מקל סבא / יעקב עציון

מקור בתרגום

"אני רוצה תשובות ברורות, בלי תירוצים". בעברית המדוברת, המילה תירוץ נאמרת דרך כלל ביחס לתשובה מתחמקת ומצטדקת שאינה עונה לשאלה בדרך ישרה (הנה הגדרת המילון רב־מילים לערך תירוץ: "אמתלה או הסבר דחוק ולא מוצדק לדבר מה, שבדרך כלל מסתיר את הסיבה האמיתית לו").

ברם, במקורו התירוץ אינו אלא יישור. כך מובא בתלמוד במסכת ברכות, בעניין סדר ברכות השחר:

"כי שמע קול תרנגולא לימא: ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. כי פתח עיניה, לימא: ברוך פוקח עורים. כי תריץ ויתיב, לימא: ברוך מתיר אסורים. כי לביש, לימא: ברוך מלביש ערומים…. כי מסגי, לימא: ברוך המכין מצעדי גבר".

כלומר, כשישמע את קול התרנגול המקיץ – יברך "אשר נתן לשכוי בינה". כשיפתח עיניו – פוקח עיוורים. כשיישר גופו וישב על מיטתו – יברך מתיר אסורים (שהרי לאורך הלילה היה גופו ללא תנועה, ואבריו כמו היו אסורים וקשורים בחבלי השינה). כשיתלבש – מלביש ערומים, וכשיתחיל לילך – יברך המכין מצעדי גבר.

אנו מכירים את השימוש בשורש 'תרץ' בעיקר בהקשר מופשט, כיישור של קושי וכפתרון לסבך כלשהו – אך במספר מקומות בתלמוד ניתן עדיין למצוא את התירוץ במובנו הממשי, כיישור של חפץ או של הגוף. הנה דוגמה נוספת: הגמרא במסכת שבת (סו, א) מביאה ברייתא המלמדת ש'מקל סבא' שבו מסתייעים הקשישים בהליכתם אינו מקבל טומאה. לקושיה המציגה סתירה בין דין זה לבין דעת רבא לגבי קביים של קיטע, המקבלים טומאה – עונה רבא: "התם [= מקל הקשישים] – לתרוצי סוגיא עבידא". לא ניכנס כאן לפרטי הדיון ההלכתי, אך מהבחינה הלשונית יש עניין בלשון התירוץ, שבו מופיעים יחד שני מושגי יסוד תלמודיים – התירוץ והסוגיה – אך במובנם הממשי והראשוני ולא בזה הרגיל והמופשט. לתרוצי סוגיא פירושו ליישר את ההליכה (כך לשון רש"י שם: "לתקן פסיעותיו ולזקוף קומה, מפני שרגליו ושוקיו רותתות").

השורש 'סגי' בארמית עניינו הליכה (וכמובא בקטע התלמוד בברכות לעיל: "כי מסגי – לימא ברוך המכין מצעדי גבר"), וסוגיא היא אפוא הליכה, מהלך. כשם שבישיבות הליטאיות היום מדברים על "מהלך" בלימוד ("מַיילֶך"), כך בישיבות בבל קראו לחילופי הדברים בין האמוראים סביב נושא מסוים "סוגיא דשמעתא", הילוך הדברים בשמועה – ובקיצור "סוגיא".

בפרשת משפטים נזכר באונקלוס התואר "תריץ" שמובנו ישר ונכון. הכתוב מזהיר את הדיינים: "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים", ותרגומו: "ושוחדא לא תקביל, ארי שוחדא מעור עיני חכימין ומקלקל פתגמין תריצין". פתגמין תריצין הם אפוא דברים ישרים ולא מעוקלים ומסולפים (כלומר, לדעת אונקלוס המילה צדיקים היא תואר לדברים, ולא לאנשים הדוברים – וכפירוש רש“י: “דברים המצודקים, משפטי אמת“).

הקטע הבא התפרסם בגיליון ‘שבת‘ של השבוע שעבר. אחת המילים שבו יסודה במילה ארמית המתועדת בתרגום אונקלוס לפרשת תרומה.

יומא טבא הוא אפוא לתורה וללומדיה יום זה, שבו נפתחו לַכול האוצרות הגנוזים של כתבי היד לתורה שבעל־פה כולה; מעתה, כל הרוצה לעמוד על אמיתה של תורה אין לו אלא לדפדף ב'אוצר כתבי היד התלמודיים' – וכל רז לא אָנֵס ליה. זכוּר אפוא אותו האיש לטוב, ויעקב זוסמן שמו, שכיתת רגליו בכל קצוות תבל, ולא הניח כל מטמוניות ספרים שבעולם עד שהאירם.

מצאתם? שלחו נא תשובתכם לדוא"ל makorbatargum@gmail.com. פרסים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' באדר תשע"ג, 15.2.2013

פורסם ב-15 בפברואר 2013,ב-גיליון תרומה תשע"ג - 810, מקור בתרגום. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: