שירים: יורם ניסינוביץ, צביה ליטבסקי, חוה פנחס־כהן
יורם ניסינוביץ
נוף אחוז בהלה
מְחַבֵּק אוֹתִי בַּלַּיְלָה
בִּשְׂדוֹת חֶבְרוֹן
עֲדָרִים וַעֲבֻדָּה רַבָּה
שֶׁל אֲבוֹתַי
בְּכָל פִּתּוּל
תְּפִלַּת רִבְקָה
בְּכָל חֹשֶׁךְ בּוֹר יוֹסֵף
אוֹרְחַת מְכוֹנִיּוֹת בָּאָה לְמוּלִי
וְלָהּ תְּנוּעוֹת עֲדִינוֹת עַל
בֶּטֶן רָחֵל
————-
צביה ליטבסקי
מקום
הֵיכָן חַדְרִי?
הֵיכָן עַרְשִׂי?
אַיֵּה מְקוֹמִי?
הָאוֹטוֹבּוּס דּוֹהֵר אֶל תּוֹךְ תַּבְעֵרַת הַשְּׁקִיעָה
לְלֹא פַּחַד.
מִיָּמִין הִתְמוֹסְסוּ הַצְּבָעִים כֻּלָּם
אֶל רֹךְ אָפֹר, רוֹבֵץ עַל הַמִּישׁוֹר וַאֲבָנָיו.
זְרוֹעוֹתֶיךָ הַחוֹבְקוֹת עוֹלָם
נִדְחָקוֹת
אֶל מֵעֵבֶר כָּל אֲשֶׁר אֶחְשֹׁב וַאֲדַמֶּה.
וּבַחֶבְיוֹן הַנֶּעֱלָם
גְּלוּמָה עַרְשִׂי,
עִם הַשְׂמִיכָה הַמְּקֻמֶּטֶת שֶׁחֻמָּהּ עוֹד לֹא נָפֹג.
כְּיִלּוֹד בְּחֵיק אִמּוֹ אָעֵז
לְהַתִּיר עַצְמִי אֱלֶיךָ, הַבּוֹעֵר
בְּשׁוּלֵי הַמַּבָּט, וְאֵינְסוֹפְךָ
חוֹבֵק
אֶת אֵינְסוֹף נְפִילָתִי אֶל זְרוֹעוֹתֶיךָ.
——-
חוה פנחס־כהן
ריח של פחד
1.
רֵיחַ שֶׁל פַּחַד וְרַעַשׁ צְעָדִים בּוֹרְחִים
הַיֶּדַע הַמִּצְטַבֵּר עַל פְּלִיטִים רוֹחֵשׁ בָּאֲוִיר
צִפָּה שֶׁל כָּרִית הִיא אֲרוֹן סְפָרִים
בְּתוֹךְ הַכִּיסִים כּוֹס קִדּוּשׁ, דַּרְכּוֹן וְקַבָּלוֹת בַּלֵּב.
הָעֵינַיִם מְחַפְּשׂוֹת קִפְלֵי קַרְקַע וּבֶּטוֹן וּפְרִי שֶׁהַצִּפֳּרִים
לֹא אָכְלוּ וּמֵי גֵּבִים שֶׁהָעֵדֶר שֶׁעָבַר כָּאן הוֹתִיר.
2.
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בָּאֲדָמָה הַזֹּאת שֶׁרוֹעֵד וְלֹא מֵהַבֶּטֶן
רַעַשׁ בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים
קוֹל חֲסַר דִּבּוּר עוֹטֵף בֵּין הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ
פֶּה פָּעוּר מִקְּצֵה הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ
לִבְלֹעַ אֶת הַבְּרִיחָה וְאֶת הַשִּׁגָּעוֹן
אֶת הַמַּלְכוּת וְאֶת הַזִּכָּרוֹן.
3.
אֲנַחְנוּ כְּבָר נִהְיֶה בַּדֶּרֶךְ
וּמִישֶׁהוּ יֹאמַר שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ
וּמִישֶׁהוּ אַחֵר יַתִּיר נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת וְאִסּוּרִים וְהַסְכָּמוֹת
וּמִישֶׁהוּ יַעֲנֶה, עַל מַה אַתָּה מְדַבֵּר.
כֻּלָּם מְחוּלִים, צְאוּ לַדֶּרֶךְ, כֻּלָּם שְׁרוּיִם לְךָ, לְכוּ כְּבָר.
אֱלֹהִים פּוֹחֵד אֶת כָּל מַעֲשֵׂינוּ
וְאֵימָה עַל גּוֹרָלוֹ שֶׁל כָּל נִבְרָא.
4.
וּבַיָּמִים הָאֵלֶּה, עֵת הָעֲגוּרִים עוֹבְרִים עַל קַו הַחוֹף
לֹא נִשְׁמָע קוֹלוֹ שֶׁל בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה
וְלֹא נִשְׁמָע דָּבָר מִבֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה
רַק הָרַעַשׁ בּוֹ נִפְגָּשִׁים אֵלֶּה עִם אֵלֶּה
וְתֹהוּ הוּא שֶׁקֶט הַנֶּאֱחָז בַּתְּהוֹם.
פורסם ב-22 בפברואר 2013,ב-גיליון תצווה תשע"ג - פורים - 811, שירים. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.
השארת תגובה
Comments 0