עולמות ואנשים חלופיים / חיותה דויטש

יצירות אמנות מתמודדות עם חוסר השלמות בעולם בדרכים שונות – מִשתילת תוספות והשלמות ועד יצירת עולם מקביל וטוב יותר

חליפות (Suits)

יס דרמה , 22.00 

1Q84, הרוקי מורקמי (חלקים אג)

מיפנית: עינת קופר, כתר וכנרת, זמורה-ביתן

השבוע צפיתי בפרק הראשון של סדרת טלוויזיה אמריקנית ושמה Suits (“חליפות”). הסדרה מספרת על בחור גאון, בעל אינטליגנציה גבוהה וזיכרון צילומי נדיר, שנושר מהקולג’ ומתפרנס מכתיבת בחינות עבור אחרים תמורת תשלום וממכירת סמים. עורך-דין מבריק שנתקל בכישוריו במקרה שוכר אותו כעוזרו למרות שאין לו תואר אקדמי ותעודת עו”ד, ומסכן בכך את משרתו ואת עתידו. הצפייה בפרק הפיילוט הארוך של הסדרה גרמה לי להרהר עד כמה השילוב הזה מקסים אותנו. אנחנו אוהבים כל כך אנשים שמנצחים את השיטה, כאלה שזכו בגן נוסף, כישרון או תכונה ייחודית, שמאפשרים להם להיות טובים ומבריקים ועשויים לבלי חת ובכך הם פורצים את מגבלות המציאות. מה הסיבה להיקסמות, שאלתי את עצמי. האם ההתרפקות על גיבורי על אינה אלא אסקפיזם?

האסקפיזם כמכיל בתוכו תפילה לתיקון. מתוך הסדרה 'חליפות'באדיבות: 'יס'

האסקפיזם כמכיל בתוכו תפילה לתיקון. מתוך הסדרה 'חליפות'
באדיבות: 'יס'

למונח “אסקפיזם” יש דימוי שלילי מובן, אך לא מוצדק. אסקפיזם – בורחנות בעברית – הוא הסחת דעת נפשית, באמצעות בידור או בילוי כלשהו, במטרה “לברוח” ממצבים שליליים במציאות במקום להתמודד איתה. יתמה התמֵה: והלא מבין שלל מטרותיה של הספרות ואולי האמנות בכלל בולטת אופציית הבריחה – יצירת בועה שבה יכול אדם עייף מתלאות העולם לנוח קצת, לאוורר את מוחו ונשמתו. ומה פסול יש בכך? יש להבחין, אומר לי ידידי הסוציולוג ג’, בין בריחה שהיא רגעית, לצורך מנוחה, לבין אסקפיזם שענינו הימנעות מנקיטת עמדה מוסרית ופוליטית אל מול החיים ותביעותיהם. צודק. אבל למעשה, טענתי חתרנית יותר. אני רוצה לטעון כי אסקפיזם אינו רק מחוז מילוט, אלא הוא מכיל בתוכו תפילה לתיקון. כביכול רומז הסופר לריבונו של עולם, כוודי אלן בשעתו: צא וראה כמה מתוקן יכול להיות היה עולמך לו היינו יכולים לאוורר מעט את כבליו ואת חוקיו הנוקשים.

באופן בסיסי, ההיחלצות מכבלי היחסים הלא מושלמים של עולם-אדם נעשית בספרות ובקולנוע בשתי דרכים: נשנה את היקום, ניצור אחד מקביל, טוב יותר, או שנשנה את האדם, נשתיל בו כוחות חזקים ומשופרים. סדרת טלוויזיה מצוינת שהסתיימה לאחרונה וספר ידוע הדגימו לי את הדרך הראשונה. כל סדרות הסופרמן למיניהן, הכתובות, המצוירות והמצולמות, ותולדותיהן המתוחכמות יותר בנוסח הסדרה שהוזכרה כאן – מדגימות היטב את הדרך השנייה.

צמידים מתחלפים

שני עולמות מקבילים מתקיימים זה בצד זה בסדרת הטלוויזיה התעוררות (Awake). מייקל בריטן (ג’ייסון אייזקס), גיבור סדרת הטלוויזיה, הוא בלש העובד במשטרת לוס אנג'לס. לאחר תאונת דרכים חי מייקל בשני יקומים מקבילים: באחד מהם אשתו האנה שרדה את התאונה, אך בנם מת; ביקום השני היא מתה והילד רקס נותר בחיים. הגעגוע לחלק החסר של המשפחה, בן או אישה, הוא בלתי נסבל. קיומו של עולם שבו החלק החסר קיים יש בו נחמה מצד אחד, אבל מצד שני הוא לא מאפשר השלמה והחלמה.

הצופים יודעים להבדיל בין שני היקומים כי צבעיהם שונים. האחד, זה שבו חיה אשתו – צבעיו חמים ומאירים יותר. השני, זה שבו חי הבן – צבעיו כחולים ומתכתיים. בעולם אחד הוא עונד צמיד אדום, ובשני ירוק. מייקל עצמו נעזר בצמידים. הוא לעולם לא יודע אילו מהיקומים נכון. במקביל לעלילה הזאת, בכל פרק יש תעלומה שבריטן מפענח. ידע שהוא רוכש בעולם אחד עוזר לו לפענח את התעלומה בעולם המקביל.

יוצרי הסדרה אינם הראשונים שחשבו על האפשרות הזו. קדמו להם אחרים, כגון יוצרי הסרט 'דלתות מסתובבות', שבעצמם הושפעו מסרטו של קזישטוף קישלובסקי 'סיכוי עיוור'. קדם להם ספרו של תיאודור הרצל 'הפעמון השמאלי'. לאחרונה בחרה באפשרות הזו אמונה אלון בספרה 'במופלא ממני', שבו היא מתארת שני מסלולי חיים מקבילים של אישה אחת – באחד היא נשואה ובאחר נותרת רווקה.

בפרפרזה על ביטוי קולנועי ידוע, אומר יוצר העולמות המקבילים כך: העולם הזה קטן מדי בשבילי. אני מעוניין באפשרויות נוספות. חז"ל רמזו שייתכן שהקב"ה עצמו לא הסתפק באפשרות אחת, בעולם אחד, והיה "בורא עולמות ומחריבן" (בראשית רבה ג').

יש לך עולם להחלפה?

ספרו הנפלא של מורקמי 1Q84(האות האנגלית קיו היא הספרה תשע ביפנית)הוא, בין השאר, מענה ליצירתו הקלסית של ג'ורג' אורוול. ביצירתו של אוורול אהבתם של איש ואישה המתרחשת בעולם שנשלט בידי כוחות פוליטיים אפלים לא יכולה להתממש,  ספרו של מורקמי – למרות שאינו נופל ממנו בתיאורים של אלימות ורשעה – יוצר עבור הצמד הזה עולם חלופי, המכונה 1Q84, שיש בו שני ירחים בשמים, וכל מיני ישויות מיסטיות שגוברות על מכשולי זמן ומקום.

אם יצליחו טנגו ואאוממה, גיבוריו של מורקמי, לגבור על כוחות הרוע, הם יוכלו להיפגש למרות נסיבות החיים שהפרידו ביניהם. טנגו הוא מתמטיקאי וסופר מחונן, אאוממה שולטת במכמני הגוף. יחד הם מכסים טווח רחב של כישורים אנושיים – שכל ודמיון, גוף ונפש. חשוב לציין כי אצל מורקמי בן התרבות היפנית, הדגש על הגוף הוא מרכזי. טיפול נכון בו, שמירה על התעמלות ותזונה בריאה הם חלק מתיקון העולם שלו. הדבר משתקף בעיקר בספרו האוטוביוגרפי על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה (כתר 2011) שבו כתיבה וריצה הן שתי פעולות המשלימות זו את זו.

הגעגוע של שני הגיבורים זה לזה ב-1Q84 ואלמנט ההזיה האופף אותו מזכירים את הסיפור של ר' נחמן על מעשה מאבדת בת מלך, ובעצם את הסיפור האנושי הבסיסי על חיפוש גאולה ומנוחה: שתי נשמות מבקשות להתאחד, ומכשולים שונים ומשונים עומדים מולן. בסופו של דבר אין החלטה אמיתית איזה מהעולמות אמיתי יותר. אין היררכיה. שני העולמות אפשריים. למעשה זו גם דרשה על הספרות וכוחה. הגעגוע ואי הנחת הם העומדים מאחורי כל יצירה ספרותית. 
היציאה למסלול החיפוש, התנועה בין העולמות, היציאה מן העולם האחד, המוכר והבטוח, לעולם האחר של דמיון, סיפור, הזיה – עלולה להרוג, או לגאול.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ו טבת תשע"ג, 28.12.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-28 בדצמבר 2012, ב-גיליון ויחי תשע"ג - 803, לפנאי ולפנים - חיותה דויטש ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: