לא מאחרים, מתעכבים / יעקב עציון

מקור בתרגום

פקקי ענק גרמו לעיכובים ממושכים של התנועה בימי הסערה של השבוע שעבר.

הן המילה פקק והן המילה עיכוב נתחדשו בלשון חז"ל. במסכת שבת למדנו: "ר' אליעזר אומר: פקק החלון – בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקים בו, ואם לאו אין פוקקים בו". הפקק (ישנם מילונים שגורסים: פֶּקֶק) הוא כיסוי, והוא נזכר הן בהקשר של כיסוי חלון (החַלּוֹן במקורו הוא החלל, הפתח, ולא הכיסוי או השמשה הסוגרים את הפתח), והן בהקשר של כיסוי צלוחית, בדומה לפקקי הבקבוקים שלנו ("'ויגל את האבן' – כאדם שהוא מעביר את הפקק מעל פי הצלוחית"; בראשית רבה).

גם העיכוב כאמור הוא חז"לי, ואינו במקרא. הבדיחה הצה"לית אומרת שקצינים אף פעם לא מאחרים, הם רק מתעכבים. ובכן, בתנ"ך מאחרים ומתמהמהים ועומדים, אך לא מתעכבים. השורש עק"ב מופיע במקרא, ועניינו לרוב מִרמה ועָרמה ("כי כל אח עָקוֹב יַעְקֹב, וכל רע רכיל יהלך"; ירמיהו ט), אך השורש עכ"ב מתעכב ונגלה לעינינו בתרגומים הארמיים ובעקבותיהם בלשון חכמים.

לאחר מכת הברד פונה פרעה למשה ולאהרן ומבקש מהם: "העתירו אל ה' ורב מהיות קֹלֹת אלוהים וברד, ואשלחה אתכם ולא תספון לעמוד". וכך צורת הפסוק בתרגום: "צַלּוֹ קדם ה' וסגי קדמוהי רְוַח דלא יהון עלנא קלין דלוָט כאלין מן קדם ה' וברד ואשלח יתכון ולא תוספון לאִתְעַכָּבָא". העמידה מתורגמת כאן בלשון עיכוב, ובפרשת השבוע הנוכחית אנו נפגשים שוב בַּתרגום בהתעכבות, הפעם תמורת התמהמהות ("ולא יכלו להתמהמה" – ולא יכילו לאתעכבא").

בלשון חכמים העיכוב מופיע רבות, הן במובן מוחשי (לדוגמה: "מעשה שעברו יותר מארבעים זוג [בדרכם להעיד על הירח החדש בשבת], ועיכבן ר' עקיבא בלוד"; ראש השנה א ו), והן במובן מופשט, כמונע את קיום המצווה ההלכתית ("שני שעירי יום הכיפורים מעכבים זה את זה"; מנחות ג ו).

אגב הבאת תרגום הפסוק הנזכר נעיר קצרות על המילה "צַלּוֹ" המתרגמת את הציווי "הַעְתִּירוּ". השורש צל"י משמש בקביעות באונקלוס בהקשרי תפילה, תחת הפעלים העבריים 'להעתיר', 'להתפלל' ואף 'לקרוא בשם ה". גם בערבית השורש צל"ו עניינו תפילה. השבוע חל יום פטירתו של ר' ישראל אבוחצירא, הידוע בכינויו "בבא סאלי". מקובל להסביר את הכינוי המפורסם כגזור מהשורש צל"ו הנזכר – והיינו 'אבי התפילה'. ברם, נראה שאין בדברים ממש. הצד"י הערבית נהגית אמנם כסמ"ך עמוקה ולא כצירוף העיצורים ts, כהגייה הישראלית המקובלת של הצד“י – אך אם מקור הכינוי היה בשורש צל“י הוא נכתב היה “בבא צאלי“, ולא ראינו כזאת. מה אפוא פירוש השם “סאלי“? מדובר בצורת חיבה של השם “ישראל“ – כשם שאחיו של ר‘ ישראל, הרב יצחק אבוחצירא, כונה “בבא חאקי“, צורת קיצור של יצחק ותו לא.

* * *

בקטע הבא, שהתפרסם במוסף זה בעבר, מצויה מילה שמוצאה בארמית, ומקורה מתועד בתרגום אונקלוס לפרשת בא:

"לתמיהתי התברר לי שהרב קוק פתוח יותר מתלמידיו הצעירים והוא הסכים לקבל אותי לראיון. התלבשתי כיאות, עם מטפחת ראש ושרוולים ארוכים, אבל כשהגעתי לדירה הקטנה והצנועה מצאתי שם, על ספסלי ההמתנה, אם צעירה נעולת סנדלים, אישה גלוית ראש, תיירים וקהל מאוד מגוון. הרב האיר לי פנים ושאל: יש לך שאלות מוכנות? הוא נטל את הדפים בכתב ידי, קרא אותן ואמר: נענה עליהן אחת אחת".

מצאתם? אתם מוזמנים לשלוח תשובתכם לדוא"ל makorbatargum@gmail.com

ספרים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

פורסם ב-18 בינואר 2013,ב-גיליון בא תשע"ג - 806, מקור בתרגום. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: