משפטי שמים וארץ / שלום רוזנברג

התורה מציגה בפנינו מערכת משפט ארצית, אך הנביאים והכתובים תובעים מאיתנו מבט מוסרי ומייצגים את משפט השמים

ברשימתי זאת מבקש אני לחזור לשאלת יחסנו להוראת המקרא. מורה דרך עבורי כאן, כבמקומות שונים, הוא ספר שלדעתי הגיע לאחד השיאים של המוסר היהודי, ספר חסידים, הספר ששמר עבורנו את תורתם של חסידי אשכנז. תמיד רציתי לקרוא את ספרי המקרא כמכילים את מאמרי המערכת השמימיים בהתייחסותם למה שמתרחש בעולם, וקודם כול בעולם הפוליטי. חסידי אשכנז לימדו אותי שדברי הנביאים והכתובים באים להרים אותנו למצב מוסרי גבוה יותר.

אקדים ואומר שיש שתי מהדורות של הספר שהן, ללא ספק, תוצאה של שני כיוונים של עבודת איסוף שנעשתה על ידי תלמידים מחוגים אלה. עבודה אחת הודפסה בבולוניה, איטליה, והייתה לבסיס לדפוסים המאוחרים יותר. נוסח זה הוא הנפוץ יותר. הנוסח השני פורסם בסוף המאה הי"ט והוא מבוסס על כתב יד שהיה בספריית פרמא. הטקסט הזה מלא יותר ולדעתי גם שומר יותר על המלאות של תורת החסידים, אם כי קטעים רבים אינם מובנים ובחלקם שגויים. בו אשתמש כאן.

פני הדל ופני גדול שווים? ז'אן ולז'אן 
מתוך הסרט 'עלובי החיים', 2012

פני הדל ופני גדול שווים? ז'אן ולז'אן 
מתוך הסרט 'עלובי החיים', 2012

יראת שמים

בספר תתתתשפ"ג סעיפים (אני מאוד נהנה ממספרים גדולים אלה). אני מבקש להפנות אתכם אל ההצהרה שבסעיף תתתפ"ט (1289), המלמדת אותנו שני עיקרים המתמזגים פעמים רבות, אך יש להם גם משמעות עצמאית. "דברה תורה כנגד עונשין שתלויין בבית דין שלמטה, ודברו נביאים וכתובים [1] לפי שהשעה צריכה". סעיף זה מלמד אותנו את החובה להתחשב בסיטואציה ההיסטורית והביוגרפית שבה מתעוררות הבעיות המוסריות והמשפטיות. הסעיף ממשיך ומאפיין שהנ"ך מלמד אותנו: [2] "[שיש] עונשין שתלויין בבית דין שלמעלה". שכר ועונש של בית הדין שלמעלה, שפעמים רבות הם שונים לחלוטין ממה שלמדנו בספרי ההלכה.

החסיד מסביר את טענתו בדוגמה: "כי איך יתכן שהעני שבשעת רעבון ואין חומל ומרחם עליו והוא מוטל ברעב וגנב לעשיר שיש לו בהמות שה מהעדר שהכתוב אומר (שמות כא, לז) "וארבע צאן תחת השה", וכי ייתכן שהעונש של העני שגנב מהעשיר יהיה זהה לעונשו של העשיר, בעל העדרים שגנב את כבשת הרש של העני. הנוסח כאן, וכך לדאבוננו במקומות אחרים בספר, מקוטע או משובש. למרות זאת המסר ברור. לא ייתכן שלא נתחשב בסיטואציה של שני מקרי הגניבה. בתרגום מודרני, לא ייתכן שאדם שלא מסוגל להחזיר את כספי המשכנתא בגלל מחלה ייענש באותה החומרה כמו "טייקון" שחייב מיליארדים (משום מה נדמה לי שדוגמה זו אינה מוצלחת).

המסקנה היא שדיני ההלכה הם אכן בסיס לכל המערכת המשפטית, אשר חייבת לפעול לפי עקרונות כלליים שמטרתם לשמור על יציבות החברה. אם נכפיל את הלחם שגנב ז'אן ולז'אן בספרו של ויקטור הוגו במספר עלובי החיים, אף מאפייה לא תוכל להתקיים. עד כאן המשפט.

"משה לא דיבר כנגד עונשין שלמעלה אלא כנגד בית דין שלמטה". אולם בשמים שופטים אחרת את הגנב. החסיד מדגיש שהתורה לימדה אותנו במפורש להיזהר מהמערכת השמימית. זאת בביטוי המהווה עיקרון מוסרי נוסף על אלו המוכרים לנו. בפרשת קדושים, באמצע רשימת המצוות, מוסיפה התורה את המילים (ויקרא יט, יד) "וְיָרֵאתָ מֵּאֱ־לֹהֶיךָ". לכאורה תוספת זאת באה להדגיש את המצוות שברשימה. אך לא! החסיד מסביר: "בכל מקום שאמר משה רבנו דברים שבדיני אדם כך ולהפך בדיני שמים… הוצרך לומר אֶת ה' אֱ־לֹהֶיךָ תִּירָא". יראת ה' מנסה להוריד את דיני השמים לאדמה, העולם יהיה טוב יותר אם נעשה זאת.

ציווי היראה ב'קדושים' מעניין במיוחד כי בפסוק שלאחריו קוראים אנו על מהות הצדק: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ". האמנם, פני דל ופני גדול שווים מבחינה פלילית? חייבים אנו לשאת את פני ז'אן ולז'אן הדל? "וְיָרֵאתָ מֵּאֱ־לֹהֶיךָ!".

גמישות נצרכת

פוליטיקה ומשפט או הלכה לא יכולים להסתדר בהרמוניה מושלמת. אנו זקוקים לגמישות שהמשפט חסר. ואת זאת רואים אנו במקרא: "אבל נביאים וכתובים דברו לפי שהשעה צריכה כגון פילגש בגבעה… ודוד… שהרג אותו־שאמר 'אני הרגתי את שאול' (שמ"א ב, ו־טז) בעדות פיו. ואותם שהרגו לאיש בושת ותלה ידיהם" (ש"ב ד, יב). רשימת הדוגמאות מתארכת. כמובן שהדוגמה הקלאסית היא פסק דינו של דוד במשפט כבשת הרש, שבו פוסק דוד "כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת, וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם, עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל". מהיכן פסק?

דוגמה נוספת תבהיר לנו עוד יותר את העמדה החסידית. סיפור כרם נבות עומד לדעתי מאחוריה. אחד האמצעים שנועד לאפשר את הפעילות הכלכלית התקינה הוא הקביעה הקשה של החכמים: "תליוה וזבין זביניה זביני". כלומר, אף אם מכירה מסוימת נעשתה בלחץ או באיומים היא תקפה. אחרת הורסים אנו כל אמון במשא ומתן הכלכלי. והנה חסידי אשכנז מלמדים אותנו ש"אין לך חמסן וליסטים גדול מזה כי על כל מיני צער יחשוב ואהבת לרעך כמוך" (תתתקי"ג). יתרה מזו, לא רק אונס וכפייה אסורים אלא אף לחץ מסוג כלשהו, אפילו שידול דברים או לחץ של בושה, שהרי "על כל אלה יביאך א־להים במשפט", בבית הדין של מעלה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"א שבט תשע"ג, 1.2.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-1 בפברואר 2013, ב-גיליון יתרו תשע"ג - 808, ערכים מלקסיקון יהודי / שלום רוזנברג ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: