רומיאו הערפד ויוליה הפגאנית / גלית דהן קרליבך

סיפור אהבה מכושף בין חוקרת בייל לפרופסור לגנטיקה, שנרקח מאגדות עם ומיתולוגיות אך גם מאירועים היסטוריים ומידע מדעי ופנטסטי. חגיגה של טבע וכשפים

ליל כל המכשפות

דבורה הרקנס

מאנגלית: נועה בן פורת

כנרת ומטר, 2012, 667 עמ'

בילדותי היה עליי להלך בין שתי גישות. גישה אחת, זו שנלמדה בבית הספר ומאוחר יותר באולפנה, גרסה שמותר האדם מן הבהמה, ושבכלל, האדם הוא היצור היחיד בעולם, חמדת לבבו של בוראו. גישה שנייה, זו שיצאה היישר מתנורה החם של סבתי, טענה שלחלוטין איננו נמצאים לבד בעולם, ושגם אם אנחנו, בני האדם, נהנים כרגע מיתרון יחסי של שיפור בטכנולוגיה וברפואה ונדמה לנו שאנו יכולים להגיע לכל קצווי העולם במהירות שיא, כדאי להמתין ולראות שד במעופו. העולם של סבתי היה מפחיד – מלא ביצורים משונים שהיה להם קשר לא ברור לציפורניים, לעור ולשיער – אבל מעניין הרבה יותר מהגישה האחרת.

כבר שנים רבות וארוכות אני פוסעת בחברתם של הספרים, שרק במחיצתם אני מצליחה להחזיר את התחושה שאינני לבד בעולם, והנה היא באה לי בדמותו של ספר נפלא, ראשון בשלישייה העתידה להתפרסם, שאותה כתבה דבורה הרקנס, אשת אקדמיה ובעלת בלוג יין מצליח.

מקדמי החורף

למן ההתחלה, כל התנאים היו נגד הספר הזה: הכריכה, שאינה עושה חסד עם הספר הזה ומתאימה הרבה יותר לרומן־משרתות; מחברת הספר, פרופסור להיסטוריה (יש לי רתיעה לא ברורה משילוב של אקדמיה וספרות); והנושא עצמו – על רקע מציאת כתב יד עתיק ומכושף מתאהבים להם ערפד ומכשפה. נו, באמת.

אלא שלפעמים יש יתרונות מסוימים במתן הזדמנויות, וכמעט מן ההתחלה נשאבתי לעלילה מקסימה ומכשפת שמתחילה במאבון – ערב שוויון הסתיו, חג פגאני במקורו, שבו מכשפים מכל העולם סועדים יחד כדי לקדם בברכה את החורף.

גיבורת הספר היא דיאנה בישופ, חוקרת מאוניברסיטת ייל. ולפני שנספיק לדשדש בשעמום בנבכי מוחה של חוקרת מבריקה מתגלה גם צד נוסף בחייה של גיבורתנו: דיאנה היא נצר ובת לשושלת של מכשפים המגיעה עד לבריג'יט בישופ – דמות אמיתית, המוכרת מציד המכשפות בסאלם, שעלתה על המוקד מאחר שנחשדה במעשי כשפים.

בניגוד לדודותיה, אמילי (אם) ושרה, מפנה דיאנה עורף לכוחותיה הכישופיים, ומגיעה להישגים כמעט רק בכוחות אנושיים. אמנם מדי פעם יוצא לה להשתמש בכשף, למשל כשמכונת הכביסה שלה מאיימת להציף את הקומה שתחתיה, אבל אלו מקרים יוצאי דופן המעוררים בגיבורה רגשי אשם ובושה.

נטשה קריירה שבנתה בלי כשפים כלל. הרמיוני, מתוך 'הארי פוטר וחדר הסודות'

ובחזרה לערב המאבון – דיאנה לא מתכוונת להגיע לאירוע ומתכננת להעביר את זמנה בספריית האוניברסיטה בשקיעה בקריאת מחקר. לצורך הקריאה היא מזמינה כתב יד הנקרא 'אשמול '782', ספר אלכימיה מכושף אבוד וחשוב, עובדה שאיננה ידועה לדיאנה. מהרגע שבו דיאנה נוגעת בספר, מתחיל מאבק בין ערפדים, שדים ומכשפים שרוצים להניח את ידם על הספר המכושף העתיר בסודות קיומם.

אל כל התסבוכת הזו רוקחת הרקנס סיפור אהבה משובח במיוחד: מתיו קלרמון הוא גבר יפה תואר, פרופסור מצטיין לגנטיקה וחובב יינות (מחווה, כמובן, לבלוג של הרקנס עצמה), ובקיצור כל מה שעלמת חן יכולה לבקש כמשאלה. רק דבר אחד מפריד בין קלרמון לבין בני האדם. אף שהוא נראה בדיוק כמותם, קלרמון הוא ערפד. ואם עד עתה ערפדים הצטיירו בדמיוננו כיצורים מוצצי דם, כדאי לכם מאוד להכיר את מתיו קלרמון. הרקנס נהנית לשחק עם הסטריאוטיפים הידועים ולשנות בעזרתם את כללי המשחק. אחד מכללים אלו קשור לאמנה עתיקה שנחתמה בין שלושת סוגי היצורים, האוסרת עליהם להתערב אלו באלו, מה שלא מרשים במיוחד את דיאנה וקלרמון.

ליצורים יש אופי משלהם: הערפדים, הניזונים מדם; השדים, האחראים ליצירתיות ולשיגעון; והמכשפות, מלאות הקסמים והכשפים. כל אלו יוצאים מגדרם כדי לשכנע (בדרך כלל בעזרת איומים) את דיאנה וקלרמון להיפרד.

מבחינה זו, אפשר לשייך את הסיפור הזה לסוגת אהבה בין גבר ואישה המגיעים ממעמדות חברתיים שונים. רומיאו ויוליה בסגנון פנטסטי־פגאני, אם תרצו. ואגב, הבחירה בסמלים ואירועים פגאניים איננה מקרית. הם מזכירים לנו את העולם השדי שהתקיים בתרבויות שונות. למשל, שמו של הספר 'ליל כל המכשפות' מכוון היטב את תודעתנו לליל כל הקדושים, שהרבה לפני שהנצרות הבעלבתית שלחה אליו ידיים היה חג פגאני של הקלטים, שבו האמינו כי הרוחות ושאר יצורים מסתובבים בעת זו על הארץ, וכדי להפחידם ולבלבלם היה נהוג להתחפש לשדים ולמכשפות.

דמע והיסטוריה

עלילת הספר איננה חדשה. דבורה הרקנס שואבת הרבה מאגדות עם, ממיתולוגיות ומאירועים היסטוריים (כמו ציד המכשפות בסאלם). אך הרקנס ניחנה באותו קסם של מספרי סיפורים עתיקי יומין: יש לה מה לספר. לכתיבה עצמה אין סגנון ייחודי משלה, אך הסיפור הוא חגיגה של כשפים וידע רב.

דבר נוסף המייחד את הספר לטובה הוא הידע הפנטסטי שנמצא על גבול המדע. מכיוון שהגיבורה היא חוקרת היסטוריה של המדע, מקסים לגלות שהרבה מן הרעיונות הפנטסטיים מתגשמים בדמותו של המדע ולהיפך, בין אם מדובר במושגים כמו מסע בזמן, תיאוריית הקוואנטים ומוצא המינים, ובין אם מדובר בתיאוריות שונות ונפלאות על לילית. שילוב העובדות והאירועים ההיסטוריים הופך את הקריאה בספר לדליית פנינים. האהבה של הרקנס להיסטוריה אגדית נודפת מכל עמוד ודף, והיא מידבקת כל כך, שפעמים רבות במהלך הקריאה מצאתי את עצמי משוטטת במדפי ההיסטוריה שלי ומאמתת (ולעתים מעמתת) אירועים שנראו לי משעממים כמו צנון.

הרקנס גם לא מהססת לשתול גיבורה פמיניסטית – המזכירה מאוד את הגיבורות של קוני ויליס, מענקי סופרי המד"ב והפנטסיה – העומדת בגבורה ובאומץ מול טרגדיות, ואינה מהססת לנטוש קריירה מפוארת שבנתה בעזרת עשר אצבעותיה ובלי כשף אחד, ומצד שני, משתמשת בטכניקה הישנה והטובה של דיקנס של 'טובים מול רעים'.

ויותר משזה סיפור אהבה לא אפשרי (שכרגיל תמיד מתאפשר בסוף), והתגברות על ניגודים ומאבקים ופוליטיקה, והשאלות הרגילות על גורל ובחירה, זה סיפור חשוב, כי הוא משנה את האופן שבו אנחנו רגילים לחשוב על מדע ומסתורין. לא בכדי מצוטט בספר משפטו הידוע של אינשטיין: "הרגש היפה ביותר שביכולתנו לחוות הוא המסתורין". כל מי שאוהב את הטבע, שמשתאה, שמאמין שיש יצורים מלבדו, שהטבע אינו נפרש מולו בנוסחאות ושניוטון הוא בעיניו לא פחות ממכשף, הרי מובטח לו שיאהב את הספר הזה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ד כסלו תשע"ג, 7.12.2012

מודעות פרסומת

פורסם ב-7 בדצמבר 2012,ב-ביקורת ספרים, גיליון וישב תשע"ג - 800, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: