להודות גם כשחסר / שלמה רוזנפלד

המצב הרוחני והמדיני בתקופת החשמונאים היה רחוק מלהיות מושלם, ועם זאת אנו חוגגים את חנוכה

לכשנבחן את השילוב של התורה במדינה בתקופה החשמונאית ניווכח כי ידע התחום עליות ומורדות. בתקופות שלטונם של הדור הראשון, האחים בני מתתיהו, היה שילוב נכון. הם קבעו את מצוות החנוכה ואנו משבחים אותם בתפילותינו על כך. אמנם, לדעת הרמב"ן (בפירושו לפסוק "לא יסור שבט מיהודה"; בראשית מט, י) חטאו החשמונאים בהנצחת השלטון בידם ככוהנים, וכן מעד יהודה המכבי בהליכתו לכרות ברית עם הרומאים (בראשית לב, ד).

 בתקופות הבנים, השילוב היה פחות מוצלח. נזכיר כי אפילו יוחנן כהן גדול שתיקן תקנות חשובות (מעשר שני פרק ה משנה טו) נעשה צדוקי בסוף ימיו (ברכות כט, א). גם ינאי המלך נהג בתחילה כצדוקי ואף התנכל לחכמים מאוד (קידושין סו, א). האחים האחרונים של ימי המלוכה החשמונאית הזמינו את הרומאים ומעדו כדברי הרמב"ן הנ"ל, וכן הכהונה הגדולה לא הייתה תמיד בידיים המתאימות בתקופה זו. לפעמים חשדו בכהן הגדול שהוא צדוקי ולכן השביעוהו שיקיים ההלכה (יומא פרק א משנה ה) או שהחליפוהו תוך שנה למינויו (יומא ט, א).

ככלל, הרבה כתות היו בתקופות אלו: מתייוונים, צדוקים ובייתוסים, וכתות ים המלח. כל אלה פרשו מדרך הפרושים.

עצמאות המדינה בתקופה זו הסתכמה בכמה עשרות שנים. אפילו בימי האחים בני מתתיהו, היו שנים שבהן הם שלטו בצל השלטון היווני. עם הגעתו של פומפיוס החלה תקופת חסות הדרגתית תחת השלטון הרומי. לפנינו אפוא תיאור לא מושלם של שילוב תורה ומדינה.

והנה, אף על פי כן, רואה הרמב"ם בתקופה זו סיבה לאמירת ההלל בחנוכה. וכך הוא כותב

 בבית שני כשמלכי יוון גזרו גזרות על ישראל וביטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטימאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם א־להי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכוהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני (הלכות מגילה וחנוכה ג, א).

האם באמת חזרה מלכות ישראל במלוא עוצמתה הרוחנית או המדינית במשך יותר ממאתיים שנה? כנראה שלא, אלא שהרמב"ם רואה גם במצב החלקי של מלכות ישראל סיבה לאמירת הלל והודאה.

לא ניתן להתעלם מהיבטים חיוביים שהיו בתקופה זו. התקופה הייתה תקופת הזוגות, הלל ושמאי ואחר כך תלמידיהם. גם מבחינה מדינית יש היבטים חיוביים. לאורך מרבית תקופת מלכות החשמונאים – מעלייתו של מתתיהו הכהן (167 לפנה"ס) ועד מותו של אחרון מלכי בית חשמונאי, אנטיגונוס השני בשנת 37 לפנה"ס – גם אם לא באופן רציף, הייתה יהודה ממלכה עצמאית שבה שלט שליט חשמונאי, כמלך או ככוהן גדול. בתקופה זו הורחבו גבולות הממלכה לראשונה מאז מות צדקיהו, אחרון מלכי בית דוד.

בתוך המהלך

ומכאן לתקופתנו. ב"ראשית צמיחת גאולתנו" החלה נהירה של תלמידי הגר"א והבעש"ט, ולאחר מכן של אנשי חיבת ציון והעליות השונות, לארץ ישראל. היו אלה יחידים שהמבט החיובי והחזון שלהם סיפק התעוררות מלמטה, אף על פי שההמונים ובהם גם חלק מההנהגה הרוחנית התקשו לראות את ניצני הגאולה. הרבנים אלקלעי, קלישר וגוטמכר, ולאחריהם הרבנים מוהליבר, ריינס והראי"ה קוק, חיו בגישה הרואה למרחקים את פעמי הגאולה, גם אם שותפים לה ואף מובילים אותה יהודים שאינם שומרי כל המצוות.

מי שראה את תהליך ההתפוררות של יהדות הגולה מחלחל מבפנים, יכול היה להבין כי "הניצנים נראו בארץ", ושעם ישראל הולך לקראת חזרה לבניינו המדיני והרוחני. כמה גדולים היו אנשי "המרד הקדוש" שרצו לקדש חייהם בתורה ובעבודה או שאר החלוצים ששירתו את עמנו במחתרות ובשאר תחומים, כשהם נאחזים בציפורניהם לשמור על הצביון הקדוש של עמנו בכל תחום שבו עסקו.

גם לקראת הקמת מדינת ישראל היו גורמים בתוכנו שהתנגדו למהלך, מחשש מוצדק שהמדינה לא תושתת על אדני התורה ולא יובילוה אנשי תורה. ואכן, לאחר הקמתה, לא הגענו לשילוב המלא בין תורה ומדינה. התורה עוד לא חלק ממערכת המשפט, ולא כל עם ישראל שומר את כל המצוות. אך במבט חלקי הבוחן את ההספק מהעבר והצופה לעתיד, עולם התורה פורח ומגיע לשיאים שלא זכה להם מאז ימי הבית השני. יהודים שומרי תורה ומצוות משולבים בכל תחומי החיים וקולם התורני נשמע. גם בתחום המדיני עוד לא הגענו לעצמאות מוחלטת ללא תלות בעמים אחרים, אך ברוך ה' אנו יכולים להגן על עצמנו. העמים מבקשים מאיתנו שלא נפגע באיראן, ואיננו זקוקים להתחנן אליהם שיפציצו את המשרפות. גם בתחום המדעי והכלכלי עם ישראל ניכר לטובה וגם תורם את חלקו לעמים.

התקדמנו מאוד ממצב של "ראשית צמיחת גאולתנו" לעומק שלבי הגאולה, שהרי חלק ניכר מסימני הגאולה כבר התקיימו ומתקיימים בימינו. על כך נודה בהלל הגדול בחנוכה וביום העצמאות, ונתפלל שנזכה שהתורה והמדינה ישכנו יחד במלוא גדולתן.

הרב שלמה רוזנפלד הוא ראש ישיבת ההסדר "שדמות נריה" בשדמות מחולה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ד כסלו תשע"ג, 7.12.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-7 בדצמבר 2012, ב-גיליון וישב תשע"ג - 800 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: