הבריון שלא הצליח לו / חיותה דויטש

מנהיג אמיתי נבחן בנכונות ללכלך את הידיים ולהסתכן כדי לשנות מציאות עקומה. כך בפוליטיקה, בדרמה הטלוויזיונית וגם במנהיגותו של משה

הבה ונקפיא רגע אחד מתוך הסיטואציה המוכרת – הרגע שבו מבקש ה' ממשה המפוחד ("וינס משה") לאחוז בזנבו של הנחש. כמה אומץ וכמה אמונה נדרשו שם ברגע הזה. רגע מכונן, וסמלי כל כך, שבו אדם נענה לשליחות, מתגבר על פחדיו והופך למנהיג שמטה בידו.

*

כשראש הממשלה הנבחר נכנס, כל היושבים בחדר קמים ממקומם, ומוחאים כפיים. ישיבה ראשונה של ממשלה נבחרת, אחרי בחירות לא קלות ואירועים קשים שגרמו להקדמתן.

"איני ראוי לזה, לא עשיתי דבר, תודה לכם", אומר ראש הממשלה הנבחר. איש צנוע.

"הבה נדבר בכנות", אומר אחד המשתתפים הבכירים. "אין פה מישהו אחר מלבדך שהיה מצליח לעשות זאת".

"זה היה גבולי", אומר חבר מפלגה בכיר אחר ליושבים סביב השולחן, "אבל אנחנו עדיין בממשלה. אם אתם יושבים כאן. אתם חייבים לאיש הזה את משרתכם".

"החדשות הטובות", אומר ראש הממשלה הנבחר, עם שוך מחיאות הכפיים, "שהארץ עדיין מאמינה בנו, אבל המלאכה לפנינו עוד רבה".

"רק מילת אזהרה, לפני שכולנו נפשיל שרוולים", פונה למנהיג החדש אחד ממתחריו הערמומיים, "זכית בנקודות רבות במהלך הבחירות בגלל הדרך שבה דיברת נגד ההתנהגות הפרועה של העסקים הגדולים, ואין פה אחד שיחלוק עליך, אבל זו הייתה מערכת בחירות, וכאן" – הוא מביט סביבו – "ממשלה".

"כלומר?"

"עלינו לזכור מי הם ידידינו".

זו אינה סיטואציה ישראלית, אם חשדתם. מדובר בסצנת פתיחה של הפרק השני בסדרה הבריטית (בי-בי-סי) 'מדינה סודית'. שמו של ראש הממשלה הנבחר הוא טום הוקינס ועד לפני שלושה שבועות הוא היה סגן ראש הממשלה, איש מאופק, צנוע ולא שאפתן כחבריו, שניסה להבין את פשרו של פיצוץ ענק באחד המפעלים הגדולים במדינה, פיצוץ שעלה לתושבי העיר בהרוגים רבים. מותו הפתאומי של ראש הממשלה הקודם בהתרסקות מטוסו הוביל את בריטניה לבחירות חדשות, שבהן זכה באופן מפתיע הוקינס השקט וההגון (גבריאל בירן). המטוס שבו טס ראש הממשלה המנוח היה שייך לאותה חברה אמריקנית שבבעלותה המפעל הענק שהתפוצץ, ופה כולם מתחילים לחשוד, במיוחד הוקינס, שמחליט לחקור את העניין. מתברר שמדי פעם העם מזהה מנהיג שאכפת לו באמת, כזה שמוכן להסתבך, ללכלך ידיים ולהסתכן.

איני יודעת איך תתפתח הסדרה הזו, שרק התחילה, ולמי יעניק ראש הממשלה הנבחר את נאמנותו, אבל ברור לחלוטין שהיא מזמנת דיון על מנהיגות וטיבה. ממש כמו פרשות השבוע של הימים האלה. אלו שנקראות בבית הכנסת, ואלו שנקראות מעל דפי העיתונים.

מתוך הסדרה 'מדינה סודית' באדיבות יס

מתוך הסדרה 'מדינה סודית' באדיבות יס

קשה לנשום

העיסוק בבני ישראל הנאנקים, במשה ובאהרן, בפרעה ובחרטומיו, מעמיד בצל אפיזודה מנהיגותית נשכחת. כוונתי לשיחה הקצרה, המוכרת, בין כהן מדיין לבנותיו, שמסתירה עולם שלם: "מדוע מיהרתן בוא היום", שואל אבא יתרו. "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", הן עונות.

רועים? יתרו לא מופתע. הרושם הוא שהוא מודע היטב לסיטואציה ולהשפלה שהן חוות מדי יום בלכתן להשקות את הצאן. אם יש הפתעה – היא מצויה בחריגה מהשגרה ("מדוע מהרתן בא היום?"). והשאלה הכל כך מתבקשת פה היא – סליחה, אבא, הכהן והמנהיג יתרו – איפה היית כשבריונים הפריעו לבנותיך להשקות את צאנן? למה הן היו צריכות לחכות לבואו המזדמן של זר מוחלט כדי שיפתור את הבעיה הקטנה שלהן?

יתרו הרי יודע דבר או שניים על הנהגה, כנלמד מעצותיו הטובות למשה בהמשך, אבל מנהיגותו שלו עצמו, ככהן מדיין, לא נידונה דיה. הוא הרי לא עושה מאומה כדי לתקן את המפגע המוסרי שמתרחש מדי יום בחצר הקדמית שלו. מי יודע למה? אולי הוא מפחד להסתבך פוליטית עם קרובי המשפחה של הרועים הבריונים? אולי המצב הפך שגרתי כל כך שאף אחד כבר לא שם לב שמדובר באלימות והצקה? לעולם לא נדע.

לכל תקופה בריוניה שלה. יש בריונים בחליפות, שעומדים בראש תאגידים מושחתים ורודפי כסף, יש בריונים שמסתובבים ליד בארות ומציקים לנשים. מנהיג אמיתי לוקח סיכון אישי כדי לשנות מציאות עקומה, מנהיג פחדן מאפשר לה להמשיך. כמנהיג, יתרו הוא תמונת ראי הפוכה למשה. משה הוא משה, וההתעלמות ממעשה עוולה מנוגדת לדי-אן-איי שלו. נראה שבמתכוון מעמיד הכתוב את שתי הדמויות זו כנגד זו. משה מוכן לשלם את מחיר מלחמתו באי הצדק – וגם שילם בבורחו ממצרים – יתרו לא. מנהיג לא יכול להיות פחדן. מנהיג טוב, מלמד ה' את משה, מסתכן ותופס בזנבו של נחש, וכך  הופך אותו למטה, ואת עצמו – למנהיג האוחז בו. בסצנה מפורסמת מהסרט צ'יינהטאון של רומן פולנסקי, חושד הגיבור (ג'ק ניקולסון) שמשהו רקוב בעיר שלו. כשהוא ניגש לבדוק מקרוב את השתלטותו של האיש החזק והעשיר על קרקעות ומקורות מים – אמצעי המחיה של העיר – הוא חוטף מכות מבריונים, ונאלץ לחבוש את אפו המדמם. "כואב לך?", שואל אותו בלעג אחד הבריונים. "רק כשאני נושם", הוא עונה. לאנשים שלוקחים אחריות, קשה לפעמים לנשום.

מנהיגות ואבהות

יש מנהיגים גרועים מיתרו – לא רק שאינם נלחמים באלימות ובשחיתות, אלא משתמשים בה ומנצלים אותה לצורכיהם. כזה היה קיין, ראש עיריית שיקאגו, בסדרה המופתית בוס שכבר נזכרה במדור זה. הסדרה, למרות אהדת המבקרים, ירדה מהמסך אחרי שתי עונות בלבד. הצופים הצביעו ברגליים: בגידת קיין ראש העיר באנשי עירו קשה מנשוא, ולא קל לראות אותה מדי שבוע על מסך.

קיין הנ"ל לא בגד רק באנשיו, אלא גם בבתו, עצמו ובשרו. נדמה שלכל הבגידות כולן שורש זהה. לאורך פרשת יציאת מצרים כולה יוצר הכתוב זיקה בין מנהיגות לאבהות, זיקה ממשית וזיקה מטפורית-ספרותית. "בני בכורי ישראל", אומר ה' לפרעה, "ואומר אליך שלח את בני […] ותמאן לשלחו? הנה אנכי הורג את בנך בכורך". פשוט, חד, ולא מותיר מקום לאי הבנה: אם מישהו מתנכל לבני בכורי, זורק אותו ליאור או מעביד אותו בפרך, אני מחטיף לו (עשר מכות לפחות). זה המשפט שאנו מצפים ממנהיג לומר. זה המשפט שיתרו לא אמר לבריונים שפגעו בבנותיו.

אני מבקשת להציע את הפרשנות הבאה: סיפור הזנחתו של יתרו את בנותיו, כמו כל תמונת תשליל טובה – נועד לחדד את התמונה ההפוכה – תמונת הקב"ה-האב המשחרר את בניו מעולו של מלך רשע, ומוציאם משעבוד לגאולה. מכאן ולהבא תהא זו התמונה המנהיגותית האולטימטיבית שכל מנהיג ראוי לו לתלות על קיר משרדו, או על לוח לבו: הבריון שלא הצליח לו, חיוכו של הנגאל.

מדינה סודית (מיני סדרה של הביביסי)

יס הו, מוצאי שבת 21:30

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',כ"ט טבת תשע"ג, 11.1.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-13 בינואר 2013, ב-גיליון וארא תשע"ג - 805, לפנאי ולפנים - חיותה דויטש ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. גב' דויטש תמהה על יתרו, האיש שלדעת חז"ל עמד נגד הזרם ונודה ע"י סביבתו משום שכפר במוסכמות האליליות. ומה טענתה? הכיצד לא עמד ונלחם על כבוד בנותיו?! יחיד נגד רבים, ומסתמא לא אדם צעיר. בחברה שבה פשוטו כמשמעו 'אין יראת אלקים… והרגוני…' יש שאלה על יתרו?!

    כבר התרגלנו לאופנת 'ניפוץ המיתוסים', אבל לעשות זאת ליתרו? ואהבתם את הגר… אחרי כל מה שסבל על אמונתו, להנחית עליו עוד מכה ולפגוע בדמותו – למה?

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    נ.ב. הרצי"ה קוק זצ"ל הסביר שלפני מתן תורה, מובא הסיפור על עצתו החכמה של יתרו – ללמדנו שלא בעבור חכמתנו הגדולה זכינו בתורה. הרי באומות העולם היה יתרו שהגיע לתובנות שאפילו משה רבנו לא הגיע להן!

  2. ד"ר מיכל חמו - לוטם

    חיותה שלום, אני מנכלית המכון למנהיגות וממשל בג'וינט, העובד עם המנהיגות הבכירה ביותר, ציבורית וחברתית. בנוסף אני מנהלת בלוג על מנהיגות. חשבתי שהפוסט שלך מצוין, אשמח לפרסם אותו בבלוג שלי – בהסכמתך בכמובן. בברכה, מיכל
    לוט הקישור לבלוג שלי: http://michalhemmo.wordpress.com/

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: