לגעת בכאב / אביה הכהן

ניתוח המבנה הספרותי של מסכת סיפורי יוסף חושף את תהליך התיקון המורכב שאפשר את האיחוד המחודש של בית יעקב. בזכות האמונה ביכולת להשתנות

מסכת סיפורי יוסף היא מן החטיבות הארוכות בתנ"ך המספרות על גורלו של גיבור. מסכת זו מטלטלת את הקורא עד עמקי הנפש. הקורא עולה ויורד עם טלטולי הסיפור, אשר מביאים את הקורא להעלות שאלות שלא תמיד יש לו תשובות עליהן. אחת השאלות שבשנים האחרונות העסיקה רבים היא מדוע יוסף לא ניסה לחזור אל אביו הדואג, או לפחות לכתוב מכתב לאביו ולהודיעו היכן הוא.

פירושים שונים הועלו כדי לתת פתרון לשאלה זו (המפורסמים הם מאמריהם של הרב יואל בן נון והרב יעקב מדן), אך דומה שישנה בעיה עקרונית בהם, כמו גם במאמרים רבים אחרים המנסים לפתור את חידת הכתובים באמצעות פירוש שלאחריו הכול בהיר כאור השמש. פתרון יצירה כפתרון חידת תשבץ שיש למלא בו את כל המשבצות הריקות הוא טעות בגישה לסיפור באשר הוא סיפור. נפש אדם היא חידה וחלק מקריאת סיפור הוא העמידה אל מול החידה והפלא. בדבריי איני רוצה אפוא לענות על השאלה הגדולה שהעלינו, אלא להציע מבט מכיוון שונה שיש בו התייחסות לשאלות אך אין בו פתרון מלא.

הביט על עצמו והודה שהוא מתגעגע. 'יוסף לובש כתנות פסים'. צילום: עדי נס.

הביט על עצמו והודה שהוא מתגעגע. 'יוסף לובש כתנות פסים'.
צילום: עדי נס.

מידה כנגד מידה

למסכת סיפורי יוסף בספר בראשית מבנה כיאסטי:

חטא: מורכבות ביחסים של יעקב, רחל ולאה ותוצאותיה.

A. יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן. יוסף עם אביו עד המכירה שבע עשרה שנה.

B. עשרה אחים נפגשים עם יוסף ומשליכים אותו אל הבור.

C. וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ. יוסף ממונה על בית פוטיפר.

D. יוסף פותר את שני חלומות שר המשקים ושר האופים.

D. יוסף פותר את שני חלומות פרעה.

C . אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי. יוסף ממונה על בית פרעה.

B. יוסף נפגש עם עשרה אחים ומשליך אותם אל בית הסוהר הנקרא בור.

A. וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. יוסף עם אביו במצרים שבע עשרה שנה.

תיקון: יעקב שם סוף לבלבול בבית יעקב וקובע את סדרי המשפחה.

במבנה הכיאסטי הזה טמון אחד המפתחות לפענוח סודה של המסכת. לוּ יצויר שיוסף היה מחליט לבקש חופשה מבית פוטיפר למספר חודשים ולבקר את אביו, הרי שהמבנה הכיאסטי היה נשבר לרסיסים, ואנה אנו באים? פירוש: לוּ יוסף היה בא אל אביו לפני ההשלמה עם האחים, הרי שאביו היה שואל אותו היכן הוא היה בכל אותן שנים, וכיצד הוא התגלגל למצרים. אם יוסף היה מספר את אשר קרה, הרי שלא הייתה ליעקב אלא דרך אחת: לגרש את כל האחים מן הבית! והרי על מעשה נורא כל כך אין תיקון ואין תשובה! פגישה עם אביו לפני השלמה עם האחים הייתה מביאה אפוא להרס של בית ישראל שאין אחריו תקומה.

במקום זאת, בסיפור שלנו האחים עשו תשובה ותיקנו את המקום שהיה נראה כאילו אין שום סיכוי לתקנו. רק אז פגישה בין יעקב ליוסף הייתה אפשרית. אמת, אין אנו יודעים האם ידע יעקב בסוף ימיו מה קרה, אך אני מרשה לעצמי לשער שליבא לפומא לא גליא, ובלב יעקב היו חששות נוראים על אשר אירע. אולם בשעה שהכול שפיר ויוסף דואג לאחיו באהבה ובידידות, אמר יעקב לעצמו שאין צורך לפתוח בורות אפלים שאותם אי אפשר לסגור. מדוע יש צורך לעורר שנאות וקנאות עתיקות?

נמצא, שהמבנה הכיאסטי הוא סודה של ההשגחה. ההשגחה סידרה שיוסף ייפגש עם אביו רק לאחר שהוא עצמו עבר תהליך ארוך, ורק לאחר שהאחים עברו תהליך ארוך של תשובה. נתמקד כעת בצלעות B־B.

עשרה אחים זרקו את יוסף אל הבור, ותמורת זאת הכניס יוסף את עשרת האחים אל בית הסוהר אשר נקרא בסיפורי יוסף בור (מ, טו). בסיפור הראשון רק יוסף היה בבור, ומדוע עתה יהיו עשרה בבור, והרי אין זו מידה כנגד מידה? אשר על כן יוסף מוציא את האחים מן הבור ומשאיר רק את שמעון, וכך נמצא רק אחד בבור כנגד יוסף שהיה יחיד בבור.

מידה כנגד מידה אינה עניין טכני ויש לה משמעות עמוקה. חוויית השהות בבור היא חוויה קשה ונוראה, והאחים שזרקו את יוסף אל הבור מוכרחים לחוות את אותה החוויה. לא בכדי, בעת שהותם בבית האסורים מתוודים האחים: “וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת“.

עם זאת, התועלת שבפעולת מידה כנגד מידה מוגבלת. וכי איזה תיקון יש בכך למעשה שהאחים עשו? על כן יש לחפש את התיקון במקום אחר – לא בתוך הבור אלא מעליו. בסיפור המכירה מסופר כי לאחר ההתעללות הנוראה ביוסף ולאחר בכיו ותחנוניו האחים יושבים למסיבת חברים: "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם" (לז, כד־כח). אין תיאור מזעזע מזה. הבחינה הנדרשת עתה מן האחים היא לפיכך כיצד הם יתנהגו מחוץ לבור בשעה שאחיהם שמעון בתוך הבור. האם הם ייקחו אחריות?

נשים לב להדמיה המלאה למעשה המכירה. בראש האחים שזרקו את יוסף בן רחל אל הבור עמדו בני לאה, והרי שמעון הוא אחיהם בן אמם. לאחר מכן מגיע המבחן הגדול בסיפור על בנימין. בנימין, כיוסף, הוא בנה של רחל, והשאלה היא האם האחים ייקחו אחריות להציל את אחיהם זה, אחי יוסף השנוא. הרי בנקל יכלו האחים לחזור אל אביהם ללא בנימין ובפיהם האמירה שאמנם הם הבטיחו לשמור עליו, אבל מי האמין שבנימין יעשה מעשה שטות כגנבת הגביע ממלך הארץ. המדרש אכן מצייר תמונה שעולה ממנה שהאחים היו בטוחים שבנימין גנב את הגביע:

והיו עומדים ומחבטין לבנימין על כתפיו ואומרים לו: גנבא ברא דגנבתא (גנב בן גנבת), ביישתנו, בן אמך את, כך ביישה אמך את אבינו (תנחומא מקץ י).

המדרש כדרכו מאיר מקומות מסופקים, ואילו המקרא משאיר את השאלה בדבר מחשבותיהם של האחים באותו הרגע כחידה. חשיבותו העצומה של הציור המדרשי היא בהדגשה שאף על פי שהאחים היו יכולים להסיר אחריות, הם לוקחים אחריות מלאה ובכך מוכיחים שהם עברו תהליך ארוך של תשובה. יוסף בתחפושת של מצרי רואה ומקשיב, ובעמדה זו של מי שכביכול עומד מן הצד הוא רואה עד כמה אמיתי הוא התהליך ועד כמה חיי בנימין נוגעים ללבם.

לפקוח עיניים

פגיעה קשה בנפש היא טראומה כואבת, והנפגע לרוב לא רוצה לחזור אליה והוא מנסה לבנות את חייו במקום אחר וחדש. אם אנס יבקש להיפגש עם הנאנסת על מנת לבקש סליחה, יש להניח שהיא תסרב ותבקש שיניחו אותה לנפשה. יוסף נפגע מן האחים פגיעה כואבת שאין למעלה ממנה, והוא בוודאי שנא את אלה שפגעו בו. והנה יוסף נקלע לסיטואציה הזויה: יוסף אוכל בחדר אחד עם האחים, האחים מתחננים לפניו על נפשם, ולכל אורך הסיפור הם אינם מזהים אותו. לעולם לא נדע בדיוק את פשר מעשיו של יוסף: האם הוא תכנן מסע שבו יחזרו האחים בתשובה, או אולי ניסה לערוך מסע נקמה ששיאו חטיפת בנימין, ואולי כלל לא תכנן דבר ונמשך בעבותות נסתרים אל המשפחה שניסה לשכוח מכיוון שלא יכול היה להתמודד עם הזיכרונות הקשים. ואולי כל התשובות נכונות, והרגשות הסותרים התרוצצו בלבו ובנפשו של יוסף בעוצמות אדירות?

דבר אחד אנו יכולים לומר בבטחה: יוסף אפשר לעצמו לפקוח את עיניו ולהביט. הוא הביט באחים ונתן לעצמו את האפשרות לראות שהם השתנו. הוא אפשר לעצמו להביט אל עצמו ולהודות שהוא מתגעגע. היכולת לסלוח היא גדולה וקשה. בדרך כלל אנו מצליחים לסלוח על דברים קטנים ולא חשובים, אולם בסיפור יוסף ישנה סליחה אמיתית על כאבים ופגיעות עמוקים כל כך, סליחה שבאה ממקומות אמיתיים שלרוב אנו, בני אנוש, איננו מעִזים לגעת בהם ולפתוח אותם.

הסליחה של יוסף באה גם ממקום של ענווה והבנה שגם בשעה שהאדם מתכנן את מהלכיו, עדיין לפתע הוא יכול למצוא עצמו במסלול שמעולם לא ציפה לו. לאדם שנוהג בארץ מצרים הגדולה כמלך וכאדון הארץ, ותחושה של כוח ושלטון בידיו, קשה שבעתיים להכיר את מגבלות כוחו.

עד כמה קשה לסלוח במקרה כמקרה יוסף יעידו האחים שלא האמינו שסליחת יוסף אמיתית ולאחר מות יעקב הם אינם מעִזים לגשת אליו: "וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱ־לֹהֵי אָבִיךָ“ (נ, טז־יז). גם לאחר תגובת יוסף, “וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו“, הם אינם מאמינים שאכן הסליחה אמיתית והם באים לפניו: “וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים“ (נ, יח). ללמדך שהמקומות האמיתיים שיוסף נגע בהם אפשרו את המפגש המחודש והוא שבנה את בית יעקב עד לסופו המפואר. כל בניו של יעקב עמדו ליד מיטתו ונפרדו ממנו באהבה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ד כסלו תשע"ג, 7.12.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-7 בדצמבר 2012, ב-גיליון וישב תשע"ג - 800 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: