ירידה שלא לצורך עלייה / זאב ויטמן

עיון בכתובים חושף שתי ירידות של יעקב־ישראל למצרים, האחת לצורך זמני והאחרת להשתקע בדרך קבע. ראשיתה של גלות

שתי הזמנות מקבל יעקב לרדת מצרימה. האחת מגיעה מיוסף, המזמין אותו לרדת ולהתיישב בארץ גושן, שם הוא יכלכל אותו ואת משפחתו בשנות הרעב הנותרות:

מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד. וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ.

ההזמנה השנייה באה מאת פרעה, המזמין אותו ואת כל ביתו לבוא ולקבל את כל טוב ארץ מצרים:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ. וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם. וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא.

הזמנתו של יוסף נראית כהזמנה לישיבת ארעי במצרים – לחמש שנות הרעב שנותרו. הזמנת פרעה, לעומת זאת, נראית כמי שאיננה תחומה בזמן, שהרי הטעם להזמנת פרעה הוא איחוד משפחות, ומכיוון שאין לו כל כוונה שיוסף יעזוב את מצרים ממילא הזמנתו את משפחת יעקב הינה הזמנה לישיבה של קבע במצרים.

הזמנה כפולה זו עונה לשאלת האברבנאל: "למה הוצרך הקדוש ברוך הוא לדבר עם יעקב 'אל תירא מרדה מצרים' כי הנה הוא לא היה ירא מזה? וקודם זה הדבור אמר 'אלכה ואראנו בטרם אמות' וכבר נסע לדרכו כמו שנאמר 'ויסע ישראל וכל אשר לו'?". התשובה היא שיעקב אמנם מחליט לקבל את הזמנת יוסף לירידה ארעית למצרים, אך חושש וירא מאוד מהזמנת פרעה שעלולה להפוך להשתקעות קבועה במצרים. רק אחרי שהקב"ה מתגלה ליעקב ואומר לו "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם" יעקב ממשיך בדרכו ומוכן להיענות גם להזמנת פרעה.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

בחזרה ליעקב

כדי להדגיש את הירידה הכפולה עושה התורה שימוש בשני שמותיו של יעקב.

יעקב הינו שם המציין את הגלות שבה יש צורך בערמה ובתחכום על מנת לשרוד ועל מנת להתקיים בין שליטים זרים שאינם אוהבים במיוחד את עם ישראל. בשם זה התורה משתמשת כאשר היא מתארת את יעקב הנענה להזמנת פרעה המבשרת גלות ארוכה.

לעומת זאת, ישראל הינו שם הניתן ליעקב כאשר הוא חוזר לארץ. שם המציין ישרות, עוצמה ויכולת למאבק ישיר בלי הזדקקות לעורמה. ישראל הנטוע בארץ מחליט ללכת לראות את יוסף, אך מגמתו ללכת, לראות ולחזור. לגור ולא להשתקע. בשם זה משתמשת התורה לתאר את ההיענות להזמנת יוסף.

כאשר ישראל שומע את דברי בניו בשם יוסף והוא רואה את העגלות ששלח יוסף לשאת אותו בהן, הוא מחליט להיענות להזמנה. התורה מדגישה שישראל הוא זה שנענה להזמנת יוסף:

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת. וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא־לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק.

אך כשהקב"ה מתגלה אליו בבאר שבע הוא לא קורא לו ישראל אלא יעקב: "וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי". מדוע? ההסבר לכך הוא שהקב"ה פונה לישראל הנוסע ונמצא בדרכו מצרימה על פי הזמנת יוסף וקורא לו כעת יעקב – בשמו הגלותי. הקב"ה מרגיע גם את יעקב המוזמן על ידי פרעה ומאשר לו לקבל גם הזמנה זו לבוא למצרים לתקופה ארוכה – "אל תירא מרדה מצרימה". מדבריו של הקב"ה ברור שמדובר על גלות לשנים ארוכות שהרי הקב"ה מבטיח לו: "כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם".

מעתה, משתנה שמו של ישראל ליעקב. ישראל הוא זה שנסע והגיע לבאר שבע, וכעת מי שקם וממשיך מבאר שבע הוא יעקב: "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע… וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ". עד לבאר שבע ישראל יורד בעגלות ששלח יוסף, "וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ", ובכך הוא נענה להזמנת יוסף – ואילו מבאר שבע נושאים אותו בניו בעגלות ששלח פרעה, ובכך נענה יעקב גם להזמנת פרעה לרדת ולהשתקע במצרים.

גם מבחינה סגנונית עוברת התורה ברגע מכריע זה לדבר במונחים של ירידה לצורך השתקעות: "וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ. בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכָל זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה". וגם הביטוי ויבואומצרימה מתאים להזמנת פרעה, שאיננו מתבטא כמו יוסף "רדה אלי" אלא "וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּאֵלָי".

מגר לתושב

בהתאמה מלאה, גם בהמשך, כאשר יעקב נפגש עם יוסף הוא נקרא ישראל ואילו כאשר הוא נפגש עם פרעה הוא נקרא יעקב: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי". ואילו כאשר יוסף מציג את אביו לפני פרעה, התורה משתמשת חמש פעמים ברציפות בשם יעקב וכנגדן חמש פעמים בשם פרעה המזמין את יעקב:

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם. וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה.

הירידה הכפולה מודגשת גם בכך שיוסף מושיב את בני משפחתו בארץ גושן, ואילו לאחר המפגש עם פרעה יוסף נותן להם בשם פרעה אחוזה בארץ רעמסס, ואחוזה מסמלת התיישבות והיאחזות של קבע: "וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה". יש המדייקים שישיבתם הייתה בגושן ואחוזתם ברעמסס, ולפי דרכנו ניתן לומר שאף אם מדובר באותו מקום, הרי התורה מדגישה על ידי השימוש בשמות שונים לאותו מקום את הישיבה הכפולה במצרים – ישיבת הארעי והיאחזות הקבע.

בכך גם מתבהר מדוע אנו לא שומעים מיד בתום שנות הרעב שיעקב או בניו מבקשים לחזור לארץ כנען. מלבד הירידה הארעית במטרה לראות את יוסף ולעבור את שנות הרעב בשלום לידו, יעקב נענה גם להזמנת פרעה שהזמינו להשתקע במצרים ולשבת בה ישיבת קבע, עד בוא עת הפקידה, המאפשרת לחזור לארץ כנען ולרשת אותה ירושת עולם.

מעתה, כאשר נאמר בהגדה של פסח את המדרש "ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם – מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם", נדע שאמנם בתחילה רצה יעקב להיענות רק להזמנת יוסף לגור במצרים, אלא שהקב"ה הורה לו לקבל גם את הזמנת פרעה לבוא ולהשתקע במצרים, על מנת להגשים את גזרת ברית בין הבתרים ש'גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה'.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' טבת תשע"ג, 21.12.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 בדצמבר 2012, ב-גיליון ויגש תשע"ג - 802 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: