סופרים אותך

סופרות וסופרים עברים משיבים לשאלות המערכת בענייני ספרות. המשך פרויקט השאלה הזהה

השאלון

1.  צטטו פסקה אהובה מספרכם האחרון.

2.  מהם שלושת הספרים הטובים שקראתם לאחרונה?

3.  מה דעתכם על ביקורות הספרים הנכתבות בישראל?

4.  אילו מגמות תרצו לראות יותר בספרות הישראלית?

5.  האם וכיצד נוכחת היהדות בכתיבתכם?

 ————————–

  אלמוג בהר

 צילום: נועה ברזנר

צילום: נועה ברזנר

1. פסקה אהובה

מתוך ספרי ‘צ‘חלה וחזקל‘:

והחכם שיעור ראשון הודיע את חזקל הלכה: הרואה ירושלים בחורבנה יקרע קרע בבגדו, ואז יתפור הקרע, שלא יהיו בגדיו עשויים קרעים־קרעים. וחזקל שאל את עצמו, איזו ירושלים זאת, הרחובות בהם גדל, סן מרטין ובר־יוחאי עד צומת פת, והרי הוא רואה אותם יום־יום בחורבנם, לא יספיק החוט בביתו לתפור את הקרעים. אבל היה זהיר בשאלות החכם ולא ענה מיד, זכר דברי אביו כי לכל דבר פנים שניים, נסתרים, נזכר כי אביו גילה את אוזנו שקיימות אלפי הלכות העומדות עדיין סתורות ונסתרות, אלפי שנים מאז גלותם של ישראל מהר סיני, הלכות אותן אפילו רבי עקיבא הגדול בישראל לא למד מן הכתרים והתגים שנתן הא־לוהים מעל האותיות שבתורה, ואיך הוא הקטן בישראל יעמוד מול שאלות של הלכה. ורק חשב, והרואה אדם בחורבנו, מה יעשה, מה יעשה הרואה אדם בחורבנו.

2. ספרים שקראת לאחרונה

'דודי נפוליאון' של איראג' פזשכזאד, שתרגמה מפרסית באופן נפלא אורלי נוי, וראה אור במקור באיראן ב־1970 (ועתה ראה אור בהוצאת 'חרגול־עם עובד'). הסיפור מתרחש בטהרן של 1941, והוא מוביל את הקורא לצחוק בקול רם אל מול העלילות המתפתלות הנעות מהסתבכות להסתבכות, שאין לדעת אם יאפשרו בסופו של דבר את סיפור האהבה בין המספר הילד לבת־דודו ליילי שבו נפתח הספר.

'מפרשים קשים', ספר שיריו הראשון של יונתן ברג, שראה אור לפני מספר חודשים בהוצאת 'קשב לשירה'. שירתו של ברג בשלה ומעמיקה, מבקשת מן הקורא לשוב ולקרוא בה, ומציעה כבר מראשיתה קול ברור וייחודי, תוך שהוא יודע ומודיע – "נקהל בי העולם לְצַחֵק".

‘עֵבֶר וַעֲרָב‘ של אברהם שלום יהודה, שראה אור בשנת תש“ו בהוצאת ‘עוגן‘ שעל־יד ההסתדרות העברית באמריקה. שלום יהודה, המלומד הגדול והנשכח, יליד ירושלים בשנת 1887, חוקר מופלג בתרבות היהודית והערבית, במבחר מאמרים מייצגים על המקרא, על רבנו סעדיה גאון ועל השירה הערבית שכתבו יהודים, ובמבחר תרגומים מן השירה הערבית הקלאסית. חובה להוציא ספר זה לאור מחדש, ולהתענג על רוחב ידיעותיו, על לשונו, ועל החיבור המובהק שהוא יוצר בין עברית לערבית, וחובה להיזכר באינטלקטואל מיוחד זה.

3. ביקורת ספרים

אני יודע שרבים מתגעגעים לימים שבהם היו שלושה־ארבעה מבקרים מרכזיים, שחלשו על עמדות מרכזיות הן באקדמיה והן בביקורות הספרות בעיתונות הארצית, ומתקשים עם הביזור הגדול של הביקורת כיום, בעיתונות ובאינטרנט. אני איני מתגעגע לימים ההם, שבהם הִכתיבה הביקורת נוכחות ספרותית רק למי שתאם לטעם ההגמוניה – לאומי, אשכנזי, חילוני, גברי. גם המצב כיום בעייתי עד מאוד – והנוכחות הספרותית מושפעת בעיקרה מהמונופול של שתי רשתות השיווק של הספרים, ‘צומת ספרים‘ ו‘סטימצקי‘, ומהאינטרסים הכלכליים של ההוצאות הקשורות בהן.

כיום, על ביקורות הספרים בעיתונות לוותר על השאיפה להכתיב את סדר היום הספרותי, ומצד שני להציע רוחב נשימה של התבוננות, שאינו מצוי בתעשייה הכלכלית שסביב הספרים בחנויות ובפרסומי היחצ“נות. לא לקצר ביקורות ל־400 מילה, לייחד מקום גם לתופעות ספרותיות רחבות, ולא רק לספרים שיצאו בחודש האחרון, ולסקור גם ספרים שיצאו הרחק מהוצאות הספרים הגדולות. לבחון ז‘אנרים שונים, כגון שירה, סיפורים קצרים, מחזאות, כתבי־עת, ביקורת ספרות, ספרות תורנית והגות, ולא רק רומנים.

4. מגמות בספרות

חשובים בעיניי החיבורים בין עולם הספרות, בפרוזה ובשירה, לבין מאבקים לצדק כלכלי ופוליטי, כפי שבאו לידי ביטוי בשנים האחרונות, למשל ב‘גרילה תרבות‘. חשובה בעיניי גם התנועה החוצה מן ההסתגרות שנכפתה על הספרות הישראלית בדורות האחרונים על־ידי שלילת הגלות, החילון ותחושת המצור, והחיבור המחודש אל שפות היהודים, הארמית, הערבית־היהודית, היידיש, הלאדינו, והעברית לדורותיה הקודמים שנדחקה הצידה, כגון הלשון הרבנית ולשון הפיוט. לצורך כך חשוב גם שתתרחב תנועת התרגומים מן הערבית (הקלאסית, היהודית והמודרנית) אל העברית, וכן הוצאות מחדש של ספרי פיוט עבריים. חשוב בעיניי גם הניסיון לשבור גבולות שהתקבעו, כגון בין שירה לפרוזה ובין הסיפור הקצר לרומן, ולנסות ליצור ולהציע צורות חדשות ליצירה העברית.

5. יהדות

היהדות בהקשר הספרותי היא מבחינתי גם שפה – דרך העברית על שכבותיה השונות (לשון החכמים של רבני המזרח ולשון הפיוט מעסיקות אותי עד מאוד בשנים האחרונות), ודרך הערבית־היהודית והספניולית; גם הצעה לצורה – סגנון הכתיבה של הפרוזה החרוזה, המקאמה, לעומת היפרדות השירה והפרוזה בימינו, מקומו של הפיוט כמייצג קולקטיב וכטקסט שנועד לביצוע טקסי ומוזיקלי לעומת מקום השירה החדשה, סגנונם של המדרש והדרשה כמפתח להיחלץ מהקיבעון שאחז ברומן המודרני; וגם מרחב של זיכרון עבר קהילתי ומשפחתי, הנע בין ענתות של ירמיהו לבגדד של הבן איש חי, של שאלות נוקבות על ההווה בירושלים של מטה, השסועה והאלימה, ושל תקווה לעתיד.

ספרו האחרון של אלמוג בהר 'צ'חלה וחזקל' יצא בהוצאת 'כתר' בשנת 2010

————

אידה צורית מגד

 

1.  פסקה אהובה

מתוך 'אורליה, ספר החזיונות והתפילות':

אני צוללת אל חשכת הזיכרון: מאין באתי, לאן הלכתי, כשנגלה הוא לפניי, ואני מעלה ממעמקי מקום־לא־מקום, מרחב פתוח, שטוח, שומם, עזובה, באור חלוש, דלוח, צללים בחלל ריקן, ואני בו לבדי, כאילו נותרתי האדם האחרון בעולם כולו, שכבר לא נשאלות לגביו שום שאלות. אין געגועים, אין כאב, אין חרדת הבדידות. האם זה החלל הפנוי שבין העולם הנברא לעולם הנצח הא־לוהי? והלבדיות שלי שם, ערומה מכל רגש, כשל כל נשמה בדרכה אל הלא־נודע האין סופי?

והנה ניצב הוא מולי, בצד הדרך, בדמדומי עלטה, בחצי ערפל, אדם־עלם בלבוש הלך, עיניו גדולות, צלולות, פוזלות מעט, ממגנטות, שיער חלק, כהה, סתור על מצחו, ישות אצילית מובדלת לעצמה, רושם של מהות מושלמת, עצמית, מקרינה חוכמה ושופעת אמפתיה, בנביעת חסד עליון.

רותקתי לדמות החידתית הזאת, ואמרתי בלבי: הנה – כליל האדם! לא התקרבתי אליו. הייתי נטועה במקומי, הלומה, ופיללתי שלא ייעלם החיזיון הפלאי הזה.

2. ספרים שקראת לאחרונה

הראשון הוא 'טעם הדבש', מאת רבקה קרן. רומן ביכורים שראה אור ב־1991, אך רק עכשיו הגיע לידיי. זהו סיפור על הברחת בחורה יהודייה מהונגריה של שנות החמישים (ימי המשטר הקומוניסטי העריץ שם) לארץ ישראל, בידי איש מוסד מזדקן שחייו משתנים בעקבות ההברחה. הספר נקרא כמו ביוגרפיה שרעתה בשדות הפיקשן וחזרה להיות ביוגרפיה. התפעלתי מהשליטה בחומרים, מהדיוק ברגשות בלי להזדקק לדימויים מיותרים, מההזדהות והאמפתיה עם הדמויות, ומהעזתה של הסופרת לחדור לנפשו של גיבור גברי. אהבתי את הסגנון הפנטסטי השומר על גבולות הריאליה, והערכתי מאוד את תיאורי הזוועה של המלחמה והשואה, שאינם מאלצים את הקורא לפסוח עליהם. לשון הספר עשירה בניואנסים, ועם זאת יש בה ססגוניות שמרככת את האפור המתכתי של העובדות.

השני הוא ‘נמסיס‘, מאת פיליפ רות. עלילת הספר, המעוגנת בקהילה היהודית במדינת ניוארק שבארה“ב בקיץ 1944, זמן קצר לפני סוף מלחמת העולם השנייה, מספרת על מגפת שיתוק ילדים הפורצת שם וקוצרת חללים רבים. אהבתי את הספר יוצא־הדופן הזה בזכות הסיפור הסוחף, הגיבורים קשי־היום, העמלניים וחדורי הערכים, המרגשים את הקורא גם בהיותם נעדרי קסם אישי מיוחד, שעלול לשחדו לחוש אמפתיה כלפיהם בין שהם ראויים לכך בין שלא. גם הסופר עצמו מצניע את עצמו ברומן זה (שלא כדרכו בספריו הקודמים), ומכוון את הזרקורים אל גיבוריו האלמונים, קרבנות המקרה העיוור הפוגע בכלל, והממיט אסון על הפרט ומשנה בתכלית את גורלו.

השלישי הוא ‘ציפור שבפנים עומדת בחוץ‘ של חדוה הרכבי. את ספר שיריה של הרכבי אני לוקחת לידי בכל פעם שרוחי נעכרת עליי, ולמרות הכאב המבצבץ כמעט מכל אחת משורותיה של השירה הטרגית הזאת, היא מרנינה את לבי באי־אמצעותה וברעננותה הפורצת. זוהי שירה המדלגת בריצתה על־פני משוכות, עוקפת מכשולים וחתחתים וסוחפת עמה פגעי גורל מרים הנקרים בדרכה, אך אינם עוצרים את דהירתה הלא־נלאית הלאה, הלאה, אל עצמה ואל מחוצה לה, שגם שם, איך לא, משתקפת אליה עצמה. והקורא, קצר־הנשימה, המנסה להשיגה בריצתה, משיל מעצמו את מועקותיו, ומרגיש חופשי ומשוחרר.

3. ביקורת ספרים

אינני נוהגת לקרוא ביקורות ולכן אין לי דעה בנושא.

4. מגמות בספרות

אני מצפה מסופרינו שירתמו את כישרונם אך ורק לאמת הפנימית שלהם, שלא ייגררו לתקינות פוליטית משום סוג, ושיתבוננו בעצמם ובהתרחשויות סביבם בעין בלתי משוחדת, ולא יקרצו לדעת הקהל או לביקורת או להצלחה קופתית.

5. יהדות

קודם כול באמצעות השפה העברית, שכל מילה בה עמוסה באסוציאציות לתרבות היהודית. ספרי האחרון 'אורליה, ספר החזיונות והתפילות', על אף היותו ספר אישי מאוד, מתכתב עם היהדות מתחילתו ועד סופו. בנוסף, ספרי 'החיים האצילות' עוסק במרכיבים הקבליים־חסידיים של שירת אמיר גלבוע.

ספרה האחרון של אידה צורית מגד 'אורליה, ספר החזיונות והתפילות' יצא בהוצאת 'נהר ספרים' בשנת 2012

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ב טבת תשע"ג, 4.1.2013

פורסמה ב-4 בינואר 2013, ב-גיליון שמות תשע"ג - 804 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: