נופך משלנו לספיר

ההכרזות החגיגיות על הספרים המועמדים לזכייה בפרס מפעל הפיס מספקות הזדמנות להצצה מחודשת בהם. דו"ח מבקרי הספרות של 'שבת'

יוקרתו העיקרית של פרס ספיר לספרות נעוצה בערכו הכספי, שכן זהו הפרס הספרותי הגבוה ביותר המוענק היום בישראל. במצב הספרות והסופרים בארץ אין להקל בכך ראש. הפרס, המוענק על ידי מפעל הפיס מאז שנת 2000, כולל מענקים כספיים גם למועמדים, המוצגים בשני שלבים – 'הרשימה הארוכה', הכוללת שנים־עשר ספרים, שהתפרסמה לפני כחודש, ו'הרשימה הקצרה' הכוללת את חמשת המועמדים הסופיים, שהתפרסמה בשבוע שעבר. עם פרסום רשימה זו נודע כי הזוכה בפרס על ספר ביכורים לשנה זו היא איילת גונדר־גושן על ספרה 'לילה אחד, מרקוביץ', בהוצאת כנרת זמורה־ביתן. הזוכה בפרס הגדול יוכרז במהלך חודש ינואר הקרוב.

החידוש השנה הוא הגדלת הפרסים למועמדים. הסופרים המופיעים ברשימה הארוכה זוכים במענק של 20 אלף שקלים. הנכללים ברשימה המצומצמת יזכו בנוסף ב־40 אלף שקלים. מתוכם ייבחר הזוכה בפרס המרכזי ב־150 אלף שקלים, וכן יתורגם ספרו לערבית ולשפה נוספת לפי בחירתו.

מפעל הפרס שנוי במחלוקת מראשיתו. חלק מהמבקרים רואים בו קידום של ספרים חסרי ערך לעומת התעלמות מספרים בעלי ערכים ספרותיים. נשמעה הטענה שעצם הרצון לזכות בפרס מעוות מראש את אופן הכתיבה של חלק מהספרים ובכך נגרם נזק תרבותי. יש מהמו"לים ומהסופרים שמסרבים ליטול בו חלק ולהגיש מועמדות לפרס.

הטענות כנגד הזכיות בפרס הושמעו כבר מהפרס הראשון שהוענק לסופר הרב חיים סבתו על ספרו 'תיאום כוונות', ובהן תהיות מכיוון 'הזירה הספרותית' הן על ערכו האמנותי של הספר והן לגבי הסופר "שאינו מוכר מספיק", ובעיקר על הרכב הוועדה שחלק מחבריה אינם אנשי ספרות מובהקים. שערורייה פרצה גם ב־2009 עם הענקת הפרס לספר 'אחוזת דג'אני' מאת אלון חילו. טענות נשמעו במישור הפוליטי, על כך שהספר הוא אנטי ציוני ומשתמש במוטיבים אנטישמיים, ובסופו של דבר בוטל הפרס אחרי שנחשף ניגוד עניינים של יו"ר הוועדה, השר לשעבר יוסי שריד. בעקבות זאת נעשו שינויים בתקנון הפרס.

עם כל זה, הליכי המיון, שראשיתם בהמלצת המו"לים והמשכם בוועדת השיפוט, מציפים בסופו של דבר על פני השטח כמה מספרי המקור היוצאים כאן הראויים לתשומת לב, אף שאחרים – ראויים לא פחות – נותרים בשולי הדרך. הפרס הגדול מעורר עניין רב ומפנה זרקור, ולו לזמן קצר, לזירה הספרותית. ולכן זו הזדמנות טובה לדון בספרים שנכללו ברשימות המועמדים ולהציגם לקוראים, אך לא לוותר גם על אלה שלא נכנסו אליהן.

לצורך זה התבקשו מבקרי ספרות לכתוב עבורנו חוות דעת קצרה על שנים־עשר הספרים שהגיעו לשלבים האחרונים. וגם על כמה ספרים שנעדרו מהרשימה אף שהיו ראויים להיכלל בה ואולי אף לזכות בפרסים.

——–

הילד האחרון של המאה, סמי ברדוגו, הספריה החדשה

כוחו של סמי ברדוגו גדול בשני דברים, שהם אולי אחד. ראשית, ביכולת להצמיח התעלויות דקות של רגש ורגישות מתוך מונולוגים מדכדכים של דמויות מוגבלות הנתונות במציאות כולאת. ושנית, ליצור בשפה בסיסית־במתכוון, באפורות שבמילים, דימויים חדשניים ולגמרי לא בנאליים. הספר הוא אוסף סיפורים קצרים מעשרים שנות יצירה; חלקו הראשון, 'ילדה שחורה', הופיע כספר ב־1999, וכל סיפוריו מתרחשים במשפחות שבורות, חלקיות, בדרך כלל עלובות חיים ורוח, תמיד יוצאות צפון־אפריקה. בסיפורים שבחלקים השלישי והרביעי הגיבור תמיד הומוסקסואל. למרבה המזל, זהו אוסף סיפורים קצרים, ואפשר לקוראו למקוטעין; אחרת, מובטחת לקורא קריסה תחת העול הרגשי והרעיוני.

צור ארליך

מוקס נוקס, שמעון אדף, כנרת זמורה־ביתן

הרומן מוקס נוקס פרוש על פני ציר נפשו של מתבגר, לימים איש, בשתי וערב עלילתי בין שתי תקופות חייו אלה כשאחד מהחוטים המקשרים ביניהן הוא הווייתו המתבדלת והנבדלת, לעתים מרצון, ביחס לסובב אותו ולמתרחש לו כנער ובוגר. ציוני החיים המוצבים על פני מפת נפש זו הם כטריגר להולדת עמדתו ביחסו לנושאי החיים (ידע, יחסים, אהבה, מסורת ודת). המתמסר בחוויית הקריאה לעולם המסורג שברא אדף, המאתגר לעתים את רצף הקריאה, ימצא בעצמו את החרות להיות שותף במעשה היצירה וחופשי להכיר בריבוי רבדיה, ובכך ייחשף לקול מקורי וייחודי בספרות הישראלית המפרק באומץ את החומה המלובנת הגודרת את הפרוזה מהשירה.

מיכאלה למדן

מט ילדים, בלה שייר, הספריה החדשה

כחלק ממגמה כללית גם הספרות סובלת מאימפולסיביות, היעדר מסננת מילולית ועודף אקספרסיוניזם שנועד לזעזע את הקורא. מהבחינה הזאת 'מט ילדים' של בלה שייר ניחן באלגנטיות צ'כובית שחסרה כל כך בספרות הישראלית. בנובלה הראשונה חוזרת שייר לילדותה בעיר צ'רנוביץ' ובשנייה היא משרטטת מערכת יחסים מורכבת וארוכת שנים בין שני הפכים שדומים זה לזה יותר משחשבו. שייר מדייקת, מהדקת את המשפטים, ומצליחה להעביר את רחשי הלב של הגיבורים פחות דרך מנגנוני הפעולה הנפשיים שלהם ויותר באמצעות הפעולות שלהם. הדימויים שלה גם לא נזרקים רחוק מדי מהמציאות. 'פעמיים', הסיפור החותם, שבו היא מנסחת בדידות באופן מופלא דרך עיניה המתכהות של עולה חדשה שוטפת רצפות, הוא אחד הסיפורים היפים והמפלחים שנראו כאן בשנים האחרונות.

יעל (פרוינד) אברהם

סוסית, לאה איני, זמורה־ביתן

הניסיון לצבוע את פני הספרות הישראלית באיזו ארשת רצינות תהומית דחק את ההומור משורותיה ומה חבל. מהבחינה הזו, ב'סוסית' יכולה איני לזקוף לעצמה סוג של תיקון: היא לא מפחדת להצמיד פרסות לגיבורים שלה, וחיוך – לקוראים שלה. הסוסיות של אלכסנדרה סאשה זית, רווקה בעלת שיניים קדמיות בולטות, נחיריים פחוסים ודימוי עצמי נמוך, היא לא רק מטפורה. היא נצר למשפחה ש"דוהר בה" בה גן של סוסיות עם כל החבילה, ובסיפור הזה יהיו זנבות, פרסות וצהלות. 'סוסית' הוא סיפור משעשע על סף הפסיכי, אבל מתקיים בסביבה ריאליסטית לגמרי, ורק על המעוף איני ראויה לפרס, אלא אם כמובן הוועדה הבוחרת תרה אחר הקלאסיקה הרצינית כבדת המשקל, זו שתתיר חותם אבל תשאיר אותנו עגומים משהו.

יעל (פרוינד) אברהם

בזעיר אנפין, ירמי פינקוס, עם עובד

ק חו את מאיר שלו, הוסיפו נגיעות ש“י עגנון וקורט מרומן גארי, והנה לכם מרקחת שהיא תענוג צרוף לכל אוהבי הספרות. סוף שנות השמונים. יוסף צינמן, בעל מכולת משגשגת בתל־אביב, ואשתו ציפי עסוקים בלספור כסף ולפקוד מדי שנה את עיירת הנופש זייפלד האוסטרית. בפרץ של משפחתיות פולנית הם מחליטים לצרף למסעם הבא את דבורה, אחותה של ציפי המתפרנסת בדוחק מפרפומריה כושלת. כדי להשיג את הכסף, ציפי מציעה לאחותה למכור בגדים בתצוגות אופנה שהיא עורכת בשפיים. פינקוס טווה בספרו עלילה טראגי־קומית נושכת ומאוד ציורית. אין פרט שנעלם מעיני המאייר דקות־האבחנה שלו, וכל פרט כזה מעלה את מפלס ההנאה. אם פינקוס מאייר כמו שהוא כותב, הוא כנראה הוואן גוך של זמננו.

אהוד מקסימוב 

 —–

צילום: שמואל פאוסט

צילום: שמואל פאוסט

הניסוי הגדול, אלה יבלונסקי, מודן

בשפה עשירה, אך לעתים עילגת, בדמיון מרהיב שיורד לפרטי לבוש וסגנון חיים, נפרשת עלילה רבת תפניות מעולם אחר. צרפת במאה ה־17, בין ימי הביניים ל'עידן הנאור'. ז'אן־בטיסט דֶני, רופא חדשן ואמיץ, חוקר שימוש בעירוי־דם מבהמות להצלת חיים, ומצליח להחיות ילד. הוא מתעמת עם הממסד הרפואי והכנסייה ומשלם מחיר אישי כבד. במקביל מתנהל סיפור אהבה בינו לבין מארי, העוזרת המקצועית שלו, נערה בודדה שגדלה במנזר. לא בטוח שהעסקת נערה על ידי רווק בתפקיד כזה, ולא כמשרתת סתם, הייתה אפשרית מבחינה היסטורית, ושחלקהּ בסיפור אמין, אבל בלעדיה אין ציר רומנטי. טלנובלה או רומן־לנשים על נושא, מקום וזמן בלתי שגרתיים. לא ספרות גדולה, אך בהחלט יוצאת דופן.

חבצלת פרבר

חשד לשיטיון, מאיה ערד, עםעובד וחרגול

לאורך תשע שנות קיומה בזירת הסיפורת העברית פרסמה מאיה ערד לא פחות משישה ספרים, וכיסתה בהם כמעט כל ז'אנר אפשרי. רובם ככולם תוהים על הישראליוּת, לעתים מנקודת מבט חיצונית, ותמיד בראייה חודרת וחומלת. הפעם התרחקה ערד מהמשחקיות הצורנית שאפיינה אותה בתחילת דרכה, ויצרה רומן שאפשר לתארו כפסיכולוגי בעיקרו, ובמידה מסוימת, פנימית מאוד, גם כרומן מתח. זוג יורדים ערירי ומזדקן נאבק בסימנים לשיטיון, דמנסיה, שכל אחד מהם מזהה אצל רעהו. הקושי שלהם לשתף זה את זו כמעט מוריד אותם ביגון שאולה. בינתיים, הם גם עושים את חשבון חייהם בניכר. אולי הבשל ברומניה של ערד, ודאי המיינסטרימי שבהם.

צור ארליך

במופלא ממני, אמונה אלון, כנרת זמורה־ביתן

'במופלא ממני' עוסק באהבות השונות ומחיריהן. הוא מתאר בעת ובעונה אחת עולמות אחדים בשתי גרסאות מתחלפות – עולם עכשווי ושבריו על גבי עולם קדום שבו קם לתחייה טקסט יהודי עתיק ממקורותינו. זהו ספר אמיץ, בהתמודדותו החזיתית עם האפשרות שלא – לא להתקשר, לא להתחייב, לא ללדת. הספר מציע תיאור ישיר וכן של האופציה האחרת, נחשקת ומפחידה כאחד. אומץ רב נדרש מהכותבת לא להחליט מה טוב יותר. לא לסגור אלא להשאיר פתוח. להשאיר מקום לתפילה ולתקווה. והוא גם ספר אופטימי: בעוד סיפור חברותם של ר' יוחנן וריש לקיש, שעליו נבנית עלילת הספר, מסתיים בתמונה נוראה של ילד מת, 'במופלא ממני' מסתיים בהיפוך גמור – הופעתו של ילד חי.

חיותה דויטש

קסם וכזב, ערן בר גיל, ידיעות ספרים

הרומן המשובח של ערן בר גיל מפגיש בין שתי דמויות דחויות מבחינה חברתית: קוסם מפוקפק למחצה, בן למשפחה דתית מצפת, ודוקטורנטית תל־אביבית, בת למשפחה מבוססת. סיפור יחסיהם, המוליד סיפור אהבה בניגוד לכל הסיכויים ובניגוד גם לכל כללי האהבה, משול לסיפור היחסים בין ישראל הראשונה וישראל השנייה, כשבסיום לא ברור בכלל מיהי כאן באמת ישראל הראשונה. מדובר ברומן שהקסם הספרותי שלו גובר על הכזב, ושנבחר בזכות לרשימת המועמדים לזכייה בפרס ספיר.

ירון אביטוב

הביקור, הילה בלום, זמורה־ביתן

רומן הביכורים של הילה בלום מפגיש בין מיליונר צרפתי וזוג ירושלמי במסעדת יוקרה בפריז, כשהישראלי מגלה שארנקו נעלם באורח מסתורי והמיליונר מסייע להם כביכול למצוא את הארנק. כאשר הוא מודיע להם כעבור זמן רב שהוא עומד להגיע לביקור בירושלים, הדבר מכניס את בני הזוג למתח. הציפייה לביקורו של המיליונר, בנוסח 'מחכים לגודו', אמורה הייתה להביא את הקורא על סיפוקו, אולם למרבה הצער קתרזיס כזה לא לגמרי מתרחש בעלילה הארכנית מדי שעוסקת יותר במה שמסביב ופחות בביקור עצמו. הרומן אמנם צופן בחובו הבטחה אמיתית של יכולת כתיבה, אבל העלילה לוקה בחסר.

ואדי מילח, אורנה עקאד, הקיבוץ המאוחד

לרומן הראשון שלה נטלה אורנה עקאד רכיבים מעובדות היסוד של חייה: עקאד היא במאית יהודייה הנשואה לערבי. במרכז הספר פרשיית אהבים אסורה בין מורה ותלמידה, יהודי וערבייה, איש תיאטרון בלתי קונוונציונלי וחובבת שירה מרדנית. הוא שבוי בסיוט של עברו הקרבי המפוקפק, היא שבויה בידי כוחות המסורת המוסלמית וערכי "כבוד המשפחה" האכזריים החזקים ממנה, ומהומות אוקטובר 2000 טורפות את הקלפים כולם. עקאד ביקורתית ואמפתית כאחד כלפי שני הצדדים לסכסוך הלאומי, אך לעתים מתגנבת הטיה מקוממת לטובת הסיפור הערבי, בייחוד באשר ל"נכבה" ולמאורעות תשס"א. גם הכתיבה, היפה בסך הכול, ובעיקר העריכה, נופלות לעתים לבורות מביכים.

צור ארליך

תיק נעדר, דרור משעני, כתר

הכללתו של 'תיק נעדר' ברשימת המועמדים לפרס ספיר מעוררת סימני שאלה. סיפור בלשי על היעדרותו של נער מביתו הוא נושא מבהיל וטעון, והרצון לדעת את הפתרון עז ודוחק. אז מדוע התקשיתי להחזיק מעמד בספר עד סופו? התשובה היא שהשתעממתי. משעני מתאמץ יותר מדי, שומר על הכללים, אך נכשל במתח. הפטפטת המעצבנת מאִטה את הספר. פרטי־פרטים, חלקם מיותרים וחלקם חוזרים פעמיים לפחות, מוסיפים לעלילה רעש מיותר. וכמוהם עלילות משנה, סיפורי משפחות וגם "חשוד מיידי", שאפילו קורא בלתי מיומן מזהה שאינו הפושע. החוקר מאבד את דרכו בשלל הסחות הדעת והקורא – את סבלנותו. בניסיון להפוך מותחן ל'ספרות' יוצאים הכול קירחים מכאן ומכאן.

 חבצלת פרבר

 —–

נשארו בחוץ

ספרים שצריכים היו להכלל ברשימה. דעת המבקרים

מכאן ולא מכאן, עוזי זק, אפיק

בגיל שישים ומשהו נזכר עוזי זק לגלות לנו את כישרונו הספרותי הגדול שהתחבא כנראה במשך שנים רבות באחת המגירות. זק פרסם רומן ביכורים בשל ומקורי יותר מרומנים רבים של סופרים ידועים. מדובר ברומן המחזיר אותנו למה שאהבנו לקרוא עם הניחוחות של פעם. הרומן מתרחש בתל אביב שטעטלית, בין ה'כאן' הישראלי הצברי ל'שם' המסויט של השואה. העימות בין העבר להווה, בין החיים למתים, נכתב בעברית המורכבת מהסך הכולל של רובדי השפה שנכתבת ומדוברת במדינת ישראל מאז הקמתה. מאכזב מאוד שספר איכותי כזה לא נכלל ברשימת הנבחרים של פרס ספיר, ספר שאולי אף ראוי היה להיבחר כזוכה המאושר בפרס.

ירון אביטוב

אחת שאלתי, משה אופיר, ידיעות ספרים

העדרו של ספר זה הוא תעודת עניות למפעל ספיר, משום שאופיר הוא מספר סיפורים וירטואוז וכותב בחסד עליון. הופעתו של 'אחת שאלתי' היא אירוע שהוחמץ על ידי רבים, וזאת אולי בשל ההוצאה לאור, חובבת הרנסנס היהודי, שחיבקה ספר זה בחיבוק דוב, כאילו כל תכליתו להרביצנו פרקי־אבות והלכה, בעוד שאופיר כתב למעשה ספר כפירה עתיר פנים וממדים (הגם שאינו נטול פגמים). זהו ספר בועט ומשעשע, כואב, חזק ומופרע. ספר פורץ־טאבואים בכל אשר הם נקרים בדרכו. השכלתו העצומה של אופיר וידיעותיו בלשון העברית ובכתובים הן הארסנל שמשמש אותו בספר הולך בגדולות זה, ומחדל הוא שלא מוקם במרכז, אם לא בראש, רשימת המועמדים.

המתים והחיים מאוד, תמר גלבץ, חרגול

הספרות הרזה שכותבת גלבץ היא ספרות של קבורת ההורים. ספרות של קינת הילדות. זהו סיגור מופתי לזרם ספרותי שלא זכה לעדנה בעשור האחרון של ספרות ממוסחרת. ספרה הוא פרובוקטיבי, בלתי מתייפייף, מקמץ לעתים, ופעמים אחרות מלעיט עד בחילה. ספר שנועץ אותך עמוק באדמה ומנתץ את הראש אל כותל הבית הישראלי. ספר שאותי הותיר מוכה והמום ובלא מילים, ומדגים שוב כי אין כזה דבר טראומה – החיים עצמם הם פצע מדמם. זוהי יצירת אמנות חזקה ובלתי מנחמת המציעה לנו את האמת כפי שתודעת משפחה אחת מבינה אותה, כפי שתודעה אחת הצליחה לנסח אותה בשפה פרטית ולא מתמסרת. כזאת שמזכירה לנו שוב דבר חשוב מאין כמותו – שהקורא הוא זה שהולך אל הספר, ולא הספר לקורא.

אורין מוריס

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ו טבת תשע"ג, 28.12.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-28 בדצמבר 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון ויחי תשע"ג - 803, סיפורת ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: