ברוך המבדיל / אברהם וסרמן

יש המסתמכים על מנהגי פורים כדי לטשטש את הגבולות בין טוב לרע ובין עמלק לישראל, אך בהלכה הגבולות נותרו ברורים. ארור המן, ברוך מרדכי

כן, לא, שחור, לבן. משחק ילדים זה שלא נס לחו מעמיד את המשחקים מול אתגר קשה. הם נשאלים שאלות שהתשובה החד־משמעית מתבקשת לגביהן, אך מנועים מלבטא זאת. לכן ייאלצו ללכת סחור־סחור, ולהשתמש במילים שלא יבטאו באופן בהיר את דעתם. בשלב מסוים התשובות הופכות מגוחכות, ובשלב מתקדם יותר המשתתפים "נשברים" ומשתמשים במילים ה"אסורות".

פורים הוא חג שמכריח אותנו לא לשחק במשחק ההוא. יש ארור ויש ברוך, יש טובים ויש רעים, יש ישראל ויש עמלק. הכול לכאורה ברור. לכאורה, כיוון שחז"ל ניסחו את מצוות השתייה בפורים "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז). נוסח זה, המופיע בגמרא, יצר סביבו אינסוף דרשות. לאחרונה הפך גם פתח לדרשנים בסגנון פוסט־מודרניסטי, וחידש אצלם את האפשרות לשוב למשחק ההוא, שבו אין שחור ולבן וטוב ורע. השכרות כביכול מטשטשת את ההבחנה הזו.

אותם דרשנים רגילים להשתמש בכמה מקורות בדברי חז"ל: הגמרא (גיטין נז) על אודות בני בניו של המן שלמדו תורה בבני־ברק, ודברי הרב קוק בעקבותיה (אורות הקודש ג, שכו) "שאין לנו להיסחף בזרם של שנאה גם על האויב היותר נורא"; הגמרא (סנהדרין צט) על אודות תמנע שרצתה להתגייר, אבל אברהם יצחק ויעקב לא קיבלוה, הלכה והייתה פילגש לאליפז בן עשו וממנה יצא עמלק האויב המושבע שלנו; ודברי הרב קוק על עמלק שמוחים אותו רק תחת השמים ולא מעל השמים (מידות ראיה, אהבה, ו). לפי זה עמלק כביכול אינו רע חד משמעי, המן אינו רשע כפי שזה נראה. הכול חמקמק, יחסי, תלוי בנקודת המבט של המתבונן ובנרטיב שלו.

כמו במקרים רבים, גם כאן העוגן ההלכתי מציל אותנו מבלבול ומבהיר את התמונה גם באשר למקורות דלעיל. מצוות זכירת מחיית עמלק נקבעה לדורות והעם מקפיד מאוד על קיומה. צא וראה לאיזה קשב מיוחד זוכה פרשייה זו של "זכור", ואף נשים מהדרות לשמעה.

עיקרה של מצווה זו הוא "שציוונו לזכור מה שעשה לנו עמלק מהקדימו להרע לנו ושנאמר זה בכל עת ועת ונעורר הנפשות במאמרים להילחם בו ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תישכח המצווה ולא תחלש שנאתו ותחסר מהנפשות עם אורך הזמן" (רמב"ם ספר המצוות עשה קפ"ט). כדי להדגיש את יחסנו לאישי המגילה קבע השולחן ערוך (אורח חיים סימן תר"צ, ט"ז, על פי הירושלמי): "צריך שיאמר ארור המן ברוך מרדכי, ארורה זרש ברוכה אסתר, ארורים כל עובדי כוכבים ברוכים כל המאמינים בה', וכו' וצריך שיאמר וגם חרבונה זכור לטוב".

אפילו המנהג להרעיש ב"המן" מצא מקום של כבוד בהלכה, כפי שפסק הרמ"א (שם, יז): "עוד כתבו שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב שם המן עליהן, ולהכותן זה על זה כדי שיימחה שמו, על דרך 'מחה תמחה את זכר עמלק', 'ושם רשעים ירקב'. ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבית הכנסת. ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחינם הוקבעו". אכן, לא לחינם, ניבא וידע מה ניבא…

בעצם, אלמלא הניסיונות המכוונים לבלבל אותנו, די היה בפסוקים המפורשים "מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים", "מלחמה לה' בעמלק מדר דר", או דברי שמואל לשאול "עתה לך והכית את עמלק, והחרמתם את כל אשר לו, ולא תחמול עליו והמתה מאיש עד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור" (שמואל א, טו). כיוון שכך, אנו שבים אל המגילה כפי שהיא, כפשוטה, וכפי שניסח הפייטן של "שושנת יעקב", שנתקבל בכל תפוצות ישראל.

השכרות צריכה להיות עד, ולא עד בכלל 
צילום: מרים צחי

השכרות צריכה להיות עד, ולא עד בכלל 

צילום: מרים צחי

מוחקת את השכל

השכרות הפורימית נעשתה אף היא בסיס לדרשנות המנסה להפוך עלינו את היוצרות. רבה קבע "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז). יש שטענו כי הנחיה זו לשתות בפורים עד דלא ידע נועדה "למסגר את הארור והברוך לזמן השכרות", אך לא כשאנו מודעים לעצמנו, ומודרכים בידי השכל. כביכול השכרות מוחקת את השכל ומאפשרת לחלק את העולם לטוב ורע, אבל בזמן הפיכחון – אין כביכול חלוקה כזו.

גם כאן באה ההלכה ומעמידה אותנו בדרך אמת. פוסקים רבים סבורים כי דברים אלה לא נפסקו להלכה, בראשם בעל־המאור. אך גם הפוסקים כך לא נתכוונו למה שמנסים לפרש בהם. לדעת הרמב"ם לא נאמר משפט זה אלא להמחיש את מצב השינה העמוק שאליו ישקע האדם מרוב שמחה במשתה היין. לפי זה אין כל אמירה מהותית בערבוב שבין ארור לברוך. אף הרמ"א הלך בעקבותיו. הט"ז (שם) הסביר שיש בפורים שני שלבים: מפלת המן והצלת היהודים, ועליית מרדכי לגדולה שבעקבותיה אף ישראל כולם עלו לגדולה והגויים רצו להידמות אליהם, "ורבים מעמי הארץ מתייהדים…". לפיכך, גבול יש לשתייה זו – כשלא ידע להבחין מה יותר חשוב, מפלת המן או גדולת מרדכי. יפה הגדיר זאת רבי אפרים זלמן מרגליות: השכרות צריכה להיות עד ולא עד בכלל, כיוון שברגע שחצינו את הגבול – אזי אדרבה נתבטלה כוונת החג החשוב הזה.

אך גם מי שמפרש את דברי השו"ע שכוונתו לשכרות של ממש – הרי שזהו רק משל המסביר עד כמה שיכור הוא מי שלא יודע לחשב את הגימטרייה של ארור המן וכו' (מגן אברהם סימן תרצה סק"א). כלומר, אין הכוונה לטשטש חלילה בין טוב לרע, שהרי עיצומו של יום הוא הטוב המנצח את הרע.

האהבה היא העיקר

יש מי שפורים נראה להם כמו "קריצה זמנית", משהו שמתאים לזמן גלות, אך אין לו מקום של ממש בחגי ישראל הנצחיים. כנגדם קבעו חכמים כי פורים לא ייבטל, כיוון שהוא חג הקיום הנצחי של עם ישראל, כדברי מהר"ל על המדרש (תפארת ישראל נג):

שכל המועדים עתידים ליבטל וימי הפורים לא בטלים לעולם, שנאמר: לא יעברו וגו'. ר' אלעזר אומר: אף יום הכיפורים לא ייבטל לעולם, שנאמר: והייתה זאת לכם לחוקת עולם (משלי ט). אבל הפירוש הוא כמשמעו, שמצוות בטלות לעתיד, ופורים ויום הכיפורים לא יהיו בטלים. ואם תשאל למה שני המועדים אלו לא יהיו בטלים? כי עניין אלו המועדים הם כמו התחייה, שאחר שהגיעו למיתה יחזרו לחיים כבראשונה, וכן יום כיפורים שהאדם אשר הוא חוטא ונגזר עליו המיתה יחזור לו החיים.

כלל הדבר, מה שהיו ישראל מנצחים כוח עשו הוא מדרגה עליונה מעולם העליון. וכן ביום הכיפורים ניצוח סמאל הוא כוח עשו, כמו שמבואר מדברי חכמים, הוא למעלה מן עולם הזה. ולפיכך אמרו כי פורים ויום הכיפורים לא יעברו ולא יהיו בטלים, כי שניים אלה הם ביטול כוח עשו שבא לעולם כמו שהתבאר. ומאחר כי מדרגתם מעולם העליון, אין ביטול להם אף לזמן התחייה שיתבטל ענייני עולם הזה.

במאבק הארוך נגד עשו וכל מה שהוא מייצג ניצחו יעקב וישראל, לכן חגי הניצחון האלה לא יבטלו. "תשועתם היית לנצח". גם נצחיות היא מהמושגים המוחלטים, לא רלטיבי ולא נרטיבי. את דברי חז"ל הסותרים לכאורה יש לראות כמשלימים וסובבים לעניין הראשי שתמציתו הובאה כאן. היו הזדמנויות שהוחמצו: הירח שלא השתווה לשמש, הארץ שלא הוציאה עץ פרי עושה פרי, חזקיהו שלא היה משיח ועוד. העולם יכול היה להיות אידיאלי יותר, ובו גם שותפות בין יעקב לעשו כפי שרצה כנראה יצחק, וקשרי חיתון בין תמנע לביתו של אברהם. יש נקודות טובות בעשו ואף בעמלק, כפי שהדגיש הרב קוק הנסמך בדבריו על המדרש ועל עולם סתרי־תורה.

עינינו משוטטות אף בעמקי הרע לחלץ ממנו מעט טוב השבוי בקרבו, וזו גדלותנו. איננו נשטפים בשנאה ותמיד האהבה היא העיקר. באותה פסקה מבחין הרב קוק בין התנהגותנו בעולם המעשי, שבו נצטווינו לא לחמול על המסית או על עמלק, לבין העולם העיוני, שם שמורה הזכות והיכולת, למי שראוי לכך לפי מעלתו הרוחנית הגבוהה, למצוא את הטוב החבוי בעומק הרע (אורות הקודש, שם).

אך אין בכל זה כדי לשנות פסיק אחד מהעולם הגלוי ומלא המאבקים שעל שמו נקראנו "ישראל – כי שרית עם א־לוהים ועם אנשים ותוכל". בעולם שבו אנו חיים מבדילים בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יעקב לעשו, ישראל לעמלק. "קודש ישראל לה' – ראשית תבואתה", ולעומתו "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד".

הרב אברהם וסרמן הוא ר"מ בישיבת ההסדר ברמת גן ורב בית הכנסת 'גבורות מרדכי' בגבעתיים‎

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב באדר תשע"ג, 22.2.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-22 בפברואר 2013, ב-גיליון תצווה תשע"ג - פורים - 811 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 33 תגובות.

  1. כדרכו שלגמרי לא בקודש, הרב וסרמן מסמן את המטרה, ומצייר סביבה מעגלים של דרשנויות ופרשנויות מצוצות מהאצבע ומגמתיות.

    הפעם המטרה נואלת במיוחד – גזענית ונוטפת שנאה.מי יגלה עפר מעיניך, הראי"ה קוק, שדווקא אותך מצטט וסרמן בחוצפתו, ציטוט סלקטיבי. דווקא אותך, שחזרת ואמרת את הדברים הבאים:

    אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד. ואהבת כל העמים כולם ח), חפץ עילוים ותקומתם הרוחנית והחמרית, והשנאה צריכה להיות רק על הרשעה והזוהמא שבעולם. אי-אפשר כלל לבא לידי רום-הרוח של "הודו לד' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו" ח*) בלא אהבה פנימית, מעמקי לב ונפש, להיטיב לעמים כולם, לשפר את קניניהם, לאשר את חייהם. תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא ט) לחול על ישראל. בכל מקום שאנו מוצאים רמזי שנאה י), הרינו יודעים ברור שהכונה רק על הרשעה, שהיא מרתקת בחזקה את האיגוד של עמים רבים, גם בהוה וביחוד בימים מקדם שהיתה זוהמת העולם יותר מסואבת יא). אבל עלינו לדעת כי נקודת חיים, אור וקודש, תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו, וגרעין קודש זה ירומם את הכל. ומתוך נקודת-חיים זו אנו חפצים את העילוי הגמור שיחול בעולם, את אור הצדק והמישרים, המתאחד עם ההוד והתפארת, עם הגבורה והנצח, והשלמת היצור כולו, והאדם וכל אגפיו בתחילה. ואת הנשמה הפנימית המונחת בעומק הדעת של כנסת ישראל, שברוח ד' עלינו הננו הולכים ומעוררים אותה לחיים מעשיים ורוחניים.

  2. צבי,
    ראשית אני מוחה כנגד עזות המצח שלך בכלל ובפרט כשהיא מכוונת לת"ח.
    שנית, הטיעון שלך הוא זה ששקרי ונוטף שנאה.
    הרב ווסרמן הדגיש שהאהבה נמצאת במרכז, אך לא מתוך טשטוש ערכים והבדלה בין טוב לרע ובין אמת לשקר, אם יש לך טיעון עניני כנגד זה אתה מוזמן להביאו, השפרצת שנאה והבאת ציטוטים לא רלוונטיים , אינה לגיטימית.

    • תודה, אמיר, שאתה מגיב לי, ובזה מעלה את הרייטינג של המאמר ותגובתי עליו.

      • אמנם היום פורים , אבל אני לא אמיר. ואתה לא עונה לענין , וחבל. (חוץ מזה שנינו ירושלמים כך שפורים עדין לא הגיע לכאן)

      • מי שמדבר.
        שמור על עצמך, אני את חובתי ביצעתי.

      • בס"ד י"ו אדר ע"ג

        עמלק מבטא את השנאה הפתולוגית הגזענית. מרדכי לבדו אינו כורע ומשתחוה לך, תגיש תלונה למלך והעבריין יטופל. לא! המן צריך להשמיד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים – אף שכולם כרעו והשתחוו לו כחוק.

        לא כן השנאה שעליה מצווה התורה לעמלק, שאיננה אלא כאשר הוא מחזיק ברע שבו. אם עמלק (וכן שבע אומות) מקבלים עליהם את שבע מצוות בני נוח, ערכי היסוד של האנושות – הרי הם מתקבלים בברכה!

        יתירה מזו: מבני בניו של המן זכו ללמד תורה בבני ברק. יש בכתבי יד גירסא: 'ומנו? – רבי עקיבא'. והיא גירסא מסתברת מאד, משום שהתנא היחיד שידוע עליו שפעל בבני ברק הוא רבי עקיבא!

        המן הצביע על הליקוי שבעם ישראל: 'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד'. רבי עקיבא מטיף לתיקונו ליקוי זה באומרו: 'ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה'.

        אהבת ישראל היא כלל גדול בעבודת הפורים: משלוח מנות איש לרעהו ולריבוי אהבה ואחוה; דאגה לאביונים; וגדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים ומשרה שכינה אפילו על נביאי הבעל!

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        נ.ב. את סוד יכולת התשובה והתיקון, מלמדת זרש, באומרה להמן: 'כי נפול תפול לפניו' שיש מפרשים: 'תפול על פניך ותבקש ממנו מחילה'. עצה שהמן אכן הבין לבסוף, אך מאוחר מדי.

        לו היה פיקח יותר, היה מעלה כבר בתחילת הסעודה בפני המלך את ההצעה לבטל את הגזירה להשמיד את היהודים, בזכות היותם בני עמו של מרדכי, מצילו של המלך. או אז היה ניצל המן, ואולי אף זוכה להימנות אל אנשי כנסת הגדולה. אך לא זכה…

        עוד אחד המלמדנו את ערך התשובה הוא חרבונה, שאף על פי שהיה משותפיו של המן בעצה, ואף על פי שהפך את עורו רק כשראה שהמנהיג שלו נופל – בכל זאת אין הקב"ה מקפח את שכרו, ואף הוא 'זכור לטוב'.

      • יישר חילו של אמיר (להלן) על ציון מראה המקום לדברי הרמב"ם על יכולת התיקון של עמלק ע"י קבלת שבע מצוות בני נוח.

        הפירוש שהבאתי לדברי זרש 'כי נפול תפול לפניו' מובא בילקוט 'מעם לועז' למגילת אסתר, ירושלים תשל"ד, עמ' קצב:

        'ואתה צריך ללכת לפני המלך ולהצטדק בפניו שלא ידעת שאסתר בת ישראל היא, ועכשיו אתה מתחרט ואתה בעצמך מבקש לבטל את האיגרות. ועוד אנו מייעצים לך שתבוא לפני מרדכי ותפול לפני רגליו, שבזה תיבטל הגזירה שעליך… ושוב לא תבקש להילחם בו. ואם תעשה כן – אתה את נפשך הצלת'.

        מקור הדברים צויין: 'דנא פשרא בשם החבי"ב'. 'דנא פשרא' הוא פירוש לחמש המגילות, מאת רבי אליהו הכהן האיתמרי, שאלוניקי תקנ"ו. 'החבי"ב' הוא, ככל הנראה, רבי חיים ב"ר ישראל בנבנשתי מאיזמיר, בעל 'כנסת הגדולה' על הטורים ו'דינא דחיי' על הסמ"ג.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        נ.ב. פירושים שונים על מצוות מחיית עמלק, הביאה ד"ר גילי זיוון, 'מחיית עמלק – אתגר מוסרי', שבת שלום, גליון 791, פרשת תצוה-פורים תשע"ג. היא מבחינה בין שני סוגי פרשנות: 'הפרשנות הריאליסטית – אשר מצדיקה את הציווי בכך שהתנהגותו של עמלק חורגת מכל נורמה מקובלת, ולכן הוא ראוי לעונש חריג; ופרשנות אלגורית סימבולית – שלפיה "עמלק" אינו עם קונקרטי, אלא רעיון, מטאפורה לכוחות הרעים שבעולם שחובה להילחם בהם'.

        בסוף המאמר היא מביאה את הגישה ש'עמלק איננו ישות כזו או אחרת בעולם, אלא הוא מצוי בכל אחד מאיתנו. רבי ישראל מקוז'ניץ מנסח טענה זו בבהירות באומרו: "עמלק הוא היצר הרע, צורר כל אדם"'.

      • מה שכתבתי שיש גירסא לפיה בני בניו של המן שלימדו תורה בבני ברק, הוא רבי עקיבא. כך היה זכור לי שראיתי באחד מספרי החיד"א.

        ברם עתה בחפשי בכתבי החיד"א, ב'פתח עינים', גטין נז,ב וסנהדרין צז,ב וכן ב'עין זוכר', מרכת ג,א 'גרים', נראה שלא כן הדבר. ומה שנאמר 'ומנו רבי עקיבא' נאמר על 'מבני בניו של סיסרא לימדו תורה בירושלים', וכן הגירסא במנורת המאור, נר ה, כלל ג, חלק ב (פרק שד, מהד' מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"א, עמ' 655).

        על בני בניו של המן שלימדו תורה יש במנורת המאור, שם, זיהוי אחר: 'מבני בני של המן לימדו תינוקות בירושלים, ומאן נינהו? רב ושמואל בר שילו בבני ברק'.

        הרב חיד"א, ב'עין זוכר' מביא נוסחה דומה בעין יעקב, סנהדרין צו,ב: 'ת"ר מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ומנו? רב שמואל בר שילת', וכעין זה ב'ספר יוחסין' לר' אברהם זכות, ערך 'רב שמואל בר שילת'.

        והדברים טעונים בירור, שכן רב שמואל בר שילת ידוע כמלמד תינוקות בזמנו של רב, ועל פניו מקומו היה בבבל. וצ"ב.

      • ר' אהרן הימן, תולדות תנאים ואמוראים, לונדון תר"ע, ערך 'רבי עקיבא בן יוסף', עמ' 988, מביא גירסאות שונות, ומציע לגרוס בסנהדרין צו,ב:

        'מבני בניו של סנחריב לימדו תורה בירושלים, ומאן נינהו? שמעיה ואבטליון; מבני בניו של סיסרא לימדו תורה בבני ברק, ומנו? רבי עקיבא (כבסנהדרין לב,ב); מבני בניו של המן לימדו תורה לתינוקות. ומנו? רב שמואל בר שילת (כבבא בתרא ח,ב)'.

        מסירותו של רב שמואל בר שילת לתלמידיו מתוארת בבבא בתרא ח,ב, ששלוש עשרה שנים אחר ש'יצא לגימלאות', עדיין דעתו על תלמידיו!

        את תכונת המסירות של המן, לוקח רב שמואל בר שילת לצד הטוב – מסירות לחינוכם של ילדי ישראל. ולכן דרש עליו רב את הפסוק: 'ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד'.

        ואכן כל זמן שקולו של יעקב, קולם של תינוקות של בית רבן נשמע בלימוד התורה – אין לנו להתיירא מידיו של עשיו (על פי בראשית רבה סה,כ. וראו שו"ת 'יין הטוב' לראש"ל רבי יצחק נסים, חלק ב, יו"ד סי' י).

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        על השיטות השונות לגבי השכרות בפורים ראו:

        מ' רפלד, '"עד דלא ידע" – השכרות בפורים – מקורות, פרשנות ונוהגים', בתוך: ד' שפרבר, מנהגי ישראל – מקורות ותולדות, חלק ששי, ירושלים תשנ"ח, עמ' רז-רכו.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

    • אשר,הבעיה אצל צבי ורועי ל ודומיהם כאן היא שהם כנראה לא באו באמת לעורר דיון אלא הם יצאו מנקודת הנחה משונה שמוסף שבת מקור ראשון הוא המגרש הבייתי שלהם בלבד ולכן הם יכולים להתכנס בו ולנהל שיחת סלון נגד כל אלו שהם לא אוהבים וכשמפריעים להם הם חושבים שמדובר באורחים שהגיעו ללא הזמנה והם מתחילים להתלהם באופן שזכור לי לאחרונה מגן סימה בגיל 5

      המסכנים הללו מוציאים כאן את תסכולם שרוב הציבור הדתי-גם בבורגנות הדתית- לא מקבל את ה"בשורה הדתית הליברלית" ושרוב אנשי ונשות החינוך בישיבות ובאולפנות ובמוסדות ההמשך-ישיבות הסדר, גבוהות, מכינות ומדרשות- בכלל לא בראש שלהם[רועי ל ייבב על כך באחת מתגובותיו למאמר "תבניות זרות" עיין שם]

      הם מרגישים צורך במקום לפרוק את התסכולים מבלי לינסוע להודו בשביל זה

      מה נאמר? כולנו דמעות וברוח ימים אלו "שק ואפר יוצא לרבים"

      ובתור ירושלמי שיהיה לך פורים שמח! שתזכה לקבל קדושת פורים באמת

      • לא יודע לגבי רועי, אבל הבעיה אצל צבי היא שהוא מתעב גזענות ופשיזם.

      • ש.צ,

        יישר כח גדול על הסברת הרעיון בדבר מחיית עמלק ב"עושה מעשה עמלק" ולא מחייה ללא סייג למי שנולד עמלקי ותו לא

        נ.ב

        למעיינים אחד המקורות המרכזיים :

        רמב"ם הלכות מלכים פרק ו ה"א וכסף משנה על אתר על הלכה ד

        הנושא כמובן ארוך והבאתי את המקור המרכזי בראשונים ברוח דבריו של ש.צ בתגובתו

      • ש.צ,"מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק "-זו הגרסא המקובלת בגמרא בסנהדרין

        ובגיטין והרב ראובן מרגליות זצ"ל ב"מרגליות הים" טוען שהוא מצא גירסא ש"מבני בניו של נעמן למדו תורה בבני ברק" ולכן הכוונה היא נעמן שר צבא ארם ואילו הגירסא של "המן" היא טעות סופר
        והוא גם מוכיח לשיטתו שכך מסתברים הדברים משום שהגמרות שם מדברות על נעמן כגר תושב ועוסקות בו

        אח"כ הרב מרגליות כותב "ואשרי שזכיתי למחות את זרע עמלק"
        בכך שהוא הוכיח לדעתו את עניין הטעות סופר בעניין

        עיין שם במרגליות הים על סנהדרין צז

  3. אומרים שבכתבי ר' צדוק הכהן מלובלין פורים (יחד עם ההתעסקות על גבול האובססיה עם אוננות – למרות שבדומה לר' נחמן הוא מנסה לרכך את הממד הדמוני שיש באוננות ולמצוא לו 'תשובה'. בכך הוא הוגה מורכב גם ביחס למיניות) תופס קרוב ל-70% מכתיבתו (ויש אומרים יותר). אומרים גם שהסימן להוגה יהודי מעמיק ההוא ההתעסקות שלו בפורים. שהרי פורים הוא החג 'החילוני' ביותר הקיים ביהדות. ומשום כך הוא החג המאיים ביותר על סוג אנשים מסוים הקיים במחוזותינו.
    התחפושות, האלכוהול, המסרים החתרניים במגילה הפכו זה מכבר ובצורה מפתיעה ומעוררת השתאות (לממד הפרשני ביהדות) את פורים ל'חג' שעליו כבר אמרו שלא יתבטל ושיום הכיפורים הוא כ-פורים…

    משום כך לפני פורים מתרבים המאמרים והמסרים החינוכיים הדידקטיים על 'האני הפנימי' האמיתי שמתגלה רק למי שיודע לשתות. ועל התחפושות והלבושים שצריך להיזהר מהם וכו' וכו'.
    נדמה שאותם אנשים המפוחדים מרוח החג צריכים לשאול את עצמם מדוע אם כן הוא נקבע מלכתחילה אם יש בו כזה פוטנציאל סיכון? הרי אין חג דומה לו באמוציות שהוא מעורר אצל חוגים מסוימים.

    • אתה צודק בעקרון, רועי, אבל במקרה של ווסרמן זה סיפור אחר. כפי שאפשר לראות ממאמרים אחרים שלו במוסף הזה, הוא פשוט אורב להזדמנויות עליהן הוא יכול להלביש את המשנה הגזענית-פשיסטית שלו. יש לי הרגשה שהוא שולח מאמר ברוח זה כל שבוע, רק שתודה לאל העורך מסנן.

    • מאחר ולקראת ימי התשובה הבעל"ט עיינתי קצת במהלך השבת ב"תקנת השבין" של ר' צדוק אני חייב להגיב על התגובה מלמעלה לגבי ה"אובססיה" בעניין פגם הברית

      מהקריאה של דבריו של ר' צדוק שם משתמע בבירור שלא מדובר ב"אובססיה" אישית אלא בדברי הרגעה למצוקות הבאות מהשטח והסברה שלא מדובר בעבירה ללא תקנה

      אומנם הדברים לא נאמרו בפירוש אך די הבנתי מנימת הדברים שהם נאמרו כהרגעה לציבור שרועד מפחד מחומרת האיסור שמבוארת לא רק בזוה"ק אלא גם בגמרא ברמב"ם ובשו"ע כחטא חמור ביותר

      טבעי שבספר העוסק בתשובה יהיה גם פרק העוסק בכך ואין מדובר ב"אובססיה" תמוהה ורוב הספר עוסק בענייני תשובה כלליים יותר [ב"צדקת הצדיק" שגם קיים העיסוק בכך לא עיינתי הרבה זמן והוא לא מונח אצלי כעת]

      ר' צדוק נותן מענה לציבור שרוצה לדעת כיצד לנהוג והוא רצה לתת מענה ומרגוע בעניין לשואלים ולמיואשים

      מי שיעקוב אחר השו"תים האינטרנטיים יראה עד כמה שאלות בנושא תוך כדי רעדה מפחד ותחושת כישלון נשאלים הרבנים המשיבים

      מי שיעיין באיגרות של הסטייפלר "קריינא דאיגרתא" יראה כמה שאלות הוא קיבל בנושא

      השאלות באות מן השטח וגדולי ישראל נותנים מענה

      שנזכה בעז"ה לתשובה שלמה!

  4. כן, לגמרי.

  5. אגב צבי,

    שמת לב לאיומים המרומזים של 'אשר' ושל 'אמיר' ("אין לי זיכרון קצר" דמות מהבורר לגמרי)…
    אחח טרולים חרד"לניקים הם הכי הכי פורים 2013

  6. שוב,כהרגלו,צבי ליפשיץ מנסה לשווא לברוח מהאמת המרה על ידי התזת בוץ על השליח.

    • ארז,
      יחסית לרועי צבי עוד סביר , מדי פעם מתפלקת לו אמירה בעלת משמעות, ללמדך שהכל יחסי בעולם הזה.
      פורים שמח.

    • ברוך הבא, טרול נוסף לחבורה.

      • כשמושמעת כאן המילה "טרול" מפי צבי או רועי ל השוו נא ל"בורגני" או "פאשיסט" או "אויב העם" אצל הבולשוויקים

        הסגנון הוא אותו סגנון ותיוג ה"אויבים" הוא אותו תיוג-זה בסדר גם הקומוניסטים רצו ש"עולם ישן עדי היסוד נחרימה" וגם הם אמרו שהם "דמוקרטים" ושהם רוצים "גן עדן עלי אדמות"

        כנראה שלא מספיקות מילים יפות ומאחזות עיניים כמו "ליברליזם" "פלורליזם" "ריבוי דעות" וכד'

        זה בסדר כשעקבתי אחרי מערכת הבחירות לרשות הערייה בת"א בין דב חנין לרון חולדאי הליברלים תומכי חנין בבלוגים שלהם גם סימנו את כל אנשי מחנה חולדאי שהגיבו להם שהם "טרולים" והם הפכו את חולדאי ממש לנציג הסטרא אחרא ולא פחות וכל מי שקצת לא הסכים איתם או ביקר אותם קיבל בראש הטפות וזעקות "זהירות טרול"

        כנראה שיש כאלו שהליברליזם בשבילם הוא בבחינת "מפלטו של…." ודי לחכימא ברמיזא

    • לגמרי מופרך לקרוא לווסרמן, שכל כתיבתו מגמתית ואף משפט בדבריו לא מתחבר לוגית למשפט שאחריו "השליח הנושא את האמת המרה".

  7. ארז,אין לך מה לקחת ברצינות את ההבלים של צבי ליפשיץ ורועי ל

    צבי שמאשים אחרים על חוסר קוהרנטיות ופוסל במומו כאשר הוא עצמו מזגזג מטיעון אחד למשנהו שאינו קשור אחד לשני ומבחינתו כנראה המטרה מקדשת את האמצעים וכל אמצעי כשר בשביל מטרתו "הכה בפונדמנטליסטים והצל את ישראל"

    ולכן אפשר להכות בהם בכל דרך אפשרית "במקל בסרגל מה שבא ליד"

    ובקשר לרועי ל שכנראה הוא מקיים את מצוות השתייה בפורים כל השנה כולה בהידור רב

    אין לך מה להתרגש ממנו שכן חוץ מלשפוך רשפי שנאה על שנואי נפשו החרדל"ים אין לו שום דבר בעל משמעות לומר אתה מוזמן לראות את הדיון על המאמר "תבניות זרות" כאן במוסף שאני וש.צ לוינגר הגבנו לתגובה שלו בענייניות ובנימוקים והוא כלל לא טרח להתייחס לדברינו חוץ מלהתאנח על כך ש"מה החרדל"ים האלה עושים כאן"

    הדבר המשעשע ביותר אצל הליברלים דלה שמטע האלה שבדיוק כמו הבולשוויקים שכל מי שלא הסכים עימם ישר קיבל תיוג מלגלג כמו "פאשיסט" "משוגע" וכד' מבלי להרגיש צורך להתייחס אליו ולהתמודד איתו שכן הוא פשוט משוגע לגמרי שהוא לא מקבל על עצמו את המרקסיזם הקדוש והטהור

    כך גם כאן הליצנים הפתטים האלו פשוט יזעקו "טרול" ובזה הם חושבים שהם סגרו עניין

    פשוט מביך

  8. צבי,

    שלום חרושצ'וב כאן הציר הפיליפיני יש לי שאלה

  9. בכדי להבין את "צייד הטרולים" המשונה שעושים כאן ובדיונים אחרים צבי ורועי ל כלפי כל מי שלא מסכים איתם אביא בפני המתדיינים היקרים קטע ממאמר של יוסי גורביץ בבלוג שלו "החברים של ג'ורג'" בו הוא מותח ביקורת נוקבת כלפי תומכי דב חנין בבחירות שהיו לפני חמש שנים לעריית ת"א שהם פתחו במלחמת "בני האור ובני החושך" בתומכי רון חולדאי והאשימו כל תומך חולדאי שהוא "טרול" או שהוא לא שפוי כי הוא לא תומך בחנין.

    הקטע הנ"ל לקוח מהפוסט "הבלוגוספירה לא יכולה לא לבד" והוא נכתב לא ע"י "דתי פונדמנטליסט ריאקציונר" וכו וכו אלא ע"י מי שמזהה את עצמו כאיש שמאל ליברלי שמותח ביקורת על עמיתיו

    הקטע מראה עד כמה ליברלים בעייני עצמם יכולים להיות כלשונו "סטליניסטים מהשורה"ומסביר את תופעת צייד המכשפות והליברליזם דה לה שמטע של צבי ליפשיץ ו"רועי ל"

  10. ילדים, אנא לא להרים ידיים אחד על השני.
    אני לא אחד שיתחמק מדיון מעניין ועקרוני כשיפול לידיו, אך אני באמת חושב שהדיון שהתנהל כאן אמור להפריע למשתתפיו יותר מאשר דעתו של השני.כל אחד טוען שהשני בא לומר את דעתו ולא להקשיב לאחר ולא שם לב שהוא פוסל במומו.
    בברכה ליראת שמיים והוצאת השאור מתוכנו עד פסח,
    יואב.

  11. יואב ש,אף אחד לא פוסל כאן במומו

    באם היית עוקב אחרי כל הדיונים כאן באתר היית יכול לראות בבירור מי מנסים ללגלג ולדחות בבוז את דברי האחר ומי לא

    נ.ב

    הבאתי את הקישור למאמר שדיברתי עליו והתגובה כנראה לא נקלטה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: