שש שנים של לימוד הלכות איסור והיתר, שבת ונידה ובחינה בפני רבנים הביאו אל קו הסיום את מניין הנשים המצטרפות כשוות אל השיח ההלכתי-פסיקתי

שש שנים למדו נשים הלכות איסור והיתר, שבת ונידה, ונבחנו עליהן בפני הרבנים דוד סתיו, ברוך גיגי וחיים אמסלם. חלוקת התעודות לא לוותה בהצהרות לוחמניות, ורוב הנשים היו נבוכות מעצם המעמד, אבל הייתה אווירה חגיגית. "אני מתרגשת מהכניסה ל'מטבחון'", הודתה בכנות חנה פרידמן, אחת מבוגרות תוכנית ההלכה לנשים של 'בית מורשה', וביטאה את המשמעות של האירוע: הצטרפותן של נשים לשיח ההלכתי.

עולם לימוד התורה לנשים התפתח באופן משמעותי בעשורים האחרונים, אבל מהפכת לימוד הגמרא נעצרה בשולחן ערוך. למרות ריבוי המדרשות לנשים, מעטות המשיכו בלימוד ההלכה התובעני, ולמעשה לא הייתה בנמצא מסגרת ללימודי הלכה גבוהים לנשים. בודדות לומדות באופן עצמאי, ומבחני ההסמכה לרבנות, הפתוחים בפני כל בחור ישיבה, עדיין חסומים בפני נשים.

"אין בעיה הלכתית בכך שנשים תפסוקנה". לימוד בבית המדרש צילום: דבי קופר

דמות הלכתית

הסנונית הראשונה הייתה הכשרת טוענות רבניות על ידי מדרשת לנדנבאום, שלראשונה אפשרה לנשים להיות מיוצגות בבתי הדין הרבניים על ידי נשים. השלב השני היה תוכנית 'יועצות הלכה' של מדרשת נשמת, שהתמקדה בהלכות נידה והקימה קו חם שבו נשים יכולות להתייעץ בחופשיות עם נשים בנושא כל כך אינטימי. התוכנית של בית מורשה פרצה את תחומי ההלכה ה'נשיים', והחלה מהבסיס של לימודי סמיכה: איסור והיתר. אבל זו לא הייתה המטרה המוצהרת מלכתחילה. "לא סימנתי יעד נוסף כדי לקדם נשים, אלא נעניתי לצורך שעלה מהשטח", מספרת הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי, ראש בית המדרש לנשים בבית מורשה. "לאחר כמה שנים שבהן לימדתי נשים, באופן טבעי תלמידות שלי שראו בי דמות הלכתית החלו לשאול אותי שאלות, ושיערתי שגם חברות שלי נמצאות במצב דומה. הרעיון היה לעזור לנו לענות לתלמידות שלנו".

העובדה שמדובר בנשים שמלמדות ולא יכולות להתפנות באופן מלא הולידה תוכנית בת יום אחד בשבוע עם שיעורי הלכה סביב הסימן השבועי. קצב הלימוד הוא תובעני, סימן בשולחן ערוך שהנשים נדרשות ללמוד לבד בבית במשך השבוע. אך החיסרון של קוצר הזמן הוא גם היתרון של התוכנית. "בגלל שמדובר בנשים שמלמדות הרבה שנים, הן ברמה גבוהה, לא צריך להתחיל מאפס והכול נקלט מהר", אומרת טיקוצ'ינסקי. עם השנים הצטרפו עוד נשים, מרקעים שונים – פסיכולוגיה, אמנות, עבודה סוציאלית, הוראה – והדבר תרם ללימוד עשיר ופורה. השיעורים עצמם מתמקדים בהשתלשלות ההלכה ובשיקולי פסיקה ופחות עוסקים בפרטי ההלכה. "מה שהתכנית נותנת הוא מבט מלמעלה על ההלכה. הלומדות מקבלות כלים של רוחב דעת יותר מאשר סיכום שיטות של הסימן. מסתכלים על שאלות הרוחב".

המבחנים היו שלב משמעותי מבחינת התוכנית, למרות שהם לא היו חלק מהתכנון הראשוני. "בהתחלה לא חשבנו שנשלח את הלומדות להיבחן אצל רבנים. היה לנו חשוב רק לתת להן את היכולת והכלים ההלכתיים", אומרת טיקוצ'ינסקי. "לאט לאט הבנתי שחשוב שהן תיבחנה, כדי שהן יתכוננו כמו שצריך". אבל התרומה הגדולה של המבחנים הייתה המפגש בין הרבנים הבוחנים ללומדות: "במשך שנים לא היה שיח בין עולם הלימוד הגברי והנשי, הישיבות והמדרשות הם שני עולמות מקבילים. מבחינת הרבנים, המפגש עם נשים משמעותיות שמסוגלות להגיע לרמת לימוד גבוהה שינה משהו בתפיסת עולמם".

טיקוצ'ינסקי מציינת כי לא היה רב שהיא פנתה אליו שיבחן את הלומדות והוא סירב להצעה. לדבריה הרבנים התרשמו עמוקות מהמוטיבציה של הנשים ללמוד תורה לשמה, ולא לשם התנגחות והתנצחות, דבר שתרם לקבלה של הנשים. "אחרי המבחן הם מבינים שזה סוג של שיח שהם יכולים לנהל עם נשים".

מדברת עם רב

גם מבחינת הלומדות, המבחן היה חוויית שיא. "כשישבתי להיבחן אצל רבנים התרגשתי שאני מדברת עם רב בשפה שלו, דיון על רמה, ושיכולתי לנהל את השיח הזה ולהישמע אינטליגנטית", אומרת רחל וכטפוגל, רכזת בית המדרש באולפנת אמי"ת נגה.

שקלתם לעתור לבג"ץ במטרה לאפשר ללומדות לגשת למבחנים של הרבנות?

"לא, ממש לא. אנחנו לא אנשים של מלחמות. למה הן צריכות יותר מזה?", עונה טיקוצ'ינסקי. "אין בעיה הלכתית בכך שנשים תפסוקנה. מה שהן יודעות מותר להן להגיד. יש מגבלות שנשים לא מעידות ולא משמשות דיינות. בשביל לפסוק הן לא צריכות יותר מלדעת". גם פרידמן לא חשה צורך לקבל את החותמת של הרבנות. "אבא שלי קיבל תעודת רב בדיוק כמו שאני קיבלתי, הוא למד ונבחן אצל רב".

אחד הבוחנים הוא הרב ברוך גיגי, ראש ישיבת הר עציון. הרב גיגי מלמד שנים רבות שיעורי הלכה במדרשות לנדנבאום ומגדל עז, ומבחינתו אין שאלה לגבי לימוד תורה לנשים. "זה מעבר לשאלה. אם הן יכולות להיות פיסיקאיות טובות, הן יכולות להיות פוסקות טובות", הוא אמר בערב הסיום, וטען כי ייתכן שמדובר בחלק ממצוות עבודת השם על פי ספר המצוות של הרמב"ם. "יש מחלוקת אם עבודת השם היא תפילה או תלמוד תורה, ועד המגן אברהם אף אחד לא העלה בדעתו שיש הבדל בחיוב בין גברים לנשים". בעיניו "לימוד תורה של נשים משוחרר מכל מיני עכבות ומניעות, ועם ישראל כולו מתברך מהלימוד".

מניעים ומשמעות

הרב גיגי מעיד כי לימוד הנשים השפיע גם על האופן שבו הוא מלמד גברים. "פעם הייתי מלמד סוגיה שפלוני עשה כך וכך והשאלה מה דינו. הגברים היו מתעמקים באוקימתא, אבל הנשים היו שואלות מה המניעים של פלוני. פעם הייתי עונה להן שאת פלוני נשלח לפסיכולוג שיבדוק למה הוא עשה את המעשה, אבל אותנו לא מעניין למה אלא מה המשמעות מבחינה משפטית. עם השנים אני שומע קולות אחרים בסוגיה, צלילים מיוחדים שלאט לאט למדתי להיות יותר רגיש אליהם, וזה מחלחל גם אל הבנים".

התוכנית בנויה כך שכל שנה לומדים סדר אחר. יש נשים שלמדו מספר סדרים ויש כאלו שלמדו רק אחד. הגמישות הזו, שמאפשרת לנשים להצטרף ולעזוב את התוכנית, מנמיכה את היומרות להגדיר אותה כתוכנית סמיכה, אלא כתוכנית שמאפשרת לנשים ללמוד הלכה לעומק. זו חלק מהסיבה שאין התעסקות בתארים שלהן יזכו הנשים שיסיימו את התוכנית, "רבה", "רבנית", "חכמה", ומצד שני גם אין התנגדות מצד הממסד הרבני.

הענווה והצניעות שבהן הנשים מתייחסות ללימוד קשורות גם לנקודת התורפה שלהן: פערי שנות הלימוד בין הגברים לנשים. וכטפוגל למשל פתחה את דף הגמרא הראשון לאחר שסיימה תואר ראשון בכלכלה ושני במנהל עסקים. היא למדה בנשמת, מת"ן ובית מורשה, וכיום היא מורה לגמרא באולפנה אמי"ת נגה בבית שמש ורכזת של מדרשת אפיקים לצעירות. היא הגיעה לתוכנית מתוך רצון אישי ללמוד הלכה, אך היא לא מתעלמת מההיבט הציבורי הרחב יותר: "היום אני מבינה את החשיבות של לימוד ההלכה לנשים, כי השיח בציבור הדתי לאומי קיים בממד ההלכתי. אם אני רוצה להיות חלק מההתפתחויות הדתיות הלכתיות אני צריכה לדעת את השפה. גם אם לא אגיע לרמה שהייתי רוצה כדי להיות שותפה לתהליך, לפחות אבין את המושגים שמדברים בהם".

בעיניה, התוכנית היא מקום בעל השפעה לטווח ארוך: "גם אם אני לא אהיה פוסקת, אני חלק ממהלך של הכשרת נשים. אנחנו מגדילות את מספר הנשים שלומדות, מעלות את הרמה ונאפשר לנשים שיבואו אחרינו להגיע לרמה של פסיקה". כמורה לגמרא של נערות בתיכון, המטרה שלה היא לצמצם את שנות הפער בין גברים לנשים כבר בגיל צעיר, דבר שהיא מקווה שיוביל להעלאת רמת הלימוד במדרשות.

הדרך עד לאישה פוסקת עוד ארוכה, אבל ייתכן שדווקא השינוי האיטי, ללא מלחמות, הוא שהופך את התוכנית של בית מורשה לכל כך משמעותית, ומאפשר לנשים להתקדם בעולם ההלכה ללא התנגדות. פרידמן מצביעה על כך שכשהוקם ארגון בית הלל הוא ספג ביקורת מכל מיני זוויות, אך העובדה שנשים חברות בפורום באופן שווה לא עוררה ביקורת. "אולי אני חיה בבועה ליברלית, אבל גם בבית הלל אני לא רואה אף אחד מאוים מנוכחות נשית. ברוך השם הגענו לשלב שבו העולם הדתי מחכה. ברגע שיצוצו נשים שראויות לתואר, הוא מחכה להן".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',כ"ט טבת תשע"ג, 11.1.2013