העונג שבגילוי / בני פרל

פרשנות פמיניסטית היא דרכה של המחברת למימוש תשוקתה למפגש מודרני עם הספרות החיונית של חז"ל. אם רק לא יחששו, יגלו הקוראים המסורתיים עולם עשיר ומפרה

בפני עצמן

קריאות פמיניסטיות בספרות חז"ל

ענבר רווה

רסלינג, 2012, 246 עמ'

ספרה של ענבר רווה לא יונח במרבית הספריות של בתי המדרש. גם לא בחדר הפנימי, אותו חדר שבהיותי אחראי אוצר הספרים בישיבת הכותל הייתי מטמין בו את מה שמקצת מרבני הישיבה היו מבקשים בחשאי (ספרנים מישיבות אחרות לחשו לי שקובה כזו יש לא רק אצלי). כשקראתי את הספר המעורר הזה, הרהרתי בשאלה אם הייתי מצניע אותו שם ומציע לרבותיי לקרוא בו. הלא די בשמו של הספר כדי שיחרצו עליו דעה. על ההימנעות מעיון בספר זה ובאחרים שכמותו יש להצטער. יותר יש להצטער על העונג שיימנע מתלמידי החכמים שיעיינו בו. הרי עיון מסוג זה יש בו מין חידוש, פליאה, תסיסה וגילוי פנים חדשות.

בספר סוקרת המחברת שמונה נושאים שעליהם היא מציגה מדברי חז"ל ומבקשת לקרוא אותם בעזרת מונחים, כלים והנחות יסוד שרובם ככולם הם תיאוריות ביקורתיות ובעיקר פמיניזם. שיטת קריאה זו אינה חדשה. מספר כותבים אחרונים הלכו בדרך זו, ביניהם בויארין, קוסמן, טל אילן, תמר רוס ועוד רבים וטובים. את הפרשנות שלהם לטקסט חלקם מכנים "קריאות" ולא לחינם. המונח "קריאות" מחפה על אחת הבעיות החמורות העומדות בפני תלמוד התורה של ימינו.

מה בין דרשנות ופרשנות? בדרך כלל נוטים לומר שהדרשן אונס את הטקסט כדי שישרת את רעיונותיו ואלו הפרשן מנסה לרדוף אחר סוף דעתו של המחבר. כלפי מי שלא עסק בבעיות ההרמנויטיקה, יש להבהיר: הגבול בין הדרשנות והפרשנות הוא מאוד מטושטש. אילו היו נפגשים האבן עזרא והשפת אמת ללימוד משותף של מדרש חז"ל או פסוק, ספק אם היו ביניהם שלום ורעות. שניהם היו טוענים לאמיתה של תורה. כי גם בעלי הדרשנות החסידית המופלגת רואים במהלכים הדקים שלהם את כוונת המחבר, אבל גם הפשטנים אינם מפשטים אלא לפי מה שפשוט דווקא להם וכדברי הרשב"ם הידועים על הפשטות המתחדשים בכל יום. הבעיה ההרמנויטית הרחבה והעמוקה הרבתה לשבר קולמוסים ועדיין תוהים בה. הפתרון שבחרו כותבים חדשים הוא לכנות את פרשנותם–דרשנותם  בשם: "קריאות". לאמור, כך אני קורא את הדברים ואכן יש גם קריאות אחרות. לא מדובר בעניין של ענווה אלא בעניין של מבוכה.

הצגת תיאוריה פמיניסטית כמפתח להבנת הטקסט אינה שונה מהותית ממהלך חסידי מתוחכם הכורך כמה סוגיות בביאור אחד ושלם. אלא שאת הפרשנות הפמיניסטית קל יותר לקבל משום שזו תנסה להתחקות אחר הנחות יסוד, נטיות אנושיות וכיוצא בזה. כל זאת מבלי להוסיף לטקסט מונחים ורעיונות שאינם מצויים בו כפי שעושה הדרשנות. אבל גם כאן, כמו בכל פרשנות וקריאה, מבטו של הקורא בורא מחדש את הטקסט. אין דרך אחרת לקרוא טקסט. רגע לידת הטקסט, רגע כתיבתו, הוא גם שעת מותו. שכן משעה שנכתב הוא עשוי להיות נקרא והקריאה, כפי שראינו, היא תוצר של ההקשר שבו נמצא הקורא והקשר זה אינו דומה לעולם שבו נולד הטקסט.

להט ותשוקה

רווה מודעת לשאלות אלו, היא כותבת עליהן במבוא וגם מוסיפה ביקורת על היומרה האקדמית. מה אם כן המניע של כתיבתה? במבוא מציינת רווה את "התשוקה להמשיך ולקרוא בספרותם של חכמים כאדם מודרני". הביטוי "תשוקה" אינו ביטוי של מליצה אלא של מהות ועל מהות זו כדאי להתעכב. התשוקה לקריאה בטקסט ודווקא מנקודת מבט עכשווית הופכת את המילה הכתובה לסערה המתחוללת בין קטבים, בין העתיק והחדש, אבל גם משחררת מהשאלה ההרמנויטית. אותה שאלה שלא פעם מקבעת את הקורא בגלל שהיא נוטלת ממנו את היכולת להבין את מחבר הטקסט.

חשוב להתייחס גם לעצם התשוקה. קריאה של תשוקה היא הלהט שמלווה את הפרשנים המסורתיים כמו גם את החדשים. לתשוקה אין סרגל המודד מהימנות. קריאות פמיניסטיות שבאות מתשוקה, תום וכנות אינן צריכות אישור אקדמי. הן משוחררות גם מאימת בית המדרש וגם מהאיום האקדמי ובעיקר הן משוחררות משאלות של תקפות. בדברי הסיום של הספר כותבת רווה: "…בה בעת לא מנעתי מעצמי ואני מקווה שגם לא מן הקוראים את העונג הכרוך במפגש מחודש עם המשאבים החיוניים כל כך של תרבות חז"ל. ההתעקשות על מפגש עם טקסט ועם עולם שאינם מזהים אותך כנמענת שלהם מחייבת הקשבה מיוחדת. מפגש אמיתי מתרחש רק במקום של כבוד ואמון". מילים מופלאות אלו הן הזמנה ל"קריאה", גם אם הקורא משוכנע שאופן הקריאה הוא מוטעה. כשיש כבוד ואמון לעולם של החכמים יש סיכוי לכנות.

תשוקה ועונג הם גם מניעי הלהט של תלמידי החכמים. גם אם אלו יטענו שלימוד התורה הוא לימוד לשמה, לשם עבודת השם וכיוצא בזה, בסופו של דבר יודו בתחושות העזות המלוות את המתח בסוגיה, את עונג הפענוח ואת התשוקה לדבר הבא. אין תלמיד ישיבה שלא חש בכך. במובן זה מצטרפת רווה לחבורת הלומדים, גם אם לא תמיד תוכל לקבל אותם לתחומה וחבל שחלקם לא יוכלו (לפחות לא בדור הזה) לראות אותה כחלק מהם. סביר להניח שבתי המדרש המסורתיים יראו אותה ואת הכותבים האחרים ההולכים בדרכה כמשבשים ומרחיקים את הלימוד מהאמת ומהקדושה. אלא שלפחות בעניין הקדושה, איך שלא נפרש מושג עמום זה, הספר בהחלט מצליח. הוא חושף לפנינו את הנשגב שבחז"ל, את היכולת של דברי חז"ל להדהד גם לזמננו ולכל בני הזמן שלנו, והיא לוחשת משהו עשיר ומפרה. ההימנעות של יושבי בית המדרש מהקשבה (גם אם לא הסכמה) לצלילים חדשים מצמצמת את התורה, את לומדיה ואת האפשרות של בית המדרש להחיות את המציאות האנושית.

'כיסוי ראש' (פורטרט עצמי), חנה גולדברג מתוך תערוכה שתוצג מה־7.2 ב'קוביה', ירושלים

'כיסוי ראש' (פורטרט עצמי), חנה גולדברג מתוך תערוכה שתוצג מה־7.2 ב'קוביה', ירושלים

מים שאין להם סוף

הסוגיות שבהן מטפלת רווה נוגעות למגוון נושאים שאינם קשורים בהכרח זה לזה. המכנה המשותף הוא העיסוק במרחב הנשי. המגע של רווה עם התיאוריות הביקורתיות והפמיניסטיות כולל תיאוריות שונות החלוקות זו על זו. בדרך כלל מקובל להניח שהתיאוריות של הפמיניזם המהותני, כגון זו של קרול גיליגן, מתאימות יותר לדברי חז"ל מהפמיניזם של דה בבואר, השולל כל מהות נשית טבעית. בדרך זו צועדת המחברת ודברים מפורשים על כך היא כותבת בסיומו של הספר. גם שם הספר, הלקוח מתוך דברי הבבלי במסכת שבת, מרמז על הכיוון המהותני.

עם זאת, נדמה שגם קריאה נקייה מכל מתן זהות מהותנית לנשים יכולה להועיל להבנה ביקורתית יותר של הטקסט. בכלל, כאשר מפגישים טקסט עם תיאוריה הרחוקה ממנו מרחק רב מוארת זירת המפגש באור חד יותר. קטבים לא רק מחדדים, הם גם מאפשרים הפריה וחידוש. לטעמי, כך הדבר לא רק ביחס לספר זה אלא ביחס לגישה הכללית המנסה להתאים דברי חז"ל לתיאוריות. גישה המנסה לקרוא את דברי חז"ל יחד עם תיאוריות הנראות סותרות עשויה להתגלות כקריאה מלהיבה. למשל, המדרשים על המיילדות במצרים, המנותחים בספר במנעד רחב של אפשרויות, היו יכולים להתבאר לא רק מתוך התייחסות למוטיב הלידה שהמדרשים מכוונים אליו, המתאים יותר לגישה מהותנית, אלא דווקא מתוך מוטיב המרד. רווה נוגעת במוטיב זה, אך לטעמי לא ממצה עד תום את הפוטנציאל של המדרש. יש במדרשי חז"ל כדי להציע פירוק של המבנה הפטריארכלי בעזרת דרשת מרד המיילדות בפרעה ועל פי דברי המדרש בעמרם ואפילו בגזרת הקב"ה.

למרות הדברים בזכות החופש הפרשני, לא עם כל פרשנות שהמחברת מביאה קל להזדהות. לעתים נדמה שמדובר בפרשנות יתר, מין ניסיון לאלץ רעיונות, כמו הפרק על המושג "תהום", שהוא כשלעצמו מרהיב ומבריק ועם זאת מותיר את הקורא בתחושה שנמצא כאן דבר שאינו נובע מהטקסט באופן טבעי. אך יש לומר שמרבית הניתוחים אינם כאלו, גם אלו שמפליגים בפרשנותם.

לעתים מצמצמת רווה את החומר שבו היא דנה. בפרק הראשון היא מציגה מערך רחב העוסק במשמעות דימויי הדדים של האישה בספרות חז"ל. רווה בוחרת שלא להביא את כל התייחסות חז"ל לכך וחבל. הסיפור על רב אחדבוי בר אמי שאמו, על פי פירוש התוספות, חשפה את דדיה בפני רב ששת יכול להועיל, להרחיב ולהעשיר את הניתוח שמציעה רווה (ראו בבא בתרא ט, ב). כיוצא בכך הדיון על צער הלידה של אשת רבי חייא. מקורות שהביאה רווה שימשו אותי לפני מספר שנים בשיעור שהעברתי בישיבה שבה אני מלמד, אולם אז השלמתי את הדיון בסיפור על רבי חייא שאשתו הייתה מצערת אותו ובתגובה היה קונה לה מתנות. לשאלת רב מדוע הוא עושה כן, הוא עונה את התשובה המפורסמת: דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא (יבמות סג, א). סוגיה זו לא רק מעניקה מבט נוסף על מבנה היחסים בין רבי חייא לאשתו אלא גם, ובעיקר, מאפשרת מרחב דיון פמיניסטי מצוין. ייתכן שרווה הבינה שאלו מים שאין להם סוף ועצרה במקום שעצרה ואולי בכך הותירה לנו מקום להמשיך לפרש, לדרוש, לקרוא ולברוא עולמות יש מיש.

בדור האחרון חוזרים חז"ל אל תוך ההוויה הישראלית ולאו דווקא הדתית. החשש מפני גילוי פנים שלא כהלכה וסילוף מגביה חומות. איני בא בטרוניה כלפי החומות ואף לא כלפי בוני החומות. התורה צריכה שמירה. אך לעתים פריצת חלונות קטנים מאפשרת ללימוד הממוסד לראות בטקסט את מה שהמנגנון והרוטינה מיטיבים לכסות.

הרב בני פרל הוא ראש הישיבה לאמנויות ומדעים בר אילן, תל אביב

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ח שבט תשע"ג, 8.2.2013

 

מודעות פרסומת

פורסם ב-8 בפברואר 2013,ב-ביקורת ספרים, יהדות. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. ביקורת מצוינת. תודה.
    על החומות והשמירה כבר אמר ר' יוחנן (בבא בתרא ז ע"ב, בפתח הסוגיה שבה מסופר על אמו של רב אחדבוי): "אני חומה – זו תורה, ושדי כמגדלות – אלו תלמידי חכמים".
    יהי רצון שנזכה להרבות תלמידי ותלמידות חכמים שירבו שלום ועונג בעולם, "אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום".

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: