אתגר נגד אדישות הרגש / ישעיה שטיינברג

פורים ופסח הם מוקדי הזיכרון היהודיים של השנה כולה – זיכרון שאינו חזרה על תכנים אלא שילוב חוויתי של תפארת העבר בחיי ההווה

עם התקרבות קץ הרייך השלישי דרש גבלס, שר התעמולה הנאצי, מהיטלר: עלינו לסיים את מלאכת השמדת היהודים עד האחרון שבהם. אם יישאר אפילו אחד הם יפרו וירבו, יקומו כעוף החול ואנו ניהפך למושא של זיכרון לדיראון עולם בדתם. היהודים האלה יודעים לזכור.

זיכרון יציאת מצרים מופיע חמישים וארבע פעמים בתורה, ומשמש טעם לקבוצה הגדולה ביותר שברשימת תרי"ג המצוות. אם נצרף לכך את מצוות זיכרון מעשה עמלק ואת ימי הזיכרון הציבוריים והפרטיים הפרוסים על כל ימי השנה – נמצא שמוטיב הזיכרון בכלל הוא אולי המרכזי ביהדות והוא משפיע רעיונית ומעשית על הכול. גבלס, ימ"ש, צדק. אנו אלופי העולם בזיכרון.

כל פעם מחדש

אלא שהזיכרון של פורים ושל פסח יתר על ימי הזיכרון הכלליים. אין הם התייחדות עם אירוע היסטורי שהתרחש בעבר, אלא דורשים הם לחיות מחדש את העבר; לחזור, כביכול, במכונת הזמן לשעות שמציינים בהווה ולנהוג כאילו היינו שם. לכן בפסח אומרת ההגדה "חייב אדם לראות/להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

תענית הבכורות בערב פסח וכן תענית אסתר "תעניות זיכרון" הן. אין לנו היום סיבה להתענות בתאריכים אלו: הבכורות אמנם היו בסכנה אך ניצלו, עם ישראל צם בפרס ומדי אך נושע. תעניות אלו שונות מצומות החורבן שבהם אנו מצרים על עוונותינו, שהרי הבית טרם נבנה.  על כורחנו, תענית הבכורות ותענית אסתר משמען הזדהות עם דורות קדם. אנו צמים בי"ג באדר כמצטרפים לכלל ישראל שצם באותו יום וגם הבכורות בערב פסח חשים על בשרם גם בתשע"ג את הסכנה כאילו היו במצרים לפני אלפי שנים, ולכן מתענים.

  עצם הפיצול בין הפרוזים והמוקפים בפורים יסודו בעיקרון דומה. הלא היה ראוי שנקבע לכל כלל ישראל את מועד שמחת הניצחון לפי התחלת הישועה או סיומה. מה פשר הפיצול זה שאין לו אח ורע במועדי ישראל? אלא שכיוון שה"ימים האלו נזכרים ונעשים" – עלינו לעשותם כאילו היינו שם. לכן הפרוז אמור לחוש שהוא חוזר 2,400 שנה לתקופת אחשוורוש והוא נח מאויביו וחוגג את הפורים. המוקף חש אותו דבר למחרת, בט"ו.

יש בכך מסר פילוסופי־פסיכולוגי, חינוכי ועוצמתי. האדם הרוחני נדרש לדמיון יצירתי הגובל בפנטזיה; לדלג על משוכת הזמן ולחוש את סגולת הימים בלוח העברי כישות עצמאית קבועה בכל שנה. המאורע ההיסטורי אינו אלא תוצאה לסגולה פוטנציאלית הגנוזה בתאריך ולא הסיבה. המסר הנפשי אינו אלא אתגר נגד אדישות הרגש והחשיבה. עלינו להתפעם ולהתפעל כאילו היינו שם כל פעם מחדש. רק המזדהה עם העבר, חי וממחיש אותו מגיע למדרגת ההתפעלות הנדרשת.

הקדמה כסכנה רוחנית. פסל הנצחה אינטראקטיבי לזכרו של סטיב ג'ובס, רוסיה 2013 צילום: EPA

הקדמה כסכנה רוחנית. פסל הנצחה אינטראקטיבי לזכרו של סטיב ג'ובס, רוסיה 2013
צילום: EPA

ישות חיה

   רעיון זה חורג הרבה מעבר לתחום המצוות הספציפיות של פורים ופסח, תענית אסתר ותענית בכורות. הוא תקף לגבי אחת מבעיות היסוד החמורות במחוזותינו.

דומה שהאדישות השכיחה כלפי לימודי התנ"ך והגמרא נובעת מהעיסוק ה"יבש" בנתונים ומעשים השייכים לעבר הרחוק, לפרה־היסטוריה כביכול. רק המזדהה עם ערכי תפארת העבר וחש עצמו, או מבקש לחוש עצמו, כאילו הוא שם ואז – מַפנים את ה"ראש" של הווי אותם ימים ולקחיהם. החי בנופי התנ"ך בנחלת האבות נוטה לאמץ דפוסי התנהגות, חשיבה, דיבור ואף לבוש שרווחו אז. כיוצא בזה העוסק בהוויות אביי ורבא, ורואה עצמו מבקר בבית מדרשם במחוזא ובפומבדיתא, או המשתתף בוויכוחים בין ה'קצות' וה'נתיבות', חוזר וחש את האווירה האותנטית שהיוותה את החמצן ליצירת ימים עברו. רק כך ניתן להתעניין באמת ולהתעמק בפיצוח הסוגיה שהעסיקה את אבותינו.

קפיצה לבית המדרש מהרחוב התל אביבי או מהפייסבוק לא מאפשרת הזדהות כזו, גם אם החומרים הלימודיים יועברו באמצעים טכנולוגיים מתקדמים ביותר. תרשימי זרימה, שיטות מחקר ממוחשבות ומשוכללות, תורות רבדים וכדומה לא יחיו את העצמות היבשות אצל מי שנטול יכולת הזדהות עם הווי העבר.

זיכרון הוא בחינת דבקות בשכינה, שהעבר, ההווה והעתיד הופכים במחיצתה לישות אחידה – חיה ובועטת. וזו כל התורה כולה.

 המספר והמאזין מאוהבים

דומה שרעיון החזרה לזמן ההתרחשות תקף גם ללימוד התורה. מקורו בדברי חז"ל הידועים: "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה" (רש"י בראשית כד, מב). ותמוה: האם לא יותר פשוט לציין את חיבת ה' לאבות ולעבדיהם דרך פסוק או שניים, במקום הצגת חזרות ארוכות?

 אין זאת אלא שהתורה כביכול מזמינה את הקורא לבלות במחיצת אליעזר ולהיות עמו בשעת מעשה. הנענה לאתגר אכן עד הוא לתוכניות העבד, שומע את הדו־שיח המתנהל ולדידו אין כאן כפילות. התורה אינה מסכמת כאן מאורעות אלא פותחת אשנב חווייתי המזמין לבקר, להשתתף בהווי.

כיוצא בזה סיפור המשכן, שנכפל ללא צורך ברור. התורה יכלה לוותר על כל פרשות ויקהל־פקודי ולהסתפק בסיכום קצר: כל הציוויים שבפרשיות תרומה ותצווה התבצעו. למה האריכות הזו? שמעתי שהרמב"ן בהקדמתו לספר שמות רמז לפתרון ברוח הדברים שלעיל. הוא כותב: "שכשהקב"ה השרה שכינתו ביניהם (במשכן), אז שבו אל מעלת אבותם". הווה אומר, כשם שהחיבה כלפי האבות הצדיקה את הכפילות בסיפור העבד, כך הכפילות בתיאור מלאכת המשכן מבטאת את חיבת ישראל בעיני ה'. בשני העניינים יש הזמנה של הקורא להיות במחיצת אליעזר או משה רבנו. הקורא פרשיות אלו ונענה לאתגר שומע את התוכניות וצופה אף בביצוען.

הזמנה כזו הגיונית כאשר המספר והמאזין מאוהבים יחד בנושא והם כמהים לנוכחות בהתרחשויות. אין דבר משעמם מתיאורים מייגעים של אם על אודות "חכמות" עוללה העילוי, ואין דבר מעניין ומרגש כתחושות הסבתא הקופצת על הזדמנות לראות ולחוות את ביצועי נכדה האהוב שוב ושוב.

התורה בחזרותיה, והזיכרון האינטנסיבי החווייתי בפסח ובפורים, לדבר אחד נתכוונו. הזדהות מקסימלית עם העבר. ללמוד כאילו אנו ניצבים כל רגע מול הר סיני.

רק המגיע להשגות אלו ניצל מדינו של המשועמם והאדיש הן בקיום מצוות הזיכרון והן בלימוד התורה בכל גילוייה. האם נגע האוטיזם, שפשה בעולמנו, עדיין מאפשר זאת? הן רובנו מכורים להסחות דעת של ציוצים, הבהובים, צלצולים ושאר הפרעות קשב תולדות השתכללות הננו־טכנולוגיה. רק החזרת עטרת הריכוז והרוגע ליושנה – אטמוספרה שבלעדיה אין מקום לקיום אמיתי ומעמיק של תורה ומצוות – תתקן את המצב. אחרת, ששון הקדמה עלול להסתיים חלילה באסון רוחני, שגזרות פרעה והמן יחווירו לעומתו.

הרב ישעיה שטיינברגר הוא ר"מ בישיבת הכותל ורב שכונות רמות שרת, דניה והולילנד בירושלים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ד' בניסן תשע"ג, 15.3.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-15 במרץ 2013, ב-גיליון ויקרא תשע"ג - 814 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: