לפתוח 
קרש חדש / יעקב עציון

מקור בתרגום 

 התוספתא למסכת בבא מציעא מלמדת כיצד יש לנהוג כשאדם מוצא ספרים שאינם שלו ונוטלם למשמורת עד שיחזירם לבעליהם:

מצא ספרים – קורא בהן אחד לשלשים יום. ולא יקרא בהן את הפרשה וישנה, ולא יקרא בהן את הפרשה ויתרגם, ולא יקראו שלשה בכרך אחד, ולא יפתח בספר יותר משלשה דפין.

אם היינו מקריאים לקורא בן ימינו את שתי ההגבלות האחרונות – "ולא יקראו שלשה בכרך אחד, ולא יפתח בספר יותר משלשה דפין" – הוא ודאי היה מבין שאסור לדפדף יותר משלושה דפים בספר, וכן שאין לעיין בשלישייה בכרך הספר שנמצא.

ברם, הן המושג דף והן המושג כרך שינו את משמעיהם ברבות השנים. בְּדַבְּרָה על ספר, התוספתא לא עוסקת בספר כרוך כְּאלה הנמצאים על מדפינו, אלא במגילה. כל הספרים שבתנ"ך ובדברי חז"ל הריהם מגילות (כך לשון המשנה במסכת סוטה פרק ב: “אינו כותב לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדפתרא אלא על המגילה, שנאמר ‘בספר‘“). הספרים הכרוכים המוכרים לנו, מִצְחָפִים בלשון ימי הביניים (שאִילה מערבית), הלכו ותפסו את מקום המגילות רק מימי הגאונים ואילך.

נחזור עתה לאדם שמצא את המגילה של חברו. מה פירוש “לא יפתח בו יותר משלושה דפין“? ובכן, דף במקורו הוא קרש, לוח עץ. בתרגום אונקלוס לפרשת תרומה, קרשי המשכן מתורגמים בקביעות במונח “דַּפָּיָא“. בלשון המשנה, בעקבות הארמית, דף הוא קרש, מדף (כלים טו ב: “דף של נחתומין שקבעו בכותל“), ובהרחבה: יריעת חלוק (נגעים יא ט: “שני דפי חלוק שנראה נגע באחד מהן“). במגילת הספר, נתכנה כל טור של כתיבה בשם דף, בשל דמיונו לקרש העץ (בדומה למונח המקביל “עמוד“, המאוחר יותר. וכבר בתנ“ך נקראו טורי הכתב על שם דמיונם ללוחות הדלת: “וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה“, ירמיהו לו כג).

הנה דוגמה קצרה לשימוש החז“לי במונח דף, מתוך מסכת סופרים המקבצת את הוראות הכתיבה התמה של ספרי התורה: “מניחין בין שיטה לשיטה כמלא שיטה, ובין תיבה לתיבה כמלא אות, ובין אות לאות כמלא שיער, ובין דף לדף כמלא גודל“ (ויושם לב לכך שאף המילה תיבה שאולה מעולם החפצים הממשיים לשדה הכתב והמכתב).

ובכן, המילה שאליה כיוונו בטור השבוע שעבר היא הפועל “לדפדף“. בעידן המגילה לא היה צורך בפועל מיוחד לציון המעבר מדף לדף, וניתן היה פשוט לומר “לגלול“, אך כשעברנו למצחף חדלנו לגלול והחלנו להפוך דפים בזה אחר זה – ובא בן יהודה וקרא לכך בשם דפדוף.

* * *

הקטע הבא פורסם לפני זמן מה בגיליון ‘יומן‘:

לאיראנים אין יכולת ואין גם אינטרס 'להעלות את המזרח התיכון באש'. אכן, ודאי שתהיה תגובה איראנית לאחר התקיפה – אך לנוכח שיקולי האינטרס האיראני ביחס למצב אחרי התקיפה, היא תהיה מדודה ובהיקף שניתן לספוג אותו, בהשוואה להישג של עצירת תוכנית הגרעין האיראנית.

אחת המילים שבקטע – שורשה אינו במקרא, והוא מתועד בתרגום אונקלוס לפרשת תצוה. מצאתם? אתם מוזמנים לשלוח תשובתכם לדוא"ל makorbatargum@gmail.com. פרסים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב באדר תשע"ג, 22.2.2013

מודעות פרסומת

פורסם ב-22 בפברואר 2013,ב-גיליון תצווה תשע"ג - פורים - 811, מקור בתרגום. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. אז מה ההסבר של "ולא יקראו שלשה בכרך אחד"?

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: