בפתח הגליון

“חצי כסלו וטבת וחצי שבט – חורף“

(תוספתא תענית א', ז')

 שלג רוחף בהר, הנחלים מתמלאים, גשמי ברכה ורוחות צפון סוללים ברחובות. ומה טובה יעשה אדם עם גופו ועם נפשו בעת כזאת, אם לא יסיק את קיטונו, ימזוג לו כוס חמין, יעטוף היטב בשמיכות ויערסל ספר באצבעותיו?

עונה עונה וספריה. אין דומים ספרי עונת המלפפונים לספרי אביב ושניהם אינם שווים לספרי החורף, שעגמומיות־מה נסוכה בהם. מעט צינה, מעט קדרות, מעט כובד־ראש וחיפוש אחר נחמה.

סוף השנה האזרחית הוא זמן של חשבון. כותרים חדשים כמעט ואינם רואים אור. הוצאות הספרים עסוקות בחישובי הוצאות והכנסות. ולקוראים יש זמן לעלעל במה שיצא בשנה החולפת, לתת את דעתם ושיפוטם על מידת הטוב או הקלוקל שבהם. קוראים מיוחסים שנתכנסו לוועדות אף יהפכו ספרים לפרסים.

בפרשת ‘ויחי‘ מתחזק ישראל, מתיישב על המטה ומכנס את צאצאיו: “ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים“ (מט, א). ו“רבנן אמרי: בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו“ (בראשית רבה צח, ג).

מה ראה אבינו באחרית הימים שזעזע אותו עד שנסתלקה ממנו רוח הקודש? דרש הרב חרל“פ (מעיני הישועה ר“ד): “נתגלגל לפניו הדור האחרון שבעקבתא דמשיחא… ונזדעזע עד שנסתלקה ממנו שכינה“.

אחד מסימני עקבות המשיח בדור האחרון שמתארים חז“ל במשנה בסוף מסכת סוטה הוא ‘חכמת סופרים תסרח‘. יעקב אבינו חרד ליום שבו תבוזה חכמת סופרים ברוב קנאה ותחרות ואין שועה עוד לסופרים וספריהם אלא הכול רצים אחר דברים בטלים.

מעתה, בדרך צחות, נוכל לדרוש דבריו בפסוק כדברי גאולה ונחמה לסופרים: ‘את אשר יקרא אתכם‘ – באחרית הזמן לא יהיו עלי ספרים מתגוללים בחוצות באין דורש, אלא אדרבה יש אשר יקרא אתכם. כי הקורא הוא הגואל. הוא גואל הרעיונות והמילים וכותביהן מצוק הזמן ומתהום הנשייה. ועוד לא דיברנו בדברים בטלים הנכתבים עלי ספר, ובקנאה ובתחרות.

בגיליון שלפניכם ביקשנו לקרוא מחדש בדברי סופרים וספריהם ולהציע מעט נחמה מכורכת שאין יפה ממנה לימי הקרה.

ולקוראים ינעם.

*

 עם סיומה של הקריאה בפרשות ספר בראשית, אנו מבקשים להכיר תודה לרב זאב וייטמן על שהעשיר בידע ובחן רב את מדור פרשת השבוע לאורך החומש. לקראת ספר שמות אנו מקדמים בברכה את ד“ר אורית אבנרי שתתרום לנו מפרי עטה. אנו נפרדים השבת גם מטורו של ד“ר רפאל זר, ‘אם למסורת‘, שאלפנו בינה בענייני מסורה ונוסח המקרא וכן מטורן המשותף של תמר ביאלה ורבקה לוביץ, ‘מדרש רבקה ותמר‘, שצירפו את קולן המיוחד, הנשי והאישי, לפרשות ספר בראשית.


שמואל פאוסט

מודעות פרסומת

פורסם ב-28 בדצמבר 2012,ב-Uncategorized. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: