מים סוף 
ועד למַשְׁנֵק / יעקב עציון

מקור בתרגום בכ' בחודש סיוון בשנת ד' תתקל"א (1171), בעיר בלואה שבצרפת (blois), נשרפו חיים 31 מיהודי המקום בעקבות עלילת דם. האירוע גרם לזעזוע כבד בקהילות צרפת ואשכנז, ורבנו תם, ר’ יעקב בן מאיר, קבע תענית במועד זה. ר’ אפרים ב”ר יעקב מבון, מבעלי התוספות, כתב קינה המבכה את האירוע בתיאורים עזים.

בין השאר נכתב בה כך: "אוי לי אם אומרה ואהרהר על חוצבי / אוי לי אם לא אומרה מהסיח דאגת לבי // אוי לי כי פנה יום טובי / כי רחק ממני מנחמי וקרובי".

בהמשך מפייט ר' אפרים את ארבע המיתות שבהן לקו ישראל בגלותם, ומוסיף עליהן כהנה וכהנה:

"אני נסקל אני נתקל להצליבי / אני נשרף אני נערף להלעיבי / אני נהרג אני נדרג בחובי / אני נחנק אני נשנק למריבי…".

השורה האחרונה המצוטטת כאן, "אני נחנק אני נשנק", יכולה להישמע כשירה בת ימינו – אך אינה דומה ההשתנקות שמדברים בה כיום לשימוש הפועל שנק במקורות. בלשוננו, השתנקות היא דרך כלל קושי נשימה זמני, שנגרם למשל מהתרגשות. בלשון הפייטן, לעומת זאת, מדובר בתיאור למיתות המשונות שנגזרו על בני עמנו. ואכן, במקורו משמש השורש שנ"ק בהקשרי ייסורים וקושי גדול. השורש המדובר אינו מופיע במקרא, והוא נקרה פעם יחידה בתרגום אונקלוס לתורה.

על פרעה וחילו הטובעים בים סוף נאמר "וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם" – ותרגומו: "וְשַׁנֵּיק ה' ית מִצְרָאֵי בְּגוֹ יַמָּא". רש"י, בעקבות חז"ל, מתאר את קורות המצרים במצולות: "כאדם שמנער את הקדירה והופך העליון למטה והתחתון למעלה, כך היו עולין ויורדין ומשתברין בים". בהמשך מתייחס רש"י גם לתרגום: "וינער – ושניק, והוא לשון טרוף בלשון ארמי". ואמנם, בתרגום הארמי הארצישראלי לתורה (ניאופיטי) מופיע הפועל שנק – וגם כאן זו לו הופעה יחידאית –  בהקשר לעונשם של המצרים, אך ללא זיקה לניעורם בים. כך הוא תרגום הפסוק שבתחילת פרשת בא: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" – "בגלל דתתנון במשמעין דבניכון ובני בניכון מה די שנקת במצריי".

שינוק הוא אפוא מקביל להתעללות, פגיעה בחוזקה. גם בעברית המוקדמת מופיעה המילה תשניק כביטוי לייסורים. נדגים בקיצור מפיוט עתיק לליל הסדר, הנאמר עד היום בחלק מהקהילות (ביניהן יוצאי עירק ותימן): "בהיות אבותינו בתוך מצרים / היו מעֻנּים תחת יד פרעה… וימררו את חייהם בפרך / ובתשניק גדול קצרה רוחם".

מכל מקום, כנראה בשל קרבת הצליל, במרוצת הזמן הזדהו הצורות "נחנק" ו"נשנק" – וכך יכול היה ועד הלשון במילון מונחי הטכניקה (תרפ"ט, 1929) לקרוא למצערת מַשְׁנֵק, על פי השם האנגלי throttle, שעניינו חניקה וחסימה של נתיב האוויר במכונה.

*

הקטע הבא  פורסם במוסף זה בשבוע שעבר. אחת המילים בו מוצאה בארמית ומקורה מתועד בתרגום אונקלוס לפרשת יתרו.

אבל מהי שירה טובה, האם ניתן בכלל להעריך אותה? היכולת להביא את שלא נכנס אל תוך המדיום אך בצורה אמינה ומהימנה, באופן שהקורא כמעט שורט את עצמו לדעת ואומר: 'אבל איך הוא ידע בדיוק מה שאני חש. איך' זה הרבה מעבר ללחיצה לא מחייבת לכיוון ה'לייק' – זה לגעת בממשות.

מצאתם? אתם מוזמנים לשלוח תשובתכם לדוא"ל makorbatargum@gmail.com. ספרים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"א שבט תשע"ג, 1.2.2013

מודעות פרסומת

פורסם ב-1 בפברואר 2013,ב-גיליון יתרו תשע"ג - 808. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: