יצא שכרו בהפסדו / בנימין לאו

תשובת הרב אבינר על הצורך בברכת 'דיין האמת' על הולדת ילדה עם תסמונת דאון חושפת את המחיר של פסיקה במסרונים

לאחרונה התפרסמה, במסגרת "שו"ת SMS“, תשובת הרב אבינר לשאלה הבאה:

שאלה: מי שנולדה לו ילדה עם תסמונת דאון, האם יברך שהחיינו, הרי הוא עצוב?

הרב אבינר: הוא גם עצוב וגם שמח, לכן יברך שהחיינו וגם דיין האמת, כמו מי שנולד לו ילד ומתה אשתו, או מת אביו וקיבל ירושה, על אף שהם שני דברים שונים ופה דבר אחד, אבל הוא מורכב משנים (ברכות ס א. דלא כהגרי“ש אלישיב שהורה לא לברך עליו, מאחר שההורים אינם שמחים אלא עצובים.  קב ונקי סי‘ ע – רשם מ“צ).

הורים של ילד עם תסמונת דאון הפנו את תשומת לבי לתשובה והביעו את כאבם. ההתמודדות שלהם מעוררת התפעלות. הם עוברים עם בנם מסכת חיים מלאה שיש בה ערבובי חוויות קשות ומפליאות. הביקורת על תשובתו של הרב אבינר באה מכיוונים רבים, גם מהציבור וגם מרבנים המתמודדים עם ליווי הורים המבקשים סיוע רוחני להתמודדות עם המציאות המורכבת הזו. למרות הביקורת, הרב אבינר פרסם בשבוע שעבר (פרשת ויחי) עוד הסבר במסגרת ה"שו"ת הסלולרי" ולא חזר בו מפסיקתו. כך כתב: "כידוע, על בשורה רעה מברכים 'דיין האמת', כגון שהחמיץ יינו או נשרף רכושו או מתה בהמתו (שו"ע או"ח רכב ומשנ"ב שם) וק"ו ילד בעל תסמונת דאון כזו, וזה לא שולל לקבל בשמחה את המתנה של הקב"ה".

צילום: מרים צחי

צילום: מרים צחי

לפני למעלה מעשרים שנה, עת הייתי בצעדיי הראשונים ברבנות קיבוץ סעד, התבשרתי על לידת בן עם תסמונת דאון לחברי הטוב, הרב רפי פוירשטיין, שהיה אז רב קיבוץ עין צורים. כשבועיים לאחר הלידה ראיתי אותו והיססתי איך להגיב. הוא קלט ברגע אחד את היסוסי ובחיבוק גדול "הסתער" עליי ואמר: "לא שמעת שמגיע לי מזל טוב? נולד לי בן! נשמה חדשה ירדה לעולם!".

זה היה בית ספר גדול ומעורר שלימד אותי עד כמה אפשר, בכוחה של אמונה, להתגייס אל המשימות שהקב"ה מעמיד בדרכנו, לא רק ללא ערעור אלא בהוצאת כל האור והטוב הגנוז במשימה הזו. ברבות הימים נודע לי שבאותו זמן שבו הרב רפי טלטל אותי לשיעור אמונה גדול כל כך, היה הוא עצמו מטולטל בין תחושת אבל שעטפה אותו לבין הרצון להתבצר בשמחה.

הרב אבינר אינו שוגה כשבפתח דבריו הוא מתאר את הערבוב הזה של שמחה ועצב בו זמנית. עיקר החידוש שבדבריו הוא שלמרות העצב בלידת ילד עם תסמונת דאון – יש גם שמחה. את זה הוא כתב כמחדש לעומת דברי הרב אלישיב זצ"ל שהורה לא לברך כלל, כי ההורים אינם שמחים אלא עצובים.

אלא שהרב אבינר, ברצותו לחזק את ההורים ולתת לגיטימציה לתחושות הכאב ולעתים אפילו רגשות האבל, הוסיף לברכת 'שהחיינו' את ברכת 'דיין האמת'. נכון הוא שלפי מקורות חז"ל ברכה זו נאמרת על שמועות רעות, ולא רק על בשורת מוות. אבל כבר קבע ר"ד אבודרהם, מראשוני ספרד, ש"אין לו לברך דיין האמת על מה שלא נתן לו הבורא, כי אם על מה שנתן לו ונתקלקל או אבד או מת". הקביעה הזו מבהירה את הפער בין ההודאה על מה שנתן לי הבורא לבין הברכה על הרעה שהתחוללה בעולמי על ידי הבורא. ילד עם פגיעה אינו שונה מכל סוג של פער בין הציפייה למימושה. העוצמה של הכאב גדולה, אך אין שום מקום לברכת 'דיין האמת'.

הרב אבינר ביקש בתשובתו לחזק את ההורים בברכת 'שהחיינו' ולגלות רגישות גם לקול האחר הפועם בהם המתאבל על הקשיים הצפויים לבן הקטן במהלך חייו. אלא שרגישות זו עשויה להפוך למכה מכאיבה מדי עבור ההורים הנפגשים עם מילותיו הקובעות לברך על ילדם הנולד ברכת 'דיין האמת'.

איני מהרהר אחר הרב אבינר בכוונותיו. אין לי ספק שתכלית התשובה לחזק ולעודד, אלא שהתוצאה עשויה להיות חלילה הפוכה. הסיבה אינה רק הפסיקה עצמה אלא, ואולי בעיקר, התבנית המקוצרת שנתבעת מתשובה הנכתבת במסרון.

אני מבין את הרצון לענות לרבבות בני נוער בדרך הנוחה והשימושית עבורם. אלא שבמקרים רבים יוצא שכרו בהפסדו. נושאים שבהם עוסקים ברגשות סוערים ומבולבלים אינם יכולים להיות נידונים במסרונים קלילים שכאלה. זוהי שאלה הדורשת מפגש אישי, ליווי ארוך וביטחון שההורה השואל נמצא במקום שבו הוא מבין את מהלך התשובה שלך ואת המגמה שלה.

ברוך ה' שאנו חיים בתקופה שבה הציבור שלנו מבין היטב את השמחה שבהולדת ילד, גם אם הוא בעל מוגבלות זו או אחרת.

ברוך ה' שאנו חיים בתקופה שבה הציבור שלנו מבין היטב שמותר לבטא רגשות אינטימיים ומסובכים המתקשים לקבל את כל מה שהקב"ה מביא עלינו.

בין זה לזה אנו, מורי הוראה, נתבעים למצוא את הנתיב בתפילה, בתורה ובברכה כדי לחזק את הציבור המתמודד בסערת הרגשות הזו.

הרב בנימין לאו הוא רב בית הכנסת רמב"ן בדרום ירושלים 
ועמית במכון הישראלי לדמוקרטיה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ב טבת תשע"ג, 4.1.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-4 בינואר 2013, ב-גיליון שמות תשע"ג - 804 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 10 תגובות.

  1. ישר כוח לרב בני. קצת צורם לי הניסיון "להקל" על הרב אבינר ביחוס תשובתו הנואלת למדיום. צריך לומר באופן חד משמעי. עצם הרעיון שיש כאן שאלה "הלכתית" הוא הלבנת פני אדם שאין מחילה לה וחילול שם שמים נורא. מי שמדבר על "רגשות מעורבים" בנושא שם את עצמו במדרון החלקלק שהמשכו ב"רגשות מעורבים" על לידת ילד פגוע פיזית, אחר כך "רגשות מעורבים" על לידת בת כשמצפים לבן או להפך, ובסוף על אכזבה מסתם ילד לא מספיק יפה או לא מספיק חכם.

    כשנולד ילד פגוע צריך לתמוך ולעודד את ההורים ולעזור להם להבין שילד פגוע הוא אדם ככל אדם, נשמה שהיא חלק אלוה ממעל ככל נשמה, שיכול לחיות חיים מלאים ומאושרים אם מטפלים בו כראוי ולא זורקים אותו לכל מיני מוסדות כמו שעושים "פוסקי ההלכה" האטומים למיניהם וחסידיהם השוטים, שאמנם גידולו תובע מאמץ והשקעה ללא גבול אבל גם מתגמל בריבית דריבית ביצירת בית שכולו עומד על נתינה ללא גבול שלא על מנת לקבל פרס, על אהבה שאינה תלויה בדבר, ועל אינטליגנציה רגשית ברמה שלא נמצאת באף משפחה "נורמאלית".

    • לפי נתונים שמסר פרופ' אשר בר-נוי 80% מהלידות של ילדים עם תסמונת דאון נעשות ע"י נשים חרדיות וחרד"ליות, תלמידותיהם של 'פוסקי ההלכה' שמר ליפשיץ לא כל כך אוהב (הנתון הובא במאמרו של הרב אליעזר מלמד 'איסור ההפלות', באתר 'ישיבה', הערה 1).

      באחד הדיונים סביב מאמרו של הרב אבינר, הוזכר שאחוזי הנטישה של יילודים פגועי ת"ד גדול הרבה יותר אצל חילוניים מאשר אצל דתיים (כמדומני כ-80% מול כ-20%).

      מלבד האמונה וראיית הערך בגידול ילד, דלתם הפתוחה של הרבנים ואוזנם הקשבת, המדריכה ומעודדת בעת משבר – נותנים כוח להורים לילדים מיוחדים להתמודד בהצלחה עם האתגר.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      נ.ב. דוגמא למשפחה שאינה דתית שהתמודדה בהצלחה עם ילד פגוע, היתה בראיון עם יאיר לפיד, ב'מקור ראשון'. אשתו בתחילה 'התרסקה' כשביתם אובחנה כאוטיסטית. הוא עודד אותה במה שעבר עליו כשאחותו נפטרה בהיותו בן 21. ואמר: החלטתי שאינני בא בטענות אל הגורל, ואינני נותן לו לשבור אותי. האסון שעבר עלי, עשה אותי לאדם יותר טוב. ביתי תקבל את הטיפול הטוב ביותר שאוכל לתת לה.

      • השקפה נאצית לעילא.
        (סליחה על התיוג. במקרה הזה הסברים מיותרים).

        • התורה, כמובן, אינה רודפת איש, מלבד אולי עמלק. ישנם מעשים שהתורה אסרה וקבעה עליהם עונש.

          מי שראה פעם בעלי תסמונת דאון אוהבים ונאהבים, ולעיתים גם משתלבים בשוק העבודה, ואינו רואה בהם יותר מקופים וכו' – קשה מאד להתווכח אתו.

          הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להגדיר אותו כנאצי ולהתייחס אליו בהתאם.

  2. ויש שרואים בהם ברכה

    על זוג שאימצו ילדה חמודה בעלת ת"ד שננטשה ע"י הוריה, ואף משכנעים הורים שלא לנטוש ילדים כאלה – ראו בכתבה, 'הזוג שנאבק בנטישת ילדי תסמונת דאון', באתר 'ערוץ 7' (ג' באלול תשע"ז).

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • ועל שילוב בעבודה והשכלה

      על שילוב בעלי ת"ד בעבודה ובהשכלה, ראו למשל באתר עמותת 'עלי שיח', על ה'מכללה לחיים' בה מקבלים קורסים במיגוון מקצועות, כגון: צילום, קרמיקה, משרדאות, מחשבים, מבוא לפסיכולוגיה, תקשורת, מחסנאות ממוחשבת, ספרנות ותחזוקה. על מסלול בו משתלבים בעלי ת"ד גם בלימודים אקדמיים – ראו בכתבה של סמדר שיר, 'ממש לא בדאון', באתר 'ידיעות אחרונות'.

    • יש מקום להתקדמות (לגול)

      נתקלנו באתר זה ביהודי הסובל מבעייה התפתחותית קשה, הקרויה 'תסמונת נב"ך' [= נבול-פה כפייתי]. מדובר באדם בן ארבעים (!) הסובל מצורך אובססיבי לדבר על ענייני ההפרשות בריש גלי, עד למצב שלא היה יכול להוציא ממקלדתו הודעה שאין בה אחד מהביטויים: 'דרעק', קאקער', 'אסלה', 'מסרוחניק' וכיו"ב.

      ברם, מתברר שגם בתסמונת קשה זו יש סיכוי להתקדמות. הבחור הצליח להתאפק כשבועיים מלהגיב, וגם כשחזר, הצליח להוציא שתי תגובות תמימות (!) ללא כל איזכור של ההפרשות!

      הווה אומר: פוטנציאל ההתנהגות הראוייה קיים, אלא שיש צורך בהשקעה גדולה ובסבלנות עצומה, וקימעא קימעא רואים התקדמות!

      בברכה, ש.צ. לוינגר
      מרכז דינ"ר, לשיקום ושילוב בקהילה של נפגעי 'תסמונת נב"ך'

      ושאלה ללמדן:
      מה הדין באישה שילדה 'תרנ-גול'? 🙂

  3. הרב בני,
    כמה שאני מעריך אותך על האיפוק ונועם ההליכות. באמת.

    הרב אבינר כנראה נכנס ל- mode sms, לא רק בתקשורת, גם בחשיבה.
    הסיווג ל"בשורה רעה" הוא נמהר וחסר אחריות.
    בטווח המידי הבשורה היא איומה עבור זוג רגיל.

    לאחר זמן, למרות קשיים גדולים מאד, להורים וליתר בני המשפחה, ילדים כאלו אהובים. שום הורה או בן משפחה אינו מתחרט על לידתם ולא מוכן לוותר עליהם. בדיעבד, הם אומרים שזכו.

    זה כמובן תלוי בחומרת הפגם. בעלי תסמונת דאון יכולים לחיות חיים מאושרים ולהסב אושר לאחרים.

    "בשורה" היא מונח יחסי שצריך לקחת בחשבון גם התפתחויות חיוביות עתידיות בקשר לאותו ילד (לא שליליות. סימטריה לא הכרחית).

    בנוסף, יתכנו חו"ח אירועים קשים (החל מאובדן אפשרות ללדת ילדים נוספים וכלה בתאונת דרכים או אסון אחר) שבגללם ילד פגום יוותר ילד יחיד במשפחה. ילד כזה יהיה מקור נחמה.

    אילו היה הרב הנכבד טורח לחשוב מעבר לטווח מסרונים ולקצה חוטמו, היה מביא בחשבון התפתחויות עתידיות חיוביות (מספיק סיכוי סביר סטטיסטית) ומגדיר "בשורה" באופן שהיה מוביל אותו לתוצאה הלכתית אחרת. היה נחסך מאותו זוג צער. נקווה שייחסך מאחרים.

  4. מאז המקרה חלפו ארבע וחצי שנים. אפשר לבדוק את מצב הילד ומשפחתו ולהסיק מסקנות.

  5. תיקון והתנצלות: ליקוי במקום "פגם". "לקוי" במקום "פגום".

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: