שלום על עמים רבים / משה נחמני

הרב משה אפרים אפרתי, מתלמידי הראי"ה קוק ומייסד תנועת השלום הראשונה לפני כמאה שנה, פעל להשגת שלום עולמי ברוח היהדות. קווים לדמותו

כאשר מדברים בימינו על שלום, הכוונה היא בדרך כלל למושג מושאל. אף אחד לא מדבר כיום על ה'שלום' כמושג טהור של אחדות אוטופית והשלמה הדדית, והוא משמש לרוב כמצע להשקפה פוליטית הדוגלת בוויתורים ופשרות.

אך לא תמיד היה זה כך. מתברר כי לפני כמאה שנה קמה תנועת שלום אשר ינקה ממשנתו של הראי"ה קוק ובני חוגו ובבית מדרשו מצאה את משכנה. התנועה חרתה על דגלה את ערכי השלום הלאומיים והאוניברסליים במובנם המקורי והמלא: שלום בין היחידים, בין המפלגות ובין העמים, אשר הדרך אליו מתבצעת על ידי הסברה ושכנוע, ללא צל של מאבק או רווח פוליטי. הייתה זו תנועה חדשנית שבה התקבצו מגוון אנשי חזון ומעש אשר ביקשו באופן מוצהר "לתקן עולם במלכות ש־די". הם חלמו על חברה אנושית מאורגנת מחדש, בעלת אופי שיתופי. חזונם, שהיה מפורט עד לפרטי פרטים בספרים רבים, כמו גם פעילותם המעשית, מסקרנים ועכשוויים גם היום.

מייסד התנועה, אשר שמה הרשמי היה "תנועת האחדות והשלום", היה הרב משה אפרים אפרתי. הרב אפרתי היה איש אשכולות רב פעלים, אשר ברח מן הכבוד והתהילה. לא פלא שלאחר פטירתו נשמטו מספרי ההיסטוריה הוא ותרומתו הרבה לביסוס היישוב היהודי בארץ.

הרב משה אפריים אפרתי

הרב משה אפריים אפרתי

בונה נס ציונה

ר' משה אפרים אפרתי (לשעבר: קרונז'ק) נולד בסרוצק, ליד ורשה, בכ"ד בתשרי תרמ"ז (1886), לאביו ר' אברהם אבא ולאמו פייגע זלטע (קיזלשטיין), בתם של רבנים ואדמו"רים. בהיותו ילד נפטר אביו והוא עבר עם אמו ועם אחיו גרשון ואחותו חיה להתגורר בוורשה.

אפרתי למד בחדרים ובישיבות ומנעוריו נמשך לחיבת ציון. בהיותו בן עשרים (תרס"ז) עלה בגפו ארצה, כבחור ישיבה. בבואו לארץ השתקע ביפו. כיוון שחיפש מקור רוחני לשאוב ממנו את תורת הגאולה, התקרב לראי"ה קוק, רבה של יפו בעת ההיא, נמנה על חבורת מקורביו והושפע ממנו רבות.

נראה שלאחר תקופה קצרה הצטרף באופן רשמי לישיבתו של הראי"ה שפעלה במתחם 'שערי תורה' בשכונת נווה שלום. רבים מבני ישיבה זו, שהייתה חדשנית בתוכנית לימודיה, היו בחורי ישיבות מעולים שעלו בגפם מחו"ל ללמוד תורה מפי הראי"ה. בשנת תרע"ד בערך, עם סגירת הישיבה, עבר אפרתי להתגורר במושבה נס ציונה, ושם התחתן עם מיכל פצ'ורניק, בת למשפחת לרר, מייסדי נס ציונה. כעבור שנה נולדה בתו רחל. אפרתי היה ממייסדיה ובוניה של המושבה נס ציונה. עמל רב השקיע בהקמת מפעלי דת וחסד במושבה, ושימש חבר ועד המושבה.

אפרתי התנדב לגדוד העברי הארצישראלי הראשון ליהודה בפיקודו של זאב ז'בוטינסקי, ובשל הידע הרב שרכש שירת בו כרב צבאי ועשה רבות להקניית תורתו של הראי"ה. הוא היה למעשה הרב הצבאי הראשון בגדוד העברי. במסגרת תפקידו היה צריך לקשר בין המפקד, קולונל פנחס דוד סמואל, ובין אנשי הגדוד.

בשנת תרע"ח, אחרי כיבוש החלק הדרומי של הארץ במלחמת העולם הראשונה בידי הבריטים, השתתף אפרתי כציר באספה המכוננת של ארגון היישוב (קודמתה של אספת הנבחרים) שהתכנסה בתל־אביב. פעילותו הציבורית הייתה רבה, ונזכיר כאן מעט ממנה. הוא היה ציר מטעם המושבות והשתתף בקונגרס הציוני בחו"ל. היה פעיל במפלגה הרוויזיוניסטית, וחשובי היישוב הגיעו לבקרו. הוא התמחה בעבודה חקלאית, השתתף בגאולת קרקעות ונטע פרדסים. היה מ'קבוצת כורמי נס ציונה'. כמו כן היה חבר בוועד הסתדרות האיכרים, וכן השתתף ביסוד קופת־מלווה לחקלאי המקום. היה ממייסדי בית הכנסת בנס ציונה, וחבר ועד בית הכנסת.

הצטרפות לראי"ה

בשנת תרפ"ג עלה להתגורר בירושלים. בן דודו, הרב יצחק חלמיש, סיפר:

כדי לבצע הלכה למעשה את ייעודו, עזב לעשר שנים תמימות את ביתו, אשתו וילדיו, ונסע ירושלימה למרן הרב קוק זצ"ל. במרוצת השנים היה תלמידו המובהק ואיש סודו. לאחר מכן יצא לשער בת־רבים כדי להפיץ בעם את תורתו.

בתו רחל מספרת על הקשרים ההדוקים שהיו בין אביה ובין הראי"ה:

אבא התגורר בישיבת הרב קוק בירושלים. הוא היה תלמידו של הרב קוק, וזה אהבו אהבת נפש. הוא היה תלמיד מצטיין, והרב קוק אימץ אותו. כשעזב את הישיבה (כנראה בסביבות שנת תרצ"ג), הם המשיכו להתכתב רבות, בענייני היחיד ובעניינים פוליטיים, והרב קוק היה לעתים מקבל את עמדתו. הוא היה איש סודו, והיה בן בית גם אצל הרב יעקב משה חרל"פ.

כאמור, אפרתי היה לאחד מבני החבורה של הרב קוק כבר בתקופת יפו, ומשעלה לירושלים התהדקו קשריו עם בני החבורה. הוא התיידד מאוד עם הרצי"ה ועם הרי"מ חרל"פ. באיגרות שקיבל לימים מהרצי"ה (טרם פורסמו) בולטות האהבה וההערכה כלפיו. כך למשל באיגרת הבאה:

לרו"מ [=לרום מעלת] הדגול ומופלא בהארות חזון ישענו ר' משה אפרים אפרתי שליט"א – תודה וברכה נאמנה בגמח"ט [=בגמר חתימה טובה] למלוא נועם ד' עועכ"י [=עלינו ועל כל ישראל]. באמון חבת היקר, צביהודהכהן קוק.

באיגרת אחרת ששלח הסופר ר' הלל צייטלין הי"ד אל הרצי"ה (אף היא טרם פורסמה) ניכרת הערכתו המיוחדת לאפרתי, ומעניין התואר שבו הוא מכנהו:

יום כ"ט שבת התרפ"ד, ורשה

רב יקר ונעלה!

…שלום ביחוד מצדי להגאון הקדוש אדמו"ר רא"י קוק שליט"א ולבנו היקר ורחימא דנפשא, ותיק וחסיד ומשכיל על טובה באמת ר' צבי יהודה שליט"א ולכל החברותא הקדושה שלו וביחוד לרב האי גאון חרל"פ שליט"א ולנעלה הנסתר (מואדי אל חנין) מר אפרתי הי"ו ולכל הצמאים לדבר ד' ואזלין בהדא דשכינתא וכו' שלום, שלום לכל.

[…] את המחברת הקטנה (משמיע שלום; מ"נ) של מר אפרתי קבלתי ואני מבקש מאד מאת הר"ר צבי יהודה קוק הי"ו (מי שהיה אצלי בורשא) להתראות עם מר אפרתי ולמסור לו דרישת שלומו. יש לי לטייל עמו ארוכות וחושך אנכי את הדברים לעת מצא. בין כך ובין כך אנא ישלח דבר מה מחזיונותיו בעד המאסף הנזכר (קובץ מאמרים שצייטלין ביקש להוציא. מ"נ).

הקים מפעלי דת וחסד במושבה. 
נס ציונה 


הקים מפעלי דת וחסד במושבה. 
נס ציונה

חזון השלום

מעבר לפעילויות הרבות שבהן היה מעורב אפרתי במשך חייו, מפעלו למען השלום היה המרכזי והייחודי ביותר. הוא כבש את כולו, ולו הקדיש את מרב כוחותיו במשך עשרות שנים.

בשנת תרע"ח, בעקבות מלחמת העולם הראשונה ותוצאותיה ההרסניות והקשות, החל אפרתי בפרסום שיטתו, ולפיה המשימה החשובה והנדרשת היא לפעול למען שלום אוניברסלי. הוא ביקש לעשות שלום בעולם כולו, בין היחידים ובין העמים. הפעילות למען השלום הייתה גולת הכותרת של מפעליו ומרכז משנתו הרוחנית ולעבודה זו נרתם ביותר. באותם ימים התנדב אפרתי לגדוד העברי, ואף במסגרת זו, עת שימש כרב הגדוד, הנחיל לחבריו את רעיון השלום.

באותן שנים קשות הייתה האווירה בארץ בשפל המדרגה. מעטים היו האנשים שיכלו להרים ראש ולעסוק בחזון של שלום עולמי. הדבר היה רחוק מאוד מהמציאות, ולאפרתי היה מאוד לא פשוט למצוא שותפים לרעיון. עם זאת, תוך זמן קצר מצא את מבוקשו בדמותו של אותו רב שבצלו הסתופף שנים קודם לכן, הראי"ה, אשר בעקבות פרשיות שונות התפרסם באותן שנים כאיש שכולו שלום.

לימים כתב אפרתי בשפתו הציורית:

הוא [=הרב קוק] נתן מהודו על 'מגילת המקדש' שזכיתי בחסד עליון להשלימה, סמך את ידו עלי ומלא את ידי לחנך את בית הבחירה לישראל שיהיה בית תפילה לכל העמים… הוא חקר ובדק, ברר וליבן את כוח ראייתי עד שהכירה בתור אספקלריה המאירה והכריז: 'מקודש!'.

חרף הסכמתו של הראי"ה לחזונו, הוא יעץ לו שטרם יתחיל בפעולות מעשיות להשכנת השלום. ראשית, אמר לו, עליו לכתוב ולפרסם מאמרים על הרעיונות הללו, ובכך להגיע להכרה ציבורית ולתודעתם של "אנשים בעלי משקל והשפעה" אשר ישתף אותם בתוכניותיו. רק לאחר מכן, כשהמצע הרעיוני יהיה מסודר ונהיר כל צורכו, ומקובל בקרב הוגי הדעות בעם, יגיע השלב המעשי של תיקון העולם – הקמת תנועה חברתית שתדאג ליישם את הרעיונות הנעלים.

אפרתי הסכים לעצה זו של הראי"ה, ובמשך השנים תרפ"א–תרצ"ט השקיע את כל כוחו בפרסום מאמרים, כרוזים וספרים בנושא השלום, וביצירת קשר עם מנהיגים וסופרים ידועים. הוא כתב שבעה ספרים: "משמיע שלום" בתרפ"א, "בת־קול הרצל" בתרצ"ג, "סוכת שלום" בתרצ"ד, "מתן השלום" בתרצ"ה, "לקראת הגאולה השלמה" בתרצ"ו, "השופר הגדול" בתרצ"ט, ומאז ועד שנת תש"ב ערך שבע חוברות בשם "חברה חדשה – השלום", ובהן פרסם שורת מאמרים על בעיית השלום בעם ישראל, ביישוב העברי בארץ ובין העמים. שיטתו העיונית והמעשית על אודות הבאת השלום לעולם זוקקת מחקר בפני עצמו, שייעשה על פי ניתוח כתביו המרובים.

הסכמת הגדולים

הספר "מתן השלום" יצא לאור כאמור בתרצ"ה. אפרתי פותח את ספרו בדברים הבאים (עמ' 8):

כותב הפרקים האלה מכריז זה כמה שנים על תגלית היסתורית שהצליח להמציא בעזרת החונן לאדם דעת, המסוגלת לפרוש 'סוכת שלום' על כל ישראל ועל משפחות עמים רבים, והמוכשרת להביא ישע ומרפא לכל תחלואינו. התגלית הזאת אושרה ע"י אחדים מיחידי הסגולה, ביניהם הגאון רבנו אי"ה קוק אשר סמך את ידו על תכנית "כנסית השלום" שהצעתי… והמנוח חיים נחמן ביאליק… עתה הנני פונה אל העם! יהי נא השופט המושבע לחרוץ את משפטו על תכנית 'מתן השלום' שהנני מציע לפניו…

אפרתי זכה לקבל מהרב קוק הסכמה נלהבת ומעניינת עבור ספר זה:

ב"ה, יום י"א לחדש אדר א' תרצ"ה.

ידידי היקר זך הרעיון וטהור הלב איש הרוח ובעל השאיפות הרוממות והקדושות הרה"ח מו"ה א. א. שליט"א.

ידידי הנעלה.

שמחתי במפעלך החשוב שבמחברתך היקרה 'מתן השלום'. הנני מברכך ביצירתך הלבבית הזאת על מפתן הספרות שתהיה דרכך צלחה, ואנשי לב ורגש יקבלו את המחברת המצוינת הזאת באותה שימת הלב הראויה לדברים גדולי ערך ונכבדים באמת שכמותם, ויהי רצון שמחשבתך הטובה תצטרף למעשה וחזון ישועת ישראל יגלה ויראה במהרה בימינו בכל מלא הדרו.

אני כותב את דברי המעטים הללו, אחרי הרושם שעשו עלי דבריך במחברתך היקרה 'מתן השלום'. אני מלא רצון מההסכמה אשר הסכמת לעצתי אשר מאז אמרתי לך כי לפני שום צעד מעשי בקשר עם איזה יחש של חפצך הטהור בענייני הכלל צריך אתה להכנס עם הגיוני לבבך בהיכלה של הספרות. יראו מביני דבר, יקשיבו טהורי לב, את הסגנון ואת התכנית שאתה חושב ושאתה מציע, יבואו אז הדברים לכלל הקשבה מאיזה חוג שבו ימצאו בלי ספק גם אנשים בעלי משקל והשפעה, ומאלה יוכל להיות שאיזו מסילה לבבית תתחיל להראות את אותותיה בקרב יחידי סגולה אשר על ידם יתבררו ויתלבנו דברים כאלה, שהם תמיד צריכים ליבון ובירור.

כנפש אסירי התקוה המצפים לאור גאולה שלמה וכברכת ידידך מוקיר משאות נפשך היקרה המברך אותך באהבה נאמנה מהר הקודש מירושלים.

הק' אברהם יצחק הכהן קוק

כעבור חצי שנה קיבל אפרתי מכתב נוסף מהראי"ה. היה זה אחד המכתבים האחרונים שכתב הראי"ה בחייו תוך שהוא מתייסר בחוליו האחרון, ואפרתי ראה בו צוואה רוחנית לדורות הבאים:

אני מברך את ידידי ה"ר אפרים אפרתי שליט"א, השואף תמיד שאיפות גדולות על ישראל ועל צמחי גאולתו שתבא בב"א. וברוכים כל עוזריו ומסעדיו, ונזכה כולנו יחד לראות מהרה בשמחת גויינו ותהילת ה' ידבר פינו לכל אפסי ארץ, באור השלו' כנפשו היקרה ונפש ידידו הנאמן, המצפה לתשועה קרובה.

הק' אברהם יצחק ה"ק

ער"ה מנ"א תרצ"ה קרית משה ת"ו

הקמת התנועה

במקביל להוצאת הספרים, למכירתם ולהפצתם, פנה אפרתי במכתבים אל סופרים ואנשי רוח בעולם היהודי, ובהם הציע את רעיונו על השלום. למכתבים צירף אחד מפרסומיו וכן צילום ממכתב ה'צוואה' של הרב קוק (הסכמתו ל'מתן השלום') תוך שהוא מציין את העובדה שהרב קוק 'סמך ידו עליו'. רק מעטים מן עשרות המכתבים נשתמרו בידינו כיום, מעטים שהוא כתב ומעטים שנכתבו אליו. במכתבים שכתב, נהג אפרתי לתאר בשפה ציורית את מחשבותיו על השלום.

לאחר שפרסם אפרתי את רעיון השלום, הקים בשנת תרצ"ז את תנועת 'האחדות והשלום', אשר פעלה להנחלת משנת השלום. בתנועה זו היו חברים בין היתר ד"ר נח בראון, משה אפשטיין ועוד. עובדה מעניינת היא שבניגוד למה שהיינו מצפים, אפרתי לא עמד בראש התנועה, אלא שימש רק סגן יו"ר, כנראה בשל בריחתו מהכבוד. מי עמד בראש? איננו יודעים כיום, משום ששמו נפקד גם במסמכים הרשמיים שפרסמה התנועה. באייר תרצ"ז התקיים בתל אביב כינוס ארצי של חברי תנועת 'האחדות והשלום', ובו התקבלו החלטות מעשיות לקידום ערכי התנועה.

אף שעברו מספר שנים מפטירתו של הרב קוק, עדיין ראתה אותו התנועה כמורה דרך ומקור השראה לדרך השלום. כך, ביום רביעי כ"ה אלול תרצ"ז התקיימה אספת התנועה דווקא בביתו של הרב קוק בירושלים. באספה זו עלתה התוכנית ליצירת יישוב למופת בשם 'קריית השלום', ונבחר ועד לארגון כנסייה של כל חוגי היישוב ל"כריתת ברית־שלום בין חלקי האומה". הזמנות לאספה נשלחו לרשימת מנהיגים ורבנים, ביניהם כנראה גם הרצי"ה קוק.

לאחר שנים לא מעטות של פעילות ענפה, פסקה פעילות החברה ותוכניותיה נגנזו. סיבת הדבר אינה ברורה. ייתכן שהיה זה בשל חוסר ההתלהבות כלפיה מצד מנהיגי היישוב בארץ. בכל מקרה, השואה שפקדה את העם היהודי בארצות הגולה טרפדה את החזון האופטימי לכונן שלום עולמי.

ככל הידוע לנו (ומרובה החומר שלא ידוע), עם כל רעיונותיה הנשגבים, כינוסיה והספרות הרבה שפרסמה, לא הצליחה תנועת השלום לגרום לשינוי ממשי בחברה היהודית בארץ ובחברה האנושית העולמית.

*

אפרתי נפטר בכ"ב בתשרי תשכ"ט. מסע ההלוויה יצא מבית החולים איכילוב בתל אביב, שם ספד לו הרב בן ציון פנדלר. בבית הכנסת הגדול בנס ציונה ספדו לו הרב ישראל בארי, רבה של נס ציונה, וקרובו הרב ישעיהו חלמיש, רבה של נחלת יצחק, והוא נטמן בבית הקברות במושבה נס ציונה. על קברו נכתב: "לוחם וחולם על גאולת ישראל".

משה נחמני הוא מנהל ארכיון 'אור האורות' לחקר תולדות הראי"ה קוק ותלמידיו, ומחבר הספרים 'הנשמה עולה פתאום', ו'שני המאורות' על הראי"ה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"א שבט תשע"ג, 1.2.2013

פורסמה ב-1 בפברואר 2013, ב-גיליון יתרו תשע"ג - 808 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: