השירים המומלצים של תחרות השירה

אורנה וייס
קח אותי
פַּעַם בָּלַעְתִּי צִפּוֹר
בְּדֶרֶךְ רְחוֹבוֹת הַנָּהָר
אַתָּה – שַׁבְתָּ אֶל מִשְׂרַד עִצְּבוֹנוֹתֶיךָ.
חָצִיתָ מוּל הָעִירִיָּה
תִּיקְךָ נֶחְבַּט בְּקֶצֶב הַפְּסִיעוֹת.
הָיוּ שָׁם גּוּרֵי שִׂיחִים סְדוּרִים בְּמַעְגָּל.
־ “קַח אוֹתִי אַבָּא“ ־
וּפִיךָ עוֹנֶה מִלִּים.
־ "בְּבַקָּשָׁה אַבָּא“ ־
וְגַבְּךָ זוֹלֵג זֵעָה וְצַעַר.
אֵיךְ תֵּדַע שֶׁשָּׁנִים אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת עִם צִפּוֹר בֶּחָזֶה
מְפַרְפֶּרֶת כְּנָפַיִם, מְשַׁוַּעַת לַאֲוִיר,
מְלַקֶּטֶת מִשְּׁתִיקוֹתֶיךָ פֵּרוּר.
*
אורנה וייס, בת 53 מחולון, אמא לשניים, עוסקת בתרפיה במוסיקה ותנועה ובעלת קליניקה פרטית. בעלה, ינאי וייס, מוסיקאי, נהרג בפיגוע במייקספלייס באפריל 2003.

————

מיקה שוהם
אבסורד
הַשָּׁנִים רַק סִקְּסוּ אוֹתָךְ אִמָּא
קְצִינֵי הַנִּפְגָּעִים חָזְרוּ בְּשָׁלוֹם לִבְסִיסָם

כָּל הַסְּתָוִים שֶׁאַחֲרֵי
עָמַדְתִּי מוּל הַבְּרוֹשׁ הַיָּבֵשׁ בַּחַלּוֹן
מְחַכָּה לְתַיֵּק לָךְ אֶת
הִתְגַּיְּדוּת הַשָּׁרָשִׁים

מַה נִתְכַּוַּצְתִּי לְגַלּוֹת
שֶׁנִּפְרְמָה לָךְ הַהַצְדָּעָה

כְּשֶׁסִּיַּמְתְּ לְטַאטֵא אֶת פֵּרוּרֵי הָאוֹרְחִים
הִתְפָּרְעוּ מִתּוֹכֵךְ גִּצִּים תַּנִּיִּים
רַק הַיָּאֶה נוֹתַר אַחֲרַיִךְ
כְּשֶׁעָזַרְתְּ לַגִּנָּה לַעֲדֹר אֶת הַחֹשֶׁךְ

כְּשֶׁבָּלַע אוֹתָךְ תַּנִּין הָעֶרֶב
עֵדֶר שֶׁל גַּחְלִילִיּוֹת
הִבְהֲבוּ אוֹתָךְ הַחוּצָה
כְּמוֹ שֶׁאַתְּ:
יְחֵפָה וְקַרְצָנִית
תִּרְאִי אֵיךְ תָּקַעְתְּ אֶת עַצְמֵךְ בָּאֲדָמָה
מְשָׂרֶגֶת אֶצְבָּעוֹת לְמַטָּה
כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ הִמְתִּיק לָךְ
אֶת מֵי הַתְּהוֹם

בִּתְמִימוּת מַתְרִיסָה
מְנַפְנֶפֶת בֶּטֶן גִּנָּה
שׁוֹצֶפֶת פְּקָעוֹת וּפְקוּעִים וּצְבָעִים
כְּמוֹ שֶׁמִּתְפָּרֶצֶת אַשְׁמָה רְדוּמָה

בְּרוּחוֹת הַשָּׁרָב תָּלוּי מִתְנוֹדֵד
שַׂק בִּטְנֵךְ שֶׁלָּךְ
עַרְסָל מְנֻקָּב
מַחֲסֶה לִזְחָלִים, פַּרְפַּר וְצָב

רַק לַתּוֹלַעַת שֶׁל קָאמִי
אֵין שָמַה דְּרִיסָה

*
מיקה שוהם, בת 39, גרה בצור יגאל. עובדת בעמותת 'עלם' 
בתחום גיוס משאבים וכותבת ביוגרפיות וסיפורי חיים.

————-

ג'יאנה פראניו־פז
לא ידעתי שהוא מתכוון להשתטח על קברי צדיקים
הַבֹּקֶר הָיָה כָּל כָּךְ רָגִיל
בַּקְבּוּקֵי הַמַּיִם
הַכּוֹבָעִים הַמַּדִּיפִים
רֵיחַ זֵעָה נוֹשָׁנָה
מַפַּת הַשְּׁבִילִים הַמַּצְהִיבָה
הַמַּצְלֵמָה

מִבַּעַד לַשִּׁמְשָׁה
וְלַעֲדָשׁוֹת כֵּהוֹת
נִצְרְבוּ לְחָיַי
הֶאֱדִימוּ יְרֵכַי
כַּפּוֹת יָדַי
מָצְאוּ מָנוֹחַ רִגְעִי
לְעַצְבָנוּתָן הַחֲרֵדָה
לְצִדֵּי הַמּוֹשָׁב.

כִּתְמֵי עֲנָנִים
מְשׁוֹטְטִים
פִּזְּזוּ עַל פָּנָיו
הַקְּפוּאִים,
מִתּוֹךְ הַשֶּׁקֶט
הִלְבִּינוּ פִּרְקֵי אֶצְבְּעוֹתָיו
סְבִיב הַהֶגֶה הַבּוֹעֵר,
שְׂפָתָיו הַסְּדוּקוֹת
דְּבוּקוֹת לִשְׁיָרֵי
צְנִימִים וְקָפֶה
עוֹד רֶגַע
תְּלַחְלֵחַ הַלָּשׁוֹן
בִּמְשִׁיכָה
אֶת הַצִּיָּה
וְתִפָּלֵט מִלָּה
עֲרִירִית
בּוֹטָה
וּבַחוּץ תִּזְעַק
צַפְצֵפָה עֲמוּמָה.
כְּשֶׁטִּיַּלְנוּ בֵּין הַקְּבָרִים
הַקְּרִירִים
מָעַד לְפֶתַע
מֵעַל מְעָרָה פְּעוּרָה
וְחָבַק פְּרוּשׂ זְרוֹעוֹת
אֶת הָאֲדָמָה.

דַּקָּה אֲרֻכָּה
שָׁמַעְתִּי אֶת
חֲלוּקֵי הָאֲבָנִים
מִתְדַּפְּקִים
עַל הַמִּדְרוֹן
הַמְּצֻלָּק
וּפוֹגְעִים חֲרִישִׁית
בַּגּוֹלֵל.

כְּמוֹ אֵם מְבֹהֶלֶת
גָּהַרְתִּי מֵעָלָיו
יוֹנֶקֶת מֵעֵינָיו הַלַּחוֹת
אֶת בַּקָּשַׁת הַמְּחִילָה.

*
ג'יאנה פראניו־פז, בת 60, נשואה + 2 מחיפה. עובדת בחברת 'צים' כמתאמת תאונות אישיות כבר 22 שנה. מציירת וכותבת מאז ומתמיד.

———

דורית דוד
בית ערבי
בֵּית אָבִי
אֲרִיחֵי מֵאָנְדֶּר
תִּקְרוֹת רָמוֹת
אָבִי מֵנִיף אוֹתִי אֶל־עָל
וַאֲנִי טוֹמֶנֶת פְּתָקִים
בַּסְּדָקִים שֶׁל הַקִּירוֹת
בְּדַרְכִּי מַטָּה
אֲנִי מִתְמַעֶטֶת
וְהַסְּדָקִים שֶׁנִּפְעֲרוּ
אֵינָם מַגְלִידִים
לְעוֹלָם

*
דורית דוד, בת 39 מירושלים, היא מנהלת מרפאת שיניים, עיתונאית ומנחה סדנאות כתיבה. ממייסדי תנועת 'משוררים לימין ישראל'.

——-

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"א בניסן תשע"ג, 22.3.2013

מודעות פרסומת

פורסם ב-22 במרץ 2013,ב-גיליון צו תשע"ג - 815, שירים. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: