תגובות לגליונות קודמים

חושים – מופת לדורות

בתגובה ל'משחקים של כוחמאת עוז דוד בלומןגיליון פרשת ויחי

טבעי שבלומן, שהוא יהודי בן זמננו, יגלגל בזכות עשו שמבזה את אבי-כולנו, ויכתוב:

“תביעתו של עשו להיקבר במערה מצביעה ככל הנראה על חרטה… אין מדובר בכוחות אלימים, אלא בסדר חברתי מקובל. בתביעתו לקבל את החלק המגיע לו… שב לחיק המשפחה והחברה!”. במלאכי (א’ ג’) מוערך עשו כך: “הלא אח עשו ליעקב נאום ה’ ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי”.

בלומן נותן שפע אפיונים שליליים לחושים: מהיר וגס, חסר סבלנות, אלים, חסר פשרות, אינו מבחין בכוונות הטובות של אויבו, איש ההמון הגס, בעל תפיסה אלילית קמאית. בקיצור, כך במקור, חושים הוא ג’ק ספארו שודד הים, אייקון התרבות האמריקנית תוצרת אולפני וולט דיסני.

מהמדרש ברור שעשו, שידע ששטר המכר יגיע, כבר הכין תואנת שווא חדשה. לא הציע אפשרות חלופית לקבורת יעקב. מצדו שיזרקו את גופת יעקב לכלבים! על מה מתבסס השבח לעשו והגנאי לחושים? על כלום.

יעקב נהג כחושים. אברהם הרחיק בנועם את לוט אהובו. אך לגבי עשו: “וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו” (בר’ לו ו). “מפני”, לא “למען”, ומכאן תרגום יונתן שעשו גורש בכוח. כשדינה נחטפה, יעקב, בגלל הערכת כוחות שגויה, לא תקף, אך גם לא פנה לחמור. לאחר מעשה קיבל בשתיקה את דעת בניו שהרוצה להתקיים חייב לפגוע בתוקפן, ושיבח דרך זו: שמעון ולוי אחים – לדינה (ראו אונקלוס), ובירך רבים מבניו ביכולת לחימה.

המניע לכתיבה התמוהה נחשף בסוף המאמר: “קיימים אנשים מסוגו של חושים, האוחזים בהשקפת עולם אלילית, אינסטינקטיבית ואלימה, ומטפחים את הכמות על חשבון האיכות”. העמימות המלאכותית נועדה לתת אליבי לכותב שמתאר כך את אלו שלא מסתפקים באיכות: סביון וכפר-שמריהו, ורוצים כמות חסרת-איכות: מערת המכפלה, בית-אל ושילה! ולא נתקררה דעתו עד שכתב שראוי לטפל באנשי הכמות לפי “לקחי השואה”! רעיון תואם אמנת אש”ף, התקפה כיום, שאנו ‘עושים שואה’ לערבים.

הניסיון מלמדנו שכשרואים שימוש בתנ”ך ובחז”ל למטרות שכאלה המקור אומר את ההפך המוחלט. ואמנם, בציטוט הושמט הסבר חז”ל לאגדה: “קפצו עיניו (של עשו) ונפלו על רגלי יעקב, פקח יעקב עיניו וצחק, והיינו דכתיב: ‘ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע’” (תהלים נח, יא). ממש כבתיאור המקרה.

 המסר של המדרש: אין להטות אוזן ללוחמה הפסיכולוגית של האויב גם כשרבים, כל בני יעקב, נסחפים. אין לרוץ כאיילה שלוחה ולחפש אמרי-שפר לריצוי האויב. צדיק רואה בחושים מופת לדורות.

גדעון ארליך

——–

לצמצם את השנאה

בתגובה ל'מנין היוהרהמאת אברהם וסרמןגיליון פרשת שמות

הרב אברהם, בעקבות דבריך אציע לך לעיין שוב במאמרי ולבחון האין הוא נסמך על חז"ל וראשונים, או שמא אינו פרשנות לדבריהם. בנוסף לכך, דיוני אינו בעשו האיש שכן מכיר אני בכך שאי אפשר לי לדעתו בשל אופקי הפרשני הצר והמצועף. אני דרשן. עשו עבורי, כפי שחז"ל טרחו לחנכני, אינו האדם הריאלי. הוא דמות מיתית. הוא מי שבהקשר אחד נדון ברותחין כאנס וכרוצח, ואולם בין כפליו מצויים גם אי אילו אפשרויות שיש בהן כמיהה להורות, לאחווה ולשיבה.

שאם לא כן, מפני מה דנו חכמים את יעקב ואת בתו דינה לאונס על שלא השיא אותה לעשו? האם היית משיא בתך לרוצח ואנס שביקש אך זה הרגע להורגך במלתעותיו הארסיות? מפני מה יצדיקו חכמים, בימי המן, את דין הקב"ה לגזירת כליה על ישראל, שכמותה לא הייתה כאלפיים שנה מאוחר יותר? האם רק בשל כמה דמעות תנין ונהמות צבוע שהוריד עשו?

מפני מה יאמר רשב"י שכל גדולת עשו, מלכיו, אלופיו ונחת חייו, בדין ניתנו לו מפני מעלת כיבוד הוריו? למה יאמר רשב"ג נשיא ישראל שכל מאמציו לא יספיקו לעמוד באחד ממאה ממעלת הכיבוד שכיבד עשו את אביו? אם פשט חזיר זה טלפיו וצד אביו בפיו הניגר כפי שרש"י מתארו האם נכון שיהיה מושא לקנאת רשב"י, רשב"ג ושאר החכמים? הלזה ייקרא כיבוד הורים? הרי 'ארור משגה עיוור בדרך'!

האלו "פני א-להים" שיעקב עצמו מייחס לפני הרשע האדומים מהדמים הרבים ששפך?

אלה הדברים שעמדו בפני הזוהר אליבא דהרמח"ל ועליהם נתייסד ונתפרש מאמרי:

כשרשב"י פתח (ללמד) בסודי הסודות הזדעזע המקום והחברים רעדו … "ואלה המלכים אשר מלכו באדום וכו'"… ומי יזכה להבינו מפני שהוא עדות על האמונה כולה. תפילה ברצון תהא שלא יחשב למגלה (הסוד) לחובה (זוהר ח"ג, קכח).

ומבאר הרמח"ל:

דע כי הפרשה הזאת היא כוללת באמת שורשי ההנהגה. ולכן אמר באידרא דהיא סהדותא על מהימנותא דכולא ואפרשלךסודהאמונההזאת. כי הנה כתיב: "אל אמונה ואין עוול" (דברים לו, לב) והוא כי הקב"ה מנהג את עולמו בכמה גלגולים עמוקים והכל באמונה, לתת לכל אחד לפי מעשיו ממשואף על פי שנראים הדברים קשים וזרים להבין דרכם, כי דרך רשעים צלחה והצדיקים בשפל ישבו. אך הכל ינהיג בהנהגה נאמנת להשיב כל דבר על בוריו… ואין שום דבר בעולם נעשה רע לבריות, רק הכל לטובתם… ותראה היאך הקב"ה סידר דברי תורתנו הקדושה, כלל אותה בפרשה אחת קטנה ששום אחד לא ישגיח עליה (אדיר במרום, ילקוט ידיעות האמת, ח"א עמ' שיג).

ולו יהיה כדבריך, האם ננעלה תשובה ממי שאנס ורצח בצעירותו ? ומעי מתהפכים, כיצד יצאה מפלצת כזו מזרע קדוש ועולה תמימה -מצדיק בן צדיק: יצחק. איזו קטגוריא רחמנא ליצלן על דרכו החינוכית?! האיש שחז"ל (שבת, פט, ב) מצביעים עליו ואומרים: "אבינו אתה", בניגוד לאברהם ויעקב המוותרים על בניהם (בני ישראל) בשל סירחונם.

ואם מצאו חז"ל, הרמב"ן והראשונים ב"אנגרייתו של אברהם", ב"ברכתו של יעקב" ב"קפדנות שרה", ב"השתחוויות יעקב", "בהפלייתו בין הבנים" ובעוד מקרים מקום לביקורת – תורה היא וללמוד אתה צריך. לא מפני שביקשו חלילה וחס לשפוט את אבותינו הקדושים כי מאי דהווה הווה. אלא מפני שביקשו לעצב דורות אחרונים. כדי שיהיה מעשה אבות סימן ומדריך לפרשנות הבנים. כך נהגו ומנהגם של חז"ל – תורה היא.

הרב אברהם, כל כולה של הפרשנות שהוצעה באה מחז"ל ושבה דרך המקרא אל חז"ל (אף שיש מקום למדרש פשוטו). וברי לך כלכל בר בי רב שכל הבטה בדברי חז"ל והמקרא היא עצמה מעשה פרשנות החוזר ומפרש את המקרא וחוזר חלילה. לא נעלם ממך כי כל המקורות המובאים במאמרי ועוד רבים אחרים שפאת המקום לא הכילתם נמצאים בד בבד עם המקורות שצדו את תשומת לבך בים החז"לי הגדול, וכי יש רבים מהם שאינם עולים בקנה אחד, או שמא עולים הם ומכוונים רק בהקשרים שונים ומבחינות שונות. הנה למשל לימדנו רבי יהודה הנשיא כי מה שנאמר "ואת עשו שנאתי" לא חל במקרה של אנטונינוס ודומיו, אף שהיה גנטית בן אחר בן יוצא ירך עשו המשוקץ, וכן יחול על אדריינוס שחיק עצמות. האם אין לילך בדרכו?

כל שביקשתי הוא: היה מודע לבחירות הסלקטיביות שלך, הבן את תוצאותיהן החינוכיות בנסיבות המשתנות והיה אחראי להן. זאת מבלי למצוא נחמה והסתרה במדרש אקראי וסלקטיבי שבחרת כמי שאנוס על פי הדיבור.

‘אור הישועה הזרוחה’ מחייב אותנו שלא להפטיר ולפרש כמאות שנות אשתקד בגלותנו, אלא להביט בתורה שהביטה אל “אחרית הימים”, ובעיקר להעמיק בחז”ל על מנת שאופן פרשנותנו אכן יוביל לצמצום “השנאה והקטטה” כלפי חוץ. והעיקר, ואיני יכול להימלט מהעיקר, צמצום “השנאה והקטטה” שאוכלת בנו ולעינינו כל יום מבפנים. רק רציתי לרמוז שהיא גם תוצר בחירתנו הפרשנית. אכן נודע הדבר! סוף סוף יום אחד נצטרך להיות ‘אור לגויים’ וכמו ציוני דתי טוב, רצוי שיהיה זה מאתערותא דלתתא.

ראובן הכהן אוריה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',כ"ט טבת תשע"ג, 11.1.2013

פורסם ב-13 בינואר 2013,ב-גיליון וארא תשע"ג - 805, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: