עובר כל תחום / יעקב עציון

מקור בתרגום

מובא במדרש כי כאשר ציווה הקב"ה את אברהם לקחת את בנו יחידו לעקדה, שאל אברהם לאיזה בן הכוונה, שהרי הן יצחק והן ישמעאל יחידים לאמותיהם. "אמר לו [ה']: 'אשר אהבת'. אמר לו: רבון העולמים, וכי יש תחומים במעיים? לזה אני אוהב ולזה אני אוהב. אמר לו 'את יצחק'".

"רבון העולמים, וכי יש תחומים במעיים?", שָׂמוּ חז"ל בפיו של אברהם. הן המילה ריבון (וריבונות) והן המילה תחום הן כיום שגורות בעברית, ושתיהן הגיעו מן הארמית בתיווכה של לשון חז"ל. במקרא אין תחומים, ויש רק גבולות. הן לגבול והן לתחום יש שתי משמעויות – המשמע הראשוני הוא הקו המגביל והתוחם (וזהו פירושה של שאלת אברהם – היש גבול ומחיצה במעיים), והמשמע השני הוא השטח הנמצא בין הגבולות. בפרשת וארא מוזהר פרעה: "וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים". "כל גבולך" פירושו כל ארצך, כל השטח הנמצא בין גבולותיך (יש המסבירים שהמילה גבול קשורה למילה הערבית ג'בל, שפירושה הר – שהרי ההררים היו הגבולות הטבעיים הראשונים בעת חלוקת אדמות). תופעה דומה התרחשה סביב המילה חבל – שסימנה בתחילה את החוט שבו מדדו את הגבולות, והתרחב משמעה עד לשטח המצוי בין חבלי המידה ("חבל בני יהודה", יהושע יט). בתרגום אונקלוס התחום מחליף את הגבול – הן בשם העצם והן בפועל ("והגבלת את העם סביב" – "ותתחים ית עמא סחור סחור"). בפרשת ויחי הופיעו התחומים בשני פסוקים סמוכים, בתרגום ברכות זבולון ויששכר. על זבולון נאמר: "ותחוּמֵיהּ יהי מטי עד צידן" (תחת העברית: "וירכתו על צידן"), ואילו על יששכר הרובץ בין המשפתיים נאמר ש"אחסנתיה בין תחוּמַיא", היינו "נחלתו בין הגבולות".

כאמור, גם בלשון חז"ל הומר הגבול המקראי בַּתחום – כפי שמעיד המדרש הבא לפסוקי הנחמה מישעיהו (המערב בין שני משמעיו של התחום):

אמר רבי בנימן בן לוי: עתידין תחומי ירושלם להיות מלאים אבנים טובות ומרגליות, וכל ישראל באין ונוטלין חפציהן מהם. לפי שבעולם הזה ישראל מתחמין באבנים ובחצובות [=חצבים], אבל לעתיד לבוא הם מתחמים באבנים טובות ומרגליות. הדא הוא דכתיב "וכל גבולך לאבני חפץ" (פסיקתא דרב כהנא). כיום נשמעות ברחובות ירושלים הן ה"גבול" והן ה"תחום", כשהגבול משמש בעיקר בהוראת הקו המפריד – ואילו התחום מכוון דרך כלל לשטח שבין הגבולות (משפט אינטרנטי לדוגמה: "יש גבול ברור בין שני התחומים"). כמו במקרים רבים אחרים, גם בצמד זה הן לשון המקרא והן לשון חכמים משמשות בפינו – ללא כל תחומים בשפתיים.

*

הקטע הבא פורסם במוסף זה לפני זמן מה. אחת המילים בו – שורשה אינו מופיע במקרא, ומקורה מתועד בתרגום אונקלוס לפרשת שמות.

כמה אירוני שספרד אשר הקיאה את יהודיה מקרבה, ובהמשך גם את המוסלמים, לכאורה בשם אותו להט דתי קתולי, מוקעת על ידי אחד מצאצאי אותם מגורשים בדיוק על היעדר אותו להט, שהומר  בדתיות פורמלית, שמן הפנים לחוץ, ממסדית, מרוקנת מתוכן ואף מושחתת. האם לנער הזה פיללה? כמה סמליות יש ביהודי, רוח רפאים מעברה של ספרד, המתריע על כך.

מצאתם? אתם מוזמנים לשלוח תשובתכם לדוא"ל makorbatargum@gmail.com. ספרים יוגרלו בין הפותרים נכונה.

הזוכה לפרשת ויחי: רחל מזרחי, מושב בני דרום

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ב טבת תשע"ג, 4.1.2013

מודעות פרסומת

פורסם ב-4 בינואר 2013,ב-גיליון שמות תשע"ג - 804. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: