מבין לנפש האדם / איתמר מרילוס

כתלמיד של ה'שרידי אש' ועוזרו של פיאז'ה, הייתה לרב זאב חיים ליפשיץ יכולת נדירה בתחומי האבחון והטיפול. על דמותו של המשגיח מ'כרם דיבנה', שהלך לעולמו לפני כחודש

"יותר מכול אבי היה אמן", מספר יצחק ליפשיץ על אביו, הרב זאב חיים ליפשיץ, שנפטר לפני כחודש. "הוא אמר פעמים רבות: רציתי להיות פסל, אבל אני מפסל אנשים בניסיון להבינם – מבחינתי יש דמיון בין השניים". הגדרה זו של הרב ליפשיץ כאמן מתארת היטב את הצדדים השונים באישיותו שנדמים מתחילה כמעט כסותרים זה את זה, אבל לאורך הראיון מתבררים כדיאלקטיים. הוא לימד תורה לרבים בלי להתייחס לגודל הכיפה או אף להיעדרה, שימש פסיכולוג בתקופה שבה מילה זו הייתה מגונה ועסק בכתיבה הגותית שהושפעה עמוקות מהוגים דוגמת קירקגור וקאמי. בין לבין הספיק לשמש עוזר מחקר של הפסיכולוג השוויצרי הנודע ז'אן פיאז'ה, היה משגיח רוחני בישיבת "כרם דיבנה", עסק בחריטה בעץ וקשר קשרי ידידות עם אמנים רבים.

כדי להבין כיצד יכול גיוון נפשי בלתי מצוי זה להתרחש, כדאי להתחקות אחר מסלול החיים של הרב ליפשיץ כפי שמספר בנו, יצחק ליפשיץ.

יותר מכל היה אמן. הרב זאב חיים ליפשיץ

השכלה בשוויץ

"אבא נולד בשנת 1935 בשכונת נווה־צדק שבתל־אביב. אביו אליעזר באופן לא מצוי לאותה התקופה למד כאברך בישיבת 'לומז'ה' ולאחר מכן בישיבת 'חברון' והיה תלמידו של החפץ חיים. אמו חנה עבדה על מנת לפרנס את בעלה. בתחילה למד אבא בישיבת 'דרכי נעם' שנתיים ולאחר מכן עבר ללמוד בישיבת 'קול תורה' שעמד בראשה באותה העת הרב שלמה זלמן אוירבך. הוא למד בחברותא עם הרב ישראל מאיר לאו בישיבה. בגיל 19 הוצע לאבי לנסוע ללמוד בישיבת מונטריי בשוויץ על מנת לחזק את לימוד התורה שם. אבי שסבל משיעול התייעץ גם עם רופאים, והם סברו שהאוויר שם עשוי לשפר את בריאותו. הוא נענה להצעה.

"מי שכיהן בראשות ישיבת מונטריי היה הרב יחיאל וינברג, בעל שו"ת 'שרידי אש'. אבי הושפע עמוקות ממנו ומהשכלתו הרחבה. הרב וינברג ששימש קודם לכן ראש 'בית המדרש לרבנים' שבברלין והיה בעל תואר דוקטור בתחום ביקורת המקרא התנסח בצורה מודרנית והיה בעל ידע תורני גדול מאוד. הוא עודד את אבי ללמוד פסיכולוגיה. ההיסטוריון מקס שפירו, שכתב את עבודת הדוקטורט שלו על הרב וינברג, הסביר את העובדה שהרב וינברג העדיף את לימודי הפסיכולוגיה על פני לימודי הפילוסופיה שהיו נפוצים באותה העת בכך ש"פילוסופיה תורמת פחות לעבודת ה' פחות מפסיכולוגיה". ייתכן שניתן לקשור זאת גם ברקע של הרב וינברג כתלמיד בישיבות המוסר ששמו דגש משמעותי על תורת הנפש וקידומו האישי של האדם. במקרה של אבא שלי הרב וינברג גם הדריך אותו בכתיבת תשובות הלכתיות, כשאבי כתב את הטיוטה לאותן תשובות".

לימודי הפסיכולוגיה שלמד הרב ליפשיץ אצל הפסיכולוג ז'אן פיאז'ה בז'נבה השפיעו על דרכו המחשבתית. "אבי שימש עוזר מחקר (ביחד עם רבים אחרים; מתודת ההוראה הייתה שונה אז. א"מ) במשך מספר שנים אצלו ולמד את דרך ההוראה המחקרית", מספר ליפשיץ הבן. ואכן, במאמרים רבים שכתב הרב ליפשיץ ניכרת השפעתו הרבה של פיאז'ה על השקפתו. הוא כותב למשל על מחקר משותף שדן ב"נושא התפתחותם של כללי המשחק וגיבושו של החוק". במאמר זה דווקא תוקף הרב ליפשיץ את פיאז'ה וטוען שהאחרון לא מתייחס למקרים המצדיקים הפרה של החוק, ותופס את האדם כמי שאינו יכול לחרוג מ"ציות למערכת של טכניקה סדורה". לימודים אלו בשוויץ נערכו במקביל ללימודים בישיבה שהיוו את עיסוקו המרכזי.

בעת שהותו של הרב ליפשיץ בשוויץ הוא החל לעסוק בחריטה על עץ, תחביב שלו הקדיש זמן רב גם בעתיד. ב־1959, במהלך שהותו בשוויץ, זכה בתחרות יוקרתית בתחום. יצחק מספר כי "ועדת הפרס לא הייתה מוכנה להאמין שהוא לא הודרך באופן מקצועי". במהלך שהותו בשוויץ התחתן. בשנת 1964 עלה לארץ ולימד במשך שנתיים במכללת גבעת וושינגטון. בשנת 1966 קיבל הצעה לשמש משגיח רוחני בישיבת “כרם דיבנה“ ונענה לה.

הדרכה רוחנית

באזכרה שנערכה לאחרונה במלאת 30 למותו, ספד הרב שוגרמן (ראש ישיבת "הגולן" עד לאחרונה) שלמד בתקופה זו ב"כרם דיבנה" לליפשיץ. "ההשכלה המיוחדת שהייתה לו בכוחות הנפש אפשרה לו לצקת הדרכה רוחנית באמצעות הידע שלו. זה לא מצא חן בעיני כולם בישיבה, כי הוא צבר פופולריות שהיה קשה לאחרים להתמודד עמהּ. היו שהרגישו שהוא משיג גבול.

"השימוש בידע הכללי ובספרות לועזית הוזכר לא פעם בשיחות בינינו", המשיך הרב שוגרמן.  "בזה הוא היה ממשיכו של ר' ישראל מסלנט שגם הוא נעזר פעמים רבות בספרות הרווחת באותה העת. בזה התאפיינה הייחודיות של הרב ליפשיץ כי מעט מאוד השתמשו בפסיכולוגיה בעולם הדתי לפני שלושים שנה. באמצעות הידע הזה הציג הרב ליפשיץ באופן סדור את כוחות הנפש, שרק צריך את הסדן כדי להכות ולהוציאם לאור. היו שדאגו שדבריו של הרב ליפשיץ לא יתקבלו לצערי.

"אמרתי לחבריי ללימודים", ממשיך הרב שוגרמן, "שאני לא יכול לאבד את הקשר עם הרב ליפשיץ, שזה לוקסוס אדיר. הרב ליפשיץ גם הטמיע בי בתקופה זו את ההבנה שלשאלה "האם ראוי לאדם ללמוד תורה כל היום" ישנה תשובה אישית לכל אחד. הוא היה ציוני לגמרי, אבל את מי שיכול היה ללמוד תורה במשך כל היום שלח לישיבות חרדיות (לא היו כמעט ישיבות הסדר בנמצא), ולגבי מי שלא – סבר שכדאי שישרת בצבא לכתחילה. "יראת שמים היא חליפה לפי מידה", נהג לומר. יצא לי לדבר איתו שעות רבות. זה התחיל בסטנדר ליד המקום שלו ונמשך בכל בית המדרש. הוא קלע לאותם הדברים שהיו מעסיקים אותי".

גם הרב שוגרמן וגם הרב ברוך פרנק (רב בישיבת וילקומיר) טרחו להדגיש באזכרה את אחד ממפעליו המשמעותיים של הרב ליפשיץ – הקמת "סדנת אנוש" לפני כשלושים שנה בירושלים, סדנה ששימשה מכון תורני להדרכה רוחנית. במסגרת פעילות המכון נפגש הרב ליפשיץ עם אנשים רבים (בעיקר מן הציבור הדתי־חרדי) והדריך אותם רוחנית ונפשית. אחד הכלים המשמעותיים היה באמצעות תורת הגרפולוגיה. למרות שהגרפולוגיה מוגדרת על פי רוב ככלי "פסוודו מדעי" הרב ליפשיץ הרבה להשתמש בה, אף שהוא עצמו צידד בעמדה שמדובר בכלי אבחוני אינטואיטיבי ולא בכלי בעל תוקף מדעי.

הרב שוגרמן מספר כי בעת שכבר היה ראש ישיבה הגיע אליו ללמוד בישיבה "עילוי". "אותו תלמיד הוציא את הר"מים מדעתם בגלל השאלות המרובות שלו. שלחתי לרב ליפשיץ את כתב היד שלו. הרב השיב לי: 'תתפלל שיהיה לך בחמישים השנים הבאות עוד תלמיד אחד כזה'. ואני שמרתי על אותו תלמיד כנגד חוות הדעת של שאר הרבנים. החזקתי אותו בכוח, וצדקתי".

טביעת עין

"הייתה לרב ליפשיץ עין פשוטה, בלי הוקוס־פוקוס, יכולת עצומה לקרוא אנשים. לא רק את כתב ידם, אלא יכולת התבוננות וטביעת עין יוצאת מן הכלל. בזכותו ניצלו הרבה תלמידים שדינם היה להיזרק מהישיבה. הוא אמר לי לחבק אותם, לומר מילים טובות וכו'. הוא לא היה קורא מחשבות. הקב"ה חנן אותו ביכולת אבחון בלתי שגרתית כשהכול צומח מתוך הכתובים. את כתב ידי אבחן רק בשנים האחרונות. הוא מעולם לא ביקש לראות אותו. מה שאפיין את היחסים בינינו היה יכולת ההידברות".

הרב ברוך פרנק סיפר על האופן שבו הוא עצמו הגיע לאבחון אצל הרב ליפשיץ. "הסיבה שבגללה הלכתי לרב ליפשיץ נבעה מסקרנות. שמעתי על יכולת האבחון שלו מתלמידים אחרים. נכנסתי אליו. הוא שאל אותי מספר שאלות, ובחמישה משפטים הוא משרטט אותי מלמעלה ועד למטה. עמדתי נדהם. ובכנות מלאה, עם זה הלכתי במשך שנים כי הם תיארו אותי במדויק באופן יוצא דופן. מעבר לאבחון עצמו הרב ליפשיץ היה מתקשר פעמים רבות לבחורים שאבחן ושאל כיצד הם מתקדמים, כך שהחכמה הייתה משנית לנתינה שלו".

הרב ישראל הרצוג סיפר באזכרה על האופן שבו שימשה עבורו עצה ספרותית של הרב ליפשיץ כלי להתפתחות רוחנית אישית. “הגעתי לארץ מארה“ב, מתוך מטרה להתרכז בלימוד תורה בלבד. בארה“ב שילבתי לימוד תורה עם לימוד אקדמאי, ובארץ, למרות שלמדתי בישיבה טובה שבה היו חברותות טובות ומגידי שיעורים טובים, לא הרגשתי הנאה בלימוד. החלטתי בלבי שאחרי שייגמר הזמן אחזור לארה“ב להמשך לימודים. במקרה פגשתי את הרב ליפשיץ פעם אחת והתרשמתי שמדובר באדם חכם ויוצא דופן. אמרתי לעצמי שאסע לירושלים ואפגוש אותו. זה היה עוד בתקופה שבה לא היו טלפונים, אז נסעתי באוטובוס אל הגבעה הצרפתית, ובלי להודיע קודם פשוט דפקתי על דלת ביתו והצגתי את הבעיה שלי. הוא אמר לי: ‘תתחיל לקרוא ספרות יפה‘. בהתחלה צחקתי, הרי הגעתי לארץ במטרה להתנתק מכל זה, אפילו עיתון לא קראתי. אבל מיד כשהתחלתי לקרוא ספרות יפה, התחלתי ליהנות מן הלימוד“.

נדבך חשוב בחייו של הרב ליפשיץ היה הכתיבה ההגותית. חלק ניכר ממאמריו ניתן למצוא באתר האינטרנט של סדנת “אנוש“. “הכתיבה שלו התאפיינה בטמפרמנט תוסס“, מספר הבן יצחק. “בנקודה הזו אין ספק שהוא הושפע עמוקות מן הסגנון האקדמי הצרפתי שלא מפחד לומר את דעתו. הוא אהב מאוד לקרוא את קאמי וסארטר ובהחלט הושפע מהאקזיסטנציאליזם שלהם ועוד יותר מכך מכתיבתו של קירקגור. בניגוד לאנשי אקדמיה רבים שמתעסקים בהיסטוריה האינטלקטואלית של העבר, לאבא היו מסקנות על ההווה והוא לא פחד לומר אותן, גם אם בסגנון תקיף לעתים. היה לו ממש כאב בטן כאשר הוא שמע דברים שלא נעמו לו, ואני גדלתי עם איש כזה. אמנם לפעמים הוא כותב בצורה חסרת דיוק, אבל צריך להוריד את משקפי ההיסטוריון כשקוראים את הדברים ולבחון את הרעיונות עצמם“.

להכיר בייחודיות

תפיסתו הפסיכולוגית נשענה כאמור גם על תורת המוסר, אך הוא התנגד להיבט הכפייתי שלה ככלי להטמעה, אלא העדיף להתמקד בייחודיות של כל אדם שבאה לידי ביטוי ברצון המתנגד לטבע ולנסיבות החיצוניות. הוא ביקר את מושגיו של פרויד, ה"אני" וה"אגו", כדי להסביר את היחס בין העצמיות לבין מנגנון השימור העצמי. מנגנון זה כולל את ה'קנאה', ה'תאווה' וה'כבוד', שבמצבם המיטבי משמשים כלי לשימוש ה'אני' ובמצבם השלילי מכניעים את האדם. תכלית האדם לפיכך היא להדגיש את ייחודיותו. הייחודיות לדעת ליפשיץ איננה תכונה מולדת אלא חוויה קיומית "חדשה",  המתהווה מאין ליש.

הנטייה של הרב ליפשיץ להעדיף את הממד האמנותי על פני הממד המדעי המדויק ככלי להבנת נפש האדם באה לידי ביטוי בהעדפתו את שדה הספרות על פני הפסיכולוגיה. ואכן, הבן אומר כי "אבי היה אמן יותר מאשר כל דבר אחר. אנחנו גדלנו בבית על ספרות. אמנים רבים היו חבריו והוא התרועע עמם לעתים קרובות. הוא היה מיודד עם האמנית ומבקרת הספרות מאיה קגנסקיה, עם הפסל דני כפרי ועם האמן אהרון אפריל“.

במאמריו מרבה ליפשיץ לעסוק בדמותה של האישה. הרב ליפשיץ האמין בתפיסה מהותנית פמיניסטית של טבע האישה. הוא תמך בכל פה במתן שוויון לנשים בהשכלה וביציאה למרחב הציבורי, אבל התנגד לתפיסה המטשטשת הבדלים בין המינים. בעיקר כוונו דבריו נגד הפמיניזם הרדיקלי של ‘הגל השני‘ שקרא לפירוק התא המשפחתי המסורתי משום שהוא “דכאני“ ומכוון מיסודו כנגד הנשים באשר הן.

במסגרת פעילותו העביר הרב ליפשיץ שיעורים רבים שהתחלקו לשיעורי גמרא ולשיעורי פרשת שבוע. את שיעורי הגמרא שלו לימד בצורה עיונית. השיעורים נעשו בצורה סימפוזיונית, כאילו היו התלמידים תנאים ואמוראים. הוא התרחק מפילולוגיה או ממחקריות. מאידך, גם הסתייג משיטת “צווי דיני“ הבריסקאית ונהג לצטט את הגרי“ד סולוביצ‘יק (שעִמו היה בקשרי משפחה) שגם הוא עצמו הסתייג משיטה זו. בשיעורים היו חובשי כיפות סרוגות ושחורות ולעתים גם נעדרי כיפות כלל.

ספרו החשוב ביותר של הרב ליפשיץ הוא “קיום וייעוד“, פירוש הגותי על ספר יונה. בספר מציע הרב ליפשיץ כי יונה נע מן הקוטב של העדר אמונה בחירות אישית אל האמונה בהשפעת האדם. קשה בסקירה קצרה להקיף את הספר כולו אך ניתן לבחור מספר משפטים המצביעים על תפיסתו של הרב ליפשיץ לגבי האחריות שהאדם נושא על כתפיו:

אין הדטרמיניזם פועל בכפייה, אלא הוא מופיע בתגובה לפאסיביות האדם… לבעלי היוזמה אין כל שייכות לדטרמיניזם הא־לוהי (עמ' 83).

גם ההצלחה בעולם הזה איננה בעלת משמעות לדעת הרב ליפשיץ אם היא מקרית ומבוססת על הדטרמיניזם. העובדה שהאדם מצליח והדבר נעשה בהשגחת ה' איננה בעלת ערך דתי אם איננה סמל של הדדיות בין האדם לא־ל.

הבורא תובע מן האדם השתייכות לעולם, ליזום את ההשתתפות באחריות העולם, ולהשתמש לשם כך באיכותו המקורית. ואז אין האדם משול לבורג חסר ייחודיות במכונת העולם העיוור. להיפך, ההתייחסות אל העולם דרך ההשתייכות היוצרת מרחיבה את המעגל הפרטי… החירות משמעה אחריות (עמ' 160).

***

לסיום אני שואל את יצחק איך זה לחיות לצד אבא יוצא דופן שכזה. האם ההגות שלו באה לידי ביטוי בפועל בחינוך שאותו ספגו?

"תפקיד המשגיח ירד מגדולתו בעולם הישיבות בשנים האחרונות, והוא נתפס כזניח. אבא שלי היה משגיח כשם שמשגיח צריך להיות. מעולם לא דרש או אפילו ביקש מאיתנו להתפלל או ללמוד, וארבעת הילדים כולם שומרי תורה ומצוות. הדבר החקוק ביותר בזיכרוני ביחס לאבי הוא האופן שבו התפלל. אבי לא נהג להתנועע בתפילתו, אלא עמד בלא לנוע. למרות זאת, לראות את אבי מתפלל זו הייתה חוויה. הדבקות שהייתה על פניו קשה לשכחה".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', א' טבת תשע"ג, 14.12.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-16 בדצמבר 2012, ב-גיליון מקץ תשע"ג - 801 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. שתי טעויות קטנות שזיהיתי במאמר – אני מקווה שאין עוד בחלק שאיני מכיר:
    א. לשרידי אש היה דוקטורט בתלמוד ולא במקרא.
    ב. לחוקר שכתב עליו קוראים מרק שפירא ולא מקס.

  2. עוזיה,
    יש עוד כמה , למשל לרב ליפשיץ ז"ל יש יותר מארבעה ילדים.
    אבל נראה לי קצת קטנוני להתייחס לטפל בהקשר הזה.

  3. בת שבע עמיצור

    המאמר מגמד את האישיות הענקית ששמה הרב ליפשיץ. למשל ,לא התייחסו למסירות העצומה שהייתה לו כלפי האנשים שבאו להתייעץ עמו. נראה לי שבזכות המסירות הזו הוא זכה ליכולת איבחון והבנת האדם באופן מיוחד כ"כ.הגותו התורנית היא יצירת מופת !אוצר תורני שמעמיק וממריא לשחקים. אנשים רבים נקשרו לתורה בזכותו הוא הרים את קרנה של התורה לרמה אינטלקטואלטית ופיוטית גם יחד .על שלושה דברים העמיד את העולם : תורה ,גמילות חסדים ותפילה מליאת הוד . יהי זכרו ברוך

  4. בת שבע,
    את צודקת מאוד פשוט אלו דברים שקשה לדבר עליהם , אבל בטווח הארוך יותר ויותר יתגלה כמה דברים שהוא ז"ל סלל להם את הדרך השפיעו ומשפיעים לטווח ארוך.
    הוא הקדים את הדור בכמה שנות אור, ושילם על כך מחיר, אבל הדרך שהוא סלל לנו התלמידים תמשיך להשפיע לאורך ולרוחב , עוד הרבה מאוד שנים.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: