המסע המופלא אל קַן הציפור / בלפור חקק

סיפורים ממחישים רעיונות, מוסיפים להם עומק ומשמרים אותם בזיכרון. ספר על הסיפור החסידי מתחקה אחרי מוטיבים מרכזיים בספרות העבר ובזו החדשה

הסיפור החסידי

מַפתח לגלגולי מוטיבים

דינה לוין

מִכללה ירושלים, תשע"ג, 216 עמ'

מייחסים לר' נחמן מברסלב את האִמרה: "העולם אומר שסיפורי מעשׂיות תרופה הם לשֵינה, ואני אומר שמעוררים בהם אנשים מתרדמתם".

סיפורים שסופרו בקהילות היהודיות רווחו עוד בטרם קמה החסידות. הבעל שם טוב וחסידיו המשיכו באהבה רבה לספר את הסיפורים על צדיקים ומעשי מופת, ואף הוסיפו עליהם את שבחי הצדיקים שלהם. הסיפור קיבל בתנועה החסידית מעמד מכונן של ספרות מחנכת ודרך לבטא את התפיסה הרעיונית של תנועת החסידות. הסיפורים סופרו בעל פה, ועם הזמן הועלו בחסידויות השונות על הכתב כספרות של שבחי צדיקים מקומיים.

ד“ר דינה לוין חוקרת זה שנים את הרעיונות בספרות החסידית, מתוך מגמה לשלב את הסיפורים בחומרי הלימוד של שיעורי הספרות. בהשראת מחקריה הוכנס נושא הסיפור החסידי לבחינות הבגרות בספרות בבתי הספר הדתיים. במבוא לספרה החדש היא מעלה את חשיבות השיח החברתי העולה בעקבות המפגש עם הסיפור החסידי וגם את חשיבות המפגש עם ערכים יהודיים הנחשפים בסיפורים אלה. היבט אחר המרתק את דינה לוין הוא חיפוש הזיקות שבין הסיפור החסידי ובין הספרות העברית החדשה הנוצרת בדורנו.

בספר זה נבחנים שלושה מוטיבים בסיפור החסידי, מקורותיהם בכתובים היהודיים שקדמו לחסידות והשפעתם על היצירה העכשווית: מוטיב הציפור, מוטיב האילן ומוטיב התפילה. הקו המנחה את לוין הוא ניסיון לבחון אם במעבר ממקורות מקודשים (תנ“ך, גמרא, קבלה) אל עיצוב סיפורי מאוחר נשמרה לאורך הדורות המשמעות הסמלית של מוטיבים אלה והאם נוספו למוטיבים אלה משמעויות חדשות.

המוטיבים של הציפור והאילן נבחנים תוך זיקה ליצירות עכשוויות של אצ“ג, עגנון, יוסל בירשטיין, אידה פינק, אנה פרנק, נתן זך, הרצל ובלפור חקק, אלחנן ניר, אסתר זילבר ויתקון, שירה טברסקי־קסל ויהודית (יודית) שחר.

הגובה הרוחני שאדם עולה אליו בעולמות העליונים. קן הציפורצילום: Thinkstock

הגובה הרוחני שאדם עולה אליו בעולמות העליונים. קן הציפור
צילום: Thinkstock

שבירת המפרקת

סיפור המפתח על הבעש"ט ומשל הציפור נשען על אחד משבחי הבעש"ט: מסופר עליו שנהג להאריך בתפילת שמונה עשרה וכל חבורתו חיכתה שעות עד שסיים. חלק מן התלמידים הלכו לביתם ושבו, וחיכו עד סיום התפילה. באחת הפעמים שבו התלמידים והתברר שהבעש"ט סיים את התפילה, והם לא הבינו את השבר שקרה בעת שיצאו ולא המתינו עמו עד סיום תפילתו.

העלייה של הבעש“ט לעולמות העליונים בעת התפילה מבוססת על התפיסה המיסטית של עלייה רוחנית עד המדרגה של “קן ציפור“. הבעש“ט מספר לתלמידיו על התהליך שהוא עובר עד קן הציפור, כשהוא עולה בסולם אנושי של כל המתפללים לצדו עד שהוא מגיע לציפור בצמרת האילן ולוקח אותה.

ברובד הסיפורי, מספר הבעש“ט על האיש המטפס על כתפי האנשים העומדים זה על גבי חברו, וכך עולה ומגיע לציפור. יציאת האנשים מן הסולם האנושי גורמת לכך שכולם נופלים לארץ. גם העולה אל הציפור נופל אז, “שובר את מפרקתו“ ולא מגיע לצמרת האילן. הביטוי של שבירת המפרקת קשה מאוד, ובנמשל הוא מעיד בדרך סמויה לחסידים לנפילה הקשה שנפל הבעש“ט בלי התמיכה הרוחנית של קהל התלמידים והמתפללים ששימשו לו סולם אנושי להגיע לעולמות העליונים.

לסיפור זה יש גרסאות רבות, בתוכן גרסה של ש“י עגנון (סיפורי הבעש“ט), מרטין בובר (אור הגנוז) ואחרים. סיפור זה בנוי על מוטיב ההחמצה המופיע בסיפורים מיסטיים רבים. אילו היו התלמידים/ החסידים ממלאים את ציפיית הצדיק, היו זוכים לברכה/ היה מגיע טוב לעולם/ הייתה מתרחשת הגאולה. כך קורה בסיפורים מיסטיים לא מעטים.

כדי לתאר את התהליך הרוחני שהוא עבר בתפילה, השתמש הבעש“ט בסיפור חסידי, במשל. הסיפור על האיש העולה לקן הציפור יצר ריחוק מן האירוע שקרה ואִפשר לתלמידים לראות את מה שקרה בראייה חדשה ועמוקה יותר. הסיפור המחיש לחסידים המעריצים את הצדיק ואת נפלאותיו את התְלוּת שלו בהם. גם לנו הנחשפים לסיפור מתברר שעלייתו של הצדיק לעולמות עליונים מותנית בחיבור הנפשי של חסידיו אליו. רק החיבור שלהם מאפשר את זרימת השפע העליון ואת יכולתו של הצדיק לשמש מתווך בינם ובין בורא עולם.

ציפורים

דינה לוין בוחנת את משמעות מוטיב הציפור בתנ"ך, במדרשי חז"ל, בשירת ימי הביניים ובקבלה, וחושפת את המשמעויות הנלוות למוטיב הציפור בכל רובד ביהדות. כך מובאים סיפורים חסידיים נוספים שבהם מופיע מוטיב הציפור. בספרות העברית בת ימינו נבחן סיפורו של ש"י עגנון "ציפורי" (עמ' 47), שהופיע גם כספרון לילדים.

כן נבחן הסיפור של אידה פינק "ציפורים" (עמ' 51). אצל פינק מרתק לראות שהמוטיב מופיע בסיפור־שואה והדגש הוא על צריחת הציפור: "צפירת הקטר צורמת, דומה לצריחת ציפור. היינו מקשיבים לה בעיירה, וכל פעם ששמענו אותה ידענו שהרכבת עלתה על הגשר, ושבעוד רגע כשהיא תעבור אותו, הָהֵם ינסו לברוח…". גם בהמשך הסיפור מוטיב הציפור אצל פינק מעורר חרדה: "הגרמנים עמדו על גגות הקרונות וירו בהם כמו בציפורים". לוין מראה איך בסיפורי פינק נוספת לציפור משמעות של חופש ומוות.

לוין מביאה התייחסויות שונות של יוצרים למוטיב הציפור. מתברר שאצל אצ"ג מופיע המוטיב בשירים רבים. כך הוא כותב: "ציפורי הילדות שָם, הרחוקות מדַדות מענף לענף עוד/ מביטות במצודד, חובטות במקור, אינן יודעות דבר עליי עוד" (עמ' 67). וכן אמירה מצמררת: "לשָם עפות ציפורים בעיניים סגורות:/ כנף למַטה וכנף לָרוֹם" (שם). שירו של אלחנן ניר "מי לימֵד" נבחן תוך בדיקת זיקתו לדמותה של רחל אמנו ולדמותה של האֵם בכלל: "מי לימֵד אותָךְ לקרוא/ הומָה על גג באֵין רואֶה/ מי לימד אותָך להיות/ אִישה/ ציפור/ עליית גַג. / גשם ראשון יָרַד" (עמ' 79).

שירה של אסתר זילבר ויתקון "גנִי השאוּל" נבחן תוך בדיקת הזיקה בין מוטיב הציפור והדבֵקות בנופי המולדת. כך כותבת ויתקון: "מעולם לא היו לי אדירֵי נוף כאלונֵי מַמרא, כָּאֵלו/ עטוּיֵי ציפּורים ורוחות השומרון…" (עמ' 83). לוין בוחנת גם את שיריה של שירה טברסקי־קסֵל, ששניים מספריה מתייחסים לציפורים: "שַחרור" ו"החיים הסודיים של הציפורים". באלה הציפור מסמלת את שיבת ציון (עמ' 85). מובא גם שיר של יהודית שחר, שם מוטיב הציפור מבטא געגועים (עמ' 87). בתוך שירי הציפורים מובאים גם שני שירים של הרצל חקק (עמ' 74) וכן שני שירים מתוך ספרִי "משורר של חצות": "יונת רחוקים עכשיו" וכן "שירת הזמירים" (עמ' 70).

את שירו של הרצל חקק "מסע הופך לְאוֹת" מגדירה לוין: "זהו מסע שנצרב בתודעתו של האני השר הטס כציפור מעל מַשק כנפי ההיסטוריה". השיר עצמו פותח בשורות: "טיסת הציפורים/ מציירת תמונת פלאוֹת./ הנוף קדוש ורטוב/ מַשק של מָעוף./ הציפורים בוכות מִמוֹלָדות ונוֹבְעות" (עמ' 77).

אילנות ותפילות

האילן שיש לטפס עליו כדי להגיע אל הציפור (אל "קן הציפור" במרכבה העליונה) מבטא בסיפור החסידי את הגובה הרוחני שאדם עולה אליו בעולמות העליונים.

מוטיב האילן נבחן גם הוא בתנ"ך ובדברי חז"ל. כך מתברר שבשיר השירים האילן והגנים הם מְקום מפגש הדוד והרעיה, ובנביאים פריחת האילן היא סמל לגאולה ולהשתרשות בארץ (עמ' 103). בקבלה וגם בחסידות עולם הא־לוהות מתואר כאילן (העולמות העליונים בצמרת האילן: אצילוּת, בריאה, יצירה ועשייה).

בחסידות מובאות אמירות על המשמעויות הסמליות של האילן, ובין הדברים מובאים דברי ר' ישׂראל מרוז'ין: "הצדיק כמו העיקר של האילן ואנשים החסידים הם כמו הענפים" (עמ' 105). במשלים של ר' נחמן מברסלב, האילן וכן השדה והעשבים מבטאים את הדרגה הרוחנית של האנשים בעולם, ויש הפריה הדדית ביניהם. לוין בוחנת את מוטיב האילן בסיפורו של ר"ן "מעשה מאבדת בת מלך" (עמ' 110).

מרתק גם העיון בשיר של נתן זך "כי האדם עץ השדה" (עמ' 132), שם נבחן החסר הרוחני באדם במשל המשתקף בשירו של זך. זך רואה באופן צר רק את הצדדים הפיזיים באדם.

ציר הסיפור מתרחש סביב תפילת שמונה עשרה של החסידים עם רבם. לא פעם אנו מייחסים לַתפילה משמעות פשוטה של קריאת פסוקים. כאן התפילה מתרוממת למדרגת דבקות כה גבוהה של התחברות לעולם העליון והגעה אל "קן הציפור". על פי הסיפור לא כל אדם ניחן בכוחות מיסטיים כאלה ובדרגת דבקות כזאת, והמתפללים משמשים חבורה קדושה המזקקת ומעלה את תפילת הצדיק.

הבעש"ט מגדיר את התהליך שהוא עובר כך: "הוא הולך מהיכל להיכל, ובכל היכל דנין אותו אם הוא ראוי לִכנוֹס, ואם היה האדם מֵשׂים אל לבו שדנין אותו בעת שנפלה לו מחשבה זרה, בוודאי היה מתפלל בכוונה, רק שהוא שוכח שדנין אותו" (עמ' 23). על פי תפיסה זו, ככל שהאדם מתפלל בכוונה הוא זוכה לכך שדנים אותו להמשיך ולעלות להיכל הבא, לָאוֹת הבאה, וכך מהיכל להיכל ואות לאות הוא מגיע אל קַן הציפור.

מחקרה של דינה לוין מוביל לתפיסה המיוחדת של החסידות בעניין התפילה. על פי החסידות, ניתן באמצעות הכַּוונות בתפילה להגיע למדרגות עליונות ולדבקות עילאית. הרובד של הכַּוונה מאפשר גם לפשוטי עם להגיע בדרך כוונות הלב אל העולמות העליונים. הסיפור של הבעש"ט הראה לתלמידיו כמובן את החיבור בין הצדיק והחסידים המאפשר עלייה עד העולם העליון, עד קַן הציפור.

הדרך של החסידות להנחיל תפיסות אלה היא הסיפור המסופר בחצרות הצדיקים. הנחשפים לסיפורים החסידיים מתוודעים לכוונות המיוחדות של העמידה בפני הא־ל, ולכולם פתוחה הדרך לעשות את המסע המופלא אל קַן הציפור.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' טבת תשע"ג, 21.12.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-23 בדצמבר 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון ויגש תשע"ג - 802, יהדות, עיון ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: