ספונג'ה וסופגניות בפסח / יעקב עציון

מקור בתרגום

סופגניות מתקשרות אצלנו כיום עם חג החנוכה, אך במקורותינו הן נזכרות דווקא בהקשר לחג הפסח. כך נאמר בתוספתא למסכת פסחים בהקשר לקיום חובת אכילת מצה: "יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח… יוצאין בספגנין הנעשין באוּר ואין יוצאין בספגנין הנעשין בחמה".

התוספתא משמיעה כי מצה שהוכנה כרקיק או כסופגן הריהי כשרה – ובלבד שהסופגן הוכן באש ולא בחום השמש. הסופגן והרקיק נזכרים כאן זה לצד זה כמיני מאפה שונים – אך בפרשת תצווה מתרגם אונקלוס את הרקיק המקראי במילה הארמית "אספוג". משה מצֻווה לקחת שלושה סוגים של מצות כחלק מתהליך הקדשת הכהנים: "וְלֶחֶם מַצּוֹת, וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן". ובארמית דאונקלוס: "ולחֵים פַּטִּיר, וגריצן פטירן דפילן במשח, ואספוגין פטירין דמשיחין במשח".

אמנם, כאמור, הסופגניות בגלגולן הנוכחי אינן מצות משוחות בשמן – אלא מין מאפה סְפוּג שמן העולה על שולחננו בחג החנוכה. הצורה המקובלת סופגנייה היא הצעתו של דוד ילין. חיים נחמן ביאליק ביקש לקרוא לה בשם אספוג, במשקל אתרוג וכתרגום הרקיק – אך העולם העדיפו לתת למאכל את סיומת החנוכייה, ולקוראו סופגנייה.

מכל מקום, כל הצורות הללו מקורן בשורש אחד, והוא הספוג. ביוונית נקרא החומר הנקבובי שמוצאו בים בשם spongos – וממנה התגלגל הספוג לשפות רבות, ולכיוונים שונים שהמשותף להם הוא עניין הספיגה והקבלה. כך, מלבד האספוג הארמי והסופגן העברי מכירים יוצאי ארצות ערב את הספינג‘ – ואם נטפו על הרצפה כמה טיפות שמן, אפשר לקנחן בספונג‘ה.

מעניין יותר לטעמי הוא הפועל לספוג שהשתבץ בעברית החז“לית. יש להניח שבתחילה השתמשו בו בהקשרים הקרובים לפעולת הספוג, כמובא למשל בסדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים: “ירד וטבל, עלה ונסתפג“ (יומא ג ו). “נסתפג“ עניינו “התנגב“, ספג את המים שעל גופו לאחר טבילתו. בהמשך דובַּר אף בספיגה כללית, שעניינה קבלה. כך למשל, מי שזוכה ללקות מלקות לאחר עבֵרה שעבר הריהו “סופג את הארבעים“ (כלאים ח ג) – וכאן כבר לא מדובר בספיגה רכה כספוג.

גם כיום משמשת הספיגה במשמעות קבלה כללית (“הקבוצה ספגה שני שערים“) – אך הקישור לַספוג עדיין קיים, ומשתמשים לא פעם בפועל זה במשמעות הכלה, כספוג המחזיק את מימיו (“את ההפסדים הללו נוכל לספוג, אך לא יותר“).

*

הקטע הבא פורסם בגיליון זה בחג הסוכות האחרון. אחת המילים שבו אינה מן המקרא, ומקורה מתועד בתרגום אונקלוס לפרשת כי תשא.

"תחת עטו של אלתרמן שורטטו יחד אהבה והורות, מלחמה ושלום, מוסריות עזה וקלות דעת שנונה… והכי נפלאה המהירות שבה הוא עובר מתיאור פסטורלי של נוף, למשל, אל נדר מונומנטלי: "העצים שעלו מן הטל/ נוצצים כזכוכית ומתכת/ להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל / ואמות ואוסיף ללכת".

מְצאתם? שלחו נא דוא"ל לכתובת makorbatargum@gmail.com. פרסים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ט באדר תשע"ג, 1.3.2013

 

 

מודעות פרסומת

פורסם ב-1 במרץ 2013,ב-גיליון כי תשא תשע"ג - 812, מקור בתרגום. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: