ידידות אילמת / חבצלת פרבר

פליט אסיאתי ונכדתו מגיעים לארץ חדשה, שם נוצרת חברות ללא מילים. האיפוק בעלילה לאורך רוב הספר הוא רק הכנה לדרמה שבסופו

נכדתו של מר לין

פיליפ קלודל

מצרפתית: שי סנדיק

מודן, 2012, 115 עמ'

אל עיר מערבית בארץ ללא שם (אולי צרפת?) מגיע מר לין, פליט מארץ דרום־מזרח אסיאתית, גם היא ללא שם. כל שאנו יודעים עליו הוא שברח אחרי מלחמה, לאחר שכפרו, בנו וכלתו – כל מה שהכיר בחייו – נהרסו ולא נותר שריד. בזרועותיו של מר לין תינוקת בת כמה ימים: נכדתו סַנג־דיוּ. הוא מתגורר באכסניית פליטים בני ארצו מכפרים ומחוזות אחרים, זרים. נשות הפליטים מבשלות לו את מזונו, אך איש לא מתייחס אליו מעבר לזה.

הוא בודד, ללא מילה בשפת הארץ החדשה. הוא מעביר את ימיו בשוטטות ללא מטרה ברחובות העיר הנכרייה, או יושב על ספסל באחת המדרכות, נכדתו הקטנטנה עטופה היטב ושמורה בזרועותיו. הוא דואג לה, מאכיל אותה, שומר עליה מפני הקור הצורב ומפני חוטפי ילדים. על הספסל הוא פוגש יום אחד איש שמן וגדול, מקומי בשם בארק. השיחה ביניהם חד־צדדית: מר בארק מדבר בלשונו, מר לין מקשיב, שותק ולא מבין מילה. הוא אינו יודע את שפת הארץ החדשה. הוא רק מחייך. רק מילה אחת הם לומדים זה בשפתו של זה: "יום טוב" בשפת הארץ החדשה, "טאו לאי" בשפתו של מר לין.

מר בארק חושב בטעות ש"טאו לאי" הוא שמו של המכר החדש שלו. ולכן הוא משתמש בו בכל הזדמנות, ומבחינתו של מר לין ללא שום צורך ובאופן מוזר. את שמה של התינוקת סַנג־דיוּ שומע מר בארק, משבש ומפרש כ־sans Dieu"“ – ללא א־לוהים. בהדרגה הופך האיש השמן לידידו של מר לין ולמתווך בינו לבין ארץ הגלות החדשה.

הסיפור נכתב כאילו דרך עדשת מצלמה: מה שמר לין רואה, מה שהוא מבין. רשמים, מראות, קולות. מעט מחשבות. בעיקר תמונות של פני השטח. מה שניתן להסיק ממראה עיניים בלבד, כשלא מבינים את השפה ואת הסימנים. העלילה איטית מאוד, כמעט סטטית. כמעט חסרת התרחשויות ובעיקר – כמעט ללא רגשות. בדומה לפניהם של בני המזרח הרחוק, שאינם מניחים לפניהם להביע מה שהם מרגישים ונמנעים מהבעת רגשותיהם האמיתיים. הכול מתרחש כביכול מתחת לעור.

בריחה בפיג'מה

האירוע הראשון שמכה קצת גלים ומרעיד את פני השטח מתרחש רק אחרי כמחצית מן הספר הצנום הזה, וגם הדרמה הזאת מינימליסטית, מילולית בעיקרה. לא ההתרחשות עצמה אלא זיכרון של התרחשות: מר לין ומר בארק יושבים ליד הים. געגועיו של מר לין אל ארצו מתגברים עליו והוא נוקב בשמה. השם הזה מעורר במר בארק זיכרונות יפים ובעיקר קשים, והם מביאים אותו להתפרצות עזה של רגשות בושה, אשם וחרטה. הוא מספר על כך למר לין, מבטא את האירועים ואת רגשותיו, בשפתו. אך מאחר שמר לין אינו מבין מילה, הוא מפרש את הדברים בדרך שונה לגמרי מתוכנם האמיתי, והופך את הסצנה הקשה והמדכאת של אשמה וחרטה לסצנה חיובית של תקווה.

האירוע הדרמטי הבא – כאשר גם מר לין, כמו הקורא, אינו מודע מתחילה לשינוי הקיצוני שעומד להתחולל – מביא את מר לין מאכסניית הפליטים אל טירה מוקפת בגן ומסביב גדר, שער ושומר. מר לין רואה את עצמו כאיש זקן אך אקטיבי ובעל שליחות – לשמור על נכדתו ולגדל אותה. אך הוא מוצא את עצמו בבית זקנים מן הסוג הישן – מסדרונות וגרמי מדרגות רבים מספור, "גברים ונשים קשישים, כולם לבושים באותם חלוקים כחולים", וכשהם יושבים בחדר האוכל, "הם אינם רואים דבר. חלקם רוכנים מעל צלחתם. אחרים, מבטיהם אובדים בנקודה מרוחקת… איש אינו מדבר, דממה מוזרה שוררת…". בין הזקנים האילמים, האטומים האלה, רק מר לין חי, פעיל ומתכנן תוכניות. הוא אינו רוצה לגדל את נכדתו בסביבה כזאת. הוא רוצה לברוח משם ולמצוא את חברו, האיש השמן.

סיפור הבריחה מן הטירה מכמיר לב. הבגדים הפרטיים של מר לין, שאיתם הגיע לשם, נלקחו ממנו כבר בערב הראשון והוחלפו ב"מדים" של הזקנים: חלוק ופיג'מות. אבל זה לא עוצר אותו. לבוש ב"פיג'מת יום" ובחלוק הכחול, הוא יוצא לדרך. הוא מגלה כושר פיזי יוצא דופן של איכר פשוט, ותושייה מופלאה. כדי לטפס על הגדר ולברוח הוא קושר את נכדתו על גבו, כדרך שהנשים מכפרו נשאו את התינוקות כשהלכו לעבוד: "הוא מקפל את חלוקו ומניח בו את הפעוטה… קושר ומהדק את החלוק מאחורי גבו. כך מוצמדת הנכדה אל גב סבה. היא אינה יכולה ליפול…".

מר לין מצליח להימלט, והוא מתחיל לשוטט בעיר הגדולה, הזרה. מחפש את הרחוב של אכסניית הפליטים, את הספסל שעליו ישב עם ידידו. לבו של הקורא יוצא אל הזקן הזה, בפיג'מה ובנעלי הבית מבית הזקנים, המשוטט ברחובות, נתקל בבור ביוב פתוח ומאבד את נעלו האחת ונראה כמו נווד־חסר בית עם תינוקת קשורה על גבו. מישהו אפילו תוחב מטבע לידו: חושבים אותו לקבצן.

המתח שנוצר לקראת סוף הספר שונה ממה שחווינו לאורכו במשך כארבע חמישיות מן הספר, דווקא משום שהעלילה הייתה מינורית וכמעט חסרת דרמות, וכל העת חיכינו שמשהו יקרה סופסוף. בפרק האחרון חל שינוי. נוצר מתח מן הסוג המוכר – מתח של "מה יקרה עכשיו?"

לבו של הקורא יוצא אל הזקן המחפש את הספסל שעליו ישב עם ידידו צילום: Thinkstock

לבו של הקורא יוצא אל הזקן המחפש את הספסל שעליו ישב עם ידידו
צילום: Thinkstock

מינימליזם איכותי

קלודל, סופר ובמאי סרטים, בונה ומחזיק את המתח, ובייחוד את זה של היעדר־העלילה לאורך הסיפור, באמנות נדירה באיכותה. כבר הכרנו אותו, ואת כשרון המספר־האמן שלו, בספריו הקודמים, שזכו לתרגומי מופת מן השורה הראשונה: 'הנפשות האפורות' (כתר) בתרגום ניר רצ'קובסקי, 'הדו"ח של ברודק' (מודן) בתרגומו של שי סנדיק, המתרגם הנוכחי. שני הספרים הקודמים היו עשירים בהתרחשויות, דמויות ותיאורים, ובעיקר מבוססים על עלילות מרתקות (גופה של ילדה בת עשר שמתגלה בעיירה האחת; איש זר, תימהוני, שנרצח בעיירה האחרת). אבל בספר הנוכחי לכאורה אין שום דבר מיוחד. יצירה מינימליסטית עם שניים וחצי גיבורים: פליט זקן עם תינוקת שמתיידד עם איש שמן על ספסל.

אבל במינימליזם הזה כלולים הרבה סיפורים, רובם מרומזים: סיפור על מלחמה אכזרית, על הרס חברות ותרבויות שלמות. סיפור על הגירה ופליטות, על איבוד שורשים ועל מי שאינו יכול להכות שורשים חדשים. על מכאובי הזקנה, על בדידות, על אלמנוּת. על המחיר האנושי של כל אלה.

במונחים קולנועיים, זהו סרט שחור־לבן בגוני אפור. אין ספק שלפני עיניו של הבמאי קלודל,  בדמיונו היוצר, היו תמונות: של הכפרים והאנשים בארץ ההיא, לפני המלחמות ואחריהן; של הילדים היתומים, העירומים הנמלטים מההפצצות, של סירות הפליטים; תמונות מסרטים דוקומנטריים, מצילומי עיתונות. הספר מרמז על התמונות, גורם לנו להעלות אותן מזיכרוננו, הזיכרון הקולקטיבי של המאה העשרים.

רק בסיומו של הסיפור נגלה פתאום 'תחתית כפולה'. דברים שראינו, שחשבנו שידענו, מתגלים כאחיזת עיניים. אמנם גם ההיפוך הזה, כמו הסיפור כולו, אינו ממש דרמטי או קיצוני. ועדיין, צריך אולי לשוב ולקרוא מהתחלה, לחפש רמזים לסוף המערער, להעריך מחדש את הדמויות והיחסים ביניהן ואז להבין את עומק הטרגדיה שטמונה בספר דק־הממדים הזה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' שבט תשע"ג, 18.1.2013

פורסמה ב-18 בינואר 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון בא תשע"ג - 806, סיפורת ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: