לזכור כדי לשכוח / חבצלת פרבר

חוקרת מוח קנדית מתמודדת עם זיכרונות זהותה הקודמת כילדה קמבודית בתקופת שלטון אימים. הזיכרון – כחוויה, כצלקת וכמהות – הוא גיבורו של הרומן

 13-0270fכלבי זיכרון

מדלן טיין

מאנגלית: ברוריה בן ברוך

כתר, 2013, 192 עמ'

"כלבי זיכרון", או בניסוח המקורי באנגלית: "כלבים על קו ההיקף", הם מטפורה לכוחות הנפש השומרים על הטריטוריה הפנימית של נפשנו. על המקום שבו אצורים עקבות העבר. הזיכרונות הם החומר שממנו ועליו בנויה, לפחות באופן חלקי, תודעת העצמי או הזהות שלנו. "כלבי הזיכרון" שומרים על הזיכרונות שלא יאבדו. השמירה על הזיכרונות ועל הרציפות שלהם אצל האדם היא תנאי הכרחי לרציפות האני. אבל טמונה בה גם סכנה גדולה. במילותיה של גיבורת הספר, ג'ייני: "אמי אמרה לי פעם שאנחנו באים לעולם שלמים…", שלמות זו נקטעת ומתפרקת, משום ש"שנה אחר שנה נגדשים ראשינו ביותר מדי קולות, יותר מדי חיים… אנחנו מנסים להחזיקם בתוכנו, במקום שהעולם לא ישנה אותם…". ריבוי הקולות והזיכרונות יכול להיות מקור ברכה, אבל גם מקור לבלבול, מצוקה נפשית, התפרקות האישיות וטראומה מתמשכת.

במרכז הספר עומדת קמבודיה בשנים 1973־1978, והזוועות שבוצעו במדינה בשנים אלו על ידי השליטים פּול פּוֹט וחבורת האימים שלו מתנועת ה"חְמֶר רוּז'". הרומן עוסק בנושא זה הן ישירות והן בעקיפין. ישירות – על ידי תיאור הסבל שעבר על תושבי קמבודיה עצמם וגם על אלה שניסו לסייע  ונלכדו ברשתם של השלטונות הקמבודיים, ובעקיפין – על ידי עיסוק בזיכרונות של שתי הקבוצות הללו מאותם ימים.

אחת מתוצאות הלוואי של מלחמת וייטנאם הייתה השתלטות הדיקטטורה של ה"חְמֶר־רוז'" על קמבודיה. החמר רוז' הביסו את השלטון הפרו־אמריקני בקמבודיה (1975), והשליטו משטר של אימים ומוות, שבמהלכו נספו כמיליון ושבע מאות אלף או אפילו שני מיליון קמבודים. עם השתלטות החמר רוז' התחילו טיהורים שבהם הוצא להורג כל מי שזוהה עם המשטר הישן. וכל מי שידע שפה זרה או שהייתה לו השכלה כלשהי. אפילו כל מי שרק הרכיב משקפיים נחשב לאויב, נכלא ונשלח ל“חינוך מחדש“. או הוצא להורג לאחר עינויים קשים שנועדו לגרום לו להודות ב“פשעיו“ ולהפליל אנשים נוספים.

לא רק אנשים מן המשטר הישן, אלא גם אנשים שהביעו התמרמרות על התנאים הקשים וכל מי שלא עמד בקצב העבודה שקבעו הנהלות הקולקטיבים הוצאו להורג. עונשים כבדים, עינויים והוצאות להורג לא פסחו על איש – גם לא על זקנים ונשים ונערים ונערות. גם השומרים, מנהלי העבודה ויתר נציגי השלטון בכפרים היו שרויים במשטר של פחד: מי מהם שלא סיפק את המכסות שנדרשו, מי שנכשל בגילוי הבורחים – נענש גם הוא כמו כל אסיר במחנות.

צילום: פלאש 90

צילום: פלאש 90

זהות כפולה

מאחר שנקודת המוצא של הסיפור היא ההווה, זמן כתיבת הספר, הרי שכמעט ארבעים שנים לאחר מעשה – האירועים עצמם הפכו כבר לעבר, ובהווה קיימים רק הזיכרונות והפצעים שהותירו בקרבנותיהם. הדבר הופך את הרומן לבנוי משלושה מעגלים: המעגל הראשון הוא מעגל החוויות הנוראות עצמן, כפי שהן קיימות בזיכרון, גם ארבעים שנה מאוחר יותר: חלקים גדולים מן הספר מוקדשים לתיאורים מזעזעים של מה שעברו קרבנות המשטר הקמבודי.

מעגל ההתמודדות עם הזיכרונות הוא המעגל השני בספר. גיבורי הרומן מתמודדים עם צלקות הזיכרון שלא הגלידו גם לאחר עשרות שנים, עם האובדן ועם המחירים השונים שגבתה מהם התקופה הנוראה. במעגל השלישי עוסק הספר בזיכרון כמהות בפני עצמה: מהו הזיכרון, ובאילו חלקים של המוח הוא ממוקם? מה הם המנגנונים הפיזיולוגיים־ביולוגיים במוח שבוררים, מאפסנים או מוחקים את הזיכרונות? והמעניין ביותר – אילו סוגים של "אובדן זיכרון" קיימים; מה המשמעות התפקודית, הפסיכולוגית והחברתית של אובדני זיכרון מסוגים שונים, וכיצד הם מושפעים מגורמים נפשיים למשל.

זיכרונותיה של ג'ייני, גיבורת הספר, מכילים שני מהלכי חיים, ועמם זהות כפולה. זהות אחת היא ג'ייני של ההווה: קנדית ממוצא קמבודי, חוקרת במכון למחקר המוח במונטריאול, בת זוגו של נאווין ואם לבן בשם קירי. אבל במהלך החיים הקודם, בזהותה הקודמת של ג'ייני, היא הייתה ילדה בשם מארי, שחיה עם משפחתה בפנום־פן שבקמבודיה, בתקופת שלטון החמר־רוז' בארצה. משפחתה של מארי הייתה בין מיליוני הקרבנות שנשלחו לחיים־שכמוהם־כמוות במחנות לחינוך מחדש שהקים השלטון. אביה של מארי נלקח ראשון מן המשפחה, האֵם גם כן לא החזיקה מעמד, ולבסוף – תוך כדי הבריחה אל החופש – איבדה הילדה גם את אחיה.

לאחר שהצליחה לחצות את האוקיינוס ולהגיע לקנדה, אומצה הילדה הקמבודית מארי על ידי משפחה מקומית והפכה לג'ייני. במכון למחקר שבו היא עובדת, פוגשת ג'ייני בחוקר ממוצא יפני, שאחיו היה רופא מטעם הצלב האדום בקמבודיה כבר בזמן המלחמה, ונעלם שם. הזיכרונות מקמבודיה, ואובדן האחים של השניים, קושרים אותם בקשר ידידות הדוק. וכשהחוקר היפני יוצא יום אחד מביתו במונטריאול ונעלם – כנראה בכוונה לחפש את אחיו האבוד – יוצאת ג'ייני בעקבותיו. הפרק "ג'יימס", סיפורו של אחיו הנעלם של ד"ר הירוג'י, הוא סיפורם של מי שניסו להיכנס לקמבודיה כדי לעזור לקרבנות הדיכוי ומצאו את עצמם כלואים, מעונים ונתונים בסכנת מוות, בבתי הכלא הנוראים של החְמֵר רוז'.

שברי חיים

"כלבי הזיכרון" – ששומרים על זיכרונותיהם של גיבורי הספר שלא יאבדו – הם המבטיחים את שמירת כל מרכיבי הזהות של הגיבורים ואת מערכות היחסים וההתנהגויות שלהם. הספר, כמו מראה מנופצת, בנוי משברי־דברים שמשקפים דמויות, אירועים, ארצות וזמנים שונים. חלקים מן הסיפור קשים כמעט מנשוא: ההתעללות, הסבל, הציניות של השלטון, האנשים במחנות שמאבדים הכול – תחילה את מעט הרכוש שנשאו איתם, אחר כך את המשפחה, ולבסוף את הגוף, האנושיות והשפיות.

המבנה השבור של הסיפור והמעבר בין השברים מקל מעט את העומס הרגשי של החלקים הקשים, אבל גם גורם בלבול מסוים וחוסר־רציפות. שכרו של המאמץ לאזן את הזוועות באמצעות חלקים יותר שגרתיים או מדעיים יוצא לא פעם בהפסדו, משום שלעתים קשה לעקוב אחר ההתרחשויות וחסרה המשכיות, בעיקר אצל דמויות המשנה בעלילה. דמויות מופיעות ונעלמות, ולא תמיד ברור אופי היחסים ביניהן.

בסופו של הספר מחזירה אותנו ג'ייני אל שאלת הזיכרון: "לא באנו בבדידות, אמרה אמי, בתוכנו, למן ההתחלה, הופקדו חיים רבים. מהבוקר הראשון ועד האחרון אנחנו מנסים לשאת אותם איתנו עד הסוף…". החיים הרבים והזיכרונות הרבים יכולים להעשיר, אך גם לשבש חיים. לסגור אנשים רדופי זיכרונות בפינות אפלות בתוך נפשם, או לשלוח אותם לקצות העולם כדי למצוא את מי שאבד להם ונותר רק בזיכרונם.  אחד הגיבורים אינו מסוגל להתמודד עם זיכרונותיו ובוחר בשכחה, ואילו ג'ייני בוחרת לזכור את האושר והאהבה ולשכוח את הזיכרונות הרעים. וזה, אומרת לנו מדלן טיין בספרה, כוחו של הזיכרון: הוא יכול להרוס, אבל גם לרפא ולהאיר את הדרך אל העתיד.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ט באדר תשע"ג, 1.3.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-1 במרץ 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון כי תשא תשע"ג - 812, סיפורת ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: