"זכר לאסון הנורא" / שמואל כ"ץ

דרך לא קצרה עשתה הרבנות הראשית עד שהחליטה על הדרך הראויה להנצחת השואה בלוח השנה. על ההתלבטויות האם לתקן יום זיכרון חדש, התחרות עם 'יד ושם' ומפעל ה'יזכור' שכשל

 עם סיום השואה היה ברור שיש לעשות כל מאמץ לזכור ולהנציח את זכר הקדושים שנספו בה. להלן נבחן מה הייתה תרומתה של הרבנות הראשית לעיצוב דמותם ואופיים של הזיכרון וההנצחה. נחשוף כאן לראשונה פרטים שהיו חסויים מעיני הציבור, וזאת לאחר עיון בארכיונים שונים ובעיתונות של אותה התקופה.

צעדי בראשית

עוד בטרם הסתיימה המלחמה באירופה, שלחה הרבנות הראשית הזמנה לרבנים ואישי ציבור להשתתף בדיון ראשון על קביעת יום זיכרון לדורות על השואה. ישיבה מיוחדת זו התקיימה בי"ז בטבת (2.1.45). השתתפו בה נציגים מהמוסדות הלאומיים, מהמזרחי ומאגודת ישראל, והמתכנסים לא קיבלו החלטה בנידון.

במקביל, בח' בטבת (24.12.44) שלח נשיא אגודת ישראל העולמית, הרב י"מ לוין, מכתב אל ראב"ד העדה החרדית וחבר מועצת גדולי התורה, הרב ז"ר בנגיס, ובו ביקש לקבל את חוות דעתו על הצעתו של אחד מגדולי התורה בארץ (הכוונה לאב"ד קרניקי, הרב ח"י מישקובסקי, שעלה לארץ והיה פעיל מאוד בהצלת יהודים בזמן השואה) לקבוע יום צום לדורות, שחומרתו תהיה כחומרת תשעה באב, אלא שיתחיל מהבוקר. והוסיף הערה חשובה: "לא ייתכן שלא לעשות התעוררות גדולה בארץ ובתפוצות, ולא לקבוע זכר לדורות לאסון וחורבן נורא כזה!".

גם החזון איש, שנבחר בסיון תש"ד (6.44) למועצת חכמי התורה שמנתה 19 חברים, קיבל מכתב דומה. בתשובתו (שהתפרסמה בקובץ אגרות, א', אגרת צז) הביע התנגדות נמרצת לקביעת יום שכזה, שכן הסמכות לקבוע תקנה לדורות הייתה רק בידי הנביאים.

בכ"ט בטבת (14.1) התקיימה התכנסות נוספת בבית הרב הראשי, הרב י"א הרצוג. השתתפו בה 50 מחשובי הרבנים והאדמו"רים בארץ. נדונה בה גם ההצעה לקבוע יום צום לדורות על אסון השואה, שישמש "יארצייט" כללי בשביל עם ישראל בכל תפוצותיו. גם הפעם לא התקבלה כל החלטה. בט"ז בסיון (28.5) התכנסה מועצת הרבנות הראשית המורחבת, לראשונה לאחר סיום המלחמה. הרב הרצוג מסר שמתנהלת תעמולה באוניברסיטה העברית להקמת 'יד לגולה', והוסיף: "על הרבנות הראשית להקים מיד ועדה שתחל לפעול להנצחה כמסורת ישראל… ולא, נאלץ להיגרר אחריהם או שיחתמו אותנו לבטלנים". באותה ישיבה התקבלה החלטה חשובה – להקים בארץ 'ידלגולה' שתהווה זיכרון קודש ליהודי אירופה שנספו בשואה..

מפעל יזכור

רק בו' בשבט תש"ו (8.1.46), בישיבת מועצת הרבנות הראשית, החל הדיון בדרכים להנצחת השואה. התקבלה החלטה לאשר את הקמת המפעל להנצחת קדושי השואה, ולבחור ועדה יישובית שתפעל להגשמתו. הוצע לקיים כנס מיוחד של רבני הארץ, ולאחריו לקיים טקס בקבר רחל שבו יודלק נר ההנצחה הראשון לזכר הקדושים. הרב הרצוג הציע לקיים את הטקס בחודש ניסן, והוחלט לבסוף לקיימו בערב ראש חודש ניסן.

בי"ג בשבט (15.1) חובר תזכיר המלמד מה הוחלט בישיבה זו על דרכי ההנצחה: א. טיפול במקומות הקדושים. ב. הנצחת זכר הקדושים על יד המקומות הקדושים. ג. ביצור שמירת קדושת השבת. ד. חיזוק והגברת תלמודי תורה של תינוקות של בית רבן. מועצת הרבנות הראשית המורחבת, בישיבתה בד' באדר א' (5.2), אישרה פעילות זו. לראשונה התקבלה ההצעה לדון בחיבור קינה מיוחדת על חורבן יהדות אירופה ולצרפה לקינות תשעה באב.

ועדת ההנצחה הנ"ל קיימה את ישיבתה הראשונה בי"ב באדרא' (13.2). הוחלט לפרסם שתי חוברות, אחת עממית שתבאר בקצרה להמונים את ערך המפעל, וחוברת נוספת שתעסוק במטרתו ובערכו הנשגב של המפעל, ואליה יצורפו הכרזת הרבנות הראשית וקריאות של גדולי התורה בארץ, אדמו"רים, זקני הרבנים וראשי הישיבות. התקבלה הצעתו של הרב ש"ז כהנא להכריז על לימוד משניות בכל יום בתוכנית אחידה.

בישיבה הבאה, שהתקיימה בי"ט באדר א' (20.2), נמסר דו"ח על פגישות בעניין זה עם הרב צ"פ פרנק, הרב א"ז מלצר, הרב י"מ חרל"פ, האדמו"ר מגור, הרב מפרשבורג, הרב י"ג הורוביץ, נשיא הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל הרב י"מ לוין ויו"ר המרכז העולמי של המזרחי, הרב זאב גולד. עמדת כולם הייתה אוהדת למפעל, ורובם הבטיחו סיוע פעיל. הוועדה דנה בהכנת טפסים של פנקסי הרשמה עבור ספרי הזיכרון שבהם יירשמו שמות הקדושים, וקיבלה את ההצעה שהמשמרת הראשונה לתפילות ולימוד תהיה בבית הכנסת 'חורבת רבי יהודה החסיד' בעיר העתיקה. הוחלט שטקס פתיחת המפעל, שנקרא כעת 'יזכור', יתקיים בערב ראש חודש ניסן ב'חורבה', ומשם ייסעו לקבר רחל להדלקת נר התמיד.

בישיבה נוספת של הוועדה, בכ"ז באדר א' (28.2), נמסר שאדמו"רים וגדולי תורה הביעו הסכמה מלאה למפעל זה, וגם עורכי העיתונים וסופרים הראו התעניינות חמה והבטיחו את עזרתם המלאה בפרסום חומר שיישלח אליהם. ואכן, בעיתון 'הבקר' נכתב: "יבורך החוג הדתי־לאומי, שכבר ניגש לפעולה ועלינו לעזור לו. כשם שנעזור לכל החוגים בשעתם, אשר יתחילו לפעול למען הענין הקדוש". מכאן, שהרבנות הראשית הייתה המוסד הרשמי הראשון ביישוב שהחל בפעילות מעשית.

ברבנות התלבטו האם להשתתף בהקמת 'יד ושם'. טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורהצילום: מרים צחי

ברבנות התלבטו האם להשתתף בהקמת 'יד ושם'. טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה
צילום: מרים צחי

מעמדים של הנצחה

בערב פסח נשלחו הזמנות לרבנים ואישי ציבור רבים להשתתף בטקס העתיד להתקיים בקבר רחל בכ"ב בניסן, אסרו חג פסח (למרות שאין מספידים בחודש ניסן!). הכוונה המקורית הייתה לקבוע יום זיכרון לדורות לכל הנספים בשואה, גם לאלו שיום פטירתם היה ידוע, בתקווה שהוא יתקבל בכל הקהילות היהודיות בתפוצות.

למעמד חשוב זה הגיעו אלפים בהסעות מירושלים. השתתפו בו הרבנים הראשיים, רבני ערים, אדמו"רים, גדולי תורה, ראשי ישיבות, נציגי המוסדות הלאומיים, נציגי המפלגות הדתיות והציונים הכלליים, ראשי מועצות מקומיות, איגוד הסופרים הדתיים, רבנים צבאיים וקצין המחוז. המעמד היה מרגש ביותר ומזעזע. את האזכרה פתח יו"ר ועדת 'יזכור', הרב א"מ וולקובסקי, והרב י"ח סנקביץ קרא את פרק ע"ט בתהילים פסוק בפסוק. הרב הרצוג נשא נאום מרגש על חורבן הגולה.

דממת מוות השתררה ברחבת הקבר כאשר הרבנים וגדולי התורה הדליקו את נרות הנשמה במנורה המיוחדת. החזן אמר תפילת 'אל מלא רחמים' מיוחדת שחוברה למעמד זה. פרקי תהילים נבחרים הוקראו על ידי הרב ז' סורוצקין, הרב ש"י הילמן, הרב י"מ טולדאנו והרב י"מ חרל"פ. הקהל פרץ בבכי כאשר רבה האחרון של ורשה, הרב ש"ד כהנא, אמר קדיש. מזכיר הרבנות הראשית, הרב ש"א וובר, הקריא את מטרות המפעל. את נאום הסיום נשא הרב עוזיאל.

אזכרה נוספת התקיימה כעבור חודש, בל"ג בעומר (19.5), בקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון. הרב עוזיאל נשא הספד נרגש, ובו פירט את המטרות של מפעל 'יזכור' והביע תקווה להקיף את כל פינות היישוב בנרות קודש, ולקבוע משמרות תמידיות ללימוד ואמירת קדיש לעילוי נשמת הקדושים. הוא הדליק את הנר הראשון במנורת כסף שנקנתה במיוחד להנצחת הקדושים מתרומות העולים למירון. אחריו הדליקו ראשי העדות, רבנים ועסקנים. אלפים השתתפו בטקס מרגש זה.

לאחר שני טקסים אלו, שהיה להם הד רב בציבור הרחב, יכלה ועדת ההנצחה לפנות אל הציבור בהצעה לרשום את יקיריהם שנספו בשואה בספרי הזיכרון שהיא עתידה להכין. הוועדה צירפה טופס ובו ניתן הסבר מפורט על מטרת מפעל 'יזכור'. מהעיון בו מתבררים מספר פרטים חשובים:

א. בתקנות שתיקנו הרבנים הראשיים וחברי הרבנות הראשית על דעת גדולי התורה בארץ, יכולים קרובי הנספים שלא ידוע יום מותם ומקום קבורתם לצאת ידי החובה המוטלת עליהם בשמירת זכרם.

ב. שמות הקדושים ייכתבו על גיליונות קלף על ידי סופרי סת"ם, והם יחוברו לספרי זיכרון שיישמרו ב'חורבת רבי יהודה החסיד' עד שייבנה היכל המיוחד לשמירתם.

ג. בהיכל זה יימצאו משמרות קבע של תלמידי חכמים שיהגו יום־יום בזכרם של הקדושים, ויעסקו בתפילה, בלימוד משניות, באמירת קדיש ובהזכרת שמות הקדושים מתוך העתקות מיוחדות של ספרי הזיכרון.

כאן לראשונה ניתן ההסבר, ולפיו ספרי הזיכרון יסודם במנהג עתיק יומין בישראל. בימי הביניים נהגו הקהילות באשכנז, לאחר שחיטות המוניות והרג רב, לרשום בספר מיוחד את אלו שנהרגו על קידוש השם, ובימי מועד, בשעת הזכרת נשמות, היה רב הקהילה קורא מספר זה את שמות הקדושים. הוועדה צירפה שני טופסי הרשמה – אחד יישלח אליה חזרה, והשני יישאר למשמרת בידי המשפחה.

בכ"ו בסיון (25.6) שלחה הוועדה לכל רבני המושבות בארץ קונטרס מעשי בדבר מפעל 'יזכור'. היא צירפה אליו מכתב, ובו ביקשה מהם להצטרף לוועד המפעל על ידי ניהול נושא זה בסביבתם כנציגי הוועדה המרכזית, ובאופן דחוף להקים במקומם סניף שינוהל על־ידי ועד מצומצם.

שיתוף פעולה

מפעל 'יזכור' לא האריך ימים. את הסיבות לכך ניתן ללמוד משני מכתבים. הראשון נשלח על ידי נציגי הוועדה, הרב מ' אוסטרובסקי וש"ש ריבלין, בט' בחשון תש"ז (3.11.46) אל נשיא הוועד הלאומי, יצחק בן־צבי, וממנו עולה שרק כעת עומדת הוועדה להתחיל ברישום קדושי הגולה בספרי הזיכרון. הם שלחו לו חוברת על מהות מפעל 'יזכור' ותעודתו, והציעו לו לרשום את קרוביו, ידידיו ומכריו בספר הזיכרון. הם ביקשו ממנו לתרום למעלה מיכולתו, ובכך לאפשר לפליטים ומעפילים מחוסרי כול ולסתם מחוסרי אמצעים להירשם ללא תשלום, ובכך גם לממן את ההוצאות המרובות הכרוכות בהגשמת שאר המטרות של מפעל זה.

בתשובתו, מט"ז בחשון (10.11), סירב בן־צבי בתוקף לתת את ידו למפעל של הרבנות הראשית בנימוק שהוועד הלאומי קבע בשעתו לייסד את 'יד ושם', והוא מצוי במשא ומתן עם הקרנות הלאומיות כדי לממן זאת, מתוך תקווה שהדבר יצא אל הפועל בקרוב. לכן, אין מקום למפעל מיוחד של הרבנות הראשית.

המכתב השני נשלח על ידי ראשי הוועדה בכ"ט בסיון (17.6) אל הראשון־לציון, הרב ב"צ מ"ח עוזיאל, וממנו עולה שהוועדה הצליחה להפיץ אלפי טפסים לרישום שמות הקדושים בספרי הזיכרון, אך פעולה זו נפסקה בשל מחסור בתקציב. בנוסף לכך, אספת הנבחרים החליטה להקים 'יד ושם לגולה', כאשר בהקמתו אמורה להשתתף גם הרבנות הראשית. הם שאלו את הרב עוזיאל: א. האם יש טעם להמשיך בקיומו של מוסד 'יזכור'? ב. האם הרבנות הראשית תשתף פעולה עם 'יד ושם'?

למחרת, א' ראש חודש תמוז (18.6), בישיבת מועצת הרבנות הראשית המורחבת, עלה לדיון מפעל 'יזכור' ומולו הקמת 'יד ושם'. הרב הרצוג הודה שהתוכנית של 'יזכור' לא יצאה לפועל, למרות שרבים כבר השקיעו בה 1,500 לא"י. חבר המועצה ויו"ר ועדת 'יזכור', הרב א"מ וולקובסקי, סיכם ואמר שבמוסד 'יזכור' נעשתה פעילות שעלתה כאלפיים לא"י, והוסיף במרירות:"והנה עתה הם ['יד ושם' – ש"כ] באים ומעתיקים את כל מה שהכינונו!"

מזכיר הרבנות הראשית הרב ש"א וובר, נציגה בוועדת הקמת 'יד ושם', מסר דו"ח מישיבתה האחרונה. הרב הרצוג טען שיש להשתתף בהקמת 'יד ושם'. הרב עוזיאל הסכים לדעתו, אך זאת בשני תנאים: א. השבת וקודשי ישראל יישמרו בכל גבולות המוסד והוא יהיה סגור בשבת. ב. בית־הכנסת שיוקם במקום יהיה בפיקוחה של הרבנות הראשית. רוב הדוברים הסכימו אף הם שיש להשתתף בהקמת 'יד ושם' ולהשפיע על אופיו מבפנים, אך לא התקבלה החלטה בעניין.

בישיבת המועצה הבאה, בי"ב בתמוז (30.6), נמשך הדיון. רבה של פתח־תקווה, הרב ר' כ"ץ, הביע חשש שב'יד ושם' יוקמו אנדרטאות והדבר יהיה כאלילות. רבה הספרדי של תל־אביב, הרב י"מ טולדנו, הודיע בשם עמיתו האשכנזי, הרב א"י אונטרמן, שהם ישתתפו רק אם ההנצחה ב'יד ושם' תהיה בירושלים ובעלת אופי דתי. הוחלט להודיע ל'יד ושם' שהרבנות הראשית תשתף פעולה רק "אחרי התחייבות שכל הבניינים יהיו סגורים בשבת, ולא יהיו במפעלים דברים המתנגדים לדת ולמסורת לפי דעתה של הרבנות הראשית".

בין שתי הישיבות הנ"ל התרחש אירוע שזעזע את הציבור הדתי בארץ ובתפוצות. בשבת פרשת קורח, ג' בתמוז (21.6), התכנסו כ־30 אלף איש לעצרת זיכרון לשואה בקיבוץ דליה. העצרת לוותה בהדלקת לפידים ובריקודי עם. הרבנות הראשית, בהודעה מהירה לעיתונות, מחתה נמרצות על חילול השבת ההמוני והמזעזע שלא היה כמותו בארץ ובעולם, ועל הפגיעה בזכרם של קדושי השואה. היא קראה לכל הרבנים וגבאי בתי הכנסת בארץ לעכב את הקריאה בתורה בשבת פרשת חוקת, ולשאת נאומי מחאה בכל החריפות הדרושה בגנות הפגיעה האיומה בציפור נפשה של האומה. בישיבה מיוחדת של מועצת הרבנות הראשית המורחבת, בי"ב בתמוז (30.6) [שהוזכרה לעיל] נאמרו דברים חריפים ביותר בגנות מעשה זה. החריף מכולם היה רבה של פתח־תקווה, הרב ר' כ"ץ, שדרש "להכריז עליהם כעל עובדי עבודה זרה!". כנראה שאירוע מביש זה גרם לרבנות הראשית להבין שעליה להזדרז ולקבוע יום זיכרון לשואה בעל אופי יהודי כנהוג מדורי דורות.

ימים מוכנים

לעיל הזכרנו שכבר בשבט תש"ה (1.45) החלה הרבנות הראשית לדון ברעיון לקבוע יום צום לדורות לזכר השואה. כעבור שנה היא החלה לפעול באופן מעשי בנדון. כדי שרעיון זה יתקבל גם בציבור החרדי, היא ניסתה לשכנע את האדמו"ר מגור, בעל 'אמרי אמת', להסכים לכך. החזון איש, שהתנגד לכך, שלח אליו בי"ד בשבט תש"ו (16.1) את רבה של כפר אתא (לימים רב מושב קוממיות), הרב בנימין מנדלסון, כדי שישכנע אותו להימנע מכך. האדמו"ר מגור השיב לו: "כל ימיי לא קבעתי תקנה לדורות, האם אתקין עתה כשאני חלוש בכוחותיי?". גם הרב מבריסק, הרב י"ז סולוביצ'יק, הביע בפני הרב מנדלסון התנגדות לרעיון זה. גם האדמו"ר מבעלז, הרב א' רוקח, התנגד לכך, בנימוק שבקינה "מי ייתן ראשי מים", שחיבר רבי קלונימוס ב"ר יהודה, נאמר: "כי אין להוסיף מועד (על תשעה באב, ש"כ) שבר ותבערה!". היו בין גדולי הדור, כאדמו"ר מסדיגורה והאדמו"ר מווז'ניץ, שסברו שניתן לתקן תקנה כזו בדורנו.

למרות התנגדותם של גדולים אלו, בישיבת מועצת הרבנות הראשית המורחבת, בה' בניסן תש"ז (26.3.47), עלתה הצעה לקבוע את תאריך יום שרפת גטו ורשה ליום צום לדורות. בישיבה נוספת, בא' בסיון (20.5), התקבלה החלטה עקרונית – לקבוע יום זיכרון כללי לקדושי הגולה, ולפנות אל ההיסטוריון, מ' צ'ינוביץ, שיכין חומר על התאריכים הבולטים בשואה, ועל פי זה לקבוע את תאריך היום ותוכנו. עלתה הצעה לצרף זאת לצום י' בטבת. ד"ר ש"ז כהנא התנגד לכך, ואמר שלדעתו יש לקבוע יום מיוחד בשנה כי אין מערבים אבל באבל.

מזכיר הרבנות הראשית, הרב ש"א וובר, פנה אל צ'ינוביץ בט"ז בסיון (4.6), וביקש לקבל תשובה מהירה לגבי התאריכים הנ"ל. במכתב תשובה מא' בתמוז (19.6), הציע צ'ינוביץ שהרבנות הראשית תפנה לנציגי הארגונים השונים יוצאי הקהילות והארצות שונות, ותבקש שימציאו תאריכים משמעותיים הקשורים בשואה. צ'ינוביץ הציע את התאריכים הבאים: א. פרוץ המלחמה – י"ז באלול תרצ"ט (1.9.39). ב. פרוץ המלחמה בין גרמניה ורוסיה – כ"ז בסיון תש"א (22.6.41). ג. התחלת חיסול גטו ורשה – ח' באב תש"ב (22.7.42). ד. תאריכים של השמדת הקהילות הגדולות כלובלין, קרקא ועוד. ה. כ' בסיון – התאריך שקבע 'ועד ארבע הארצות' לזיכרון הפרעות בשנים ת"ח ות"ט (1648־9).

נציגי ה'סינגוג קאונסיל אוף אמריקה' (ארגון הגג של ה־OU – איגוד בתי הכנסת האורתודוקסיים בארה“ב) פנו לרבנות הראשית בה‘ בשבט תש“ח (16.1.48), והתלוננו על שהיא לא השיבה להצעתם לקבוע אזכרה לחללי השואה במוצאי י‘ בטבת. מאחר שהדרישה בארה“ב לקבוע מיד יום זיכרון אחיד היא חזקה, הם פונים שוב ומבקשים להודיע להם את ההחלטה בנידון. הרבנים הראשיים זימנו דיון מיוחד בעניין זה. בישיבת מועצת הרבנות הראשית בכ“ו באדר א‘ (7.3) התקבלה ההצעה לקבוע את ז‘ באדר ב‘ (18.3) ליום אזכרה לקדושי השואה.

מנכ“ל הארגון הנ“ל הודיע לרב הרצוג בי“ח באלול תש“ח (22.9) שארגונו הציע במושבו האחרון לקבוע את י‘ בטבת כיום ההנצחה לחללי השואה, וכהצעה חליפית את ט‘ באב. במכתב תשובה מז‘ בתשרי תש“ט (10.10) הודיע הרב שמועצת הרבנות הראשית תדון בכך מיד לאחר החגים. הרב הרצוג סבר שמותר וחובה לקבוע יום צום מיוחד לדורות, אך בשל רצונו להימנע ממחלוקת הוא הציע להצמיד את היום, המסמל את החורבן האחרון, ליום צום הנהוג ממילא – י‘ בטבת, המסמל את תחילת החורבן הראשון.

ואכן, בי“ב בכסלו תש“ט (14.12) קיבלה המועצה החלטה סופית לקבל את הצעתו. בכך הקדימה הרבנות הראשית את הכנסת, שקבעה את ‘יום השואה ומרד הגטאות‘ רק בו‘ בניסן תשי“א (12.4.51).

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' טבת תשע"ג, 21.12.2012

פורסמה ב-21 בדצמבר 2012, ב-גיליון ויגש תשע"ג - 802 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: