מבצע ראובן / זאב ויטמן

עיון בניסיונותיו של ראובן להציל את יוסף מביא למסקנה כי לא האחים מכרו את יוסף אלא המדיינים, ומעלה תובנות מפתיעות בנושא בחירה והשגחה

תוכניתם המקורית של אחי יוסף לא הייתה להשליכו לבור בעודו חי אלא להשליך אותו לבור לאחר שירצחוהו: "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתו. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵה וּוְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו".

השינוי בתוכניתם התרחש בעקבות דבריו של ראובן שהציל את יוסף: "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו".

האמירה הכפולה "ויאמר לא נכנו נפש. ויאמר אליהם" מלמדת שאולי לכתחילה ראובן התנגד לתוכנית לרצוח את יוסף ואמר "לא נכנו נפש", אך לאחר שאחיו לא קיבלו את דבריו שלא לפגוע ביוסף, הוא מציע הצעת פשרה שלא להרוג את יוסף בידיים – "אל תשפכו דם" – אלא להרוג אותו בגרמא, להשליך אותו לבור שבו הוא ימות מאליו.

מדובר במוות אכזרי יותר, אך עם זאת זהו רצח "נקי" יותר, כי באופן כזה ידי אחי יוסף לא יהיו מגואלות בדם אחיהם. ראובן מצליח לשכנע את אחיו, כשהתורה מעידה שכוונתו הייתה להציל את יוסף ולהוציאו מהבור "לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו". \

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

זהות המוכר

האחים פועלים בהתאם להצעת ראובן: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם". אלא שהתוכנית משתנה בעקבות יוזמה חדשה של יהודה. יהודה, שלא היה מודע לתוכניתו של ראובן, מציע להסתפק במכירת יוסף לעבד ובכך למעשה מרע את מצבו: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא…". האחים משתכנעים מדברי יהודה ויוסף אכן נמכר לישמעאלים.

בנקודה זו אנו עומדים בפני פסוק סתום ביותר – "וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא". מסתבר שבניגוד לרושם העולה מן הכתובים עד כה, ראובן לא היה עם האחים בעת המכירה וגם לא קודם לכן בעת שישבו והחליטו ביוזמת יהודה לשנות את תוכניתם המקורית. על כן, כאשר הוא מגיע לבור על מנת להציל את יוסף ומגלה שהוא איננו הוא מופתע וזועק זעקת שבר על היעלמותו.

אך קשה להבין: מדוע אין אחיו עונים לשאלתו ואומרים "בדיוק כרגע מכרנו אותו לאורחת הישמעאלים שעברה כאן", ואז במקום לקרוע את בגדיו ולזעוק זעקות שבר היה יכול ראובן למהר ולרוץ אחרי אורחת הישמעאלים היורדת מצרימה ולנסות לפדות את יוסף מידיהם.

עניין זה מחזק את שיטת הפרשנים הסבורים שהאחים כלל לא מכרו את יוסף. ככל הנראה, מה שקרה הוא שראובן שהיה כל הזמן יחד עם אחיו חשש שהצעת יהודה תשבש את תוכניתו להציל את יוסף ולהשיבו אל אביו, ולכן הוא רץ אל הבור כמי שנראה שהולך למכור את יוסף, כאשר בפועל מטרתו להוציאו מהבור ולשחררו מבלי שאחיו ידעו על כך. אלא שאז הוא מגיע לבור ומגלה לתדהמתו שיוסף נעלם.

ולהיכן נעלם יוסף? כנראה, אנשים אחרים שעברו ליד הבור ושמעו את זעקותיו העלו אותו מהבור ומכרו אותו לאותה אורחת ישמעאלים שהאחים ראו מרחוק, מבלי שהאחים ידעו על כך דבר. וכך מתבהר הפסוק: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף". דהיינו, המדינים הם שמכרו את יוסף לישמעאלים מבלי ידיעת האחים.

הכול משמים?

האברבנאל מציע גישה מקורית להסבר טענותיהם של ראובן ויהודה שהביאו לשינוי תוכניות האחים כלפי יוסף. לשיטתו, ראובן מעלה בפני אחיו את האפשרות שאולי יוסף אכן חלם את החלומות ואולי רציחתו הינה פעולה המנוגדת לרצון הקב"ה והם עתידים להיענש על כך בידי שמים. לכן הוא מציע לאחים שישליכו אותו לבור באופן שהם לא יהרגוהו בידיים אלא ימסרו את גורלו בידי הקב"ה – כך שאם אכן חלומותיו מבטאים את תוכניות הקב"ה ורצונו הרי הקב"ה יעמוד לימינו ויציל אותו.

ר' חיים בן עטר בפרושו "אור החיים" הולך בדרכו של האברבנאל ומסיק ממנה מסקנה תיאולוגית מחודשת והיא שמכיוון שהאדם הינו בעל בחירה הוא יכול להרוג גם את מי שלא נתחייב מיתה לשמים וגם את מי שהקב"ה לא החליט ולא קבע שהוא ימות. וזה מה שאומר להם ראובן – אתם אומרים "ונראה מה יהיו חלומותיו" אבל למעשה ייתכן שחלומותיו אמת ורצונו של הקב"ה היה להעלותו לגדולה ולהמליכו עלינו, אך אנו בהיותנו בעלי בחירה יכולים להרוג את יוסף למרות שהקב"ה רוצה שהוא יחיה ואף ימלוך עלינו. לכן אם אכן אתם רוצים באמת לדעת ולבדוק ולבחון מה יהיו חלומותיו – האם מדובר כאן בשקרים ודמיונות של יוסף, שמנסה להתנשא עלינו, או בחלומות אמת שמבטאים את רצון הקב"ה ותוכניותיו – אל לכם להרוג את יוסף בידיים, אלא למסור את דינו לשמים ולראות להיכן יתגלגלו הדברים. פירוש זה יוצא מתוך הנחה נועזת שלאדם יש כוח לשנות את תוכניותיו של הקב"ה ולהרוג אנשים שהקב"ה רצה בהצלחתם.

לדעת האברבנאל יהודה צועד צעד נוסף ואומר שזריקתו של יוסף לבור איננה נחשבת למעשה למסירת דינו וגורלו של יוסף לשמים, מכיוון שכדי להצילו משם נדרש נס גדול וגלוי, והקב"ה לא מנהל את עולמו בדרך כלל בניסים גלויים. לכן, אם באמת הם רוצים למסור את דינו לשמים ולראות מה יהיו חלומותיו – הדרך היא למכור אותו לישמעאלים ולראות כיצד יתגלגלו הדברים. האם יעמוד לו שם רווח והצלה ואז יתברר שמה' היה הדבר וחלומותיו אמת היו, או שהיו אלו חלומות ודמיונות שווא מלבו של יוסף ואז הוא יתגלגל לעבדות ולשפלות. מדברי האברבנאל עולה כי כאשר אדם נכנס או מוכנס לסכנה ביוזמה אנושית וקורה לו משהו לא ניתן לייחס זאת לגזרת הקב"ה, מכיוון שהקב"ה לא מנהל את עולמו באופן ניסי. אם האדם נפגע, אין לייחס זאת אלא למי שהכניסו למקום הסכנה, ובלשון האברבנאל: "הנה אחרי שהשלכנו את יוסף בבור הרי הוא כמת כי הנה ה' עושה 'ארובות בשמים' – איך יוציאוהו משם?!"

גישה זו של האברבנאל ושל אור החיים משמעותית מאוד ביחס למקרים שבהם אדם פוגע בחברו. האם אנו מייחסים פגיעה זו להחלטת הקב"ה, מברכים אותו על היותו "דיין אמת" וגם במקרה של רצח מתבטאים בסגנון של "השריפה אשר שרף ה'", או שמא אנו אומרים שאף שייתכן שלקב"ה היו תוכניות אחרות לגמרי לגבי האדם שנפגע, מכיוון שה' נתן לנו את הבחירה החופשית הרי שיש באפשרותו של כל אדם לפגוע ולהרוג את חברו, וממילא התגובה שלנו צריכה להיות "ה' ייקום דמו" ו"יוודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך". ברכת 'דיין האמת' לאור זאת תהיה בגדר תפילה שהקב"ה שהוא דיין אמת ידע להיפרע ממי שפעל בניגוד לרצונו ושפך דם נקיים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ד כסלו תשע"ג, 7.12.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-7 בדצמבר 2012, ב-גיליון וישב תשע"ג - 800 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. הרשב"ם על המקום מפרש כזאת, שהמדינים הסוחרים העלו את יוסף מהבור בזמן שהאחים ישבו מרחוק לאכול כדי "לא לאכול על הדם", פלא על הרב שלא הביאו.

    ההוכחות כאלה ואחרות שמופיעות לכך, כבר מופיעות אצל בנו יעקב ורש"ח לאלי, מופיעים אצל נחמה ליבוביץ/ עיונים בראשית עמ' 285-286.

    בברכv

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: