תחפושת של כהן גדול / אורית אבנרי

בכניסתו לקודש הקודשים פושט הכהן הגדול את בגדיו. כשאסתר נכנסה אל אחשורוש היא דווקא לבשה אותם. על הקשר בין פרשת תצוה ומגילת אסתר

 פרשת תצוה, וזה סוד גלוי, היא הפרשה היחידה מאז לידתו של משה שלא מוזכר בה שמו. עם זאת, ברור לכל מי שקורא את הפרשה שמשה נמצא שם. הוא מאוד נוכח. "ואתה תצוה" (ולא באופן הרגיל "צו"), "ואתה הקרב", "ואתה תדבר" (ולא "דַּבֵּר"). ישנה כפילות והדגשה בפסוקים שהקב"ה מדבר אל אותו משה שמסתתר מאחורי הקלעים, שנמצא שם אך לא מוזכר בשמו. משה "נוכח נפקד" בפרשה. דמותו מציצה אלינו מבין השיטין ומבין בגדי הכהונה על אף ששמו לא נאמר במפורש.

על אף שאין בחלוקת הפרשות עניין מהותי מחייב, אופן החלוקה לפרשות יצר סיטואציה מעניינת והיא שדווקא בפרשה המעניקה תשומת לב מיוחדת לאהרן ולבניו שמו של משה נעדר. חסרונו של משה מאפשר לנו ללמוד על רגישותו המיוחדת. הוא כביכול מפנה את מקומו, לוקח צעד אחד אחורה ומעניק לאהרן את הבמה כולה. משה נוהג כמנהיג היודע שהצרכים המגוונים של הקהילה יכולים להתמלא על ידי מנהיגים שונים, שלכל אחד מהם יש מקום ויש זמן, ויש לספק עבורם את המרחב שבו יוכלו לפרוח ולפעול.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

שליח הא־ל

תופעה זו מהדהדת לנו את מגילת אסתר, אשר תמיד נקראת בסמיכות לפרשת תצוה. כמו בפרשה שלנו, גם במגילה בולטת היעדרות של "גיבור" מקראי ידוע – הקב"ה. מפרשי המגילה לדורותיהם העניקו משמעויות מגוונות להיעדרות זו. בקריאה מקבילה של הפרשה והמגילה ניתן לומר שכשם שנפקדותו של משה העניקה לאהרן מרחב פעולה וסימנה אותו כמנהיג עצמאי, כך היעלמותו של הקב"ה מן הבמה העלילתית במגילה אל עבר אחורי הקלעים מאפשרת לשאר המשתתפים לפעול, ליזום, לקחת אחריות על חייהם ועל חיי אחרים. בסיפור המגילה נאלצים ונדרשים גיבוריה לשים נפשם בכפם שכן אין אפשרות אחרת להינצל.

מה רב המרחק בין "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" ל"מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". מה רב המרחק מחודש ניסן ההוא, ביציאת מצרים, של עם עבדים התלוי כולו בהופעותיו החוזרות ונשנות של א־לוהים וביכולתו לסייע להם ולהדריך אותם ישירות בכל אשר יפנו, לחודש ניסן בשנה השתים עשרה למלכות אחשוורוש, בפרס. אגרות המן נשלחו בי"ג בניסן, כך שהדו־שיח בין מרדכי לאסתר מתרחש ביום־יומיים הסמוכים לכך ואנו נמצאים בתאריך מקביל ליציאת מצרים. כמו במקרה משה, גם במגילת אסתר דווקא היעדרותו המפתיעה של א־לוהים מן הסיפור גורמת לקריאתו במשנה זהירות על מנת לאתר את המקומות שבהם ניתן לראות את בבואתו חולפת מאחורי הקלעים, מניעה קלות את התפאורה ומותירה אחריה אוושה קלה המשפיעה על מהלך העלילה. יש שימצאו אותו במקומות צפויים יותר (בלילה ההוא נדדה שנת המלך) ויש במקומות צפויים פחות (ותמאן המלכה ושתי לבוא – בא גבריאל ועשה לה זנב).

כשם שכמעט בלתי אפשרי לקרוא את הפרשה בלי להבין שמשה עומד שם, מקבל את הציוויים ואחראי לביצועם, כך גם קשה מאוד לקרוא את המגילה בלי לחוש בנוכחותו הנסתרת של א־לוהים. שניהם – משה, ולהבדיל גם הקב"ה בכבודו ובעצמו – עמדו על סוד הצמצום, זזו הצידה, ובכך אפשרו והעניקו לאחרים את יכולת הפעולה וההנהגה.

בכך לא מסתיים הקשר בין פרשת תצוה לבין מגילת אסתר. פרשתנו עוסקת בבגדי הכהונה ומתארת כיצד דרך הבגדים מתבצעת הבחנה ברורה בין מעמדו של כהן גדול לזה של כהן הדיוט. לכהן הגדול בגדים רבים יותר ומפוארים יותר מבגדי הכהונה הרגילים. בגדיו עשירים בצבע ופאר המבליטים את מעמדו הרם. ואולם, על פי הנאמר בויקרא טז, כאשר הוא נכנס למקום הקדוש ביותר במשכן, לקודש הקודשים, עליו לבוא במינימום של בגדים ובפשטות מזהרת: "בזאת יבוא אהרן אל הקודש… כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף בגדי קודש הם" (ויקרא טז, ד).

אם נעמיד את הכהן הגדול הלבוש בבגדיו המפורטים בפרשתנו למול הכהן הגדול הנכנס לקודש הקודשים – אין ספק שהכהן הגדול הלבוש במדיו המפוארים מעורר כבוד והדר רבים יותר בעיני האדם המתבונן בו. מכאן ניתן להסיק כי בגדי הכהן לא נועדו להפוך את הכהן לשליח העם בעיני הא־ל, אלא להפוך את הכהן לשליח הא־ל בעיני העם. זו הבחנה חשובה מאין כמותה. הכהן כביכול מתחפש כאשר הוא עומד לפני העם. בניגוד לכך, כאשר הוא עומד לפני א־לוהיו, אז הוא דווקא פושט את בגדיו.

עולם של בשר ודם

בגדי הכהנים בכלל ובגדי הכהן הגדול בפרט מעידים על הצורך האנושי לבטא באופן חיצוני דברים פנימיים. בעולם הארצי ככל שהמעמד גבוה יותר, הבגדים רבים יותר ומפוארים יותר. יש בכך הצגה, מחווה תיאטרלית שאמורה להפעיל את הצופים בה ולהניע לתגובה המתבקשת. הבגדים משמשים תלבושות ותפאורות, המסמלות את מעמדו של האיש הלובש אותם בפני הציבור שרואה אותו.

מגילת אסתר עמוסה אף היא בבגדים ובמלבושים. מרכיב זה כה דומיננטי עד כי ממש ניתן לראות כיצד מוטיב הבגד נארג ונרקם, נשזר ונתפר, סביב דמויות מרכזיות בעלילה. הבגדים מהווים מעין תפאורה מתחלפת לדרמות המתרחשות ורומזים לנו לעצור, להתבונן ולשים לב לשינויים חשובים, גם מבלי שהטקסט יודיע על כך במפורש. גיבורי הסיפור פושטים את לבושם הרגיל כיוון שאינו הולם את תחושתם, מעמדם או מצבם, או לובשים לבוש מיוחד הממחיש את המתחולל בנפשם פנימה.

לא זו בלבד; הבזקים שונים יש לפרשה שלנו, בהקשר הבגדים והמשכן, למגילה. כשם שנאמר בפתיחת הפרשה על בגדי הכהונה "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת" (כח, ב), כך גם נאמר בפתיחת המגילה על עושרו של אחשוורוש: "בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו" (א, ד). בנוסף, כבר הראה הרב יואל בן נון שקיימת הקבלה מרשימה בין ארמון המלך במגילה, שבו חצר חיצונה ופנימית, ובין בית המקדש שגם בו מרחב פנימי ומרחב חיצוני. וכפי שהנכנס לקודש הקודשים אחת דתו להמית, לבד מהכהן הגדול שקיבל הזמנה מיוחדת ביום הכיפורים להיכנס פנימה, כך גם לחצר הפנימית של אחשוורוש מוטל איסור כניסה וסכנת מוות, לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביטו. וכשם שהכהן נכנס מתוך צום לקודש הקודשים, כך נכנסת אסתר מתוך צום למתחמו הסגור של המלך.

אך כאן בדיוק נפרדות דרכיהן של ההקבלות, שכן כפי שציינו, אל קודש הקודשים נכנס הכהן בזמן שרק בגדי בד פשוטים על גופו, בעוד אסתר צריכה ללבוש את הבגדים המפוארים ביותר שיש – "ותלבש אסתר מלכות" – כדי להיפגש עם המלך. אסתר עוטה על עצמה את אותם בגדים שמשדרים מעמד, שמשדרים סמכות ועוצמה על מנת להרשים את המלך. ואכן הדבר פועל – "ויהי כראות המלך את אסתר המלכה" (ה, ב). המלך רואה בה מלכה ועל כן ניאות להכניסה.

בשושן אין הבדל אם יוצאים החוצה או נכנסים פנימה. כשם שאסתר לובשת את בגדי השרד כאשר היא פונה למקום השמור והפרטי ביותר של המלך, כך מרדכי יוצא מלפני המלך אל העם "בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן" (ח, טו). זאת בהבדל בולט ממה שראינו במקדש – שם כשיוצאים החוצה לובשים את הבגדים המפוארים, ואילו כשנכנסים לפנַי ולפנים – פושטים אותם.

*

פרשת תצוה עוסקת בבגדים. משה לא נזכר בפרשה ואין לו בגד מיוחד. אך משה זכה ופנימיותו תקרין מגופו ממש, בלי צורך בבגד שיעיד על מעמדו הנשגב. בשבוע הבא נקרא כי "קרן עור פניו". כל כך קרן עד כי שם על פניו מסוה לעמעם את האור. משה משתמש בכיסוי להסתיר את עוצמתו, אהרון משתמש בכיסוי על מנת להחצין אותה. ושניהם, גם אהרון וגם משה, כאשר הם עומדים מול א-לוהים – הם עומדים שם רק הם. "ובבא משה לפני ה' לדבר איתו יסיר את המסוה עד צאתו", בדיוק כפי שאהרון לובש רק את בגדי הבד ומסיר את הציץ והמצנפת, המעיל, האפוד והחושן.

ומילה על פורים. עוד רגע נתלבש בתחפושות ונשים מסכות. האם יהיה זה בשביל להחצין משהו פנימי? האם כדי להסתיר דבר מה? והאם נמצא גם את הזדמנות לדבר פנים בפנים, באינטימיות, מתוך אהבה וקירבה, כמו אז בקודש הקודשים?

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב באדר תשע"ג, 22.2.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-22 בפברואר 2013, ב-גיליון תצווה תשע"ג - פורים - 811 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: