מקומו של אדם / שלום רוזנברג

כיצד ניתן לשפוט אדם ללא היכולת להכיר את עולמו הפנימי־סובייקטיבי? על אמפתיה ותפיסת המקום בעקבות ר' נחמן מברסלב

נדפדף שוב בספר חסידים. אחד הרעיונות המודגשים בספר הוא 'ואהבת לרעך כמוך' – הן בניסוחו המקראי כמצוות 'עשה', הן בניסוחו של הלל הזקן כמצוות 'לא תעשה' (שבת לא, א): "דעלך סני – לחברך לא תעביד" (מה ששנוא עליך לא תעשה לרעך). ספר חסידים הפך רעיון זה למעין מקור אוניברסלי למוסר, שממנו אפשר לפתור שאלות ודילמות כלכליות, חברתיות ואף משפחתיות.

כללים אלה, המנוסחים בביטויים רגשיים: 'ואהבת', 'סני', מלמדים אותנו לכבד לא רק את החובות אלא גם את הרגשות האנושיים. המסקנה החשובה ביותר מכך שפותחה בספר חסידים קשורה להשפעת ההורים על שידוך צאצאיהם, ובייחוד בנותיהם: "אל תשדך להשיא נערה לזקן, או למי שאינו חפץ בה, או היא אינה חפצה בו" (נוסח בולוניה, שעט). מאחורי הוראה זו עומדת הדרכה שניתן לכנותה חינוכית־פסיכולוגית: חינוך האדם לצאת מתוך עולמו הסובייקטיבי ולהיכנס לעולמו של האחר. זאת אכן מהותה של האמפתיה. כדי לקבל פרספקטיבה נוספת לכך, מבקש אני מכם להתלוות אליי לבית מדרשו של רבי נחמן מברסלב, שיעסוק היום במושג 'מקום'.

אין לך דבר שאין לו מקום. אומן, ראש השנה תשס"ו צילום: רויטרס

אין לך דבר שאין לו מקום. אומן, ראש השנה תשס"ו
צילום: רויטרס

האופי הפנימי

אין אנו יודעים איך נולד ייחוס הביטוי 'מקום' להקב"ה, אבל ברור לנו איך חז"ל הבינו את המושג הזה. בבראשית רבה (סח, ט) קוראים אנו: "ר' הונא בשם ר' אמי [אמר] למה מכנים שמו של הקב"ה וקוראין אותו 'מקום', שהוא מקומו שלעולם. אמר ר' יוסי בר' חלפתא… הקב"ה מקום עולמו ואין עולמו מקומו". הקב"ה הוא למעלה מן המקום.

נפנה עתה ל'מקום' של חולין. בפרקי אבות (ד, ג) אומר בן עזאי: "אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום". בספרו 'ליקוטי הלכות', שהוא מעין ליווי קיומי לשולחן־ערוך, בחלק המוקדש להלכות ציצית, פירש ר' נתן תלמידו וסופרו של ר' נחמן מברסלב בעקבות רבו (ליקוטי מוהר"ן תניינא א, יד) את הביטוי 'מקום'. הוא מתייחס לא אל החלל החיצוני אלא אל הפנימי, אל עולמנו הסובייקטיבי. לכל אדם יש 'מקום' משלו, המבוסס על רקע היסטורי ומשפחתי, על גנטיקה וחינוך, על הלחצים החיצוניים והאופי הפנימי. אין לך דבר, ואף אין לך אדם, שאין לו מקום.

אגב, באותו המקום מצויות גם השעה הפרטית וההיסטוריה האישית. מתוך אילוצי מקום זה, כך מאמינים אנו, האדם יכול להפעיל את חירותו. ממקום זה משקיף האדם על העולם, שבעצם נמצא בקרבו, שהרי כדברי קהלת (ג, יא) "גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם". מכאן נובעים דברי הלל (אבות ב, ד): "ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". כיצד יכולים אנו לשפוט אדם, אם אין אנו מסוגלים לחדור למקומו הסובייקטיבי, לסיטואציה ולשעה שלו, שבהם מפעיל האדם את חירותו?

לפי רבי נחמן זו משמעות הפסוק (דברים א, יז): "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא־לֹהִים הוּא". הקב"ה, הוא ורק הוא – ה'מקום', הווה, נמצא עם כל אחד ואחד מאיתנו במקום הסובייקטיבי שלו ויכול לשפוט בצדק את האדם: "ומי הוא שיכול לידע ולהגיע למקום חברו, כי אם ה' יתברך, שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו". ומוסיף ר' נתן (הלכות שותפים בקרקע, ה): "ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ומי הוא זה שיודע להגיע למקום חברו כפי גבול הדעת של חברו שמשם נמשכו ונתגלגלו כל מידותיו ופעולותיו ומעשיו. ועל כן צריכין לקיים מה שכתוב לעיל [בפרקי אבות] שהוא 'ועשו סייג לתורה' בחינת 'סייג לחכמה שתיקה'".

לתפוס בכיסא

אכן, בחזון שאחרי פרשת העגל (שמות לג, כא) אומר הקב"ה למשה: "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי". ר' נחמן מסביר: "וכל אחד ואחד יש לו מקום אצלו יתברך, ועל כן הוא לבדו יתברך יכול לדון את האדם, כי הוא יתברך בעל הרחמים, ובודאי הוא מקיים בנו: 'הוי דן את כל האדם לכף זכות' (אבות א, ו)". אך מה נעשה ובחיינו החברתיים אסור לנו להימנע מלצעוק ולשפוט. כף הזכות עדיין אינה מרשה לאדם לפשוע, להזיק, לאנוס, לרצוח, לפלוש באלימות ובאנטי־אמפתיה לעולמו הפרטי של האחר.

האם מסוגל האדם לצאת ממקום שלפעמים הוא טרגי, לשנותו? לפי רבי נתן זהו פשר המטפורה של האחיזה בכיסא הכבוד: "כי תשובה קדמה לעולם, כי תשובה היא בבחינת למעלה מן המקום, בבחינת כיסא הכבוד, שהוא בחינת מקומו של עולם", וכדברי רבי לוי (יומא פו, א): "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד". מוכרזת כאן התקווה והאפשרות לצאת מהמקום שבו נתון האדם, כדברי רבי נחמן (סימן לג): "ואפילו מי שנפל לאיזה מקום לא טוב בחטאיו, ואפילו אם נפל למקום שנפל, למקום נמוך ומגושם ומלוכלך מאוד ח"ו, רחמנא לצלן, אף על פי כן צריך שיזכור בה' יתברך שהוא מקומו של עולם ששם יש מקום של כל אחד ואחד, ועל כן אין שום נפילה בעולם כלל, כי גם משם יוכל לחזור להשם יתברך, שהוא מקומו של עולם מכל המקומות אשר נידח לשם בבחינת (דברים ד, כט) "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱ־לֹהֶיךָ וּמָצָאתָ" משם דייקא…".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ח שבט תשע"ג, 8.2.2013

פורסמה ב-8 בפברואר 2013, ב-גיליון משפטים תשע"ג - 809, ערכים מלקסיקון יהודי / שלום רוזנברג ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: