה מדוע למשל לא קיים בהלכה מושג של מניין נשים נפרד? זן אכן שאלה טובה וגם בעוד תחומים אפשר לראות זאת ואחד הבולטים זה גם הפטור לנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן

      גם אם צריך עיון גדול על נושא זה בימינו מבחינת גדרי ההלכה והמציאות הרי סוף כל סוף אנו רואים שבאופן עקרוני ההלכה היא "מלך ולא מלכה" וכד' ושממנים למינויים רק גברים ודומני שאין זה קשור רק לענייני צניעות אלא להבדלים יסודיים בין תפקיד הגברים לנשים בעולם עפ"י דרכה של תורה.

      כמובן שבנושא זה צריך לדון בכל מקרה לגופו -לאפוקי ממגיבים אחרים כאן מהצד ה"ליברלי" שמבחינתם כל ענייני גברים-נשים בהלכה הם פר תקופה בלבד ללא שום חילוק וכיו"ב הבלים-אבל בכל אופן אפשר לראות את ההבדלים הללו ללא קשר לענייני צניעות

      דומני שאת האמת צריך לומר ללא משוא פנים גם היא לא "פופולארית" והזועקים שימשיכו לזעוק -על כל הסבר אחר הם יזעקו "אוקימתא" "אפולוגטיקה" וכיו"ב מילות קסם שסוגרות כל דיון בנוק אאוט מבחינתם-

      אני אישית שמחתי מאוד שיואב שורק כתב את הדברים האלו באופן ברור בתגובתו למאמרה של פרופ' ורד נועם שאנו לא מתקנאים בשוויון בנוסח המערבי המודרני ואדרבה אצלנו יש יסוד אמיתי ויציב של הבדלי תפקידים שכל צד מביא לשלמות בדרכו.

      כמובן שאני לא חושד חלילה ברב אריאל ב"אפולגטיקה" ואני בטוח שדברים בסגנון דבריו של יואב שורק הוא יכול להגיד ברהיטות ובמובאות מהמקורות ולענ"ד הוא היה צריך להדגיש גם את הפן הזה שהוא בלתי נמנע.

  5. בשביל להסגביר בצורה כל כך בנאלית ואנכרונסיטית לא צריך להיות הרב הראשי של רמת גן. כל תלמיד שנה א' ב"הר המור" יעשה את זה בלא פחות הצלחה.
    לעצם העניין, זו לא ההפרדה שמפריעה לפמיניסטיות, אלא ההדרה. אם הנשים מפריעות לדרגת הקודש של הגברים, שיתכבדו הגברים ויעלו ליציע, ויתנו לנשים לנהל את התפילה וקריאת התורה בקדושה ובטהרה.

    • צבי,הנה עוד צביעות מבית היוצר של הדתיות הליברלית דה לה שמטע

      "שיתכבדו ויעלו ליציע ויתנו לנשים לנהל את התפילה וקריאת התורה בקדושה ובטהרה"

      אני רוצה להזכיר שבבית הכנסת ה"אורתודוקסי שוויוני" "שירה חדשה" שצבי מתפלל בו השוויון הוא מדומה ונשים לא מצטרפות שם למניין והקטעים בהן הן מורשות לעלות חזניות הם הקטעים שנותנים בדר"כ לילדים! לעלות חזנים ולא לליבה של התפילה

      בקיצור צבועים נמאסתם!

    • צבי,שאלה ממלך הטרולים:

      מדוע בבית הכנסת שלך הנשים לא מנהלות את קטעי התפילה החשובים והן לא נספרות למניין?

      מה זה השובניזם הבוטה הזה ה' ישמרנו?

      מה זו הדרה הזו במניין ה""שוויוני""?????

    • בקשר לדין מהספרי -שפוסק הרמב"ם-"מלך ולא מלכה" שהזכרתי כאן דרך אגב יש לרב הירשנזון ע"ה -שחלק מהדתיים הליברלים כמו צבי למשל רואים בו את אחד ממורי דרכם-מהלך מעניין שהוא מוציא את ההבנה הפשוטה והוא מבין אחרת לגמרי את דברי הספרי והוא טוען שאין על פיו שום בעיה למנות אשה להנהגה ושהרמב"ם וממשיכיו טעו! בהבנת המדרש. אביא את סיכום דבריו בלשוני מ"מלכי בקודש" ח"ב :הרב הירשנזון טוען שכוונת הביטוי "מלכה" המוזכר במדרש הוא לא אשה המנהיגה את הציבור אלא אשת המלך שמתפקדת כמעיין "הגברת הראשונה" בארה"ב בימינו

      הוא מוכיח מכך שבתנ"ך הביטוי מלכה נאמר במגילת אסתר לגבי אסתר וושתי שלא מלכו אלא היו נשותיו של המלך אחשוורוש ולפני כן לא מצינו את הביטוי הזה וכשמלכה בימי בית ראשון עתליה הכתוב כותב עליה לא שהיא "מלכה" אלא שהיא "מולכת ביהודה" והביטוי מלכה מופיע אתלינו רק מימי מלכות פרס ומדי ששם המוסד של "הגברת הראשונה" היה קיים והדין מהספרי מדבר על כך שאם המלך מתאלמן אין מצווה למצוא לו אשה חדשה שתתפקד בתור ה"מלכה"

      כך הרב הירשנזון הבין את המדרש -אכן מהלך מעניין אך כמובן שיש מה לדון בכך ושכבר חלקו עליו בעניין זה והרב עוזיאל זצ"ל כתב בתגובתו לרב הירשנזון שהוא לא מקבל את ההסבר הזה ואת העובדה שהוא עושה את הרמב"ם כטועה בדבר משנה ומטעמים אחרים הוא טוען שבמציאות ימינו אפשר יהיה למנות אשה לתקידי הנהגה ציבוריים יעויין בתשובתו זאת בשו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סי' כד[התשובה מופיעה ברשת]

      בקיצור כל זאת לא להלכה למעשה אלא לפלפולא דאורייתא ולנועם הלומדים

      המקורות:מלכי בקודש ח"ב

      שו"ת פסקי עוזיאל לשאלות הזמן סי' כד

      • בס"ד עש"ק טהרות תשע"ג

        לאמיר – שלום רב,

        הואיל ודיון זה נערך בשיפולי מאמרו של הרה"ג יעקב אריאל, אני מעדיף להתמקד במשנתו של הרב אריאל, ולא לערב גברא בגברא.

        לגבי 'מלך – ולא מלכה', דן הרב אריאל בספרו 'הלכה בימינו – מורשתה, לימודה, הוראתה ויישומה', עמ' 206-207.

        משלומציון המלכה שהיתה מקובלת על חכמים לומד הרב אריאל ש'אם האשה עולה על הגבר, מסתבר שאישה טובה עדיפה מגבר גרוע'.

        עקרונית הוא מקבל גם את גישתו של הראש"ל הרב עוזיאל זצ"ל המבחין בין שררה לבחירה דמוקרטית, בה יכול הציבור לקבל עליו הנהגתה של אישה, כפי שהיה בדבורה.

        אמנם מסתייג הרב אריאל, הן בשל הניגוד בין הצניעות לצורך של מנהיג להיחשף לזרקורים והן בשל החשש מפגיעה בתפקוד האם. אך מסקנתו:

        'עם זאת, אין פסול מהותי בנשיאת תפקיד צבורי על ידי אישה היודעת לשמור על כבודה, צניעותה, על צורת הופעתה וסדר עדיפויותיה'

        בברכת 'שבת שלום וחודש טוב', ש.צ. לוינגר

    • ש.צ שלום רב

      הבאתי את דברי הרב הירשנזון בנושא היות ויש לו סברה מחודשת[מאוד!] ומעניינת ואני יודע שבין המגיבים יש כאלו הרואים את עצמם כהולכים בדרכו או שמקבלים ממנו השראה ולכן ראיתי לנכון להביא את דבריו בנושא זה כאן.

      לגבי דברי הרב אריאל-אני מכיר את דבריו הדומים במידת מה לדברי הרב עוזיאל זצ"ל.

      גם ר' אברום שפירא זצ"ל אמר דברים דומים לגבי מינויה של דניאלה וייס ליו"ר מועצת קדומים.

  6. כמה הערות:
    1) כשם שהעירו קודמי – נשים למיטב ידיעתנו היו רשאיות להכנס יותר מאשר לעזרת נשים. לפי מה שלמדתי מרבותי, עזרת נשים היה מקום אליו היה מותר לנשים בנידה להיכנס, ולא יותר.
    2) הרב מדבר על חיבור בין איש לאישתו כמעשה טהור אך לא קדוש. נדמה שהרמ"ן באיגרת הקודש – חולק עליו בעצם ההגדרה.
    3) ההפרדה בשמחת בית השואבה אם יש משהו שמסביר את זה טוב, זה לא הפרדה לצורך קדושה, שהקדושה היא דבר קבוע בבית המקדש. אלא מחשש לשחוק בזמן של שמחה וריקודים.
    4) לא ברור לי איך הציטוט החותם מוסיף לטיעון?
    "וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים."
    אדרבא – המחיצה מבחינה בין עזרת נשים שם הקודש, לבין עזרת הגברים שם קודש הקודשים (הארון, החזן, המניין, "הציבור") ובכך נפרמה כל ריקמת הטיעון שלא מדובר בהבדלי מעמדות.
    כך נראה לי השכל הישר דורש.

    וכמו אחרים פה – המאמר הזה הוא אפולוגטי, ואינו מחדש דבר.
    ואותי הוא לא משכנע.

    • בס"ד ב' באייר ע"ג

      ליוסי – שלום רב,

      לגבי הערה 1-3, ראה דברי מ11.4 שעה 14:30. לפי מה שהבנתי, סובר הרב שבמקום של קודש צריכה להיות הפרדה בין גברים לנשים, כעין מה שהיה בעזרת ישראל שבמקדש, אליה נכנסו הנשים רק למטרה ייעודית. בעוד שבמקום של חולין נצרכת נורמה של 'טהרה' שאינה מחייבת מחיצה המפרדת.

      אינני יודע אם בהסבר זה מחדש הרב. הויכוחים בנושא נמשכים קרוב למאתים שנה, מאז שביטלו הרפורמים את המחיצה המפרדת. אני משער שגם הטיעונים שכנגד לא כולם חדשים.

      נקודת החידוש הגדולה של הרב לענ"ד היא בדרך ההתמודדות עם ההרגשה הלא נוחה, שבסופו של דבר הנשים מוצאות את עצמן בשוליים,. את הפתרון מציע הרב בפיסקה שלפני האחרונה:

      נראה לי שהרב מעודד כאן כיוון של מסגרות תפילה ייחודיות של נשים שבהן תפתחנה את עבודת ה' בדרך ייחודית, 'שאין בה תערובת ואין בה חיקוי', שלא יהיה בה 'פרישה מן הצבור' (ראה דבריו בספרו 'ההלכה בימינו – מורשתה, לימודה, הוראתה ויישומה', עמ' 202, לגבי 'מנייני נשים') ושלא תנסה להגדיר את עצמה כ'תפילת צבור' – אלא יצירה חדשה שיש בה תוספת והשלמה לעולמו של בית הכנסת..

      דומה, שראוי היה שהרב ירחיב בכיוון זה ויציע כיוונים מעשיים ליצירת מסגרות ייחודיות להעצמת עבודת ה' לנשים, בהתאם לכיוון שהוא מתווה 'ללא תערובת וללא חיקוי'..

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      לגבי הערה 2. בדברו על 'טהרה' לא דיבר הרב על הקשר בין איש לאשתו, שהוא כדבריך בגדרי הקדושה, אלא על היחס הראוי בין גברים לנשים במקומות צבוריים.

      לגבי הערה 4: שים לב, שדברי הרב על הבדלה בין קודש לבין קודש קודשים, נאמרו בפיסקה המדברת על הבחנה בין תורה שהיא קודש למדע, שגם אם הוא נעשה 'על טהרת הקודש' הוא עדיין בבחינת 'חולין'.

      כפי שהראיתי בתגובתי הנ"ל – 'עזרת הנשים' של בית הכנסת (שלא כ'עזרת הנשים' שבמקדש!) שייכת לקטגוריית ה'קדושה' כבית הכנסת של הגברים, שהרי גם בה נדרשת הפרדה גמורה מן הגברים.

  7. אין שום חיוב בתפילה בציבור. יואיל הרב לא לומר דברים חסרי יסוד עד כדי מבוכה.

    • אם לפניו עד ארבעה מילין מקום שמתפללין בעשרה, צריך לילך לשם. ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי להתפלל בעשרה (או"ח סי' צ, טז)

  1. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים – 819 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: